myshrink.co.il
כניסה למנהלים

מנהלי הפורום

דבי ז'ולטי
דבי ז'ולטי

• פסיכולוגית קלינית בכירה ומדריכה מוסמכת בפסיכותרפיה. • דוברת עברית ואנגלית ברהיטות. • עובדת עם כל המגזרים. • ניסיון של יותר מ-20 שנה בטיפול ובהדרכה (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, סטודנטים). • בעבר פסיכולוגית ראשית במחלקת אשפוז יום פסיכיאטרי..

כתוב נושא חדש
הודעה / מחבר
תאריך / שעה
20/02/2017 11:52
התנכלות בעבודה     ו    רינת רינת    

שלום,

במהלך עבודתי בחברה גדולה זכיתי ליחס עוין וגרוע במיוחד מהמנהל שלי. התלוננתי עליו וההנהלה טייחה את התלונה וניסתה להציג אותי כלא אמינה. עברתי עשרות שיחות שבהן ניסו לגרום לי להתפטר והתנכלו לי. נפגעתי מאוד ולאחר שעזבתי שם, עבדתי תקופות קצרות במשרות אחרות, עד שהבנתי שהפגיעה קשה מדי. מאז אני בבית, מרגישה שאני לא יכולה לחזור ולעבוד עם אחרים. צריך לציין שיש רקע במקור של חרדה ו - OCD.

אני משחזרת באופן יומיומי דיאלוגים ושיחות שהיו, הטחות האשמות בי, ומנסה כביכול "לענות" (את מה שלא עניתי אז, כשישבתי וספגתי) ו"לשנות" את העלילה. זה גורם לי לחוסר ריכוז משמעותי ולהמון תסכול, בלי יכולת כמובן לשנות את מה שכבר היה, אך גם בלי יכולת להמשיך הלאה. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לחזור לעבודה בסביבה רגילה.

האם זה מצב של פוסט טראומה? האם אני צריכה טיפול פסיכולוגי?

תודה רבה,

רינת

21/02/2017 08:42

רינת שלום וברכה,

אני מבינה ממה שכתבת בסוגריים: "לא עניתי אז, כשישבתי וספגתי" כי את מצרה על כך, שאפשרת לעצמך לספוג את ההערות המאשימות שהופנו כלפייך במקום להגיד את דברך, מה שמשאיר אותך בתחושה של קרבן, בתחושה שהתעללו בך, מבלי שהגנת על עצמך - תחושה מאד קשה, שיכולה לא לתת מנוח, כפי שאת מתארת.

אך אני גם יכולה להבין, כמה היה לך קשה לענות, בין אם היה זה מול המנהל, בין אם היה זה מול ההנהלה ובין אם היה זה מול שניהם. בעמידה מול המנהל הרי לא יכול להיות לך הביטחון, כי אין הוא נתמך על ידי ההנהלה (דבר שהוכח כנכון במקרה שלך) וגם מול ההנהלה לא יכול להיות לך הביטחון, שאין הם תומכים במנהל (שוב דבר שהוכח כנכון במקרה שלך), כך שמלכתחילה היית בעמדה נחותה מול המנהל וההנהלה.

לצערנו, מקרה כמו שלך הוא מאד שכיח, שכן לא חסרים מנהלים שמשתמשים ב"כוח" שיש להם כדי להתנהג באופן שיכול מאד לפגוע בעובדים שלהם, כשהעובד, בתוקף היותו עובד, אינו יכול לשנות זאת.

אני מבינה, רינת, כי הפגיעה שעברת פגעה בביטחון שלך לסמוך על האפשרות, שבמקום עבודה אחר, מקרה כמו שעברת לא יישנה - דבר שגורם לך, כפי שאת מתארת, לחשוש מלחזור ולעבוד במקום אחר.

אפשר בהחלט לעזור לך להשתחרר מחשש זה ולצורך זה אני בהחלט ממליצה בחום שתיפני לאיש מקצוע מטפל (פסיכולוג או עובד סוציאלי) שיוכל לעזור לך בכך. כל כך חבל, שלא מספיק שעברת את הסבל בעבודה, אלא שאת ממשיכה כל כך לסבול גם היום.

באשר לשאלתך אם מדובר ב"פוסט טראומה" - איני מאמינה בניסיון לתת הגדרות כלליות למצוקות של אדם. זאת מאחר וכל אדם הוא עולם בפני עצמו והגדרה כללית אינה יכולה לתאר את מהות ומניעי מצוקתו.

מאחלת לך בהצלחה!

דבי.

12/02/2017 17:39

שלום רב,

שמי נוגה ואני בת 22. יש לי כבר בערך 5 שנים חרדה מלעזוב את ההורים, אני תמיד מרגישה שהם צריכים אותי (יש לי עוד אח אבל הוא בקושי בבית, ואמא שלי מובטלת שסובלת מקשיים נפשיים).

הדבר הזה מאוד מפריע לי בחיי היומיום, אני מבטלת מפגשים חברתיים, וכשאני כן קובעת אני משתדלת לקבוע את זה בזמן שההורים שלי באירוע מחוץ לבית וכו'..

אני יודעת שהפחד הזה לא רציונלי אבל איך משתחררים מזה? אני גם כנראה אתחתן בקרוב ואני ממש חוששת מזה, שכן אצטרך לעזוב את העיר (חבר שלי מאיזור אחר בארץ וכנראה נגור באיזור שלו), ואני מפחדת מלהיות רחוקה מהם ומה הם יעשו אם יזדקקו לי? אולי שווה לי לעבור אבחון פסיכולוגי?

אשמח לסיוע מכם,

תודה רבה.

12/02/2017 23:33

נוגה שלום וברכה,

דאגתך להורייך נוגעת ללב.

אני מבינה ממה שכתבת, כי דאגתך לאמך נובעת מכך, שהיא סובלת מקשיים נפשיים ומובטלת.

אשמח לשמוע מה עומד מאחורי דאגתך לאביך.

אך אולי הורייך גם מעבירים לך מסר, שהם מצפים ממך שתהווי עוגן עבורם?

בכל מקרה חשוב לי להדגיש, כי ילד אינו אמור להוות עוגן להוריו. ההפך הוא הנכון. את גם לא תרצי שילדייך יהוו עוגן עבורך. מגיע לך לחיות חיים עצמאיים משלך, עם בן זוגך, בכל מקום שתבחרו, מבלי שתהיי שקועה בדאגה מתמדת באשר למצבם של הורייך.

אך אם את חשה, שאת מתקשה להשתחרר מהציפיה להוות עוגן עבור הורייך, מה דעתך לפנות למטפל/ת מקצועי/ת שיוכלו, יחד אתך, להבין מדוע את מצויה בתחושה כזו ולעזור לך להשתחרר ממנה?

אגב, האם אמך מקבלת תמיכה נפשית?

מקווה שעזרתי,

דבי.



08/02/2017 11:24
מצב חברתי     ו    צביה צביה    

שלום רב

נבדק נשאל את השאלה הבאה.

כיצד היית נוהג אם היית באולם קולנוע והיית מריח ריח כבד של עשן.?

הנבדק השיב הייתי בורח

על מה מעידה התשובה?

 

12/02/2017 23:14
מצב חברתי     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

צביה שלום,

לא ניתן להסיק מתשובתו של הנבדק על מה היא מעידה מבלי לברר אתו מה עומד מאחורי תשובתו.

בברכה,

דבי



06/02/2017 14:54
התמודדות     ו    שני שני    

היי דבי,

הורי נשואים כ40 שנים. מאזו מתמיד, יחסיהם היו רעים מאוד- אלימות מילולית רבה, צעקות, ריבים בלתי פןסקים וכיוצא בזה. לצערי, הם אינם נפרדים מטעמים כלכליים.

עם זאת, לאחר שאימי חלתה במחלת הסרטן לפני מספר שנים, התנהגותה נעשתה אף מוקצנת יותר וכעת, כאשר באם נאמרות לה המילים הקלות ביותר עם אינטונציה שאינה במקום לעמה, היא צועקת ומקללת את אבי. יש לציין, כי אבי אלים מילולית מזה שנים, מה שמביא לזוגיות איומה (שכמובן הותירה את רשמיה הן על אחותי הגדולה ממני בשנתיים והן עליי). לצערי, בכל פעם שהוריי רבים (מריבות הכוללות צרחות וקללות הנשמעות היטב בכל רחבי הבניין בעיר הקטנה בה הם גרים), אבי מתקשר אליי כדי ליידע אותי, באמצע יום עבודה. עצביי הרופפים ככל הנראים, אין מאפשרים לי להשאר רגועה לנוכח השיחה, ומלבד מחשבות בלתי פוסקות לאורך כל היום על הנושא, אני בוכה, עוד בטלפון לעיתים (דבר המביא ללגלוגו של אבי עליי, למרות שאמרתי לו במפורש שאין שום רע בבכי). כאשר אני מבקשת ממנו, בכל לשון של בקשה, ובכל פעם מחדש שיפסיק לערב אותי בזה כי אין לי איך לעזור, הוא מציין כי אין טעם כי אבוא יחד עם בן זוגי להתארח אצלם כמדי יום שישי. הבהרתי שזה מיותר לחלוטין אותו איום, אז מלבד עוד צעקות, לא קיימת תגובה הגיונית.

אני תקועה בין אימי שסובלת מדכאון קשה, אבי שסובל מהחיים לצידה ואחות מבוגרת ממנה בה אני תומכת במה שרק אפשר על מנת לחיות חיים נורמלים ככל האפשר (מאובחנת כחולה במחלת נפש. בודדה לחלוטין שרק לקראת גיל 40 עברה לגור לבדה). עם אימי אין מה לנסות לדבר מאחר והיא נוטה להגיב בכעס אם מבקשים ממנה ללכת לדבר עם מישהו.

קצרה היריעה מלהכיל את כל מסכת חיי. אך המחשבות בנושאים הנ"ל הן בלתי פוסקות. וכל רצוני הוא להיות קצת שמחה לצד בן זוגי שסובל ממצבי הרוח שתוקפים אותי לאחר כל שיחה עם אבי או אחותי.

אני עייפה נפשית. לאחרונה גם יש לי כל מיני תסמינים שאיני יודעת באם קשורים ללחץ אותו אני חווה (צלצולים באוזניים, פעימות לב מהירות) ולמען האמת איני יודעת מה לעשות או למי לפנות. אבל מאוד עייפה ובוכה המון.

12/02/2017 23:09
התמודדות     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

שני יקרה,

אכן סבלך נוגע ללב.

אך שני – נראה לי, שאת מנסה לגרום לאביך להבין, כמה הוא מקשה עליך, כשהוא משתף אותך במצבים הקשים בינו לבין אמך ועל כן מצפה שהוא יעתר לבקשתך לא לערב אותך בכך.

ולמרות שאת בוכה, כשהוא מתקשר ומערב אותך בנ"ל, הוא לא רק לא מבין כמה הוא מקשה עליך אלא אף מלגלג עליך וגם, כפי שאת מציינת, נוהג "באופן לא הגיוני" כשהוא "מאיים" לא לארח אותך ואת בן זוגך.

נראה לי, כי חשוב, שתוכלי לרדת מהציפייה שהוא יבין אותך – שכן לא רק שזה לא קורה, כפי שציינתי לעיל, אלא הוא מגיב לציפייה זו באופן פוגע ומעליב.

אך אני גם מבינה, כי עצם המצב בין הורייך וכן מצבה של אחותך מאד כואבים לך ומכבידים עלייך וכפי שאת אומרת: 'כל מה שאת רוצה הוא להיות מאושרת לצד בן זוגך.'

ועל כן, כשאביך מתקשר אליך ומערב אותך במצבים הקשים המשפחתיים, נראה לי, כי הוא נוגע במקום פגיע וכאוב אצלך, שממילא קיים.

בוודאי שאת עייפה נפשית ומאד סביר שהתסמינים שאת חווה קשורים למצבך הרגשי.

בעיני, מה שיעזור לך, הוא שתוכלי להיפרד מהמעורבות הרגשית העמוקה שלך במה שקורה עם הורייך וגם במה שקורה עם אחותך (שכן, נראה לי, כי את לוקחת על עצמך אחריות רגשית כבדה מדי בצורך לתמוך בה).

ברור לי, כי אין זה קל להגיע להפרדות הנ"ל ולכן, שני, אני ממליצה בחום כי תעזרי על ידי מטפל/ת, שיוכל/תוכל לעזור לך לעבור תהליך זה של הפרדות.

ובאשר לאחותך – אני ממליצה שהיא תקבל תמיכה נפשית ממישהו מקצועי, כדי לעזור לך להשתחרר מכובד האחריות הרגשית שאת חשה כלפיה. אך כפי שציינתי לעיל, כי נראה לי, כי את לוקחת על עצמך אחריות רגשית כבדה מדי בצורך לתמוך בה – מטפל/ת יוכלו לעזור לך להשתחרר גם מכך.

מקווה שעזרתי.

דבי.


20/01/2017 01:09

1. האם קיום יחסי מין עם נערת ליווי ללא קונדום היא עילה לאישפוז פסיכיאטרי ?
2. האם רצון לקיום יחסי מין עם נערת ליווי ללא קונדום היא עילה לאישפוז פסיכיאטרי?

08/01/2017 16:57

שלום רב,

יש לי 2 בנות בגילאי 21 ו20, ביתי בת ה-20 עברה הפלה לפני כחצי שנה (התנסות מינית ראשונה ושכחה לקחת גלולה במהלך החודש).

בעלי ואני חושבים שהיא חייבת לספר לאחותה הגדולה מכיוון שאנחנו דוגלים שחשוב מאוד שבמשפחה לא יהיו סודות (אין לנו שום בעיה ששני הבנים שקטנים מהם -גילאי 13 ו16 לא  ידעו בשלב הזה) לביתי קשה לספר לאחותה מכיוון שהיא חוששת שאחותה תבקר אותה ולא תבין אותה..

שאלתי היא:
1. האם נכון שאנחנו "מכריחים" שתספר לאחותה?
2. יש לי כאמא חשש מסויים שזה יגרום לאחותה הגדולה "שוק" מכיוון שאין לה שום ניסיון עם בן זוג ולא ניסיון מיני (אחותה  הקטנה שונה מאוד ממנה ומקדימה אותה בנושאים רבים)

אני אשמח מאוד להכוונתך כי באמת אני ובעלי לא יודעים מה הכי נכון לעשות, גם לנו לא היה הנושא פשוט בכלל אך התמודדנו ותמכנו מאוד בביתי (לא האמנתי כאמא שאצלי בבית זה יקרה -אנחנו משפחה מלומדת  חמה ותומכת , שהחינוך והערכים מאוד חשובים אבל כמו שאומרים אין לדעת אף פעם)

13/01/2017 05:57

אילנית שלום וברכה,

את מספרת כי את ובעלך דוגלים בכך שבמשפחה לא יהיו סודות.

אך יש ענין, בעיני מאד חשוב, ששומר על האמון בין הילד להוריו ומאפשר לו לשתף אותו בדברים אישיים, עד כמה שירצה, כמובן. וזוהי הידיעה שתהיה לו, שדברים אישיים שלו, בהם הוא משתף את הוריו, יישמרו אך ורק בינו לבינם.

ההורים הם אלה, שביכולתם להכיל את ענייניהם האישיים של ילדיהם ולתמוך בהם. זהו גם תפקידם. לכל אחד מהאחים יש את הצרכים האישיים שלו, שבעטיים הם עלולים להיכנס למצוקה במידה וייחשפו לדברים אישיים שנוגעים לאחיהם.

זאת כמו במקרה שלכם, בו אתם חוששים מכך, שבתכם הגדולה עלולה להיכנס למצוקה, כשתיחשף למה שאחותה עברה ואף, כפי שבתכם הצעירה חוששת, תכעס ותבקר אותה. וחבל - כי כתוצאה בתכם הצעירה עלולה לא לרצות יותר לשתף אתכם בדבריה האישיים וגם יווצר מתח בינה לבין אחותה הגדולה.


בנוסף, הידיעה שדברים אישיים של ילד נחשפים לאחיו תעורר אצל האח את החשש מלספר דברים אישיים משלו להוריו, מפחד שאחיו ייודעו על כך, דבר שיכול לגרום גם לו מצוקה, מהטעמים שציינתי לעיל.

כך שבמקרה שלכם, בתכם הגדולה, במידה ותשותף במה שעבר על אחותה, עלולה בעתיד לא לשתף אתכם בדבר אישי מסוים שלה, אך ורק מהחשש שזה ייוודע לאחותה.


אילנית – זכותך והייתי אומרת אף חובתך וחובת בעלך כהורים להיות השותפים היחידים של הדברים האישיים שעוברים על ילדיכם : חשוב מאד לשמור את ההיררכיה של הורים – ילדים,  בה ההורים הם היחידים המכילים את חייהם האישיים של ילדיהם.

מאחר ואם וההורים משתפים את הילדים במה שקורה לאחיהם, או כמו שחשבתם לעשות – לכפות על בתכם לשתף את אחותה הגדולה במה שעבר עליה אתם, ההורים לא לוקחים אז בחשבון, שמדובר בילדים, שאין זה הוגן להעמיס עליהם דברים שעלולים לגרום להם למצוקה.

וילדים אמורים לקבל זאת, במיוחד כשזהו עקרון שמונהג לגבי כל הילדים. חשוב לשמור על ההיררכיה הנ"ל, כדי לשמר את האמון של כל הילדים בהורים כדמויות, שיכולות להכיל את ענייניהם האישיים של ילדיהם: ברגע שעניינים אלה מועברים לאחיהם, ההורים נתפסים כמי שאינם יכולים להכיל לבדם את ענייניהם האישיים של ילדיהם.

הסכנה אז היא, שהילדים לא ירצו להמשיך ולשתפם בענייניהם האישיים, כאמור - עד כמה שכמובן ירצו (מתבגרים, בשאיפתם לתחושת עצמאות, שכרוכה בתהליך הפרדות מהוריהם, לא תמיד מעוניינים לשתפם באי אלו נושאים - מעדיפים לשתף בהם את חבריהם - אך יש יותר סיכוי שישתפו את הוריהםף כשההורים הינם הורים מכילים וכפי שכתבתי לעיל – שומרים על פרטיות האינפורמציה האישית שילדיהם מעבירים אליהם).

חשוב להשאיר לילד את הבחירה אם לשתף מי מאחיו במה שעובר עליו - לפעמים יכול להיות לו יותר נוח לעשות זאת מאשר לשתף את ההורה ואם האח יראה לנכוןף שכדאי לשתף את ההורים, הוא יוכל להמליץ על כך לאח ששיתף אותו בדבריו האישיים ולשמש בכך גשר בין האח לבין הוריו. אז גם יישמר הקשר הטוב בין האחים.

בברכה,

דבי.

13/01/2017 18:51

דבי תודה על המענה,

חשוב לי לציין שכל חברותיה של ביתי (זו שעברה את ההפלה) יודעות מהנושא כי הן היו שותפות מלאות במה שקרה, אני חוששת שהן יפלטו את זה מול אחותה...הן בנות בית אצלינו, לכן אני שוב שואלת האם כדאי שביתי תספר או שבאמת להניח לעניין ולהשאיר אותו לבחירתה של ביתי?

15/01/2017 08:28

אילנית שלום וברכה,

כפי שכתבתי בתשובתי הראשונה אלייך, מצוקה כלשהי של ילד אינה אמורה להיות באחריות של אחיו/אחותו אלא באחריותו של הוריו. בשל כך אין זה נכון לצפות מבתך בת ה-20 אף לבחור אם לספר לאחותה על העניין - שכן בזה את מעבירה לה מסר, שהיא אמורה לקחת בחשבון את מצוקתה האפשרית של אחותה.

ובאשר לבתך הגדולה: רציתי לשאול, אילנית, אם חששך, שבתך תקבל "שוק" מהיוודעותה לנושא ההפלה של בתך, הוא תוצאה של תחושתך, שבתך הגדולה מצויה באיזו שהיא מצוקה? מצוקה, שאולי כפי שכתבת, היא סביב העובדה שהיא עדיין לא חוותה זוגיות או אולי בשל סיבות נוספות? אם אינך בטוחה בכך, אולי יש מקום לברר זאת עם בתך?

אני שואלת זאת, שכן אם אכן בתכם הגדולה במצוקה, יש מקום, בעיני, לייעץ לה לפנות לאיש מקצוע, שיוכל לעזור לה עם מצוקתה זו. או אז, גם לא תחיי בחשש שמא ייודע לה ענין ההפלה של בתך ושהיא תקבל זאת קשה.

ועצה קטנה לגבי חששך שחברותיה של בתך יפלטו את עניין ההפלה: תייעצי לבתך לבקש מחברותייך לשים לב ולא לפלוט מידע כזה.

אמנם אין ערובה מוחלטת שלא תהיה פליטה, אך גם אם זה יקרה וחששך שבתך תהיה "בשוק" יתאמת והיא לא תירגע עם הזמן, יהא זה אכן סימן מובהק לכך, שבתך מצויה במצוקה שהיא לגמרי משל עצמה ואינה קשורה לנושא ההפלה של אחותה: נושא ההפלה יהווה אך ורק טריגר (מזרז) להעלאת מצוקתה זו על פני השטח. אז גם תדעי בביטחון (ואולי גם היא) על מצוקתה זו שלה וכפי שציינתי לעיל, ניתן יהיה לעזור לה, על ידי כך שתציעי לה לפנות לייעוץ מקצועי.

אגב, רציתי גם לייעץ, שבמידה ובתך הצעירה יודעת על חששך מתגובתה של אחותה, במקרה שעניין ההפלה יוודע לה, שתקיימי עם בתך הצעירה שיחה, בה תאמרי לה, כי חשבת על הענין שוב (לבחירתך, אם את רוצה לומר לה שהתייעצת לגבי הנושא) וכי אין לבתך מה לדאוג לגבי אפשרות של תגובה קשה מצד אחותה. זאת מאחר ואם זה יקרה, את תטפלי בכך. מאד חשוב שבתך הצעירה לא תחוש, שעליה האחריות והדאגה לאחותה, אלא שהוריה הם היחידים המכילים ודואגים לכל ענין שעולה אצל כל אחד מילדיהם.

מקווה שעזרתי.

אל תהססי לפנות אם יש לך שאלות נוספת.

דבי.

15/01/2017 10:45

דבי שלום,

תודה רבה על המענה המפורט והסבלנות שלך, אני מעריכה זאת מאוד, עזרת לי בהחלטה ואמרתי לביתי שהבחירה היא  שלה אם לשתף את אחותה בנושא,

(בניתיים החליטה שהיא לא מעוניינת לספר לאחותה)אחרי שקראתי הבנתי שיכול להיות שלחצתי עליה לעשות משהו שהיא לא כל כך רוצה... ...לגבי ביתי הגדולה לא היא לא במצוקה, אלא העלתי את החששות שלי ושל בעלי במידה והיא תדע מהעניין....יכול להיות ממקום של מגננה עליה...........

אני כן חושבת שלא כדאי להשאיר סודות בין אחים במשפחה, אך יחד עם זאת לתת לביתי להחליט את ההחלטה הנכונה מתי ואם בכלל לספר לאחותה וזאת בגלל שהיא קצת חוששת מתגובתה של אחותה -שהיא לא תבין אותה ותבקר אותה.....

08/01/2017 13:56
מצוקה     ו    דניאלה דניאלה    

בהקשר להודעת קודמת לכן.. מצוקה זה נושא ההודעה...
שכחתי לציין שבני סובל מדיפרסיה מאניה ומטופל בכדורים.  
האם יש לזה קשר לדיפרסיה מאניה .התנהגות כזו ..או ממש לא קשור לדיפרסיה מאניה וזה משהו באישיות שלו. שהוא שתלטן. כל מה שאביו אמר לו בילדותו. הוא אומר לי כעת שאני בזבזנית  ושקרנית . כאילו משתלט לי על החיים שלי...... מחכה לתשובה בהקדם....

12/01/2017 22:29
מצוקה     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה יקרה, 

תחילה מתנצלת מעומק  ליבי על שלא עניתי לך עד עתה - אך פשוט לא התאפשר לי לעשות זאת.

אכן, מצוקתך נוגעת ללב – גם לאבד בן, גם בעל אלים ועוד בזמן שבנך היה חולה וגם בן אלים.

אין שום סיבה, דניאלה, שתספגי הן את האלימות של בעלך והן את האלימות של בנך. כל כך חשוב שלא תפחדי לא מבעלך ולא מבנך. חיים מתוך פחד אינם חיים. וחיים של כניעה מתוך פחד הם חיים של עבדות – את הופכת את עצמך לאסירה של בנך. כל כך חשוב שתוכלי, ללא פחד, לעמוד מול בנך ולסרב הן להיכנע לדרישותיו ממך והן לשמוע ממנו אלימות מילולית, גם אם זה כרוך בניתוק השיחה עמו וגם אם זה כרוך בניתוק הקשר שלו ממך. הרי להיות בקשר עם בנך מתוך כניעה הוא לא קשר. זהו קשר סדיסטי  (מצד בנך)  ומזוכיסטי (מצדך כלפי עצמך).

אם יש סיכוי שבנך יכבד אותך ויקיים אתך קשר נורמלי, זה יוכל לקרות, רק אם לא תפחדי לא ממנו ולא מבעלך ותוכלי להעמיד גבולות ביחס לשניהם - או אז את תפגיני מולם את הכבוד שאת רוחשת לעצמך ודורשת אותו מסביבתך – בוודאי סביבתך הקרובה – בעלך ובנך.

ולא מספיק שתוכלי רק לעמוד מול בנך אלא שתוכלי גם לעמוד מול בעלך – כדי שבנך יראה בך אשה שעומדת על שלה, ללא פחד מאף אחד והדורשת שיכבדו אותה.

דניאלה – אני יכולה לתאר לעצמי שאולי לבד יהיה לך קשה להתחזק בצורה כזו, שתוכלי לא לפחד לא מבעלך ולא מבנך.

מה עוד, שאת אחרי אובדן כל כך קשה של בנך היקר.

אני ממליצה לך בחום לפנות למטפל מקצועי (פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאל/ת) כדי לעזור לך להתחזק ולהיות יכולה לעמוד מול בעלך ובנך ולדרוש את הכבוד שמגיע לך לקבל מהם!

בהצלחה רבה!

דבי.
 

15/01/2017 07:16
מצוקה     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה שלום,

אכן לא שמתי לב להודעה נוספת זו שלך ותודה רבה ששלחת לי אותה שוב, שכן זו אינפורמציה מאד חשובה לצורך הבנת התנהגותו של בנך. 

ברצוני לציין בתחילת דברי, שאינני מומחית למאניה דפרסיה. מסיבה זו, וגם מהסיבה, שכדי לדעת אם התנהגותו של בנך קשורה למאניה דפרסיה שיש לו, יש צורך בהסתכלות קלינית של פסיכיאטר, שיתרשם ממנו אישית (האם הוא נמצא במעקב אצל פסיכיאטר?).

אך לעניות דעתי, יכול להיות בהחלט קשר בין התנהגותו של בנך לבין המאניה דפרסיה שיש לו. אולי הוא אינו מאוזן לגמרי על ידי הכדורים?

ושוב לעניות דעתי, כשאדם, שסובל ממאניה דפרסיה, מאוזן על ידי כדורים, הוא אינו אמור בהכרח להתנהג כפי שבנך מתנהג – אך שוב, כדאי שתתייעצי לשם כך עם פסיכיאטר.

רציתי עוד להוסיף, שעתה, ששוב שלחת לי את הודעתך הקודמת, על כך שלבנך מאניה דפרסיה, אני יכולה להבין, אם עלתה בך חרדה שמא האיום שלו שיתאבד עלול להתממש, דבר, שאני מתארת לעצמי, מכניס אותך למצוקה עוד יותר גדולה בנוסף להתנהגותו האלימה כלפייך.

מאידך, בהחלט יתכן שהבן משתמש באיום זה אך ורק ככלי להפחדה מולך. אך כדי שתהיי שקטה ותוכלי לא לפחד מבנך, זו סיבה נוספת להמלצתי, שפסיכיאטר יפגוש את בנך וכמובן גם אותך, כדי לשמוע ממנו על מסקנותיו לגבי בנך.

בנוסף, חשבתי שכדאי לשקול גם אפשרות שבנך ייעזר, בנוסף לטיפול התרופתי, על ידי פסיכולוג/ית בקבלת טיפול פסיכולוגי על ידו/ה. טיפול פסיכולוגי הוא עוד מקור משמעותי, שיכול לעזור בהרגעת בנך.

במידה ויש לך שאלות נוספות – אל תהססי לפנות אלי ואני אשתדל לענות לך בהקדם האפשרי, כמיטב יכולתי.

מקווה שעזרתי,

דבי.

 

24/12/2016 22:18

אני בן 29 ויש לי תסמונת אספרגר ( הפרעת תקשורת, אוטיזם בתפקוד גבוה ).

מזה כ- 10 שנים יש לי כפייתיות מעטה על האוכל - אני מחליט מה לאכול שבוע מראש למשך כל יום באותו שבוע ואם אין את אותו אוכל באותה ארוחה או לא יכולים להכין לי את אותו האוכל אני נתקף עצב ועצבנות.

לפני כ- 9 שנים גם כמעט התאבדתי כשההורים שלי לא יכלו להכין לי איזשהו אוכל.

יש לציין שהכפייתיות הזאת קצת מגבילה אותי בחיים - אני חושב פעמיים אם לצאת לבית מלון או מסעדה וכו' למשל...

אני גם לוקח כדורים נגד כפייתיות

13/01/2017 05:13

שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להתנצל כי רק עתה אני עונה לך. אך לא היה באפשרותי לעשות זאת קודם לכן.

אתה בהחלט מעביר את מצוקתך סביב עניין האוכל - עד כדי
כך שלפני 9 שנים, כפי שאתה מספר, 'כמעט התאבדת כשהוריך לא יכלו להכין לך איזשהו אוכל'.

נראה לי, שמה שיוכל לעזור לך בנושא הכפייתיות שלך סביב האוכל ואולי גם בעוד נושאים הוא למצוא מטפל/ת מקצועי/ת (פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאל/ית) מתאימים, שיש להם היכרות בנושא האספרגר, כדי שבנוסף לכדורים שאתה לוקח תוכלו אולי למצוא יחדיו דרכים בהם תוכל להרפות, עד כמה שתוכל, מכפייתיות זו.

בהצלחה!

דבי.

04/12/2016 13:02

שלום,

אני אמא לבחור בן 33 שהתחתן לפני מספר חודשים.

כרגע הוא חווה ריבים והשפלות במסגרת הנשואים. הריבים נובעים מכך שהיא דתיה והוא חילוני. הוא רוצה להישאר חילוני והיא מנסה בכל דרך אפשרית להחזיר אותו בתשובה, אפילו שהיא יודעת שזה לא יקרה. הוא סובל מכך אבל מפחד לעזוב אותהף כי הוא פוחד להישאר לבד וגם כי היא מורידה לו את הבטחון העצמי, אפילו שלא הייה לו גם לפני כן. גם לפני החתונה התלבט רבות אם לעשות את הצעד עד הרגע האחרון לפני החופה ואם הייה לו אומץ לברוח הייה בורח. יש לה השפעה חזקה עליו.

לצערי אין לו חברים שהייה יכול להתייץ איתם, לכן הוא מספר לי את כל הלבטים שלו, אבל לי אין את הכלים לעזור לו להחליט.

הוא מסרב להתייעץ עם איש מקצוע וקשה לו וגם קשה לי לשמוע באיזה מצב הוא נמצא.

אשמח לעזרתכם בהצעה איך אני יכולה לעזור לבן שלי.

תודה מראש,
פאולה

04/12/2016 22:34

פאולה יקרה,

לא רק הבן שלך סובל אלא גם את.

לגבי הבן - אני מבינה שהוא סובל גם בשל יחסה של אשתו אליו וגם בשל הקושי להגיע להחלטה כיצד לנהוג.

את מתארת את בנך כמי שהבטחון העצמי שלו לא חזק ואני מתארת לעצמי, שזה מקשה עליו להגיע בעצמו להחלטה כיצד לנהוג במצב שבו הוא שרוי. באמת חבל שהוא לא רוצה להגיע לאיש מקצוע. זאת מאחר ויכולה להיות לו בכך הזדמנות, דרך מה שעובר עליו, לעבוד על הבטחון העצמי שלו ואז הוא גם יוכל להגיע לבד להחלטה כיצד לנהוג. הרי רק כשאדם מגיע להחלטה מתוך עצמו הוא שלם ובטוח לגביה.

אולי אם תסבירי לו זאת, הוא ישתכנע ללכת לפחות לפגישה אחת עם איש מקצוע ואז גם יחווה חוויה טובה, שתעודד אותו להמשיך להפגש.

אם עדיין יסרב ללכת, אשמח אם תכתבי לי מהן סיבותיו לכך ואז אנסה למצוא דרך לעזור לו לרצות בכך.

בהצלחה,

דבי.

09/11/2016 12:21

שלום,

אני בן 30 מתל אביב.


לאחרונה אני מרגיש שאני זקוק לייעוץ וסיוע מאיש מקצוע, על מנת שאוכל להבין טוב יותר את עצמי, את המחשבות שלי, את צורת ההתנהגות שלי ולעשות סדר בחיי.

לפני כשנתיים ניסיתי טיפול פסיכו', אך לאחר 3 מפגשים זנחתי את המטפל, כי הרגשתי שאני לא מקבל פידבק, אני רק מדבר, ושום דבר לא משתנה, והוא רק מסתכל על השעון וממתין לסיום המפגש.

לפני כשנה וחצי הייתי בסוג של ייעוץ של קואצ'רית - שארך כ12 מפגשים ועלה לי כסף רב, גם שם לא הצלחתי להגיע לתובנות ולא הרגשתי שזה מקדם אותי.

אני מבוטח בקופת החולים של מכבי - ניסיתי להבין אילו אופציות עומדות לפניי מבחינת ייעוץ פסיכולוגי והאמת שקצת הלכתי לאיבוד- יש אפשרות לבחור פסיכולוג מרשימת הפסיכולוגים של מכבי - אך איך אדע במי לבחור? אני לא רוצה להוציא כספים, להיפתח בפני מישהו ולהתאכזב שוב. חשוב לי מאוד שהטיפול והייעוץ יצליחו. מאוד.
כמו-כן הבנתי שישנה אפשרות לגשת ל"מרפאה רב מקצועית" ולקבל שם טיפול בחינם?

לא ממש ברור לי מה כדאי ומה מומלץ, ואשמח אם איש מקצוע יוכל לעשות לי סדר ולהדריך אותי.

תודה :)

15/11/2016 07:45
מציאת מטפל     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להתנצל על האיחור בתשובתי.

שנית אני רוצה להביע את הערכתי אליך:

א. על כך שאתה מעוניין לעזור לעצמך. בעיני, כל מי שמעוניין לעזור לעצמו מבטא לקיחת אחריות על חייו      ורצון להתמודד לשם כך.
ב. על כך שלמרות האכזבות שלך מאנשי מקצוע למיניהם, אתה נחוש להמשיך ולמצוא איש מקצוע שכן       יעזור לך.

לצערי, אינני מכירה את המדיניות של קופת חולים מכבי. אני מבינה את רצונך הנחוש למצוא מטפל שאכן תחוש, כי אתה נעזר על ידו.

אם תהיה מעוניין במטפל פרטי בתל אביב, אוכל להמליץ לך על פסיכולוגית מצויינת, אותה אני מכירה אישית. במידה והיא לא תהיה פנויה, אוכל לבקש ממנה המלצות על פסיכולוגים אחרים.

בברכה,

דבי.

20/11/2016 13:52
איש אחד     ו    א א    

אשמח לקבל המלצה, מכיוון שאני מתכוון לערוך טיפול לטווח ארוך, גם העניין הכספי חשוב לי, מכאן שאשמח לקבל המלצה ולבדוק האם אוכל לעמוד בטיפול מבחינת התקציב שלי

20/11/2016 21:50

שלום וברכה,

אני ממליצה בחום על פסיכולוגית קלינית מצויינת, אותה אני מכירה אישית. שמה איריס שגב שמחוני - מספר הפלפון שלה: 0546380276. הקליניקה שלה בתל אביב.

בהצלחה,

דבי.

03/11/2016 18:19

שלום רב,

אישתי ואני הגענו למשבר ביחסים. מצאתי שהיא מפלרטטת ומפתה כמה מהאקסים. 

כחלק מהטיפול, שהיא עוברת עכשיו, התגלה לי שהיא עברה אונס בגיל 15. זה היה גבר בן 19 שהיא אהבה. לטענתה, באחד מהמפגשים שלהם, הוא תפס לה את הידיים, כשהיא מבקשת ממנו לעזוב אותה, ופשוט אנס אותה כשהיא בתולה ובגיל כל כך צעיר.  המוזר בכל הסיפור זה, שאישתי המשיכה להיפגש איתו ולשכב עד גיל 18. זו לא היתה חברות. הוא היה יוצא עם בנות אחרות, וחוזר רק כדי לשכב איתה כשהוא היה פנוי. בגיל 18 היא הפסיקה את הקשר הזה איתו, אבל עד היום הם בקשר רעועה (בעיקר "מזל טוב" בימי הולדת וכאלה)

קראתי על הרבה תופעות והשפעות של אונס, אבל מקרה כזה עדיין לא נתקלתי. ולצערי אין לי (וגם לא לאישתי) הסבר למה היא המשיכה לשכב איתו ולמה היא בקשר איתו עד היום.

יכול להיות שהיא לא עיכלה את הטראומה עד לרמה כזאת ?

 תודה רבה

15/11/2016 08:03

אורן שלום,

תחילה אני רוצה להביע את התנצלותי על האיחור בתשובתי.

ולגבי שאלתך: אין ספק שאונס, חוויה מהחוויות הטראומתיות ביותר שאדם יכול לעבור, חותך בבשרו החי של האדם שעבר אותו ופוצע אותו קשות. ומה שיכול לעזור בריפוי פצע קשה זה, זוהי עזרה ממטפל/ת. ועל כן, מצויין שאשתך נמצאת בטיפול.

אך באשר לשאלתך מה מקור התנהגותה של אשתך בעבר ובהווה: רק אשתך יחד עם המטפל/ת שלה יכולים ביחד לנסות ולהבין זאת. זאת מאחר וכל אדם הוא עולם משלו, עם האישיות וההסטוריה האישית המיוחדים שלו, שיחד משפיעים על התנהלותו הרגשית בחייו.

בברכה,

דבי.

11/11/2016 18:43

לד"ר 
 
לאחר שעשיתי טסטים -פסיכודיאגנוסטים נרשם כך בפרוטוקול באנגלית :
וצוינו המאפיינים הבאים
תרגמתי מאנגלית לעברית :הוא נוטה לאובדנות,
אין לו ערך לדברים, צוין דגש על מימונויות חברתית מתעניין בענייני בני גילו אך אין לו את ההבנה של הדברים,אימפולסיבי,דובר על איך שהוא חושב ומרגיש כלפי אחרים,עומד על המשמר, צוין כי הבעיות הנ"ל תורמות לקליטה טובה של ידע שנלמד כדוגמת לימודים וכו ,צויין coping -deficit, חושב שכל הזמן אנשים מנסים להכשיל אותו , וכן צויין כי הדברים הנ"ל נובעים מגורמים נוירופסיכולוגים עוד צויין כי יש לו הרבה תוכניות מתכנן הרבה תוכניות ודברים  שאלתי היא כזו על איזה בעייה או מחלה נפשית זה עלול להעיד ,הרופא ציין כי מדובר בבעייה אורגנית במוח , נזק אורגני והאם יש מחלה או בעייה אורגנית שממנה יכולים לחשוב שכל פעם מנסים להפיל את האדם בפח או להכשיל את הבנאדם והוא כל פעם מתכנן בראשו מה להגיד או עם זה בפרנויה אז הוא לא סומך על אחרים ,וחושב שהם מנסים לרמות אותו בדבר נוכונות מחשבת השווא.
 
הטסט נערך בהיותי בן 15 אך הפרוטוקול המלא באנגלית נאבד לי ולא הספקתי לשים לב לקוד אבחנה שניתן בפרוטוקול זה ע"פ הdsm או ה-icd10.
 
אני היום בן 25 וקורא לפעמים אצלי מחשבת שווא של קריאת מחשבות או שידור מחשבות וכל פעם שאני מנסה לדוגמא למשל שאני משודר לדוגמא לרדיו אז קניתי נגן :mp3לבדוק אם זה באמת למרות שידעתי שהסיכוי הוא אפסי ולא הגיוני, אז כל פעם מתחילות אצלי מחשבות אובסיסיביות שאולי מישהו רוצה להסיר ממני את האמת ומשדרים לדוגמא דרך משדר רדיו או אינטרנט קטעים מרדיו משידור רדיו בלי שהקול שלי יושמע שם ובכך מנסים להסתיר ממני את האמת כך שבפרנויה הזאת על כל דרך חשיבה באה חשיבה מתחקה כמעין טריק מתחקה שכזה שכל פעם אנשים יכולים לרמות אותי.
 
כיצד זה מתקשר למאפיין בטסט הפסיכודיאגנוסטי שחושב שאנשים כל פעם מנסים להפיל אותו בפח ואיך זה מתיישב עם בעייה אורגנית ילד אורגני ,זכור לי שהרופא הסביר לי בקצרה שצד אחד במוח שלי מפותח כמו בן 50 וצד חברתי נוטה יותר לכיוון השני מנוגד ותרופה כדוגמת risperdal 1 mg בטווח שבין שנה וחצי של לקיחה אמורה לאזן בין הדברים.
 
האם יכול להיות שמדובר בf84.5 לפי טווח גילאי זמן האבחון מאחר ונאמר כי מדובר בנזק מזערי בזמן לידה של המוח .
 
אולם זה לא מתיישב אצלי לפי דעתי כי אני מבין קודים חברתיים ותקשורת לא מילולית.

אודה לך אם תתיחסי בהרחבה בתשובתך אליי

15/11/2016 07:29

שלום וברכה,

בעיני, מה שחשוב זה לא מה שאובחן אצלך כשהיית בן 15, אלא מה שעובר עליך היום.

ולגבי מה שעובר עליך היום, אם יש דברים שגורמים לך מצוקה רגשית, אליהם חשוב שתתייחס. ובמידה ואכן יש דבר/ים כאלה, כמו אולי מה שתיארת לגבי 'מחשבות אובסיסיביות שאולי מישהו רוצה להסיר ממך את האמת', מי שיוכל לעזור לך בכך הוא פסיכיאטר, שמתמחה בנושאים מסוג זה.

בתקווה שעזרתי לך,

דבי.

07/10/2016 07:34

אני בזוגיות פרק ב' מזה כשנתיים וחצי. לא גרים ביחד. 

הבת של בן זוגי (גיל ההתבגרות) מוסטת קשות ע"י אימה ואינה מקבלת את נוכחותי ונוכחות ילדי. 

התקיימו מפגשים מסוגים שונים ושיחות רבות, אך המצב רק מחמיר. 

היא מסרבת שאגיע לאירועים שלה, ועד עכשיו בן זוגי הלך אליהם בלעדי. 

האם יהיה נכון להתחיל לקבוע עובדות עבורה, שאנחנו מגיעים ביחד כזוג לכל מקום, מתוך תקווה שהיא תתרגל עם הזמן למצב המוכתב, או להמשיך להיכנע לרצונה ולא להגיע איתו? 

תודה :)

08/10/2016 23:10

 

אור שלום וברכה,

המצב שאתה מתאר הוא, למרבה הצער, די שכיח: לא פעם ילדים של צד אחד בזוגיות מתקשים לקבל בן או בת זוג חדשים, וכשמדובר באם שמסיטה, על אחת כמה וכמה.

חוששני, שלפי מה שאתה מתאר, כי "למרות מפגשים ושיחות רבות המצב רק מחמיר", הרי שעמדתה של הבת מקובע והניסיונות להזיז אותה מעמדתה רק גורמות לה להתבצר עוד יותר ולהקשיח את התנגדותה לך. על כן קביעת עובדות עבורה, רעיון שאתה שואל לגביו, עלולה להחמיר עוד יותר את המצב.

מדובר בקושי של הבת, תהיינה סיבותיו אשר תהיינה, ואם תוכל לראות זאת כך, לא תרגיש במאבק אתה ולא תחוש כי באי הגיעך לאירועים שלה יחד עם בן זוגך אתה נכנע לרצונה.

אין לדעת מה צופן העתיד. אך אם יש סיכוי שהבת תשנה את עמדתך כלפיך, יהא זה רק מתוך תהליך שתעבור עם עצמה. על מנת לאפשר שזה יקרה, חשוב שתכבד את רצונה, שכן אחרת היא תחוש כי אתה מתגרה בה, מה שרק ילבה את תחושות ההתנגדות שלה כלפיך.

בברכה,

דבי.

 

18/09/2016 19:50
טיפול משפחתי     ו    יפה יפה    

מחפשת מטפל משפחתי באזור באר שבע.

19/09/2016 08:35

יפה שלום וברכה,

אינני מכירה מטפל משפחתי באיזור באר שבע שאני יכולה להמליץ עליו. אך אנסה לברר.

בברכה,

דבי.

05/10/2016 21:39

יפה שלום,

אינני יודעת אם זה עדיין אקטואלי, אך כשפרסמתי מודעה באתר "פסיכולוגיה עברית" בה כתבתי שאני מחפשת מטפל משפחתי באיזור באר שבע קבלתי תשובה מנתן חיימוב, שמספר הטלפון שלו: 052958708.

אצטט עבורך את תאורו, כפי שהוא כותב בכרטיס הביקור שלו:

"בעל תעודות רלוונטיות ומוכר ע"י איגוד המטפלים ברפואה קוגניטיבית בפלורידה, ארה"ב. ובמרכז הישראלי לNLP.

מייסד ומנהל את "מרכז טיפולי בדמיון מודרך"

"מרכז טיפולי בדמיון מודרך" הוא מהמרכזים המובילים והמקצועיים בתחום הטיפולים האלטרנטיביים שיש כיום בעולם הטיפולים בארץ,

אחוזי ההצלחה שלנו בלתת פתרון, מענה, ושיקום המטופל, הוא מהגבוהים מבין המטפלים העוסקים ברפואה המשלימה.

מתמחה במיוחד בנושאים:

  • פוסט טראומה – הלם קרב, טראומות ילדות, אונס, אירועים ביטחוניים וכו'
  • פחדים - פחד גובה, פחד ממקומות סגורים, פחד חברתי וכו'
  • חרדות
  • פוביה
  • הפרעות אכילה – אנורקסיה, אכילה כפייתית

בתוך הטיפולים הנ"ל נכלל גם סיוע משמעותי בבנייה ושיפור ביטחון העצמי, עזרה משמעותית לאנשים עם הערכה עצמית וכו'.

כל הטיפולים האלה נעשים ומתבצעים ע"י טכניקות מובילות וחדשניות בעולם ה-NLP  ודמיון מודרך."

שיהיה בכל אופן בהצלחה!

דבי
.

19/09/2016 09:30

אני בתקופה קשה, לאחר שיחה עם בת זוגתי מזה שנים. באופק קיימת האפשרות של פרידה, למרות שכרגע החלטנו לעשות הכל בשביל להצליח.

מאז אני חווה טלטלה רגשית. פחד שיסתיים, בדידות, חוסר מוטיבציה ועוד.

השאלה שלי נוגעת לאופן ההתמודדות הבריא והמועיל:
שמתי לב שכשאני שוקע בפחדים (שכולם עסוקים בעתיד, "מה יהיה אם") אני נכנס למן אפקט כדור שלג שגורם לי לשקוע בעצב גדול. אני לא יכול לחשוב על שום דבר חוץ מזה, ואז פשוט רע לי וקשה לי מאוד.
מנגד, שמתי לב שפעילויות מסויימות (מפגש מסויים עם חבר, או פעילות שמאיזו שהיא סיבה הצלחתי להיות לגמרי "בתוכה") עושות לי טוב.

לכן, מתעוררת השאלה לגבי מה דרך ההתמודדות הבריאה והמועילה יותר.

כחלק מהבחירה שלי ושל בת זוגתי לנסות ולהתמודד עם המשבר, החלטנו להמשיך ולדבר על הדברים. כך שלפחות בינינו אין הדחקה של הדברים.

אבל ביני לבין עצמי: האם נכון לי לנקוט בפעילויות מסיחות דעת, ואלי אפילו חשיבה חיובית, או שעליי להתמודד face to face עם הפחדים?

מצד אחד, כשאני מצליח להיות שקוע בפעילויות אחרות אז טוב לי. מצד שני, אני מפחד שאולי זה לא פתרון בריא (שזה משאיר דברים לא פתורים, ושזה יחזור אליי בהפוכה, כמו שאומרים). ולזה אני מוסיף דילמה מהצד ההפוך: מה הטעם "לחפור" בדברים ביני לבין עצמי, כאשר העתיד עוד לא קרה? אז אולי בכל זאת הדבר הנכון הוא לשקוע ככל האפשר בהווה, ופשוט לקוות לטוב בעתיד?

21/09/2016 06:20

דניאל שלום וברכה,

אני מבינה, ממה שאתה כותב על מה שאתה עובר בעקבות עליית האפשרות של פרידה מבת זוגתך, כי אתה במצוקה קשה.

מאחר ואינך מפרט (וזה בסדר) על איזה רקע עלתה האפשרות של הפרידה, לא ברור לי אם מצוקתך היא תוצאה של הקושי להיפרד מבת זוגתך ו/או הקושי מלהיות לבד.

מכל מקום, לגבי שאלתך "מהי דרך ההתמודדות הבריאה והמועילה יותר":

אני מאמינה, כי כדי לפתור כל בעיה, יש להבין קודם כל את שורשה ואז גם ניתן למצוא את הכיוון לפתירתה.

מתוך מה שאתה כותב אני מבינה, כי הפחדים שלך מציפים אותך ולכן הניסיון שלך להסיח את דעתם מהם אמנם עוזר לך, אך רק לעת שאתה מוסח. מאידך נשמע, שאינך מצליח למצוא דרך להפיג את הפחדים – הרי בוודאי ניסית כל דרך. ואני בהחלט יכולה להבין מדוע, שהרי עם חוסר ודאות לכל אחד קשה מאד להתמודד.

אבל, לדעתי "יש אור בקצה המנהרה":  

כתבת, שאתה ובת זוגתך נחושים לנסות ולהצליח להחזיק בזוגיות.
 
מה דעתך, שאתה ובת זוגתך תפנו לייעוץ זוגי? 

או אז נראה לי, כי תוכל להוריד מעצמך את האחריות לנסות ולמצוא דרך להפיג את הפחדים, מה שבינתיים אתה לא מצליח לעשות לבד וכפי שהסברתי לעיל, זה כל כך מובן. בנוסף, תוכלו אתה ובת זוגתך לקבל היבטים נוספים, שאולי לא חשבתם עליהם, כשההיבטים הנם מאדם מקצועי, שיש לו ההכשרה והניסיון לעזור במקרים כמו שלך ובת זוגתך.

מאחלת לך הרבה הצלחה!

דבי.

07/09/2016 14:06

שלום רב
המרכז למקצועות הטיפול במכללת סמינר הקיבוצים שמח להזמין אתכם לכנס "צלילים חדשים וקולות מוכרים בהכשרת מטפלים".
הכנס יתקיים ביום חמישי הקרוב, 8.9.2016, החל מהשעה 16:00.
למידע נוסף אנא בקרו בלינק המצורף:
http://www.smkb.ac.il/training-therapist/conference
להתראות!

30/07/2016 10:51

שלום רב

לדעתי אני זקוקה לשיחות עם פסיכולוג-
מחפשת פסיכולוג/גית דרך כללית מושלם-בבת ים.

אודה לתשובה
רות

31/07/2016 00:20

רות שלום,

אני יכולה להמליץ על פסיכולוגית קלינית בבת ים, אך אינני יודעת אם היא עובדת עם כללית מושלם. שמה אסתר אללוף והטלפון שלה: 036585896.

בהצלחה!

דב
י.

31/07/2016 06:52
פסיכולוגית     ו    רות רות    
24/07/2016 18:37
דימוי עצמי     ו    עוז עוז    

שלום. אני מחפש פסיכולוגית באזור הרצליה שתוכל לעזור למתבגרת בנושא דימוי עצמי והתערות בחברה.

24/07/2016 20:08
דימוי עצמי     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

עוז שלום,

אני ממליצה בחום על מירטה דוד -מטפלת ותיקה ומצוינת, עו"ס פסיכיאטרית ברעננה. הקישור אליה הוא: http://www.tenne.org.il/מירטה-דוד-פסיכותרפיסטית/ טלפון: 052-2786668 דו"אל: mirtadavid052@gmail.com.

בהצלחה!

דבי.

25/07/2016 19:40
דימוי עצמי     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

עוז שלום,

יש לי עבורך עוד שם של מטפלת מתאימה לבקשה שלך.. קבלתי עליה המלצה חמה: יעל גרשוני שגרה בהרצליה. בחו"ל השבוע. להלן הטלפון שלה: +972547713073.

בהצלחה!

דבי.

05/06/2016 12:57
מצוקה     ו    מריאנה מריאנה    

שלום

אני לא יודעת מה לעשות כבר... אני בקשר עם גבר נשוי מזה ארבע שנים. האהבה גדולה. שנינו נשואים.  לפני כשנה וחצי בזמן שהיה בכנס בחו"ל, הוא "בגד" בי. נכון, אני לא אשתו והוא בוגד בה איתי, אבל אני הרגשתי כמו סכין שחדרה ללב. והוא הוסיף חטא על פשע כשתיאר אותה "האישה הכי יפה"... בשיחות שערכנו טען, שהוא מקנא בי ואמר זאת ממקום של להאדיר את עצמו בגלל הקינאה כלפי. התנצל והתחרט ללא הרף.  אני לא יכולה לסלוח לו. קשה לי כי אני מאוד קשורה אליו, אבל לא יכולה לסלוח לו. הוא נלחם עלי, לא מפסיק להתנצל. אבל אני לא סולחת. איזה גבר מדבר על אישה אחרת בפניה של האישה שאיתו?   זקוקה לייעוץ.

27/06/2016 23:01
מצוקה     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

מריאנה שלום,

תחילה ברצוני להתנצל על האיחור בתשובה - לא היה באפשרותי להשיב לך מוקדם יותר.

ובאשר למצוקה שהבעת:

לא ברור לי, אם אינך יכולה לסלוח לגבר איתו את בקשר על כך ש'בגד' בך או על כך שתיאר את האישה אתה 'בגד' בך כ"אישה הכי יפה".

באשר לעניין ה'בגידה':

אני מוכרחה להודות, שהמצב בו את מצויה הינו מורכב, שכן את בקשר עם גבר שבוגד באשתו וכמוהו כמוך. ואם שוב הוא 'בגד' והפעם בך, אני משערת, שניתן להסיק מכך, שעבורו 'לבגוד' אינו דבר שהוא בבחינת 'לא תעשה' שוב ושוב.

ובאשר לתיאורו את אותה אישה אתה 'בגד' בך כ'אישה הכי יפה':

אינני רואה הבדל בין ענין ה'בגידה' שלו בך לבין תאורו את אותה אישה אתה 'בגד' בך כ'אישה הכי יפה'. שני המקרים מבטאים העדפה, גם אם היא זמנית, לאשה אחרת על פנייך.

דבי.
 

 

28/06/2016 09:43
תשובתך למצוקתי     ו    מיכאלה מיכאלה    

שלום דבי

תודה על תשובתך.

יש בה הרבה ביקורת ושיפוטיות כלפי.

כן. העדיף אישה אחרת על פניי כמו שהעדיף עשרות נשים על פני אשתו.

הוא רודף נשים , אני יודעת. לדבריו, אינו רודף נשים כבר שנים והאירוע היה חולשה .

לא משנה כבר. נפרדתי ממנו.

15/06/2016 23:39

דבי שלום !
אני מחפשת  פסיכולוג או מטפל התנהגותי לבני האוטיסט בן 18.5 . באיזור הדרום .
אשר מתנהג באלימות בתקופה האחרונה כתוצאה מתקופה מאוד קשה שעבר בחודשים האחרונים . 
[ יציאה ממסגרת חינוכית ממרץ האחרון לאחר  שהרגיש שאינו רצויי במסגרת שלמד שם  . ושהיה של חודשיים וחצי בבית עימי עד אשר נמצאה מסגרת חלופית . וכעת מסרב ללכת למסגרת כתוצאה מחרדה . וחוסר אמון  באנשים .]
קשה לי לראות ולחוות אותו מפתח התנהגות זו . כי עד לפני שבועיים הוא בחיים לא היה אלים .
ואני חוששת . שזה ילווה אותו מעכשיו ככלי התגוננות . 
אני גרה בישובי עוטף עזה .
אשמח לעזרה .לפני שיהיה מאוחר .
תודה מראש 

27/06/2016 23:07

רותי שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להביע את התנצלותי על האיחור בתשובה – לא היה באפשרותי להשיב מוקדם יותר.

אינני מכירה פסיכולוגים באזור שלך, אך אני מוכנה לפרסם את הודעתך באתר "פסיכולוגיה עברית" – אתר של פסיכולוגים מכל הארץ.

במידה ותסכימי לכך, שאלתי היא: האם את מעוניינת בפסיכולוג התנהגותי?

מחכה לתשובתך,

דבי.

27/06/2016 23:19
דבי שלום     ו    רותי אפרת רותי אפרת    

מאז שכתבתי לך בני מתחיל להשתלב עם ליווי צמוד יותר טוב בבית הספר
ולאחר התיעצות עם בית הספר . והפסיכיאטרית . בני יקבל מטפל התנהגותי במסגרת בית הספר .ואנחנו צריכים לטפל בעזרת פסיכולוג בחרדות שלו . אים תוכלי לעזור אשמח . ויש אישור לפירסום .בכול דרך שנקבל את העזרה להגיע למטפל .
תודה מראש רותי 

27/06/2016 23:28
תשובה     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

רותי שלום,
אני מאד שמחה לשמוע שמצבו של בנך משתפר.
אשמח לפרסם עבורך הודעה - תרצי לנסח אותה עבורי?
תודה,
דבי.

27/06/2016 23:53
תודה     ו    רותי אפרת רותי אפרת    

מחפשת פסיכולוג לטיפול בחרדות לנער בן 18.5 מאובחן  באוטיזים . עם פיגור קל .
נער בתיפקוד בינוני .. באזור הדרום .{באר שבע  עד אשקלון }.
אנו גרים באזור עוטף עזה { קיבוץ בארי } 

הפרטים האישיים אשלח לך בפרטי ולא בפורום .

תודה

28/06/2016 06:59
תודה     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

רותי שלום,
תודה על ניסוח המודעה.
פרסמתי אותה באתר "פסיכולוגיה עברית" וברגע שאקבל תשובה/ות אעדכן אותך.
שיהיה לנו בהצלחה!
דבי.


תוכן מומלץ
Copyright © 2017 myshrink.co.il כל הזכויות שמורות
אתר פסיכולוגים מציג בפניכם מידע ועסקים מומלצים מתחום הפסיכולוגיה
מחפשים פסיכולוגים באזור מגוריכם? מלאו את הטופס וקבלו פניות
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר

שם מלא:
טלפון:
אימייל:
יישוב:
אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד!