פסיכולוג (מ.ר. 27-117763) בעל ניסיון בטיפול ואבחון פסיכולוגי, וכן בשיקום פסיכוסוציאלי. כיום אני מטפל בקליניקה נעימה ברמת-גן בגישה אינטגרטיבית, המשלבת אוריינטציה פסיכודינאמית לצד אלמנטים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. ולצד פרקטיקה זו עומל על שלל..
הלל שלום. פספסתי אותך אתה צודק. לא שמתי לב כנראה, אני מתנצל. שאלתך לגבי דעות מנוגדות: נשמע שתארת מצב שאתה ממש חצוי בדעתך. אני תוהה אם סיבת השאלה היא תחושת הבלבול שהתופעה הזו מייצרת. אולי זה שם אותך במקום של חוסר אונים מסויים. ובוודאי שזה נורא לא נעים וםוגע באיכות החיים. לי חסר קצת מידע כדי להבין מהי בדיוק התופעה מהבחינות של אילו סיטואציות קשורות אליה יותר? האם תמיד הייתה התופעה? האם אי פעם אובחנת או סבלת מקשיים רגשיים? האם הפיצול הזה משתק? גורם לך להיות תלותי בהחלטות באחרים?
דוגמא ספציפית-
בעבודתי אני צריך להרצות הרבה בפני מנכלים-אך אני נמנע בזה בכל מחיר .
מצד אחד אני אומר לעצמי שאני צריך להרצות ושזה טוב ויקדם אותי בעבודתי מצד שני זה טוב שאני לא מרצה נקודה,ושהכל בסדר גם ככה.
זו האינפורמציה שיש לי ,שתי התחושות חזקות מאוד מטלית ,שכלית וגופנית
איך אני יוצא מהלופ הזה?
מה שקשה לי איתו ואני לא יודע איך להגדיר את זה יותר טוב 'מאשר להגיד שהקול או המצב שבו אני בטוח במיליון אחוז שהכל "בסדר" שאני לא מרצה ,פשוט ככ בטוח בעצמו שאני לא יכול "להיכנס" יותר לעומק בנושא,אני
עדיין אני מרגיש קונפליקט אבל קשה לצאת ממנו
מקווה שהברתי יותר טוב את הבעיה
תשמע הלל. אני שומע רמזים להפרעת חרדה עם מאפיינים אובססיביים. וייתכן שישנם מחשבות שנכפות לפתע. אלו המחשבות הסותרות. ולדעתי הן מה שנקרא כפייתיות. למצבים שכאלה רצוי לגשת לטיפול. מהסיבה הפשוטה שזה לא נוטה להשתפר מעצמו. אלא להיפך. אני ממליץ להבדק על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג קליני. טיפול מקובל במצב זה הינו cbt. בהצלחה! מקווה שהלופ יידעך..
בננו בן ה22 טוען בחצי השנה האחרונה שהוא עייף, חסר אנרגיה ומוטיבציה.מסתגר בחדרו כל יום מ4 עד חצות. בנוסף מאונן הרבה שעות בחדרו. האם יש בדיקות דם מיוחדות שכדאי לעשות? מה להערכתך הגורם ומה ניתן לעשות? אציין כי הבחור לא בדכאון.
שלום יעל, ראשית אשאל באם בנכם ביקר אצל פסיכיאטר/פסיכולוג קליני אשר שלל את האפשרות שהוא סובל מדיכאון? את כן צודקת שבתור תחנה ראשונה במסע הריפוי יש צורך לבקר במשרדו של רופא המשפחה. הוא שמכיר את ההיסטוריה הרפואית ידע באם להפנותו לבדיקת דם או לכל בירור אחר (כולל נוירולוגי) בכדיי לשלול ממצאים רפואיים, אשר יכולים להסביר את הסימפטומים. במידה ואין ממצאים. אך בנכם מתלונן על תסמינים של דיכאון (או כל אבחנה פסיכיאטרית אחרת) - התחנה הבאה היא הפנייה של רופא לפסיכיאטר. דרך הקופה או במרפאה ציבורית. הייתי ממליץ על פניה למרפאה ציבורית (אם התורים לא ארוכים מדיי). מכיוון שצוות המרפאה מורכב ממספר אנשי מקצוע ויכולים לתרום לטיפול מכיוונים שונים. גם לגביך אני יכול להמליץ לפנות לסניף של מיל"ם הקרוב למקום מגורייך. ההורים יכולים לקבל עזרה והכוונה בכדי להפוך לגורם מסייע בתהליך הטיפולי. לקבל כלים ותמיכה.
האמת אני מדוכא ומוצא את עצמי קפוא וחסר אונים. הבעיה היא שקשה לי להמשיך הלאה לשחרר את המחשבות
איתי אולי שווה יהיה לברר זאת בטיפול. אני ממליץ לחשוב על זה. תהיה חזק. ובהצלחה!
סיון שלום:
הגעתי למצב שאני יודע ממש טוב שתי דעות מנוגדות שיש לי לגבי נושא ספציפי ,מה אני עושה מהרגע שאני יודע מהן?
אני מאמין באחת ממש טוב ,לגבי השנייה יש לי ספקות אבל נשמעת לי גם הגיוני.
שתיהן ביחד יוצרות מצב שאני חושד שהוא בעייתי (עדיין לא בטוח)
תודה!
אני בבעיה ,אין לי מושג מאיפה להתחיל לפתור אותה .
חיפשתי רבות איך ניתן לצאת ממצב כזה ואחד הדברים שחוזרים ונשנים בעצות זה לדעת מה המטרה שלי.
אבל מה אם אין לי מושג מה המטרה שלי?
מה אני עושה אז?
תודה
איך יודעים מה המטרות? שאלה קשה. אני נוטה להאמין שלפני מטרות על האדם לדמיין את מה שרוצה. מה ששואף אליו. אילו תחושות זה נותן לו. מה הסיבות האמיתיות שזה חשוב לו. ורק אז את הדבר הכללי הזה אפשר להתחיל לתרגם למטרות. שיקרבו להגשמת השאיפות. ואת המטרות פורטים ליעדים ברורים (קונקרטיים). תבדוק באינטרנט מודל S.M.A.R.T העניין במטרות הוא בהרבה מקרים המשמעות שהדרך אליהן מייצרת. דרך יכולה להיות מייאשת. למי יש כוח להתמודד עם כשלונות.
קודם כל תודה רבה על התשובה. אז למעשה מה הכוונה שלך סיון כשרשמת לי שאני הייתי סך הכל בסדר ? שיש דברים שקורים והם לא בשליטה שלנו? היו לי מקרים שאתה לא יודע מה לעשות כי אני במקרה הזה גם שיקרו אותי אמרו לי א וקרה ב.נמוך .ושאלתי ואני עדיין שואל את עצמי זה הכל ביחד .אני בן מזל תאומים וכשאני לוקח החלטות אני תמיד חושב מה היה קורה אילו הייתי חושב אחרת אילו הייתי עוה כך.הפכפך. כן חושש מעימותים כן בעל ביטחון עצמי נמוך וכן לא אסטרטיבי הכל ביחד
איתי אני מבין שאתה מוצא את עצמך טרוד בבחירות ופעולות שעשית, אם עשית נכון או לא. וזה בהחלט לא נעים שיש ספק עצמי שמכרסם ביכולת להינות מעצמך. אני מתאר לעצמי שזה מסב לך צער ולחצים כרוניים. והשאלה היא לאן אתה מתעל את המחשבות האלה? האם זה דוחף אותך לעשות דברים מאתגרים כדי להוכיח את עצמך (בעיניי עצמך)? האם אתה מוצא את עצמך קפוא וחסר אונים?
שלום רב. בראשית דבריי ארצה לציין שהנושא הוא מורכב וארוך לכן אני מודה לכם על הזמן שלכם . אני עבדתי בחברת ביטוח במשך שלוש שנים בתפקיד מסוים .בשנה השלישית שלי החברה התמזגה עם עוד חברה .לפני המיזוג נאמר לנו שהכל ישאר כפי שהוא . בפועל לאחר המיזוג שינו לי את התפקיד בגלל שהבחור שעבד איתי באותו התפקיד אמר למנהלת החדשה שהוא יסתדר לבד וזה גרם לכך שהוציאו אותי מהתפקיד יש לציין שאותו בחור עבד בתפקיד אחר לפני המיזוג. לאחר שפניתי אליה מספר פעמים היא סירבה לתת לי תשובה חד משמעית בנושא. כל פעם סיבה אחרת . אני אוכל את עצמי מכעס מכיון שבחודש הראשון הייתה לי הזדמנות לחזור לתפקיד שלי אבל בגלל שאני טוב לב חשבתי על הבחור זה שתקע לי סכין בגב .. אני לצערי התפטרתי מהחברה בעקבות זה ובמשך שמונה חודשים חיפשתי עבודה . היום אני נאלץ להתחיל ולעבוד בעבודה עם שכר נמוך יותר . הבעיה איתי שתמיד זה היה כך תמיד חשבתי על אחרים במקום על עצמי . הראי העולם אכזר וכל אחד חושב על עצמו אז למה אני לא כזה ?
איתי שלום, קודם כל אני ממש מצטער לשמוע שהדברים לא הסתדרו היטב. נשמע מתסכל ביותר! ואפילו מכעיס.. אני מבין שהכעס הולך לכל הכיוונים. גם על המנהלת, גם על העובד שתםס את תפקידך, אבל גם על עצמך. אני הייתי שואל את עצמי באילו מקרים נוספים קרה שוויתרת על עצמך / לא היית אסרטיבי מספיק? האם מדובר על חשש מעימות? האם ביטחון עצמי לא הכי גבוהה? ומה היא האמונה שבאמת מגיע לך? האמת שיכול להיות שבנסיבות האלה שתארת מקום העבודה עצמו מלא באנשים דורסניים. ואתה בסהכ היית בסדר.
אני בחורה כבת 35 ולא מזמן התחלתי ללכת לאיזה קבוצה של הומואים ולסביות והתאהבתי במישהי שלא מעוניינת, עכשיו אציין שאני בחורה שאין לה הרבה חברים , והלכתי לקבוצה הזו כדי להפיג את הבדידות , ולצערי אתמול עזבתי את הקבוצה אחרי שהייתי שם רק שלוש פעמים,עזבתי בגלל האהבה הנכזבת לאשה הזו , אני מוצאת את עצמי במקום להנות בפעילות שם ,עסוקה בלקנא במי עם מדברת ובלהיפגע שהיא לא בדיוק נותנת לי תשומת לב, וזה גורם לי לא להנות בפעילות שם, כל עוד היא שם אני סובלת ,ושאלתי היא אם עשיתי החלטה נכונה שעזבתי את הקבוצה ?
רונית היקרה, את אומרת שאת סובלת כשאת לבד. אבל את גם סובלת כשאת חשופה לתחושות הקנאה בקבוצה. הבחירה בין שני סוגי הסבל היא קשה. והיא שלך. אולי צריך לחשוב מתוך איזה סבל תצמח תועלת בדמות התמודדות שבסופה תבוא התפתחות אישית וצמיחה.
גם קשה להיות לבד וגם קשה להיות בפעילות חברתית כשמאוהבים באופן צדדי כי אתה לא נהנה בפעילות כי הראש שלך כל הזמן עסוק בלראות עם מי היא מדברת מי מוצאת חן בעיניה . זה גם סוג של להיות לבד זה בעצם להיות לבד בין אנשים כי הראש נמצא במקום אחר, עסוק בקנאה ולא בהנאה של הפעילות בקבוצה
נשמע באמת קשה. הדילמה מורכבת לפי מה שאת אומרת. באחת את לבד עם עצמך. בשניה את לבד עם אנשים. הקושי מתעצם כי יש קנאות ברקע.
יש איזה מישהי שאני מאוהבת בה כבר חודש ימים ,ולא אמרתי לה אבל ניסיתי להתיידד איתה כדי לראות אם תוך כדי הידידות אולי יצא משהו , בקיצור היא בקושי עונה לי לפעמים כן ולפעמים לא , הרבה פעמים אומרת שיש לה ימים עמוסים ושהיא עסוקה , אתמול שלחתי לה שיר , והיא כתבה לי , ימים עמוסים אני לא יכולה לשוחח אני אנסה בערב , ונורא נפגעתי וכתבתי לה , למה את חושבת שאני רוצה לשוחח איתך? והיא לא ענתה לזה, ואני לא יודעת מה לעשות..
הי דנה. מתרגש בהתרגשותך. אין כמו ההתענגות על הסבל שבאהבה. אשאל בחזרה: בתהליך החיזור, האם נוצרו מצבי קרבה בהם חשת שזה הדדי? האם זו התאהבות ראשונה שלך? את פנויה לצלול בנבכי ההתאהבות? אני חושב שכדאי לבקש להפגש. בלי ציפיות ובלי תקוות גבוהות. רק לספר מה את עוברת. ולשאול אם זה רק אצלך, או שזה הדדי?
יצרתי איתה קשר טלפוני אבל לא חשפתי את רגשותיי, ולפי הדיבור שלי איתה בטלפון לא נראה שהיא מתעניינת בי ורק אני יוזמת שיחות והיא כאילו עושה טובה שעונה וכל הזמן אומרת שעסוקה ...
את יודעת שיש משהו בנו בני האדם. אנחנו לא תמיד הולכים אחרי מה שהגיוני וסביר שיקרה. אבל זה נושא להתעמקות משל עצמה. האם את מכירה בעצמך את הנטייה להמשך או לרצות מה שלא תמיד אפשר? האם יש בכך ניסיון לכבוש אץ הבלתי אפשרי? או כרוניקה ידועה מראש של אכזבה צפויה?
אני תמיד מתאהבת בבלתי אפשרי, סוג של אכזבה ידועה מראש , אני גם יודעת שרוב האנשים שאני מתאהבת בהם לא מתאימים לי ולעולם לא ירצו אותי . איך ידעת שאצלי זה התאהבות תמידית בבלתי אפשרי?
הרגשתי כנראה משהו מדברייך. אני מקווה שתמצאי את הבנאדם המתאים. שתתאהבי אבל שגם תאהבי.
משאני נערה אני מתמודד עם דיכאונות, בדרך כלל מדובר בתקופות קצרות שעוברות. מאז הפרידה מבן הזוג לפני כחצי שנה, מרגיש לי שהפעם הדיכאון חזק במיוחד. אני נרדמת מאוחר, מתקשה לקום בבוקר מהמיטה ולהתחיל עוד יום של שגרה, אני לא רואה טעם כמעט בכלום. רק מחכה כל היום לערב שאוכל לשכב בסלון, להתבונן בטלוויזיה ולאכול. איך אני יכולה לצאת מהמעגל הזה ולהחזיר את הטעם לחיים?
לירז היקרה, נשמע שיש חלק בתוכך המבקש הכרה. אולי חלק המכיל טראומה מוקדמת ולא מעובדת. והוא נותן את אותותיו בכל מני הזדמנויות, וביחס לטריגרים הקשורים לעזיבה/נטישה/מסמן ההיעדר. אני חושב שלמרות הסבל שנגרם, זה חלק שמבקש להביע משהו. אני ממש ממליץ למצוא מטפל/ת מנוסה שתסייע א. בהכלת הכאב הסבל הנוכחי ב. בנבירה בעברך, ביחסים המוקדמים על הורים והמשמעות של פרידות (אמיתיות/מדומיינות). בהצלחה. אני מקווה שתרגישי טוב. ושהמשבר הנוכחי יהווה הזדמנות לצמיחה אישית.
היי, לפי הפסיכולוגית שלי אני לא סיפקתי צרכים שלי כתינוק והיום אני כביכול משלים בטיפול את הצרכים שלא סופקו לי, אני לא מצליח לקבל את זה למרות שברור לי שלפי הראיות זה נכון, אני יודע שהיא צודקת ובכל זאת מכחיש.
ואני חושב שבגלל זה היא לא מסבירה לי כשאני שואל לגבי התהליך, אני מנסה להבין מתי דברים כבר ישתנו בחיים שלי (9 חודש טיפול), אני לא מצליח להבין את הדברים האלו שאולי ברורים לאחרים לגבי התהליך, הכל נראה בערפל בשבילי אני ממש לא מבין מה קורה בטיפול,
השאלות המרכזיות שלי הן מה זה אומר בדיוק למלא צרכים שפיספסתי? האם זה אומר שהם ימולאו בטיפול כמו שאדם אחר שחווה חוויה מוצלחת של השלב הזה בחיים, או שאני תמיד יהיה קצת שונה וארגיש כמו תינוק חסר יכולת בסיטואציות מסוימות בגלל שבסופו של דבר זה רק שעתיים בשבוע של פגישות שאמורות לפצות על שנים מהחיים שלא קיבלתי את מה שהייתי צריך?
כמה זמן (טווח של זמן ממוצע) לוקח 'לתקן' כל שלב כזה? כי מין הסתם זו הייתה תאונת שרשרת שהרסה לי את ההתקדמות הנפשית, אז השלב הבא יהיה להיות ילד וכן הלאה..
ובבקשה תנסה להסביר את זה כמו לילד בן 5 כי אני באמת לא מצליח להבין
יקירי, אני חושב שאתה שואל שאלות סופר חשובות. ואני מתנצל מכיוון שאני קצת אתסכל אותך. לא חושב שנכון יהיה שאענה על שאלותיך. לא מכיוון שפסיכולוגים מחזיקים סודות מיסתוריים. פשוט שזה בדיוק החומר ששווה להביא לטיפול. כן. זה לא תמיד קל לדבר את התחושות הנוכחיות מתוך הקשר, אבל זו ליבה משמעותית של הטיפול. מתנצל על התסכול ;) בהצלחה
רציתי לשאול בטיפול פסיכולוגי אם אפשר ללא תרופות לדעת איך מטפלים בתופעות אלו. איזה כלים ניתן לטפל במצב זה? אני לנסות טיפול לראות אם זה מתאים לי.
שלום הדר. חשוב לעבור אבחנה על ידי איש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר). לתאר בצורה מדוייקת את התופעות מהן סובלת. משך זמן שנמשכת הבעיה. עוצמתה. פגיעתה בתפקוד ובאיכות החיים. אם יש מקום להתערבות תרופתית כנראה שזה יוצע. אך לא מחייב. זה תלוי ביכולת להכיל את הקושי. תרופות יעזרו בדכ בהפחתת התסמינים, ולא בהכרח יטפלו בבעיה. טיפול פסיכולוגי יכול להגיע לעומק הבעיה. לתת כלים להתמודדות. וינסה לעזור בצמיחה אישית מתוך המשבר. בהצלחה
ילדתי לפני שבועיים, ילד ראשון, אני מרגישה כל הזמן עייפה ועצב בלתי מוסבר. אני מטפלת בתינוק ועושה מה שצריך, אבל לא מרגישה אהבה כלפיו והתחושה הזאת עוד יותר מעציבה אותו ומקשה אותי. בעלי איש קבע וחזר אחרי שבוע לעבודה, ככה שגם אין לי ממש עזרה. אני חווששת שיש לי דיכאון אחרי לידה ולא יודעת לאן לפנות או מה לעשות בכדי לטפל בזה.. צריכה עזרה.
מיטל היקרה, ראשית מגיע לך מזל טוב :) מצופה מלידה להיות מאורע משמח, אך לא כל היולדות חשות כך.. מתחוללים שינויים ברמת ההורמונים, וחסכי השינה מייצרים קוצר רוח.לחצים חדשים נכנסים לתמונה ומחשבות על העתיד. סטטיסטית, 80% מהאמהות סובלות ממצב רוח ירוד זה. ובשבועיים הראשונים שלאחר הלידה התופעה מכונה baby blues. במידה ומצבך לא משתפר ואף מתדרדר ייתכן ואכן מדובר בדיכאון לאחר לידה. כ10% מהיולדות סובלות מכך. תסמיני ההפרעה יכללו: עצבות, חוסר אונים, חוסר ערך, בכי, אשמה, חוסר חיבור רגשי עם התינוק, חרדות או התקפי פאניקה, חוסר תיאבון וחוסר שינה. דרכי טיפול: 1. צרי קשר עם הרופא. 2. ייתכן ויומלץ על אנטי-דיכאוניים. או הורמון סינטטי (allopregnanolone). 3. חשוב שתקבלח תמיכה רגשית מסביבתך (חברות/בעל/משפחה). 4. לא לוותר על יציאה מהבית עם התינוק לראות אור שמש ולנשום אוויר. מאחל שתגדלי את הצאצא הטרי בנחת. שתהיי מאושרת. ותרגישי טוב!
ליאור שלום, פרנויה היא דלוזיה (=אמונת שווא). אמונה שיש קנוניה או כוונה להתנכל או לפגוע באדם. אם זה בתקופות מסוימות כנראה שמדובר בהפרעה. אם זה קבוע, כרוני, לא תלוי תסמינים נוספים של מחלת נפש - ייתכן וזו הפרעה אישיותית.
אני חוששת שהבת שלי בת ה16 סובלת מחרדה חברתית. אין לה חברות חוץ מאחת שהיא מכירה עוד מהגן. היא לא יוצאת לבלות, היא מתקשרת איתנו ויושבת אתנו לארוחות משפחתיות, גם אצל סבתות ודודות אבל גם שם היא כמו נכבת אל הכלים. רציתי לשאול איך אפשר לאבחן את הנושא הזה ומה ניתן לעשות בכדי לעזור לה?
שלום בר, מתיאורך נשמע שכדאי לגשת לרופא משפחה, מרפאה לבריאות הנפש, או פסיכולוג. צריך לאבחן את בתך ע"י איש מקצוע ובהתאם להתוות טיפול. ייתכן ויהיה צורך בפסיכותרפיה בעלת אוריינטציה קוגניטיבית התנהגותית שיכולה להתאים לניהול תסמיני החרדה. או לטיפול רגשי רחב יותר במידה והחרדה יושבת על קשיים רגשיים עמוקים יותר. רק בריאות. סיון.
היי. רציתי לשתף מה אני עוברת כי אין לי את מי לשתף . אני אם חד הורית שכרגע מתפרנסת מאבטלה בגלל מצב בריאותי מסובך שוכרת דירה ונלחמת בשביל לשרוד. מנגד יש לי אחות גדולה שגם היא חד הורית וגרה אצל אבא והייתה חיה ללא דאגות כלכליות ושכירות וכו עד שלפני 4 שנים אבא נהפך סיעודי היא פתאום התחילה להתבכיין שקשה לה. היא לא הייתה אחראית ואבא שבקושי הולך נפל ושבר את האגן ואז הכניסה אותו לבית אבות סיעודי ומאז היא משגעת אותי עם טלפונים והנחיות מה אני צריכה לעשות כדי להגיד בקשה להנחה. אין שום בעיה עשיתי כל מה שנדרש . מקפיצה אותי למשרד הזה ולמשרד הזה בידיעה שאני מוגבלת ובקושי יכולה ללכת .בדרך קבע היא מדברת אליי במין זילזול אומרת לי שקט שקט כשאני רוצה להגיד משהו כי היא תמיד מדברת או אם לא הבנתי משהו היא עונה לי התקיפות וזילזול. היום באתי לבקר את אבא שלי והגרוש שלי הסיע אותי בגלל המצב הבריאותי שלי ובזמן הנסיעה דרשה לדעת איפה אנחנו הדיוק וכשלא ידעתי איפה אנחנו בדיוק ענתה לי בזילזול והתקשרה כמה פעמים במהלך הנסיעה. אחר כך נתנה לי פקודה לעלות אליו להעביר אותו לכיסא גלגלים ולהוריד אותו למטה כי היא מחכה עם הכלבה שלו למטה בידיעה שאני מוגבלת ובקושי הולכת. אחר כך אמרה לי שהיא רוצה לעשות עוד חדר למטפלת שתהיה לו כשישתחרר ואמרה שאני יצטרך להשתתף בהוצאות וכל זה שהיא יודעת שאני החובות חיה מקצבה של 3500 שח ושכירות 2600 שח שאני לא מסוגלת לעבוד בזמן שהיא עובדת גרה בבית של אהא שלי בחינם ומשלמת חשבונות מגוחכים של 90 אחוז הנחה של אבא שלי שעושה חסכונות לבת שלה בנוסף ו3 חוגים של הבת שלה ותיגבור לימודים לקיץ. כשאמרתי לה שאין לי אוכל בבית ועוד אני משלמת שכירות בניגוד אליה היא התפרצה ואמרה שיש לה הוצאות וצרחה עליי וכמה בעצבים ולקחה את אבא שלי בעצבים ואז הבת שלי ענתה לה שאין באמת כסף היא צרחה עליה ואמרה לה שלא חשוב הכסף ושאני אסתום את הפה. עזבה את אבא שלי וצרחה ליד כולם שאלך להאכיל אותו. חזרתי הביתה בוכה גם בגלל המצב של אבא שלי שהוא בבית אבות ומסכן וגם מהשוק מאחותי . מה גם שסיפרה שקרים לאמא שלי ןאמרה שלא צרחה ואמרה לבת שלי שאני אסתום את הפה ואמרה שהתעצבנה שאמרתי ליד אבא שלי שזה לא זמני ןשעשתה לי סימנים שאשתוק שזה שקר אפילו שאלתי אץ הבת שלי אם היא עשתה לי סימנים היא גם לא ראתה. בקיצר שיתפתי . ואני עדיין בשוק
אני קורא ומרגיש את הכעס, הבלבול, העצב שאת חשב תוך כדי הכתיבה. אני רואה שאת בסהכ רוצה לשתף ולא להתייעץ. ואני קודם כך רוצה לאחל לך שתרגישי טוב! שתזכי לגדל את בתך בגאווה וכבוד! שתהיי תמיד בצד הנותן ולא בצד המקבל.
שלום כשהתחלתי עבודה חדשה המצב היה לחוץ מאוד הסביבה הייתה מוזרה בשבילי למרות הכל מנהל העבודה תמך בי ועזר לי הרבה ונתן לי כוחות להמשיך בעבודה עד שהתאהבתי ממש בעבודה שלי הוא רצה בקשר איתי ואני דחיתי כי הוא היה גרוש עם ילדים כל בוקר קמתי בחיוך ללכת לעבודה בזכותו הוא בנאדם חביב חברמן וחייכן ויודע גם לצעוק כשצריך למרות שאני לא רואה אותו הרבה רק פעם בשלושה חודשים הוא מעריץ אותי מאוד עד כדי שזה בולט לעין גם העובדים הבחינו בזה הוא נשוי עכשיו ועדיין מעריץ אותי איני מבינה למה המצב לא השתנה הרי הוא אמור להעריץ את אישתו ולא אותי? אני עברתי למחלקה אחרת ויותר מחצי שנה לא ראיתי אותו אבל הוא עדיין המנהל שלי מספיק בשבילי שהוא תומך בי שמעתי שהוא עוזב ועובר לסניף אחר ואני מאוד עצובה קשה לי להיתרגל לאוירה אחרת למנהל אחר אפשר טיפים לצעוד קדימה ולשכוח אני חושבת שזה יקח לי הרבה הרבה זמן וגם לא מבינה למה הוא עוזב הרי כולם מחבבים אותו
הי אורחת. אם אני מבין אותך נכון, את אומרת שלוקח לך זמן להסתגל לשינויים. וחשוב שתהיה דמות דואגת ותומכת בכדי לאפשר לתהליך לעבור על הצד הטוב ביותר. אני מתאר לעצמי שלעתים החשש מפני העתיד עלול להיות מעט לא פרופורציונלי, כך שלבסוף את מגלה שזה היה פחות נורא ממה שחשבת שזה יהיה. אם תחשבי על זה ככה, תנסי להיזכר בעוד סיטואציות שציפית למשהו גרוע ובסוף היה לך בסדר. הייתי מנסה לעקוב אחרי המחשבות. לראות אם הן נוטות לכיוון השלילי. ומנסה לחשוב על אלטרנטיבות חיוביות. ועל הכוח שלך לשנות את התפיסות האוטומטיות. זה תלוי גם בך, לייצר קשר חיובי עם המנהל החדש..
אם הוא נשוי כבר למה הוא ממשיך להעריץ אותי כל כך ומוכן לעזור לי תמיד יש סיבה פסיכולוגית לזה ? אישתו אמורה להיות כל מרכז העניינים שלו
אני לא יכול לדעת מהן ה"סיבות הפסיכולוגיות" שהוא מעריץ אתך. חשוב לך לדעת שהוא מעריץ אותך? ואולי אף יותר מכפי שמעריץ את אשתו? זה מעורר אי נחת אצלך? האם הסיפור הזה סוחף למערבולת תחושות מסוימת?
שלום... רציתי לשאול שכאשר הורים מתגרשים מה נכון יותר לילדה בת 3 לגבי חלוקת הימים של הילדה בשבוע.. האם יום כן יום לא או שלושה ימים שלושה ימים.. תודה מראש
אני בחורה שמחה בדרך כלל עובדת,מתפקדת,משום מה דווקא היום אני מרגישה ירידה במצב רוח ואפילו לא יודעת ממה. בדרך כלל זה לא קורה לי,האם אתה יכול לתת לי טיפ קטן איך לשפר את מצב הרוח שאחזור לעצמי?
תודה,
ליאת היקרה, צר לי שאת מרגישה שמצב הרוח ירוד. לא תמיד אפשר לעקוב מדוע זה ככה. אבל זה טבעי. אולי את בשיגרה ואין אתגר? אולי את מרגישה שצרכים מסויימים הזנחת? הכי חשוב לדעתי זה להיות עם חברה טובה ולדבר על זה. לקבל תמיכה ממי שמכיר אותך טוב.
קיבלנו המלצה לאבחון פסיכולוגי לבן שלנו בן ה-11. לאחרונה הוא סובל מהתפרצויות זעם ומתפרע בכיתה. רציתי לבדוק מה כולל אבחון שכזה ואיך התוצאות שלו יוכלו לסייע לו ולנו?
ליבי היקרה, בהנחה שבנך הופנה לאבחון בעקבות הקשיים הרגשיים (ולא בעקבות קושי לימודי שמשולב עם קושי רגשי) מדובר בסוללה של מבחנים פסיכולוגים. כל מבחן בודק משהו מעט שונה. ביחד מתקבל תצריף. ראיה עשירה ומרובת זוויות על מי שנבדק. מסתכלים על המורכבות האישיותית, הרגשית, וכן על המורכבות האינטלקטואלית. מדובר בתהליך בן מספר פגישות. פסיכולוג מעביר, מנתח את הממצאים, ומסכם דוח. התרומה של דבר כזה היא אדירה. היא מאפשרת הכוונה טיפולית טובה יותר, בזכות זיהוי מקור הקשיים. בהצלחה ושבת שלום.
|
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר
|
|
| שם מלא: | |
| טלפון: | |
| אימייל: | |
| יישוב: | |
| אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד! | |
פנייה נשלחת, נא להמתין...
הפרטים התקבלו בהצלחה
תודה, הפנייה ששלחת התקבלה
בקרוב ייצרו עמך קשר.