myshrink.co.il
כניסה למנהלים

מנהלי הפורום

דבי ז'ולטי
דבי ז'ולטי

• פסיכולוגית קלינית בכירה ומדריכה מוסמכת בפסיכותרפיה. • דוברת עברית ואנגלית ברהיטות. • עובדת עם כל המגזרים. • ניסיון של יותר מ-20 שנה בטיפול ובהדרכה (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, סטודנטים). • בעבר פסיכולוגית ראשית במחלקת אשפוז יום פסיכיאטרי..

כתוב נושא חדש
הודעה / מחבר
תאריך / שעה
27/06/2016 06:42
דימוי עצמי     ו    דליה דליה    

היי אני מההודעה  הקודמת רציתי לדעת מה עדיף סדנאות למודעות עצמית או פסיכולוג 
תודה דליה

27/06/2016 06:21
בטחון עצמי     ו    דליה דליה    

שלום יש לי ילדה בת 23 יפה נבונה ולומדת משפטים הדימוי העצמי שלה שואף לאפס וכןהבטחון העמצי נוסף על כך מאוד תקועה בזוגיות האם יש קשר וכיצ אוכל לעזור לה דחוף ביותר לעיתים מדברת על התאבדות וזה מפחיד אותי נורא דחוף בייותר

29/05/2016 14:48

שלום שמי גילה יוניאן ואני פסיכאטרית כבר מעל שלושים שנה המטפלת בבעיות כגון חרדות למיניהן ודכאון.
אשמח לספק את שירותי ולעזור לכם לצאת מהמצב הנוכחי ולרכוש כלים לעתיד טוב יותר.

01/04/2016 19:01
התמודדות     ו    כר כר    

הבת שלי בת 18 לפני גיוס. רוב השנה לא הלכה לבית ספר, חוצפנית מאוד, כאשר היא כבר עונה לי. בדרך כלל לא מדברת איתי ולא עם בעלי ,רק כשהיא צריכה דבר מה. היא מעט שמנה. אני אומרת לה לעשות דיאטה - היא לא רוצה .גם לעבוד היא לא רוצה. ביום היא ישנה. יוצאת עם חברות ומגיעה בשעות הקטנות של הלילה.

היא הילדה הקטנה מבין שלושה אחים. אני באמת לא יודעת איך לתקשר איתה.

כשהיתה קטנה חיינו בארה"ב. היחסים שלנו היו קרובים מאוד. חזרנו כאשר היא היתה בת 12 .

אני יודעת שההתמודדות שלה בשנתיים הראשונות לא היו קלות.

בבקשה אבקש תשובה.

04/04/2016 17:53
התמודדות     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

שלום וברכה,

אכן לא קל לכם עם בתכם בלשון המעטה.

אני מאמינה, שהקושי הגדול ביותר עבורכם היא העובדה, שאין ביניכם לבינה כמעט תקשורת ולכן גם קשר.

יכולות להיות סיבות שונות להתנהגויות של בתכם. אך מאחר ואין ביניכם לבינה כמעט תקשורת, באמת אין ביכולתכם להבין מה עובר עליה.

מה שבכל אופן נראה לי הוא, שהיא נושאת מטענים רגשיים, אותם היא מוציאה עלייך ועל בעלך, אם כי כאמור, לא ברור מהם אותם מטענים רגשיים.

רציתי לשאול, אם יש לבתכם קשר טוב עם אחד או יותר מאחיה אם כן, הייתי מציעה לו/לה לנסות ולשוחח איתה, עם הבטחה שניתנת לה על ידו/ה, שהשיחה נשארת ביניהם ולשאול אותה, אם יש משהו שמציק לה (אולי מציקה לה העובדה שהיא שמנה,  אולי יש לה טענות כלפיכם וכו'). אם היא אכן אומרת שמציק לה דבר מה, אני מציעה שיעלה/תעלה בפניה את הרעיון לשוחח עם איש מקצוע, שיוכל לעזור לה להשתחרר ממה שמעיק עליה. במידה והיא אומרת שאין שום דבר שמציק לה, אני מציעה לך ולבעלך להפגש  עם איש מקצוע - מטפל, כדי לפרט בפניו את כל מה שמציק לכם בענין בתכם, כי אולי כשכל התמונה של מה שקורה ביניכם לבין בחכם תהיה ברורה לו/ה, הוא/היא יוכלו ליעץ לכם כיצד לנהוג.

מכל מקום אני ממליצה לך לא להעיר יותר לבתך בנושא הדיאטה - יתכן מאד שזהו נושא רגיש אצלה וכשאת מעירה לה על כך, היא נפגעת ואף כועסת. ומי יודע, אולי זו הסיבה או אחת הסיבות לכך, שהיא ממעטת לדבר איתך.

מקווה שעזרתי.

בברכה,

דבי.

05/03/2016 16:54

אני מבררת לגבי ייעוץ פרטני בשבילי שמתמקד בהפרעת קשב וריכוז שאני סובלת ממנה ושאובחנה בגיל מאוחר. העניין הוא שמעבר לטיפול ממוקד בהפרעה, הדבר השפיע על אספקטים אחרים בחיים שלי והביא לתסכולים וקשיים שבאים לידי ביטוי בכל מיני מישורים, כולל בפן האישי ובזוגי. השאלה היא האם איש המקצוע הנכון ביותר לפנות אליו לתחילת טיפול הוא פסיכולוג שייתן ייעוץ פסיכולוגי סטנדרטי כשקראתי מה אתם מציינים על זה בכתבה כאן:
http://www.myshrink.co.il/Article-3195/עשרה-דברים-שחשוב-לדעת-על-פסיכולוגים

או שאפשרות אחרת היא לפנות למאמנת שההתמחות שלה היא אימון אישי למבוגרים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז כמו המאמנת הזאת:
http://www.shoshmaozarie.co.il/personalcoaching/

כאן מדובר פחות בשיחות כלליות ויותר ברכישת כלים ממוקדים בהפרעה.

אני מניחה שההסתכלות צריכה להיות במיקוד של הטיפול- בהסתכלות כללית של ההתמודדות עם סיטואציות בחיים או התמקדות בהפרעה שמקשה על ההתייחסות לאספקטים השונים.

מה דעתכם?

05/03/2016 23:03

אלונית שלום וברכה,

תחילה אני שמחה שגילית, גם אם זה לא היה קודם לכן, כי קיים אצלך קושי של קשב וריכוז. אף פעם לא מאוחר לטפל בכל בעיה שהיא. אני גם יכולה להבין, בשל העובדה שקושי זה לא אובחן קודם, מדוע הוא השפיע על חייך כפי שהשפיע.

לכן, מצוין שאת מטפלת באופן ממוקד בקושי ומעורר הערכה רצונך לטפל בקשיים הרגשיים שאת כותבת שנבעו מכך.

ומאחר ואכן מדובר בקשיים רגשיים, אני ממליצה לך לפנות דווקא לפסיכולוג/ית. זאת מאחר ולפסיכולוג ההכשרה והניסיון בעזרה לקשיים רגשיים, ללא קשר לגורם.

בהצלחה,
דבי.

05/03/2016 00:17
הרפיה     ו    אנונימי אנונימי    

אני וחברה שלי בני 15 והיא הרגישה בלוק רגשי ככה היא קראה לזה שהיא לא יכולה להרגיש פרפרים בבטן או עצב או שמחה ואמרתי לה לשכב ולעצום עיניים במהלך שהיא עצמה אמרתי לה לחשוב על הלב ולדמיין אותו פועם מהר ולתת לו פקודה שיהאט וככה עברתי איבר איבר וליטפתי אותה ואמרתי לה שזו יד חמה ואוהבת ושזה נעים לה והיא צחקה במהלך זה ואמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תצחק יותר והיא שתקה כל הזמן ולאחר 40 דקות של דיבורים על החיים ועברתי בין החברים למשפחה והראתי לה כמה כל אחד אוהב אותה ועברתי איתה על כל החיים מהעבר והזכרתי לה כל חוויה שהייתה לה ולאחר 40 דקות ביקשתי ממנה להתעורר והיא לא דיברה וביקשתי ממנה לדבר והיא גם לא דיברה ואז אמרתי לה שאני רוצה לשמוע ממנה מילים חמות והיא אמרה לי שהיא ממש אוהבת אותי ושהיא רוצה להישאר כאן ברגע הזה ולא לעזוב אותי והיא חיבקה אותי חזק ועכשיו (לאחר חצי שעה שעה) היא מרגישה שהיא לא כל כך חזרה לעצמה והיא בכתה במהלך התהליך ועכשיו היא אומרת שהיא יותר חושבת על דברים שהיא לא חשבה לפני והיא גם הרגישה שהיו לה הרבה דברים להגיד אך היא לא יכלה להגיד כלום ועכשיו לפי מה שאני רואה היא מתנהגת כרגיל אך דיי רגועה.

רציתי לשאול אם מה שעשיתי הוא בסדר או שלא הייתי צריך להתעסק בזה או אם יש משהו שאני עוד צריך לעשות כי אני לא כל כך בטוח במה שעשיתי 

05/03/2016 22:52
הרפיה     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

שלום וברכה,

נוגעת ללב האהבה, האכפתיות והדאגה לחברתך. טוב לדעת שאחרי העזרה שניסית לתת לחברתך, היא רגועה. אך עם זאת, מאחר ואינך איש מקצוע טיפולי, היה זה בכל זאת סיכון שלקחת לגבי ההשפעה של העזרה שלך על חברתך.

אני ממליצה לחברתך לפנות למטפל/ת, שבהכשרתו ובניסיונו עוזר, בין השאר, לקושי שחברתך ספרה לך עליו.

בברכה,

דבי.
 

05/03/2016 21:43
פסיכולוגית טובה     ו    תמר תמר    

היי
אשמח להלמלצות לפסיכולוגית טובה 
מאיזור גבעת שמואל

05/03/2016 22:44

תמר שלום וברכה,

אני ממליצה מאד על יהודית קשב, פסיכולוגית קלינית בכירה. הקליניקה שלה נמצאת בקרית אונו. מספר הפלאפון שלה: 0544783132.

בהצלחה!

דבי.



24/02/2016 08:38
חיילת בדיכאון     ו    דליה דליה    

שלום .

בתי התגייסה לצבא . אין לה בעיות תש. אין לה בעיות כלכליות . ולמרות זאת מהשבוע הראשון היא לא מפסיקה לקטר. היא כבר 3 חודשים בצבא .היא רצתה לחזור הביתה כל יום . והיא חוזרת כל יום . סה"כ היא קיבלה כל מה שהיא רצתה . ולמרות זאת היא בלי מצב רוח על בסיס יומי . כל יום שולחת הודעות של מצבי רוח ירודים. יש מעט רגעים שהיא מצטלמת וצוחקת עם חברים . היא לעומת זאת טוענת שהיא בדיכאון שלקחו לה את החיים . והיא לא יודעת מה עובר עליה . אני מיואשת כי בתחילה הייצי בטוחה שזה נטו פינוק . אבל זה נמשך ונמשך .

מה עליי לעשות ?

תודה

25/02/2016 06:40

דליה שלום וברכה,

ישנם אנשים, והם גם לא מעטים, שלהם הצורך בחופש ובמרחב הוא כזה, שבמסגרת כמו הצבא, שם אדם כל הזמן נתון לפיקוח וצריך להתאים את עצמו לכל מיני חוקים וכללים, הם חשים, שלקחו להם את האני שלהם. ואולי לכך בתך מתכוונת כשהיא אומרת ש"לקחו לה את החיים".

במידה והעניין אצלה הוא כפי שתיארתי לעיל, יתכן שאם תשרת במקום אחר, שם תרגיש יותר חופש ומרחב, תחוש אחרת.

אך בהחלט יתכן, שאין זה הפתרון ושהשהייה עצמה במסגרת הצבאית חונקת אותה ועל כן מדכאת אותה.


אם היא מוכנה, הייתי מציעה שתיפגש (במסגרת הצבא או מחוצה לה) עם איש טיפול, כדי שתוכל לברר אתו את שורש המצוקה שלה ולחשוב יחד אתו/ה על פתרון.

יהיה זה בהחלט מובן, אם הפתרון יהיה שלא תשרת במסגרת צבאית. יתכן ושרות לאומי היא מסגרת הרבה יותר מתאימה לה, במידה, כמובן, ותרצה בכך. זאת מאחר ובשרות לאומי היא קודם כל בוחרת אם להיות בה, שנית היא בוחרת במה היא רוצה לעסוק ואם אינה מרוצה מתחום עיסוקה היא תמיד יכולה לעבור למקום אחר או לעזוב את המסגרת ולמצוא לה את מה שמתאים לה לעשות בשלב זה של חייה.

מקווה שעזרתי.

במידה ותרצי לכתוב שוב, בשמחה.

דבי.
  

18/02/2016 16:40

צהריים טובים,

אני סובלת מפוביה ממחטים ומטופלת אצל פסיכולוג. במסגרת הטיפול (ורצוני להתחיל תהליך של כניסה להיריון) אאלץ לעבור בדיקות דם תכופות,

אשמח להמלצה על רופא משפחה בקופת חולים כללית ברחובות והסביבה שיהיה רגיש לחרדה ויוכל ללוות אותי בתהליך.

תודה.

18/02/2016 22:29

שלום וברכה,

אינני מכירה רופאי משפחה ברחובות, אך אני מוכנה לנסות ולברר עבורך. 

חשבתי על אפשרות של רופא/ה נשים, שאולי הוא/היא יותר מתאימים למה שאת זקוקה לו.

מה דעתך?

בברכה,
דבי.

19/02/2016 11:22

תודה על המענה.
מעדיפה רופא משפחה לאור כך שאאלץ לעבור בדיקות דם גם בעתיד, מישהו עם סבלנות שניתן לסמוך עליו.

31/01/2016 22:59
רגשות אצל ילדה     ו    מאיה מאיה    

שלום רב,

אני אמא לשלושה ילדים הגדול בן 11.5 האמצעי בן 9.5 והקטנה בת 7 , בעלי נסע לשבוע ימים, ואנחנו משפחה נורמטיבית, אמא עובדת מהבית מכינה צהרים מקבלת מבית הספר אבא עובד בחוץ חוזר בסביבות שבע כל יום.

השבוע בעלי נסע מהעבודה למשך שבוע ימים, היום בני בן ה - 9.5 אמר כמה הוא מתגעגע והתחיל לבכות (לגיטימי)

החלטתי לבדוק עם השאר, והגדול אמר שמתגעגע מאוד וניראה כאילו הוא כבר שנה לא בבית, ואילו הקטנה, וזאת לא פעם ראשונה שאני נתקלת בחוסר רגש מבחינתה, אמרה ,שהיא לא מתגעגעת, ובעבר לא הרגישה בעצבות כשקרה משהו לכלב שלנו בבית,

בקיצור, אני לא מרגישה שיש לה רגשות של כעס, עצב, געגוע וכו'. כמו כן היא אמרה :אם את היית נוסעת, הייתי מתגעגעת. ובאמת כשאני רוצה לצאת לפעמים בערב, היא מחבקת חזק וכבר אומרת שהיא מתגעגעת,

האם יש הסבר לתופעה, שהיא לא חשה לסביבה שלה, למשפחה לחברות לבעלי חיים, רגשות כלשהם.  

01/02/2016 05:12

מאיה שלום וברכה,

היה משהו לא ברור במכתבך:

כתבת שאת מודאגת שבתך לא חשה רגשות למשפחה, לחברות, לבעלי חיים.

מאידך ציינת, שבתך אמרה לך, שלו את היית נוסעת, היא היתה מתגעגעת. הוספת שכשאת רוצה לצאת לפעמים בערב, היא מחבקת אותך חזק ואומרת שהיא כבר מתגעגעת.

אין ספק, אם כן, שכלפייך היא כן מביעה רגשות חזקים, כך שלהרגיש ולהרגיש אף רגשות חזקים היא אכן מרגישה.

באמת לא ברור מדוע לעומת זאת היא לא מביעה רגשות ביחס להעדרו של בעלך, לכלב שלכם או כפי שציינת, לחברות שלה.

עלה בדעתי, שאולי היא מאד מאד קשורה אליך וכי את הדמות הדומיננטית בחייה - אך זו השערה בלבד.

מה דעתך, מאיה, שאת ובעלך תתייעצו בקשר לעניין עם אדם מקצועי - פסיכולוג/ית, שיפגוש גם אתכם וגם את מאיה, ויוכל להבין את שורש העניין וגם לעזור?

בברכה ובהצלחה,

דבי.

26/01/2016 21:45
בירור.     ו    דניאלה דניאלה    

לדבי היקרה  שלום.  

הרבה הרבה תודה על התייחסותך לשאלתי (באשר לבני שנפטר).  

ושוב, תודה על תשובתך......

26/01/2016 22:37
בירור     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה שלום,

תודה על מכתבך המרגש. מחמם את הלב לדעת שעזרתי.

בברכה,

דבי.

24/01/2016 18:37
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

תזכורת לגבי בני, בנושא של הקפאת זרע. תודה וסליחה ממתינה לתשובה ושוב תודה.

24/01/2016 22:16
בירור     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה יקרה,

מכתבך נוגע ללב. את מעבירה בו מאד חזק את מצוקתך ואת רצונך העז לנכד/ה מזרעו של בנך היקר ואת הדאגה לכך שזה יקרה.

תחילה אני רוצה לומר, שעמדות של אדם יכולות לנבוע מסיבות מאד רגשיות אישיות, בעלות היגיון פנימי אישי משלהן, כשלפעמים הסיבות לעמדות אלו אף לא מודעות לאותו אדם. ואז יכול לקרות, שאנו, עם מערכת רגשות והיגיון פנימי אחר לחלוטין מאשר של זולתנו, לא נבין כלל וכלל את עמדתו, והיא אף יכולה להראות לנו בלתי הגיונית בעליל, כמו שאת מרגישה ביחס לעמדתו של בעלך.

במקרה של בעלך, יכולות להיות לו כל מיני סיבות, שבגללן הוא רוצה, שאשתו לעתיד של בנך תביא לעולם ילד מזרעו של בנכם היקר. יתכן, למשל, והוא חש, כי אם האם הפונדקאית של נכדכם/נכדתכם לעתיד תהיה אשתו של בנכם, יהיה זה הכי קרוב שאפשר, מבחינת היחס הרגשי מצד האישה הנושאת את התינוק/ת ברחמה ומצד בעלה - בנכם, ליחס שתינוק זה היה מקבל מבנכם היקר שנפטר ואשתו. וכמובן שיתכנו גם סיבות אחרות להרגשתו.

אך בראייה מציאותית, אין לדעת ומתי הבן יינשא והאם גם לכשיינשא, הוא ו/או אשתו אכן ירצו להביא ילד מזרעו של בנך, שוב, מסיבותיהם שלהם. ולכן, אין שום ערובה שיהיה לכם נכד/ה מאשתו לעתיד של בנך.

במידה ולמרות עובדה זו בעלך עדיין ידבק בדעתו, אני מציעה, שתלכו שניכם ליעוץ זוגי, כדי להיעזר במישהו מקצועי, שבהיותו אובייקטיבי, ייטע אמון בבעלך, יקשיב לשניכם ויוכל לעזור לכם להגיע לפתרון שיהיה מקובל על שניכם.

אני מתנצלת על העיכוב בתשובתי - היה זה בשל נסיבות שלא תלויות בי. במידה ותרצי להגיב, אני עומדת לרשותך.


בברכה ובהצלחה,
דבי.

18/01/2016 17:58
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

לדבי שלום, אולי לא ראית אך משום מה פיספסתם את שאלתי שנכתבה ב17 לינואר 2016 אחרי יותם שענית לו. מצטערת. אשמח אם תשיבי לי בבקשה. מצפה לתשובה בהקדם והרבה תודה וסליחה. 

18/01/2016 21:25
בירור     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה יקרה שלום,

אל דאגה - לא פיספסתי את שאלתך - עניתי ליותם קודם, כי הוא שלח קודם את שאלתו.

אני באמצע כתיבת תשובה עבורך - אך לא הספקתי עדיין לסיימה ואז לשלוח לך אותה. בלי נדר אשלח לך מחר תשובה.

דבי.

18/01/2016 17:58
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

לדבי שלום, אולי לא ראית אך משום מה פיספסתם את שאלתי שנכתבה ב17 לינואר 2016 אחרי יותם שענית לו. מצטערת. אשמח אם תשיבי לי בבקשה. מצפה לתשובה בהקדם והרבה תודה וסליחה. 

14/01/2016 09:33

שלום לאלון/דבי,

יש לי ילד בן 11 ואני מרגיש שדרוש לו טיפול כלשהוא, אני לא בטוח שטיפול פסיכולוגי הוא היעד. הטיפול הוא בעיקר מוטיבציה ואנרגיה - כלומר הילד כבוי מבחינה חברתית ואנרגתית. בשונה מאיך שהיה כשאני הייתי ילד או איך שאחיו.

כמובן שמיד חשבנו שיש בעיה עם בית הספר, הצקות וכו' - עשינו המון בירורים ונראה שאין בעיה כזו (גם אין חברתיות גבוהה ומקובלות מצד שני).

איך יודעים מה הטיפול הנכון? איך גורמים לו לשתף פעולה?

17/01/2016 21:11

יותם שלום וברכה,

האם הבנתי נכון שניסיתם טיפול פסיכולוגי ובנך לא משתף פעולה? שכן אם זהו המקרה, יתכן שזה קשור לפסיכולוג/ית אליו/ה פניתם?

לא תמיד נוצר חיבור. באם מדובר במקרה כזה, אני ממליצה לנסות מטפל/ת אחר/ת. זאת מאחר וברור, ממה שאתה מספר על בנך, כי הוא סובל, ומטפל, דרך מספר מפגשים, תחילה אתכם ועם הבן ביחד ואחר כך רק עם הבן - יוכל קודם כל לנסות ולאבחן ממה נובעים הקשיים של בנכם. ובמידה והוא יגיע למסקנה שטיפול יוכל לעזור לו, באם נוצר חיבור בינו לבין הבן, הבן יוכל להמשיך ולהפגש עימו.

על מנת לאפשר את כל הסיכויים שילד או מתבגר ירצו להפגש עימי (פעמים רבות, במיוחד מתבגרים, ובנכם נושק לתקופת ההתבגרות, מתקשים עם הרעיון של להיות בטיפול פסיכולוגי בשל רגישותם החברתית) אני נוהגת כדלקמן: את הפגישה הראשונה אני מקיימת עם המתבגר והוריו. היתרון בכך הוא, שהמתבגר יכול לשבת בצד ולהקשיב לשיחה בין המטפל והוריו, מבלי שחש שמופעל עליו לחץ לדבר (כמובן שהוא חופשי לדבר, במידה והוא מעוניין בכך - אך השיחה מיועדת להתקיים בין המטפל והוריו - על ילדם). יש למתבגר אז גם את האפשרות להתרשם מהמטפל. בסוף הפגישה המשותפת שלי עם הילד והוריו אני מבקשת מהמתבגר לשבת איתי לבד מספר דקות ושואלת אותו אז, אם הוא מעוניין להפגש פגישה (אחת) איתי. אם הוא מסכים, אנו נפגשים פגישה אחת ובסוף אותה פגישה אני שואלת אותו אם הוא מעוניין להמשיך ולהפגש. אם הוא משיב בחיוב, גם אז אני עדיין מציעה שנפגש משהו כמו 4 או 5 פעמים, ומסבירה לו, שזה כדי שיראה אם הוא מרוצה. הרציונל לכל הנ"ל הוא, שהמתבגר חווה את המטפל כמי שמכבד את רגשותיו ומעוניין לאפשר לו בכל זמן נתון לעשות את הבחירות וההחלטות שלו - מה שלא פעם מעניק למתבגר תחושה מאד טובה ביחס למטפל וגורם לו לרצות להמשיך ולהפגש עימו. עדיין יתכן גם, שלבנך קושי לתת מעצמו ורבלית. או אז יש בהחלט טיפולים אחרים שיכולים לעזור, כמו טיפול באמצעות בעלי חיים, אמנות ועוד.

אשמח לשמוע ממך.
דבי.

17/01/2016 18:38
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

לדבי שלום,

בני נפטר ממחלה קשה.

לפני תחילת הטיפולים הכימותרפיים הקפיא זרע. ועכשיו היתה תקופה שחיפשנו אישה שתהרה מזרעו של בני היקר. ולאחר מכן בעלי החליט אחרת. יש לנו עוד בן. בן 35 ואין לו עוד אפילו חברה ובעלי החליט שאשתו לעתיד של בני הגדול רק היא תביא לנו נכד. הוא טוען שמי שיאהב את בני. לא איכפת לה להביא ילד לבני השני.

אני חושבת שזה ממש לא כך. היא תרצה להביא ילדים רק מבני הגדול. לא שייך אם היא אוהבת אותו. אף אחד לדעתי לא תסכים לתהליך ההפרייה הזו שהוא די מורכב.

אני התייעצתי עם אנשים והם אמרו שזאת מחשבה חולנית ושזה לא יקרה בחיים וטוב שזה לא יקרה. אני לא כ'כ מעוניינת בזה.

את יכולה לענות בבקשה האם זה מחשבה חולנית של בעלי. ושזה לא יקרה.  וגם אין לו עוד חברה. את יכולה לענות לי בבקשה אם זה נראה לך או שזו מחשבה הזויה בלבד ועלולה להרוס לו את החיים בנישואיו בהמשך......

הרבה תודה על הכל..... מצפה לתשובה....


20/12/2015 17:23

אני בת 29 והבן זוג שהכרתי בן 27 .

הכרנו באוגוסט, מישהו מדהים בחור זהב, הוא סיפר לי,  שעבר השתלה של לב ו 2 ריאות, זה לא הפריע לי והחחלטתי שאני ממשיכה לצאת איתו,  הוא עבר אותה באפריל האחרון ,ותפקד כמו כל גבר רגיל. הייתה ביניני אהבה ענקית, יצאנו שלושה חודשים עד נומבר. אומנם לאט לאט בחודש וחצי האחרון מאמצע ספטמבר לערך המצב שלו קצת התדרדר לא הרבה והוא אושפז בבית חולים 10 ימים, החלטתי שאני עדין איתו ונסעתי כל יומיים מהצפון אליו לבית חולים בלינסון בפת. הוא ידע שאני אוהבת אותו הוא הרגיש זאת וכך גם אני. גם המשפחה שלו יודעת שמאוד אהבנו ולא היה קשה לראות זאת. הם מאוד שמחו שהוא מאושר וטוב לו, גם אמא שו אמרה לו כמה פעמים, אתה מחכה להשתחרר לצאת מפה לחזור הביתה הכוונה שלה הייתה הביתה זה לאיפה שאני גרה כי בילינו פה רב הזמן הוא כבר עזה חצי מעבר אליי והעביר את רוב הבגדים שלו לפה. הבית חולים זה מה ששבר אותו והוא התחיל לחשוב מה יהיה, ואיך ככה פתאום הכל נעצר לנו באמצע, ואני הרגעתי אותו ואמרתי לו שזה רק מסוכה וזה ייגמר ויעבור והכל יסתדר.  לאחר שהשתחרר מבית חולים בתקוםה הזאת הרגשתי קצת אחרת לא ידעתי איך להתמודד עם המצב ולאחר שהתשחרר אמרתי לו איך מרגישה לצערי הוא נפגע והחליט לסיים את הקשר, היום בדיעבד מסתבר לי שישנה אפשרות שזה היה יכולה להיות שזה רק תירוץ בלבד. 

חודש אחרי, כן אנו רק חודש אחד אחרי לצערי הוא במצב קשה מאוד בטיפול נמרץ מורדם ומונשם לאחר השתלה נוספת של ריאות, ואני, אני נקרעת מזה, כי ביקש מהמשפחה שלא תעדכן אותי לגבי מצבו כי הוא רוצה להגן עליי, הוא נפרד ממני הוא שחרר אותי כי הוא רוצה שיהיה לי טוב בחים, הוא אמר לי לא מיגע ל החיים האלה את לא רוצה את זה, הדבר שהכי ייגמור אותי זה יהיה לדעת שאת מחכה לי בלי משפחה וילדים, אני רוצה שתמשיכי הלאה בחיים שלך שיהיה  לך גבר שיוכל להיות שם בשבילך שיידאג לך שייחבק אותך ברגעים שתצטרכי, ולא את תחבקי אותו. שיהיה לך גבר שיעשה אותם מאושרת.

אני מבינה אותו ומצד אחד זה מעשה מאוד אצילי, אבל הוא לא מבין שזאת החבירה שלי! הבחירה שלי אם להישאר איתו או לא, הוא בוחר בשבילי מה טוב לי. הוא יודע שלא יוכל להעניק לי חיים רגילים וזה משהו שלא יודעת איך להתמודד איתו כי אני אוהבת אותו מאוד ורוצה להיות שם עבורו, אני בחורה עקשנית ולא מווותרת, המפשחה שלו ביקשה שאכבד אותם ולא אגיע לבית החולים ואני נקרעת, נקרעת ולא יודעת מה לעשות מצד אחד אני רוצה לראותו לדעת שהוא בסדר  להיות שם לצידו שיידע שהייתי שם, ולא משנה מה הוא עובר אני תמיד פד בשבילו ולמענו, מצד שני המצב כל כך עדין שלא רוצה עם המשפחה שלו כרגע מריבות וויכוחוים, הם יודעים שהוא יקר וחשוב לי. אחותו כתבה לי אחרי שיצא מנהיתוח שהוא מצא הטיפול נמרץ שאי אפשר להגיע ולראותו בימים הקרובים אנחנו מבינים כמה הוא חשוב לך ויקר לך אבל אל תגיעי. הוא ביקש מהם שלא יעדכנו אותי כי הוא חושב שבזה שלא יגידיו לי מה קורה איתו הוא יימנע ממני את הסבל הזה, לכן אמר להם שלא יגידו לי, בנוסף גם ביקש שלא אגיע, הוא  לא רוצה שאראה אותו שוכב ככה מחובר למכשירים בטיפול נמרץ. הוא מתבייש מתבייש שאראה אותו ככה, אך לא מבין שלא מפריע לי ואני אוהבת אותו כמו שהוא ואיך שהוא.  זה לא שנפרדנו לפני חצי שנה או שנה, רק חודש! לפני חודש עוד נסענו ביחד וטיילנו וזה מה שהורג אותי ומכאיב לי כל כך שבמשך חודש המצב שלו הדרדר עד כדי כך שהיה חייב להיות בבית חולים. שגם שם הוא היה ולא סיפר לי את האמת אמר שהוא בבית של אחיו, הוא לא רצה להדאיג אותי, כל החודש הזה שבעצם היינו פרודים עדין שמרנו על קשר , ואפםילו נפגשנו כמה פעמים, הוא שוחח איתי כמה שעות לפני שהרדימו אותו כאילו הוא ידע מה יהיה ונפרד ממני ביקש ממני שלא אכעס עליו שמשחרר אותי ושמצטער שאיכזב אותי, אבל הוא לא מבין שזה שמנסה שלא אדע מה קורה איתו כדי למנוע ממני דאגה רק הופך את זה חמור יותר.

אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות לכן פונה לפורום שיכולו לעזור לי להתמודד ולתת לי כלים אני מרגישה כל כך חסרת אונים.... 


תודה

20/12/2015 20:58

גל יקרה,

לא רק הבחור שלך מדהים אלא גם את. אהבתך אל הבחור מרגשת ומרשימה. נראה שגם אהבתו אלייך חזקה ביותר, עד כדי כך שהוא חושב עלייך יותר מאשר על עצמו.

אך בעיני, גל, הוא לא מבין, כי עצם היותו מי שהוא, עם מה שהוא מרגיש כלפייך, הוא המקור לאושר שלך.

אני מציעה לך ללכת עם הלב שלך, ואם את רוצה אותו, תלחמי עליו! אני מקווה עבורך, שהוא אז יבין, שבשבילך הוא הגבר שלך בזכות מי שהוא ללא קשר עם מצבו הפיזי. ועל כן, בוודאי שהוא יכול ויוכל לתמוך ולחבק אותך כשתהיי זקוקה וכשהוא יהיה זקוק.

במידה ונראה לך אכן להילחם עליו, למרות מה שבקש ממך וממשפחתו, חשבתי להציע לך שני דברים:

א. אולי, מכיוון שהוא כרגע במצב רגיש פיזית ונפשית, כדאי שתכבדי את בקשתו ועדיין לא תגיעי לבקרו. אך כל כך חשוב לך לדעת מה מצבו. לכן אני מציעה שכן תיצרי קשר עם אחותו, תסבירי לה שאת מבקשת מאד שתעדכן אותך לגבי מצבו, כשאת מסבירה לה שאי הידיעה על מצבו גורמת לך סבל מאד גדול. אני מקווה שהיא תענה לבקשתך.

ב. רעיון נוסף שחשבתי עליו, הוא שתכתבי לו מכתב, בו את מביעה את רגשותייך החזקים אליו, מבלי שאת מצהירה על כוונותייך לעתיד.

וכשישתחרר מבית החולים, אל תוותרי על הקשר אתו. אני תקווה ואמונה, שכשהוא יראה עד כמה אינך מוכנה לוותר עליו, בשל כל מה שהוא עבורך, הוא יבין כי הוא גורם וימשיך לגרום לך רק אושר.
אם תרצי להגיב, אשמח לעזור.

מכל מקום, מאד אשמח אם תעדכני אותי.

המון בהצלחה!

דבי.
 

20/12/2015 22:52

אכן לא נסעתי לשם בגלל המצב העדין לא רציתי ויכוחים עם המשפחה ובלאגן,  וגם בנוסף לזה כתבתי לאחותו שבכל זאת תעדכן אותי היא מעדכנת אבל לא ממש אומרת מה ומה זאת אומרת מעדכנת, מעדכנת במידה ואני מסמסת לה היא לא שולחת לי הודעה או אומרת לי מה קורה, ששואלת אותנה לשלומו עונה לי אינו יכול לקבל מבקרים או דברים כאלה לא אומרת לי באמת מה אית או מה המצב שלו, את כל המצב הנוכחי שלו גיליתי בזה שאני מרגישה עותו, בזה שיש לי חיבור כל כך זק אליו שגם שהייתי בחול והוא הורדם והונשם הרגשתי הרגשה בבטן שמשהו לא טוב קורה לו ככה זה כל פעם שנכנס ויוצא מבתי חולים . כל פעם שהוא נכנבס או חולה או קורה לו משהו אני מרגישה זאת בבטן וגם שינסה להסתר ולהגיד לי שהכל בסדר והכל תקין, אני לא מאמינה לו. בנוסף גם כתבתי לו מכתב שכל מה שמרגישה וחשה לא כתבתי שם הצהרות על העתיד אלא רק על מה שקרה כל הש/בוע הזה שהיה מורדם ואיך הרגשתי שוידע שאוהבת אותו מאוד ושתמיד םה עבורו, אני נלחמת נלחמת כבר חודש וחצי עליו,  הוא יודע יודע כמה אני אוהבת אותו וכמהמנסה להילחם עליו הוא אמר לי גם את ראש בקיר  את כל כך עקשנית זה משהו, כן אני עקשנית כי אני יודעת כמה אושר הוא מסב לי, אבל הוא כן, את צודקת לא הוא לא מבין כמה אני אוהבת אותו, לא הוא לא מפנים כמה אני באמת אוהבת אותו. 

הוא פוחד, הוא פוחד להיפגע שוב ממני ומה שאמרתי לו אבל הוא לא מבין שמאז חודש וחצי עבר ודברים משתנים ומבינים טעויות ומשחזרים דברים בראש, כתבתי לו שגם שאני לא שם , אני לא שם בגלל שביקש ממני ומכבדת אותו אבל אין זה אומר שאני לא פה בשבילו ולמענו תמיד.  

אני מאוד אוהבת אותו כמו שהבנת ולכן אומרת שדברים כאלה זה דברים זמניים כמו שהכרנו אחרי ההשתלה הראשונה אני תמיד אופטימית ומאמינה שהכל יסתדר ויהיה בסדרץ אבל לו, לו אין כח להתמודד כרגע איתי ועם מערכת יחסים הוא רוצה לגיייס את על המשאבים והכח שלו להחלמה וזה מה שכואב לי שהוא בחר בשבילי את העתיד שלי בלי לשאול אותי בכלל וזה מה שכואב לי הוא הגבר היחידיד שבאמת דיברתי איתו על חתונה, והא הגבר היחדי מכל הגברים שיצאתי איתם שבאמת דמיינתי אותו בעלי, תאמיני לי זה לא קורה לי עם כל גבר. בחיים  לא היה לי חיבור כזה עם אף גבר, וכל מה שאני אומרת לך הוא יודע הוא גם אומר לי אני יודע ויודע. אם ככה למה, למה שיחררת אותי שאמרת שלא תותר עליי בחיים שתמיד אחת כמוני חפשת למה??  למה הוא הסתיר ממני כל כך הרבה דברים??

זה כל כך כואב לי 

20/12/2015 23:46

גל יקרה,

אני מציעה לך להיאזר בסבלנות. אם הבחור מרגיש שהוא זקוק לגייס את כל כוחותיו כדי להחלים, אני מציעה שתכבדי זאת. אכן השתלה הוא דבר לא קל לעבור, לא פיזית ולא נפשית, במיוחד שהוא כבר עבר השתלה, ובוודאי גם חרד מהצלחת ניתוח זה.

חוששתני, שאם תלחצי עליו בזמן זה לחזור לקשר איתך, זה עלול רק להרחיקו.

מאידך, אם תעבירי לו מסר, שאת מעוניינת לכבד את רצונו לגייס את עצמו להחלמה, אך כולך תקווה שכשהוא יחלים, תחזרו, זה יוכל, לאחר שיחלים, לאפשר לו לעשות החלטה מתוך מקום של חוזק.
אם יש לך סבלנות לחכות עד שיחזרו אליו כוחותיו, יש סיכוי שהוא מאד יכבד זאת וירצה לחזור לקשר אתך.

אמנם איננו יכולים לנבא את העתיד, אך מה שחשוב הוא, שתאפשרי את הסיכוי שהבחור יחזור לקשר אתך מרצונו, כשהוא כמובן יודע שאת מצדך לא רוצה לוותר עליו.

מאחר ואני כל כך מבינה עד כמה תקופה זו אינה קלה עבורך, ומאחר ואת בוודאי תפגשי בתוך עצמך כל מיני שאלות על דרך ההתנהלות ביחס לבחור, חשבתי להציע לך להיפגש עם מטפל/ת (פסיכולוג/ית או עובד סוציאלי/ת), כדי שיעזרו לך לעבור את התקופה הקשה הזו. מה דעתך?

דבי.
 
 

21/12/2015 07:29
היי דבי, אכן     ו    גלגול גלגול    

חשבתי על זה, כי עולות בי כל כך הרבה שאלות שרק אולי לו יהיה מענה אליהן ואני, אני רציתי לפנות לייעוץ על מנת שייתנו  לי כלים ורדך להתמודד, השאלה ששואלת תמיד זה למה, למה הסתיר למה שיקר, הוא חשב שלא אגלה, חשב שלא ידע? הרגשה שאתה מרגיש זה משהו יותר חשוב, הוא הא אליי בחלום הלילה וחלמתי שמעירים אותו היום. אני לא יודעת כמה זה נכון או לא אבל אני חולמת עליו כל הימים האלה, והיום זה היה הפעם הרא/שונה שחלמתי שהוא אומר לי שמעירים אותו מההרדמה, אני כן מאמינה בדברים האלה אנשים לא מתגלים סתם בחלומות, בנוסף אני פוחדת ]וחדת לסמס לאחותו שתגיד לי שהוא עוד מורדם ומונשם מצד אחד שראיתי בחלום והוא בא ואמר לי שהיום מעירים אותו....  

אך גם אם יעירו ייקח לו כמה ימים טובים להתאושש מההרדמה ולאט לאט לחזור לעצמו, אני רוצה כל כך לבקרו שיהיה בבית חולים, אני כל כך רוצה לנסוע לשם הלב שלי אומר לי לקחת את הרכב ולנסוע הראש שלי אומר לי כרגע לחשוב בהגיון אני רוצה לנסוע לשם שהוא יתעורר ויהיה במצב שאפשרי קצת לתקשר איתו! ככה החלטתי וזה מה שאעשה אני לא מוכנה לוותר אני רוצה להראות לו שאני פה תיד בבילו זה שאומרת לו את הדברים אין זה אומר כלום עליי להראת לו ולהוכיח לו 

21/12/2015 09:59

גל יקרה, מאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם.

דבי.

01/10/2015 00:51

לא יודעת למה זה נראה לי משימה בלתי אפשרית, אני אשמח להמלצות על פסיכולוגית קלינית עם ניסיון בפוסט טראומה, לבן אדם מבוגר

10/12/2015 15:30

נתי שלום, אני מתנצלת שלא עניתי בזמן לשאלתך - משום מה לא ראיתי אותה. אני מאד ממליצה על שתי פסיכולוגיות קליניות באיזור המרכז: איריס שמחוני שגב. מספר הפלפון שלה: 0546380276 היא מקבלת בתל אביב. ויהודית קשב, מספר הפלאפון שלה: 0544783132 היא מקבלת בקרית אונו. בהצלחה, דבי.

09/12/2015 00:38

שלום,

אני נמצא במערכת זוגית עם בת זוג שלפי ההבחנה שלי,(אני קורא לא מעט פסיכולוגייה),סובלת מהפרעה נפשית גבולית, דבר שגרם לאובססיה כלפיי וכלפי הקשר, כמו כן להרבה מאוד הסתרות ושקרים בכל מה שקשור אילה, יש לה ילדה מנשואים קודמים ולנו יש ילד משותף, מאוד קשה לה התפקוד הבייתיי והאימאי,

לאחר כ-3 שנים החלטנו להפרד בחודש האחרון בגלל חוסר היכולת שלה להתמודד עם הזוגיות,כתוצאה מהמצב הנפשי שהיא שרויה בו, היא מסרבת ללכת לטיפול מקצועי ואני לא מוכן לוותר עליה.

אחך מתמודדים ומה עושים?

 

10/12/2015 14:07

חגי שלום, כדי לנסות ולעזור רציתי לברר דבר מה שלא היה מובן לי משאלתך:אתה כותב ש'אינך מוכן לותר עליה' - האם אתה מתכוון לבת זוגך או לטיפול? ועל כן שאלתי היא: האם אינך מעוניין להפרד מבת זוגך - או האם ההחלטה שלך תלויה בהחלטתה אם ללכת לטיפול? תודה, דבי.

01/12/2015 18:01
מבחני אישיות     ו    חיים חיים    

רציתי לדעת עד כמה מהימנים מבחני אישיות אליהם נשלחים מועמדים ליישובים כפריים.

עברתי אבחון שתוצאותיו לא תאמו את המציאות בפועל. נניח,כתבו שללא מחמאות תכופות אני אחפש " גיוון וריגוש", אני אדם נאמן. מאוד. ישנן עוד סתירות רבות.

אשמח לדעת על מידת דיוקם של מבחנים אלה.

תודה

01/12/2015 21:31

חיים שלום וברכה,

אני מודה שתחום האבחון אינו תחום המומחיות שלי. 
מאז ומתמיד חשתי שאני מעדיפה להתרשם מאדם באופן בלתי אמצעי - דרך מספר פגישות איתו. זאת מאחר ואני מאמינה, שעל מנת לקלוט אדם, על כל מורכבויותיו, יש צורך בלחוות אותו, דבר שניתן אך ורק בפגישה איתו. 

אם נבחנת על מנת להתקבל למשרה מסויימת, אולי תרצה, לאור הסתירות שנוכחת בהן בתוצאות האבחון שהועבר לך, להעלות את השגותיך על התוצאות ולקיים על כך שיחה עם האדם המתאים.

בברכה,

דבי.


תוכן מומלץ
Copyright © 2017 myshrink.co.il כל הזכויות שמורות
אתר פסיכולוגים מציג בפניכם מידע ועסקים מומלצים מתחום הפסיכולוגיה
מחפשים פסיכולוגים באזור מגוריכם? מלאו את הטופס וקבלו פניות
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר

שם מלא:
טלפון:
אימייל:
יישוב:
אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד!