פסיכולוגיה על פי פרויד ויונג

פעם פרויד, פעם יונג, פעם פרויד, פעם יונג, שר מיכה שטרית בשירו אב"מ, מה באמת קרה בין השניים?
 

באמצע המאה ה-19, השתנה עולם הפסיכולוגיה לתמיד, היה זה עם הולדתו של זיגמונד פרויד שהפך לימים לגדול הפסיכואנליזים ולאחד המדענים החשובים של המאה העשרים ובכלל. עשרים שנה אחריו, ב-1875 נולדו מי שנחשב ליורשו (והיה גם תלמידו) קרל גוסטב יונג, בשוויץ. לימים כפי שנראה מיד, הפכו שתי הגישות הפסיכואנליטיות שלהם, לא רק לפורצות דרך ומובילות בתחום אלא גם למתחרות.

בטרם נסביר את ההבדלים בין שניים נסביר עד כמה חשובה גישתם לעולם. גישתו של פרויד, הפכה לימים לא רק לגישה פסיכולוגית אשר באה לידי ביטוי בטיפולים מסוגים שונים, אלא היא באה לידי ביטוי גם בחקר של הרפואה, מיניות האדם היסטוריה, אנתרופולוגיה, והשפעותיו ניכרו גם במחקר על בעלי חיים, ילדים, אמנות, ועוד. גישתו של יונג השפיעה אף היא על חקר הרפואה, אנתרופולוגיה, היסטוריה מיניות וחינוך.
 

ההבדלים בגישות

צר המקום כדי להכיל הסבר מפורט על שתי הגישות על פי הולכים פסיכולוגים זה יותר ממאה, אך חשוב להבין  זאת, הן לידע כללי והן להכרת שיטות טיפול לפיהן פסיכולוגיה בת זמננו נוקטת.

גישתו של פרויד שנוצרה במובן מסוים בהקשר הדוק לעולם הרפואי (פרויד למד רפואה ובא מעולם זה), פרודי ראה בנפש מקשה אחת המורכבת ממספר חלקים ביניהם יש יחסים מורכים, כל מעשה של האדם אינו נוצר במקרה אלא הוא תוצאה של השתלשלות אירועים שהשפיעה עליו ובראש ובראשונה דברים שקרו לו בילדות. זו הסיבה שהרבה פסיכולוגים רואים באירועים (בעיקר טראומות) מהילדות, כאירועים מכוננים בחיינו שגורמים לנו להתנהג בצורה מסוימת עד היום.

פרויד יחס חשיבות רבה לרמות השונות שבאישיותו של האדם, רמת הסתמי, האגו והסופר אגו, לרמות המודעות השונות שהאדם מגיע אליהן ומכיר בהן וכן לקשר שלו עם הוריו ובייחוד עם אימו (כל מה שעוסק במיניות האדם, מהשלב האוראלי ועד השלב גנטילי)

הביקורת על פרויד היתה בעיקר מצד חוקרים שטענו שלא ניתן לתקוף את הגישה שלו מאחר ואי אפשר לא לתת לה תוקף ולא להפריך אותה. לבסוף פרויד ניצח וההוכחה לכך היא שגישתו תקפה גם היום בפסיכולוגיה.

יונג לעומת זאת, למרות שהיה תלמידו של פרויד , סלד מהגישה הרפואית ופנה לגישות פסיכואנליזיות שטוענות שכדי להבין את האדם יש להתייחס יותר לצד הלא מודע שלו. כמו פרויד גם הוא ייחס חשיבות למיניות ובנה שלבים בבנייתו של האדם, שלבים שחשופים הן למה שעובר האדם בהווה והן למה שעבר בעבר. השלבים כוללים את זהותנו, הצד האפל שבנו, הדמות שאנו מגבשים ומציגים לחברה, הדמות המינית והדמות השואפת לשלמות. אצל יונג המאבק הוא בין מי שאנחנו לבין מי שאנחנו רוצים להיות ואנחנו לא, בין הדמות שאנחנו באמת לבין הדמות שאנחנו מציגים לחברה.

גישתו של יונג זכתה להצלחה ברחבי העולם אך לא הוגדרה לעולם כתיאוריה מבוססת דוגמאת זו של פרויד
 

מי צדק?

ובכן, אין לשאלה זו תשובה. פסיכולוגים נוטים לשלב בין שתי גישות פסיכולוגיות אלו, כאשר מצד אחד יש התייחסות עמוקה למה שחווה המטופל בילדותו וכיצד זה השפיע עליו בהווה, ומצד השני התבוננות בלתי נגמרת בדמות אותה הוא מציג לחברה אל מול מה שהוא רואה לנגד עינייו כאשר הוא מביט במראה.

חשוב להבהיר שאחת הביקורות על שיטות טיפול מתקדמות, כגון אימון אישי , היא, שאיננה עוסקת בטראומות ובזיכרונות שלנו ומעדיפה לעסוק בכאן ועכשיו. אפשר לומר שאחרי יותר מ-100 שנה, יש כאן הליכה כנגד נגד גישתו של פרויד.