myshrink.co.il
כניסה למנהלים

מנהלי הפורום

דבי ז'ולטי
דבי ז'ולטי

• פסיכולוגית קלינית בכירה ומדריכה מוסמכת בפסיכותרפיה. • דוברת עברית ואנגלית ברהיטות. • עובדת עם כל המגזרים. • ניסיון של יותר מ-20 שנה בטיפול ובהדרכה (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, סטודנטים). • בעבר פסיכולוגית ראשית במחלקת אשפוז יום פסיכיאטרי..

כתוב נושא חדש
הודעה / מחבר
תאריך / שעה
22/08/2015 16:30
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

הבן שלי בן 28, עובד ככלכלן , הוא עומד להינשא ,ויש לו דיפרסיה מניה, השאלה  שלי האם תסמונת הדפרסיה מניה יכולה ליצור בעיה במוסד הנישואין ולהוות קושי בלהביא ילדים ולגדלם, הלחץ של להביא ילדים ולגדלם עקב הדפרסיה מניה ,  או שאת לא רואה כל כך קשר בין התסמונת לבין הגידול ילדים, לאור התסמונת שלו, האם יש מה לדאוג בגלל  הלחץ הנפשי שיהיה בעתיד ולהוות לו מכשול בחייו - הוא, מחכה לתשובה ותודה.

22/08/2015 22:02
בירור     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה שלום,

אני מתארת לעצמי שבנך מאוזן נפשית הודות לתרופות שהוא מקבל.

לכן, איני רואה שום בעיה שתהיה לו בגידול ילדים.

אשמח לשמוע ממך,

דבי.

22/08/2015 14:58
מצוקה נפשית     ו    יוליה יוליה    

לדבי שלום.   אני ובעלי נשואים 41 שנה, ולפני כשנה חלתה הבת שלי בסרטן בדם ומאז שהמחלה התגלתה בעלי מתייחס אלי כחומר ביד היוצר שזה אומר חובט בי מטיל עלי את האשמה שהבת חולה בגללי, אלימות מילולית פיזית ונפשית, הוא מציין שאם הילדה תמות הוא התגרש ממני, זורק עלי חפצים כבדים שופך עלי מים,  כל זה שאני לא עונה לו זה לא התרבות שלי, היתה לפני כן אלימות וזה הסלים מאז מחלתה, אני שואלת את עצמי איך לבן אדם יש זכות לזרוק עלי חפצים,לשפוך עליך מים כך סתם ולהגיד אינספור פעמים תסתמי ולפעמים כל זה ליד הילדה, אל תטפל בילדה ואל תכניס אותה למתחים פנימיים ורגשיים, לא מספיק ההתמודדות שלה במחלה היא צריכה לראות אלימות שלו כלפי. אני  נמצאת במצוקה ולא יודעת מה לעשות עם זה. לא מספיק הילדה חולה והוא יוצא במסע התעללות נגדי מאז שחלתה, בן אדם לא אלים פתאום האלימות הלכה והסלימה עם הידיעה על מחלתה אני במצוקה מאד גבוהה ולא יודעת מה לעשות לא אוכל לחיות בלי הילדה מצד אחד ומצד שני מסע ההתעללות של בעלי זה משהו בלתי נתפס בלתי נסלח ומשהו בלתי נסבל מה עושים לאור מצוקה זו מקווה שתעני לי בהקדם .תודה יוליה.

22/08/2015 21:58
מצוקה נפשית     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

יוליה יקרה,

אין שום סיבה שתמשיכי להיות קרבן לאלימות של בעלך, לא קודם ולא עכשיו, כשבתך חלתה.

ישנם מרכזים שמיועדים לעזור בדיוק לאנשים כמוך, הסובלים מאלימות מצד בן או בת הזוג.

הקישור באינטרנט הוא:
"מרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה - משרד הרווחה והשירותים החברתיים".

רשומים שם כל המרכזים בארץ ומספר הטלפון דרכו ניתן ליצור עימם קשר.
ניתן שם ייעוץ ראשוני ללא תשלום וטיפול בהשתתפות סמלית.

אנא, אל תחכי וצרי עימם קשר בהקדם. אין שום סיבה שתמשיכי לסבול את הסבל הגדול שאת סובלת: את זקוקה לעזרה, העזרה מגיעה לך ואת תקבלי אותה במרכז הנ"ל סמוך למקום מגורייך.

אם תזדקקי לעוד עזרה, אנא פני אלי שוב.

אשמח, במידה ותרצי, לשמוע ממך מה קורה.

בהצלחה ורפואה שלמה לבתך,

דבי.

22/08/2015 14:58
מצוקה נפשית     ו    יוליה יוליה    

לדבי שלום.   אני ובעלי נשואים 41 שנה, ולפני כשנה חלתה הבת שלי בסרטן בדם ומאז שהמחלה התגלתה בעלי מתייחס אלי כחומר ביד היוצר שזה אומר חובט בי מטיל עלי את האשמה שהבת חולה בגללי, אלימות מילולית פיזית ונפשית, הוא מציין שאם הילדה תמות הוא התגרש ממני, זורק עלי חפצים כבדים שופך עלי מים,  כל זה שאני לא עונה לו זה לא התרבות שלי, היתה לפני כן אלימות וזה הסלים מאז מחלתה, אני שואלת את עצמי איך לבן אדם יש זכות לזרוק עלי חפצים,לשפוך עליך מים כך סתם ולהגיד אינספור פעמים תסתמי ולפעמים כל זה ליד הילדה, אל תטפל בילדה ואל תכניס אותה למתחים פנימיים ורגשיים, לא מספיק ההתמודדות שלה במחלה היא צריכה לראות אלימות שלו כלפי. אני  נמצאת במצוקה ולא יודעת מה לעשות עם זה. לא מספיק הילדה חולה והוא יוצא במסע התעללות נגדי מאז שחלתה, בן אדם לא אלים פתאום האלימות הלכה והסלימה עם הידיעה על מחלתה אני במצוקה מאד גבוהה ולא יודעת מה לעשות לא אוכל לחיות בלי הילדה מצד אחד ומצד שני מסע ההתעללות של בעלי זה משהו בלתי נתפס בלתי נסלח ומשהו בלתי נסבל מה עושים לאור מצוקה זו מקווה שתעני לי בהקדם .תודה יוליה.

16/08/2015 15:24
ללא הגבלת זמן     ו    הדר הדר    


הייתי לפני כשבוע בפגישה ראשונה אצל פסיכולוג והוא אמר לי שהוא עובד בשיטה שאין הגבלת זמן. כלומר אני מתחייבת לשלם לו סכום קבוע לכל פגישה, אבל הפגישה יכולה לערוך רבע שעה ויכולה להתמשך שעה + האם יש כזה דבר? זה נשמע לי ממש מוזר..

אודה לעזרה.
הדר


16/08/2015 17:11

הדר שלום,

יתכן שיש שיטת טיפול כזו - לי היא לא מוכרת ובעיני היא לא נראית.

זאת מאחר ובדרך זו של הטיפול המטפל הוא זה הקובע את זמן הטיפול באופן שרירותי ועל המטופל פשוט לקבל זאת, גם אם זה לא נראה לו.

כל כך חשוב בעיני, שלמטופל יהיה ברור זמן ומשך הפגישה אצל הפסיכולוג שלו. זאת כדי שיהיה לו הבטחון שיש לו את מרחב הזמן הקבוע שלו עם מטפלו,  עליו יוכל לסמוך ולחוש בטחון בכך גם במרווחים שבין הפגישות.

במידה והמטפל מחליט להאריך את הפגישה, יהיה זה על דעתו אך בודאי שאין מקום בעיני לקצר את הפגישה.

מקווה שעזרתי,

דבי.

06/08/2015 17:32
נסיגה     ו    סיסי סיסי    

שלום , אני פונה בתקווה לקבל יעוץ או עזרה , אימי עברה לפני כ 4 חודשים אירוע מוחי כפול ( פעמים רווח של שעתיים זה מזה ) , היום היא משותקת חלקית בכל צד שמאל ( חלקית בעיקר היד הרגל חוזרת לתפקד ) הדיבור ברור עם כבדות קלה ,
הפניה שלי היא בנושא שמאוד מתריד אותנו , ראשית עציין שלפני שמונה שנים איבדנו את אבי ממחלת הסכרת , מאז ראיתי הצלה שינוי שהציק לי מי .. פגיעות יתר .. אני מתכוונת בכי פצתאומי , אם מאט מרימים קול היא נפגעת ובוכה , ואפילו כשדיברנו בקול רגיל במיוחד שניסינו להסביר טעות זו או אחרת שעשתה , מה גם שמאז שאבי נפתר היא הייתה גרה לבד ואנחנו היינו באים כמובן בהשתדלות של לפחות ארבע פעמים בשבוע . כיום אחרי ארוי מוחי .. היא הפכה פגיע יותר , מה גם ששוכחת דברים מידי פעם ( שנאמרו או שצריכה לעשות : הבאתי לה כדורים קבועים .. רבע שעה אחרי ביקשה אותם ושאמרתי שקיבלה התעכשה לא )נ לאחרונה סובלת סחרחורות רבות , נפגעת מכל טון דיבור , טוענת שפוגעים בה ומעליבים אותה , פרצי בכי שוב ושוב ... אני מודאגת ולא מבינה מה קורה איתה ... אחי הציע פסיכלוג אבל היא שמעה ופרצה בבכי היסטרי שהיא לא משוגעת ! חשבתי על פסיכולוג במסווה עם יש דבר כזה ... לדעתי הלא מוקצועית היא זקוקה להוציא המלב או משהו יכול להיות שהצער על מות בעלה (40 שנה יחד ) והאירוע בגעו במשהו ? איך מתמודדים איתה ? לא רוצים להפחיד או להכאיב לה ...

06/08/2015 22:43
נסיגה     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

לסיסי שלום,

הדאגה שלך ושל אחיך לאמך מאד נוגעת ללב ומרגשת.

בדקתי עבורך את האפשרות של השלכות רגשיות שיכולות להיות לאירוע מוחי. ואכן מתברר, שמצוקה רגשית היא דבר שבהחלט יכול להופיע בעקבותיו: הן בשל הקשיים הפיזיים שנוצרו והן בשל אבדן השליטה על אותן פונקציות גופניות שנפגעו – שאצל אמך הן שיתוק חלקי ביד שמאל, כבדות קלה בדיבור ולפעמים שכחה (בעיני תודה ל-ל שזה רק זה). ואכן מצוין, שהתפרצויות בכי הן אחד הביטויים למצוקה, כפי שאת מתארת שקיים אצל אמך.

אני בהחלט יכולה להבין כיצד תחושת אבדן שליטה על פונקציות שחשובות לכולנו מביאות את אמך לחוש מצוקה וכאב. וכשאנחנו כואבים, אנחנו יותר פגיעים. השכחה של אימך יכולה בעיני להיות תוצאה של המצוקה שנראה שמציפה אותה. ואת גם מציינת שהיא הפכה לפגיעה בעקבות אבדן אביך, כך שהאירוע המוחי פגש אותה במקום שכבר היה פגיע ונראה שרק העצים את הפגיעות שלה.

תחילה, רציתי לספר, כי בבי"ח אסף הרופא קיימת יחידה של תא לחץ, שמטפלת באנשים שעברו אירוע מוחי, דרך הזרקת חמצן לאזורים במוח סביב האזורים שנפגעו, אשר עדיין חיים אך לא פעילים. נעשה מחקר שם שהוכיח, שטיפול זה אכן עוזר לאזורים הנ"ל. וכדוגמה מובא סיפורו של "גבר בן 72, שסבל משיתוק של יד ורגל ימין בשל שבץ מוחי על רקע חסימת כלי דם 34 חודשים טרם להתחלת הטיפול. בבדיקה הנוירולוגית הבסיסית הוא לא היה מסוגל להחזיק את יד ורגל ימין כנגד כוח הכבידה. בנוסף הוא סבל מאפזיה בינונית (קושי ביכולת להגיד מילים). עם סיום הטיפול בתא לחץ חל שיפור משמעותי ביכולת להזיז את היד והרגל (מסוגל להחזיק כנגד כבידה, להניע באופן רצוני ובנוסף יכולת להניע את האצבעות ולהפעיל מוטוריקה עדינה). בנוסף חל שיפור משמעותי ביכולות הדיבור (מסוגל להשלים משפטים)."

כדי לקבל את הטיפול בתא לחץ יש צורך בהפנייה של רופא. חשוב לי גם לציין, שהטיפול בתא לחץ באנשים שעברו אירוע מוחי הנו פרטי, ועל כן לא זול, אך היה לי חשוב ליידע אותך עליו.

ובאשר לדאגתך לגבי המצוקה הרגשית של אימך: חשבתי על האפשרות שאם היא לא מעוניינת לפגוש פסיכולוג, אולי כדאי לשקול טיפול בפיזיותרפיה ו/או פלדנקרייז, שמצויינים כטיפולים שעוזרים לאנשים לאחר אירוע מוחי. כך תהיה לה גם עזרה ממשית לקשייה הגופניים, ובבחירה מתאימה של איש המקצוע, היא גם תוכל לקשור עימו קשר ולשתף אותו בתחושותיה. וכך יתאפשר לה פורקן וחוויה של הכלה למצוקתה, מה שבהחלט עשוי להקל עליה.

במידה ותרצי להגיב, בשמחה.

דבי.
 


 

05/08/2015 23:35

אני מדברת על סבתא שלי,
נפטרה לפני כחודשיים, אני לא יודעת איך לקחת את זה,
אני לא יודעת איך פתאום היא לא שם.
הבית שלה עדיין שם, אותו המקום, אנשים הולכים חוזרים והכל אותו דבר. גם בשבעה.
אני לא מצליחה לקבל את זה שהחיים ממשיכים אחרי כאילו כלום. אני לא רוצה לחיות ככה, בעולם בלי סבתא.
זה פשוט לא הגיוני. אני לא יכולה לחשוב שזה כל מה שיש מעכשיו, בלעדיה.


עזרה :(

06/08/2015 19:10

נירי שלום וברכה,

מה שאת עוברת הוא כל כך מובן. מוות של בן אדם ובמיוחד בן אדם קרוב, כמו שברור שסבתך היתה ועדיין עבורך, הוא דבר, שכשהוא קורה, הוא בלתי נתפס על ידינו. לא המוח ולא הלב יכולים לתפוס איך אדם שהיה תמיד שם ובשבילנו פתאום איננו. וכל כך מובן איך לנוכח הכאב הגדול שלך את לא מבינה איך אנשים אחרים ממשיכים בחייהם כאילו לא קרה כלום.

מה שאת חשה, נירי, הוא תגובה שקיימת אצל כל מי שמאבד אדם קרוב.

מה שבעיני יעזור לך עם הכאב הגדול שלך, הוא לדבר עם מי שהוא קודם כל קרוב אלייך אך שהיה גם קרוב לסבתך: כמו עם ההורה שלך שסבתך היא אימו, או עם ההורה השני או עם שניהם ביחד ו/או עם אח/אחות אם יש. תוכלו לשתף אחד את השני בחוויות הנהדרות שכל אחד עבר עם סבתך, גם לחוש ביחד את הכאב וגם לבכות ביחד.

השיתוף בכל הנ"ל יקל על הכאב שלך ויעזור לך לאט, לאט להפנים את העובדה, שסבתך נפטרה אך שהיא ממשיכה לחיות בלבך ובלב כל הקרובים אליה. עם הזמן את תיראי, שאת יכולה יותר ויותר להכיל את הכאב על סבתך, שכרגע הוא בוודאי מרגיש לך כבלתי אפשרי לשאת, ושלכן את לא יכולה לראות איך את ממשיכה את חייך בלעדיה. אמנם תמיד יהיה שם כאב, אך את לא תהיי מוצפת בו כמו עכשיו ועם הזמן עוצמתו תרד ואת תחושי בו לעיתים יותר רחוקות.

במידה ולא מתאפשר לך לשתף את הקרובים לך במה שאת עוברת, או אם את חשה שלמרות השיתוף הכאב עדיין חזק, אני ממליצה שתיפני למטפל, שיוכל לעזור לך, לדעתי - בכמה פגישות בלבד, להקל על כאבך.


אם תרצי להגיב, בשמחה.


דבי.

30/07/2015 23:37
מחלות פסיכולוגיות     ו    נלה נלה    

אני כבר כמה חודשים חוששת מכל מחלה שקיימת בעולם.
כל מחלה פסיכולוגית כגון : פוביות מדברים מסוימים, או הפרעות אכילה וגם מחלות כגון: סרטן, טרשת נפוצה ועוד.
כל מחלה שאני רואה אני קוראת את התסמינים שלה וישר חושבת שאני חולה במחלה הזאת.
איך להפסיק את זה?
תודה.

03/08/2015 17:37

שלום נלה.
את מתארת מצב מעיק ומאיים שאת מצוייה בו כבר כמה חודשים.
אין סיבה שתישארי במצב הזה ללא עזרה וללא ניסיון  משמעותי לצאת ממנו.
לכן טוב שפנית כאן ואני מקווה שיהיה לכך המשך מבחינתך.
התופעה שאת מתארת עשוייה להיתפש כסוג של מחשבות טורדניות. ברור שעשוי להיות בסיס רגשי למחשבות מציקות אלה אבל נראה לי שאת צריכה להתרכז בשלב הראשון בהתמקדות בניסיון להפחית אותן ולמתן את עוצמתן. להערכתי טיפול מסוג קוגניטיבי התנהגותי,עם דגש על הצד הקוגניטיבי,ייטיב לסייע לך בשלב זה יותר מטיפול אחר ,דינאמי ,מעמיק שעשוי להיות יותר רלבנטי בהמשך.
אני מאמין שניתן לסייע לך  בהתחלה לווסת את עוצמת המחשבות המטרידות ולהפחיתה ובהמשך תוכלי,אם תרצי בכך,להבין יותר לעומק את הסיבה להיווצרותן. הבנה זו עשוייה לסייע לך למנוע חזרה של העניין בעתיד ולעזור גם באופן רחב יותר.
ניתן לסייע לך וטוב יהיה אם תפני בהקדם לטיפול כדי להפחית את מצוקתך.
אם תרצי להתייחס לתגובתי לפנייתך את בהחלט מוזמנת.
אלון.

27/07/2015 15:34
זמן ומחיר.     ו    בן בן    

 
כמה זמן נמשכת פגישה עם פסיכולוג? 45 דקות או 50?

זה הגיוני שעל פגישת היכרות לוקחים מחיר מלא? ואם זה חצי פגישה בגלל איחור של המטופל?
לא יודע, יש לי תחושה שהפסיכולוגית שלי עושה משהו לטובתה ונגדי במקרה הזה.
וזה לא נעים לדבר על כסף איתה. או על זמן. או להאשים אותה במשהו כזה.

מה אני יכול לעשות?

27/07/2015 17:30
זמן ומחיר     ו    הנהלת הפורום אלון צמחוני    

שלום בן.
אתה מעלה שאלות חשובות שהמקום הנכון לבירור שלהן הוא מול המטפלת שלך.
ברור שזה לא קל  להעלות את השאלות אבל זו זכותך המלאה כמטופל וחובתה של המטפלת שלך להתייחס אליהן ולענות לך. בסך הכל  המטפלים אמורים להיות עבור המטופלים ולא להיפך.יש למטפלים דרכים לשמור על עצמם  עבורם ועבור המטופלים שלהם. זה מתבטא בזמן הקצוב ובגביית התשלום עבור הפגישות.  שמירה עצמית לגיטימית וחשובה זו אמורה דווקא לסייע למטופל,לך,להעלות דברים לא פשוטים,בין השאר מתוך הידיעה המרגיעה שהמטפל יודע להגן על  עצמו ויש  מה שמסייע לו בכך.
 בכל זאת אענה לך על כמה מהשאלות,אם כי אני משוכנע בכך שאתה צריך להעלות את הדברים מול המטפלת שלך. פגישה עם פסיכולוג נמשכת 45 או 50 דקות,תלוי באיך הפסיכולוג נוהג ומה הוא סיכם עם המטופל בתחילת הטיפול. אם המטופל איחר,זו אחריותו והוא צריך לשאת בתשלום עבור האיחור.  לדעתי יש מקום לגבות תשלום עבור פגישות היכרות. זו אינה פגישה שונה מכל פגישה אחרת. המטפל משקיע מזמנו ואין סיבה שההתיחסות לכך  תהיה שונה. אני יודע שיש מטפלים שלא גובים תשלום עבור פגישה ראשונה שאין לה המשך בטיפול. אני חושב שגם עבור פגישה כזו יש מקום לגבות תשלום ,לפי אותו הגיון שציינתי.
אני מקווה שתעלה את השאלות מול המטפלת. נראה שהתעוררו אצלך  תחושות שליליות שמתבטאות בשאלות שהעלית . אני חושש שאם לא תשתף את המטפלת שלך בכך, זה ירחיק אותך יותר ויותר ויפגע בטיפול.בניגוד למה שאתה מציין,שהמטפלת עושה משהו לטובתה ונגדך,אני מאמין שאם מטפל יודע לשמור על עצמו הוא גם מאפשר למטופל איזשהו ביטחון שמסייע לפתוח דברים וגם ההיפך. מטפל שהמטופל חש שהוא אינו מוגן,עלול ליצור אצל המטופל הרגשה שהוא צריך לשמור עליו ובכך לסגור אותו ולצמצם את יכולת ההבעה החופשית שלו.
אין בכך להגיד שאין מקום להעלות את התחושות והשאלות שלך מול המטפלת.
כפי שציינתי ,אני חושב שזה חשוב ואולי אפילו הכרחי להמשך הטיפול שלך.
אני מקווה שתוכל לאזור אומץ ולשתף את המטפלת שלך בתחושות ובשאלות שציינת.
 אם אתה רוצה אתה מוזמן בהחלט להגיב.
אלון.

28/07/2015 09:08
זמן ומחיר     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

בן שלום,

רציתי רק להוסיף, שבמסגרת של זמן קבוע - הן באשר לשעה הקבועה והן לגבי משך זמן הפגישה - יוצר הפסיכולוג עבור המטופל שלו מקום ומרחב קבועים, עליהם המטופל יכול לסמוך שהם תמיד ישארו כך. וכך יש בזה כדי להעניק לו תחושת בטחון שיש לו את המקום הקבוע שלו אצל המטפל/ת שלו.

אך האחריות הינה הדדית - כמו שהמטפל יודע שזמן ומשך הפגישה הם קבועים עבור המטופל ולוקח על כך אחריות, גם המטופל אמור לקחת אחריות על עצמו ולהתחייב לזמנים אלה. שעת הטיפול היא שלו, המטפל מחכה לו בשעה שנקבעה בהסכמה ביניהם. ואם המטופל מאחר, גם בשל נסיבות שלא היו תלויות בו, אין הוא יכול לצפות מהמטפל, ששריין עבורו שעה מסויימת ומחכה לו, לקחת אחריות עליו.

גם בחיים זה כך - עלינו לקחת אחריות על התאמתנו להסכמים שהסכמנו עליהם כמו עם מקום עבודה, חוגים.

בברכה,

דב
י.

20/07/2015 15:01
אם חד הורית     ו    סמדר סמדר    

האם יש הנחות על טיפול פסיכולוגי לאימהות חד הוריות? במידה וכן, איך ניתן להשיג הנחה שכזאת?

תודה.
סמדר

22/07/2015 23:54
אם חד הורית     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

לסמדר שלום וברכה,

עד כמה שידוע לי אין הנחות  לאימהות חד הוריות לטיפול פסיכולוגי.

אך תוכלי לקבל טיפול פסיכולוגי במחיר מוזל דרך קופת החולים שלך, לה יש הסכם עם פסיכולוגים קליניים שעובדים איתה.

תוכלי גם לקבל טיפול במחיר מוזל בקליניקות של המגמה הקלינית למבוגרים הקיימות באוניברסיטאות מסויימות, כמו אוניברסיטת בר אילן, המרכז הבינתחומי בהרצליה, אוניברסיטת תל אביב ועוד.

מקווה שעזרתי.

דבי.

23/07/2015 15:24

אני מבקש רק להוסיף שעם הרפורמה בבריאות הנפש נפתחו גם מרפאות בקופות החולים. הטיפול בהן הוא,עד כמה שידוע לי,ללא עלות. ייתכן שיש צורך בהמתנה ממושכת יותר לפני הקבלה לטיפול. אלון צמחוני.

12/07/2015 15:12
שאלה לגבי נכד     ו    הילה הילה    

לדבי שלום, תודה על התשובה שלך, אשמח אם תענה לי בבקשה איך זה עובד מבחינת ההלכה, אשמח לשמוע ממך בהקדם, ושוב תודה על הכל הילה.

13/07/2015 00:15

הילה שלום, אעשה כמיטב יכולתי לברר עבורך את התשובה בהקדם האפשרי. בברכה, דבי.

20/07/2015 18:46
לדבי שלום,     ו    הילה הילה    

קודם כל הרבה תודה על ההשתדלות שלך האינסופית לגבי מטופליך, את פשוט מדהימה ואני מוקירה לך הרבה תודה על כל מה שאת מתעניינת עבורי זה ממש לא ברור מאליו ושוב הרבה תודה תיידעי אותי בהמשך תודה הילה.

13/07/2015 07:57

הילה שלום,

אני רוצה להציע לך להתקשר למכון פועה - המתמחה בייעוץ הלכתי ובמציאת פתרונות לשאלות בנושאים של גניקולוגיה.

יש להם קו חרום, אליו ניתן להתקשר בערב באשר לשאלות דחופות:
מוקד חרום לשאלות דחופות:  בין  השעות: 18:00-20:00 בקו - 052-5910020

הייתי שמחה לעשות זאת עבורך - אך נראה לי שהטוב ביותר שתעשי זאת את, כיון שאת בעניין ותוכלי לשאול כל מה שנראה לך.
 
תוכלי, בבקשה, להודיע לי אם קבלת מענה? תחילה, חשוב לי לדעת ושנית, אם לא קבלת מענה, אמשיך לחפש עבורך.
 
בהצלחה!
 
דבי.

20/07/2015 14:11

הילה שלום וברכה,

המשכתי לחפש עבורך תשובה. פניתי לרב שלמה ריסקין עם שאלתך וקבלתי, בינתיים, את התשובה הנ"ל ממזכירתו:
"הרב ביקש ממני למסור לך שבוודאי מותר לאישה רווקה לקבל את תרומת הזרע ולהביא נכד להורי הנפטר. לגבי אשתו של אחיו הוא צריך עוד מחשבה ואחזור אליך בהקדם".

הילה - ברגע שאקבל ממנו תשובה, אחזור אלייך עם תשובתו.

בברכה,

דבי
.

15/07/2015 16:58


שלום לכם.
 
רציתי לדעת אם הפסיכולוגים שעובדים עם קופת חולים נחשבים למקצועיים כמו פסיכולוגיים פרטיים?או שכדאי ללכת להכי טובים שהם פרטיים?

תודה
מיטל.

15/07/2015 21:35

שלום מיטל.
התלבטתי איך לענות לך מאחר ואני עובד גם עם קופת חולים. כיוון שכך אני חושד בעצמי שאני לא אובייקטיבי. מצד שני אני עובד גם באופן  פרטי ,אז אולי זה מאזן את הנתון הקודם..
אני לא חושב שקיים הבדל איכותי כללי בין מי שעובד רק באופן פרטי לבין מי שעובד גם עם קופת חולים. מה שחשוב בעיני בפנייה שלך לפסיכולוג הוא שתוכלי לברר עליו כמה שאת יכולה. למשל גישה טיפולית,ניסיון,עם איזו אוכלוסיה הוא עובד,באיזה קשיים הוא מתמחה ועוד.. מובן שאת יכולה גם לנסות לקבל המלצות מפסיכולוגים אחרים או ממטופלים שלו שאת מכירה  .גם אחרי שיצרת קשר עם הפסיכולוג את יכולה ,ואף רצוי, שתבררי איתו את מה שחשוב לך ותאפשרי לעצמך לבחון את התאמתו אליך במספר פגישות.
לדעתי, מה שחשוב בסופו של דבר אינו השם שיש למטפל אלא הקשר שנוצר בינך לבינו וההרגשה שלך איתו.
מקווה שעזרתי.
אם את רוצה להתייחס לתגובתי את בהחלט מוזמנת .
אלון.

12/07/2015 15:12
שאלה לגבי נכד     ו    הילה הילה    

לדבי שלום, תודה על התשובה שלך, אשמח אם תענה לי בבקשה איך זה עובד מבחינת ההלכה, אשמח לשמוע ממך בהקדם, ושוב תודה על הכל הילה.

05/04/2015 15:36
גישות טיפול     ו    שובל שובל    

הי
רציתי לדעת לגבי שיטות טיפול - 
כבר זמן מה שאני מתלבטת אם ללכת לטיפול, אני חושבת שאני חייבת את זה לעצמי.

הבעיה היא שאני לא בטוחה אם אני צריכה את הגישה האקטיבית או הגישה היותר מקשיבה ואמפתית.

יש לי המון דברים שצריך להמריץ אותי כדי לעשות, כי אחרת אני פשוט לא אעשה,
ומצד שני אני רוצה גם שיקשיבו לי ויעודדו אותי ולא ידחפו אותי לעשות דברים שאני לא מוכנה אליהם.

מה אתם חושבים? איך אני יכולה לדעת אלו מהגישות מתאימה לי?


תודה רבה.

05/04/2015 16:18

שלום שובל.
נראה שאת מצוייה בדילמה בייחס לטיפול שמקשה עליך לפנות למרות שאת מרגישה צורך חזק וברור לפנות.
דילמה זו מבטאת לדעתי את הקונפליקט שלך בין  עצמאות לתלות. מצד אחד את מרגישה שעליך להחליט בעצמך ושאף אחד אחר לא יכול לעשות זאת במקומך. מצד שני את מרגישה שאת זקוקה לעזרה,כי אם זה היה אחרת הרי  היית כבר עושה את הדברים בעצמך.
אני מאמין שדילמה זו מעסיקה מטופלים רבים ולא פחות מזה גם את המטפלים.
מה שמעודד בעיני הוא שאת מזהה את הדילמה ושאת בכל מקרה מעוניינת לפנות לעזרה מתוך התובנה המשמעותית שהגעת אליה שלבד זה לא מצליח לך.
נראה  לי שמה שחשוב הוא שתוכלי להמשיך להיות במגע עם הקונפליקט ולא תיסחפי לאף קצה שלו. לא לקצה התלותי שאינו מסייע לך לגדול ולהתפתח לתפקוד יותר עצמאי, ולא לקצה השני שבו יש התעלמות  מהצורך שלך בסיוע מאחר ואת לא מצליחה לבד.
אני מאמין שתוכלי לקבל את התשובה הכי טובה לשאלתך אחרי שתפני ובתוך הטיפול עצמו. המודעות שלך לדילמה היא התחלה חשובה ומבטיחה, כמוה כתובנה שלך לגבי הקושי שלך לעשות את הדברים בעצמך, ומכאן ההחלטה לפנות לעזרה.
אני מבקש לעודד אותך ולפנות ולא לדחות את ההחלטה עד שתמצאי תשובה,שבעיני,כאמור,מצוייה בתוך התהליך עצמו.
אולי הייתי אקטיבי מדי בעמדתי ועדדתי תלות או שאולי קלעתי לצורך שלך והדבר יסייע לך לפנות? התשובות בכל מקרה אצלך,וכך גם יהיה בטיפול..
אני מקווה שתפני ותצליחי למצוא את המקום הנכון  עבורך.
אלון.

08/07/2015 21:19
גישות טיפול     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

שובל שלום,

קראתי את שאלתך וגם את תשובתו של אלון. חשבתי לחוות גם את דעתי ולשתפך בה. לפעמים זה עוזר כשיש עוד נקודת מבט, ואת כבר תיקחי מכל הנאמר את מה שנראה לך.

לי נשמע שובל, שבשורה התחתונה את מעוניינת לממש את רצונותייך מתוך מוטיבציה שתהיה שלך ושלך בלבד. מאידך, את מביעה תסכול על כי דברים שאת רוצה לעשות, אינך עושה.

נראה לי, שקיים משהו שעוצר בעדך - משהו שלא ברור לך מהו, ושכל זמן שמעצור זה קיים, את חשה צורך לדחיפה מבחוץ. אך בתוך תוכך, אינך מעוניינת בכך. וכתוצאה, את חשה תקועה בין הרצון לממש את רצונותייך לבין אי היכולת לעשות זאת. ואולי זו גם הסיבה להתלבטות שלך לגבי הגעה לטיפול: מחד, את דואגת, כדברייך, ש'ידחפו אותך לעשות דברים מבלי שאת מוכנה אליהם' ומאידך, את דואגת, שאם, כדברייך, 'רק יקשיבו לך', דבר שמאד חשוב לך, לא תממשי את רצונותייך.

בעיני נהדר שחשוב לך ש'יקשיבו לך ולא ידחפו אותך לדברים שאינך מוכנה אליהם'. לי זה אומר, שחשוב לך מאד להישאר 'את' ולהרגיש, שמה שאת עושה בא מתוך החלטה פנימית שלך.

את רצונך ש'יקשיבו לך' ו'לא ידחפו אותך' הייתי מחלקת לשניים, ומתייחסת לכל חלק בנפרד:
א) ברצונך ש'יקשיבו לך' אני שומעת שיש לך צורך לקבל תיקוף למה שאת מרגישה.
ב) ובאשר לרצונך ש'לא ידחפו אותך וכו' אני שומעת, כפי שניסחתי זאת לעיל, שמאד חשוב  לך להיות 'את' בכל מה שאת עושה.

את תגלי, שובל, כי היתרון של טיפול הוא בזה, שהמטפל לא רק מקשיב למחשבותייך ורגשותייך ונותן להם תוקף, אלא גם עוזר לך להבינם. הבנה זו קרויה 'תובנה' ומשמעותה - ההבנה של מה שהביא אותך לחשוב ולהרגיש את מה שאת חושבת ומרגישה (כמו רגישות מסוימת, חוויות שעברת ועוד). או אז תוכלי גם לגלות מה עוצר בעדך מלממש את רצונותייך. יתכן אף שבהבינך מהו מעצור זה תגלי, שיש לך רצונות אחרים. בכל מקרה, כשתחושי שאת שלמה עם רצונותייך, באשר תהיינה, המוטיבציה למימושן תבוא מאליה.

בברכה,

דבי.

08/07/2015 12:22
עזרה     ו    נדיה נדיה    

 
היי
אני בת 39 ועדיין רווקה ולא מצליחה למצוא בן זוג. אני באמת לא יודעת מה הבעיה שלי ואיך הגעתי למצב כזה
רציתי לדעת אם פסיכולוג יכול לסייע לי?

תודה.
נדיה

08/07/2015 18:55
עזרה     ו    הילה הילה    

עזרה, הבן שלי נפטר ממחלה קשה, והקפיא זרע כשעבר הקרנות. השאלה שלי האם הבן שלי השני יכול הוא ואשתו להביא מהזרע של בני שנפטר ואשתו נכד לנו האם זה בכלל בריא או לא להכנס לזה מבקשת התייעצות ועזרה מה דעתך על זה האם אתה יכול להשיב לי תודה הילה.

08/07/2015 20:44

הילה שלום וברכה,

אני כל כך מבינה את הרצון שלכם לנכד מהבן והאח היקר שנפטר.

ובהחלט לא נראה לי כי יש פה עניין שאינו בריא.

אינני יודעת מבחינת ההלכה בארץ אם זה אפשרי – אנסה לבדוק זאת עבורך.

בברכה,

דבי.

08/07/2015 20:39

נדיה שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להביע את הערכתי על כך, שאת שואלת את עצמך, אם קיימת אצלך סוגיה שאולי מקשה עליך למצוא בן זוג. בזה את מראה רצון לבדוק את עצמך, מה שמורה על נכונותך לקחת אחריות על חייך.

אין לי ספק, שפסיכולוג יוכל לסייע לך. הוא יוכל לבדוק יחד איתך אם קיימת אצלך סוגיה כזו, שמקשה עלייך למצוא בן זוג. ואם כן, הוא גם יוכל לעזור לך להבינה ואז גם להשתחרר ממנה. זהו היתרון של פסיכולוג, שיש לו את ההכשרה, הניסיון והמבט מהצד, שמאפשרים לו לעזור למטופליו להתוודע לסוגיות שבעצמם, שיכולות להיות אחראיות לאי השגת יעדים חשובים.

אלי הגיעו לא מעט מטופלים כמוך, שחשו שאולי יש להם חלק באי השגת בן זוג. בעבודה משותפת הבנו מה שורש העניין ועליו עבדנו, עד שהמטופל/ת חש בעצמו כי הוא מסוגל להשיג את יעדו ואף השיג את יעדו. לא פעם העבודה נעשתה תוך כדי ליווי המטופל/ת בקשר שיצר/ה עם בן/בת זוג, כשבמהלך הקשר עלו מצד המטופל/ת סוגיות שחש כי הן מקשות עליו/ה בקשר, ועליהן עבדנו.

אין לי ספק כי בשל נכונותך לבדוק את עצמך ועל כן לקחת אחריות על חייך, יש לך את כל הנתונים להיות יכולה להיעזר על ידי פסיכולוג.

בברכה ובהצלחה,

דבי.
 

06/07/2015 14:16
טיפול זוגי     ו    שרון שרון    

שלום

יש פסיכולוגים שמתמחים בטיפול זוגי או שמטפלים זוגיים זה
מקצוע אחר עם הכשרה
אחרת? מאוד חשובה לי תשובה מהירה, תודה מראש... 
שרון

07/07/2015 12:34
טיפול זוגי     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

לשרון שלום וברכה,

כדי לעסוק בטיפול זוגי יש צורך במומחיות מיוחדת לכך. אך מטפל זוגי יכול להיות הן פסיכולוג והן עובד סוציאלי, שיש לו, כמובן, האסמכתא לטפל. יש מביניהם שהמומחיות לטיפול זוגי היא בנוסף למומחיות שיש להם בטיפול פרטני.

בברכה ובהצלחה,

דבי. 



01/07/2015 12:21
בני נוער     ו    טלי טלי    


היי
 
האם יש פסיכולוג שעובד באופן פרטני עם בני נוער, או שצריך לפנות לפסיכולוג של מבוגרים?

תודה.
טלי

01/07/2015 18:20
בני נוער     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

 

טלי שלום וברכה,
 
אכן קיימת מומחיות מיוחדת של פסיכולוגים לטיפול עם מתבגרים ולא פחות חשוב מכך הוא, שיהיה לפסיכולוג/ית ניסיון לא קטן בטיפול כזה.
 
למתבגרים, לא פעם, לא קל להגיע לפסיכולוג וגם אם הם מגיעים, לא פעם קשה להם להיפתח. הסיבה היא, שתקופת ההתבגרות מלווה בשאלות רבות סביב דימוי עצמי והמתבגר מאד רגיש למה חושב עליו הזולת. על הפסיכולוג להיות מודע ורגיש לעניין זה ולעזור למתבגר לבנות כלפיו אמון.
 
שנית, תקופת ההתבגרות יכולה להיות תקופה לא קלה עבור המתבגר. זאת מאחר ובתקופה זו הוא עובר תהליך של התגבשות הזהות והוא יכול להיות מוצף בהרבה שאלות, ספקות, תנודות של מצב רוח, דאגות וכו'. על הפסיכולוג להיות מודע לכך ולהכיל את מגוון הרגשות שהמתבגר יכול להיות מוצף בהם.
 
גם אצל פסיכיאטרים, לא רק אצל פסיכולוגים, קיימת אבחנה בין מי שעובד רק עם מבוגרים לבין מי שעובד או רק או גם עם מתבגרים.
 
גם במגמות של פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטאות השונות קיימת אבחנה זו. ישנה מגמה קלינית למבוגרים ומאידך - מגמה קלינית לילדים ונוער.
 
אני עצמי עובדת גם עם מתבגרים. במידה ומדובר בתושב/ת ירושלים או הסביבה, אשמח להיפגש.
 
חשבתי לספר על דרך העבודה שלי עם מתבגרים, שמניסיון הוכיחה את עצמה כיעילה - זאת כהמלצה לכל פסיכולוג/ית שתפנו אליו:

לפגישה ראשונה אני פוגשת את ההורים יחד עם המתבגר מהסיבות הבאות:


-  להכיר את ההורים.
-  לאפשר להורים להכיר את המטפל/ת.
-  לתת למתבגר את התחושה, ששום דבר שקשור אליו לא נעשה  מאחורי גבו, אלא שהוא שותף מלא לשיחה בין המטפל/ת לבין ההורים.
-  לאפשר למתבגר להתרשם מהצד מהמטפל/ת, מבלי שהוא נדרש לדבר, אלא רק אם הוא מעוניין. מניסיוני, זה מאד מקל עליו, שכן ניתנת לו השהות להיות במרחב של עצמו, ללא לחץ להיפתח.
 
בסוף הפגישה אני מבקשת מההורים לצאת מהחדר ונשארת עם המתבגר, כמובן לאחר קבלת הסכמתו. כד לא להכביד עליו, אני שואלת אותו אך ורק אם הוא מעוניין להיפגש פגישה נפרדת איתי.
 
במידה ואני מקבלת את הסכמתו, אני מסבירה לו שאני מציעה שנפגש 4-5 פעמים, וזאת בשבילו – כדי שתהיה לו השהות לראות אם הוא מרוצה מהפגישות ואם הוא מעוניין להמשיך ולהפגש.
 
במידה ומדובר בתושב/ת ירושלים או הסביבה אשמח לפגוש את המתבגר/ת.

הקליניקה שלי נמצאת בשכונת רמות ב', ירושלים.

הפרטים מצויים באתר וניתן גם לעיין באתר המקצועי שלי:

 
http://debbypsy.com
 
שיהיה בהצלחה!

בברכה,

דבי.

06/07/2015 13:33

תחילת כל מה שקשור לטיפול, הילד שלי מרגיש קצת יותר טוב.

אני לא רוצה להתחיל משהו אם אני לגמרי מוכרחה.

תודה שוב. 

27/06/2015 21:37

בס"ד
הבת שלי עברה התעללות רגשית בבית ספר מצד חברות. היא נאלצה תחת לחץ להוציא הרבה כספים מהבית לממן אותן.
מהן דרכי הפעולה שעלי לנקוט במצב זה ?
באיזה מישורים עלי לנקוט פעולה ?
תודה

28/06/2015 21:02

 

למולי שלום וברכה,

אני מתארת לעצמי שלא רק היה ועדיין קשה מאד לבתך, אלא גם לך, כהורה שלה.

אתה בוודאי גם חש שצריך לעזור לבתך כמה שיותר מהר כדי שקודם כל תוכל להשתחרר מהחוויה הכול כך קשה של התעללות רגשית מצד חברות וגם כדי שתהיה חזקה וחסינה על מנת שלעולם לא תהיה קרבן של אף אחד.

עזרה כזו מתאפשרת דרך טיפול פסיכולוגי ועל כן הפנייתה אליו היא בעיני הדבר הראשון שאני ממליצה עליו. ניתן יהיה גם לקבל הדרכה על ידי המטפל/ת כיצד לעזור לבת במהלך הטיפול שלה.

ובינתיים, חשוב להוות עבור הבת מי שנלחם את מלחמת ההגנה עליה, מה שיעניק לה את תחושת התמיכה הגדולה ביותר שניתן לתת לה:

חשוב, קודם כל, ואולי זה כבר נעשה, לדבר עם יועצת בית הספר. היא בוודאי תשוחח עם המחנכת על דרך הפעולה הרצויה, כמו: לשוחח עם כל אחת ואחת מהבנות ולעמוד על כך שהן יבקשו, כל אחת ואחת, באופן נפרד, סליחה מהבת וכן לשוחח עם כל אחד מזוגות ההורים של הבנות ולהדריך אותם כיצד לשוחח עם בנותיהם.


חשוב ביותר ליידע את בתך על הכוונה לשוחח עם יועצת בית הספר, אולי אף כדאי שזו תהיה שיחה שבה גם בתך תשתתף, כדי שהיא תחווה באופן חזק ביותר שנלחמים את מלחמתה ומגינים עליה. מכל מקום, חשוב לשתף את הבת באשר לכל צעד שיוחלט עליו בפגישה עם צוות בית הספר.  בזה היא תוכל לחוש שהיא נתמכת ומוגנת לאורך כל הדרך.


אשמח לשמוע,

דבי. 

25/06/2015 08:01

שלום . רציתי לשאול כיצד יש להגיב בעת שהבת/בן מסרבים לנוכחות הורים ואחים בטכס קבלת תואר

25/06/2015 10:20

אדווה שלום, אני יכולה להבין את המצוקה סביב העניין. אשמח לנסות ולעזור, אך אני מרגישה שאני זקוקה לשמוע קצת יותר רקע לעניין כדי לקבל יותר תמונה, כמו מדוע נראה שיש סרוב להשתתפות ההורים בטכס? מחכה לשמוע ממך, בברכה, דבי.

15/06/2015 15:38
לימודים     ו    נורית נורית    

היי לכם, רציתי לשאול שאלה. אני נמצאת עכשיו בהתלבטות לגבי מה ללמוד לתואר הראשון ושוקלת ללמוד פסיכולוגיה. נאמר לי שבכדי לעבוד כפסיכולוגית, אני חייבת לעשות גם תואר שני. רציתי לדעת, אם יש משהו שאפשר לעשות או לעסוק בתחום, כשיש רק תואר ראשון. תודה על התשובה,


20/06/2015 22:35
לימודים     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

נורית שלום וברכה,

תחילה רציתי להתנצל על האיחור בתשובה.

עשיתי קצת בדיקה ומתברר, מה שמלכתחילה חשבתי, שלהיות פסיכותרפיסט, שיכול לעבוד באופן פרטי, לא מספיק רק תואר ראשון. וזאת בין אם מדובר בפסיכולוג, עובד סוציאלי, מטפל באמנויות וכו'. עובד סוציאלי שיש לו תואר ראשון יכול לקבל מטופלים אך ורק דרך שירות ציבורי, לצורך יעוץ, ליווי או תמיכה רגשית.

מה שכן, אם מעניין אותך ללמוד רפואה משלימה, פה אינך צריכה תואר שני כדי שתוכלי להיות מטפלת עצמאית.

תוכלי לקבל יותר פרטים בקישור הבא:
לימודי רפואה משלימה, אלטרנטיבית, דרך חיים או לימודים
 
www.universities-colleges.org.il/לימודי_רפואה_משלימה/
 
מקווה שעזרתי,

בברכה,

דבי.

24/06/2015 13:03
כן תודה רבה.     ו    נורית נורית    
22/06/2015 01:30

שלום רב, מערכת יחסי עם אימי ידעה עליות ומורדות ב20 שנה האחרונות
ילדותי זכורה כמאושרת אך תקופת הבגרות שלי(נקרא לה כך) רצופה בתחושות שאינן נעימות בהקשר של אמא שלי. התנצחויות התכתשויות לגבי הלך הרוח שלי דעותי מעשיי החלטותיי וכו'... בקיצור אימי נטעה בי את התחושה כי חסרונותיי הן הדבר הראשון שאני חושבת עליו בעת קונפליקט כל שהוא. היום אני אמא לבת 2.5 עברתי גירושים קשים "על סף לידה". עליי לציין כי למרות כל המריבות אמי הייתה מאוד קרובה אליי ותמיד תמכה בי. עברתי לגור בקירבתה ועזרה לי רבות עם ביתי. מרגע לידת ביתי המריבות שבו לחיי וכל החלטה שלי נתקלה בתגובת נגד. אימי אינה מוכנה לקבל את העובדה שאני נפרדת ממנה ועליי לקבל החלטות לגביי הבת שלי. כל הערה שלי נתפסת כהשתלטות מצידי עליה(על אמא שלי). כל דרך שאני מנסה להנחיל מבחינת חינוך פשוט אינה מכבדת על ידה בטענה שסבתא מפנקת. מריבות על יד הבת שלי ובגלל התסכול הגובר שלי אני משיבה באותה המידה כי אני מרגישה זעקה עצומה שיוצאת מתוכי. לאחרונה מקוננת בי התחושה כי אימי אינה מתייחסת לבת שלי באופן נאות  גיליתי כי היא מקללת אותה ומטיחה בה האשמות. ביתי מאוד אוהבת את סבתא שלה ואף פעם לא ראיתי סימן מצד אימי להתנהגות הזאת מלבד כך שהיא מרימה את קולה עליה ולעיתים צועקת(למרות שביקשתי שלא תעשה זאת). אני נחרדת מעצם הגילוי וההתמודדות קשה מנשוא. זה משבר אמון שני שאני חווה תוך שלוש שנים אני מרגישה כי תפקודי בעבודה לוקה בחסר ומשרתי בסכנה  את הלימודים זנחתי ואיני מסוגלת לחשוב על שום דבר חוץ מעל מקרה נוראי זה של ביתי הפעוטה החסרת ישע ואימי מקללת ומגדפת אותה ומעליבה אותה. הודעתי לאימי כי לא תהיה איתה לבד לעולם. כרגע ניתקתי כל מגע כדי להתאושש אך אני מרגישה הלומה. את משפחתי לא אשתף מפאת כבודה של אימי. אני מרגישה כי כל מה שעבדתי עליו בשנים האחרונות קורס...

23/06/2015 00:52

סיגל שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להביע את הערכתי על גילוי הלב שלך באשר למצוקה שלך. את נותנת הרבה פרטים וזה מאד עוזר להבין מה עובר עליך.

ממה שאת כותבת אין לי ספק, כי הקשר שלך עם אימך היה ועדיין מאד משמעותי לך. ולכן אני יכולה להבין, איך מעבר לזעזוע שלך מעצם המקרה של אימך עם בתך הקטנה, מקרה אכן מזעזע, את מזועזעת מכך שזו אימך, שכך התייחסה אליה. וכל כך מובנות הן הפגיעה באמון שלך בה והן המצוקה הגדולה שלך סביב פגיעה זו עד כדי כך, שהתמונה של המקרה רודפת אותך ללא הרף ולא מאפשרת לך לתפקד, לא בעבודה ולא בלימודים.

טוב עשית בעיני, שכרגע ניתקת עם אימך מגע, על אף שנשארת, כדברייך: "הלומה". את מרגישה שאת חייבת לטפל בעצמך וזה כל כך נכון והכרחי בעיני לנפשך. אתייחס לכך יותר בהמשך.

ממה שאת מספרת על הקשר עם אימך לאורך שנות בגרותך נשמע לי, שכשהתחלת להתבגר ולרצות להיות אדם נפרד, בזכות עצמך, שזה אומר להיפרד מהתלות בהורה ולהחליט את החלטותייך שלך, כשאת רוצה לסמוך על עצמך – לאימך לא הייתה היכולת לקבל זאת. ובמקום לתת לך את הביטחון שאכן היא סומכת על החלטותייך, כלומר – עלייך – היא אף ניסתה לשמר את התלות שלך בה, כשהיא מתבצרת בעמדה שרק היא יודעת איך את אמורה לחשוב, להרגיש, להתנהג. וכשאת, בצדק, לא היית מוכנה לקבל זאת, אני יכולה לתאר לעצמי שהיא נתמלאה זעם, שאינך מקבלת את דעתה, זעם שבא לידי ביטוי בביקורות נוקבות ופוגעות כלפייך, שהמשיכו גם באשר להחלטותייך כיום, כמו ביחס לחינוך בתך. ונראה, שכשאת בכל זאת עומדת על שלך, הזעם שלה רק מתגבר. ואולי הוא יצא על בתך – ואם כן, זה עצוב ביותר. אך סיגל: כל התנהגותה לאורך השנים ועד היום מורה על כך, שהיא בבעיה של עצמה.

על אף התנהגותה כלפייך כל השנים ועל אף המקרה המצער, אין זה אומר שאינה אוהבת אותך ואת בתך - הרי לא סתם בתך אוהבת אותה. רגשותיו של ילד הן אמיתיים ביותר ואם הוא אוהב מישהו, הרי זה כיון שהוא חש אהבה מצידו. את גם מספרת שהיא עזרה לך רבות עם הבת בעת גירושייך הכואבים. ההתנהגות של אימך כלפייך לא קשורה לא אלייך ולא לאהבה שלה כלפייך וכלפי בתך. היא קשורה אליה עצמה, לצורך שלה שתקבלי אך ורק את דעתה באשר לניהול חייך, צורך שאין לו קשר אלייך בשום צורה - הוא וסיבותיו הם של אימך בלבד.

מגיעה לך הערכה גדולה מאד, שלמרות התייחסותה זו של אימך פיתחת לך את האני שלך, שיודע מה נכון לך, כמו ביחס לחינוך שלך את בתך. אך עם זאת את מתארת, שהופנם בך, כתוצאה מהתייחסותה של אימך כלפייך, חוסר בטחון כשאת מנסה לעמוד על שלך, כמו בעת קונפליקט.

כל כך חשוב בעיני, שתוכלי לחזק עוד יותר את האני שלך, קודם כל עבור עצמך ושנית, כדי לא לאפשר לאימך, בשום דרך, להתערב בחייך. עשית צעד בכיוון זה כשהחלטת, בעקבות המקרה המצער של אימך עם בתך, לנתק מגע ממנה.

אך את עצמך נשארת במצוקה מאד גדולה כתוצאה ממה שקרה. אני גם מאמינה שאינך מעוניינת להישאר במצב של ניתוק מאימך, גם בשל הקשר של בתך אליה, אם כי אני מתארת לעצמי שאינך יכולה לראות כרגע איך תוכלי לחדש את הקשר איתה.

תהיתי, סיגל, אם עד היום היה לך חשוב לקבל את אישורה של אימך על החלטותייך, כמו על חינוך בתך. אולי גם חשת חוב כלפיה בעקבות העזרה הרבה שקבלת ממנה בטיפול בבתך בעת הגירושים הקשים שעברת. כי אם אכן חשת כך, אמך, שברור שנטייתה הטבעית היא להתערב בחייך, הרשתה לעצמה לעשות זאת. אך כפי שציינתי לעיל, אין זה מסביר את הביקורות הפוגעות שלה בך כשהתחלת להתבגר וכיום על הדרך בה את מחנכת את בתך. ובוודאי שאין זה מסביר את המקרה המצער שקרה עם בתך – אלה הן התנהגויות שנובעות ממנה בלבד.

מכל מקום, חשבתי על האפשרות, שהמקרה המצער שקרה עם בתך יוכל להוות עבורך תמרור לברור שלך את תפיסתך את אימך.

כן חשבתי, שלאור דבריך על תחושת החסרונות שבך שעולה בזמן קונפליקט, ואם גם צדקתי באשר לצורך שהיה לך לקבל אישור מאימך על דרכך בחיים (אך גם אם לא), הרי כל כך חשוב, כפי שציינתי לעיל, שתחזקי עוד יותר את האני שלך, מה שכאמור, יעזור לך גם בהעמדת גבולות ברורים ביותר לאימך. אמנם חשוב שתיקחי בחשבון שהיא תנסה להלחם בך. אך כל עוד את בטוחה וסומכת על עצמך, את לא תלחמי בה אלא תבהירי לה, שאם ברצונה להיות בקשר איתך ועם בתך, ישנן גבולות שהיא צריכה לעמוד בהן, כשהגבול הבסיסי הוא לא להתערב בחייך. איני יודעת אם היא תצליח לעמוד בכך, אך אולי המחשבה שהיא עלולה להפסיד אותך ואת נכדתה תוכל להניע אותה לקבל את דרישותייך.

סיגל – יתכן וכל מה שהצעתי אינו קל לעשות לבד. אם כן, מה דעתך להיעזר באיש מקצוע, שיוכל, קודם כל, לעזור לך במצוקתך העכשווית, כדי שהיא תפסיק להשתלט עלייך ולפגוע בתפקודך בעבודה ובלימודים? וכשתהיה לך הקלה ממצוקתך, תוכלי להיעזר בו גם כדי לחזק את עצמך ולנסות ולמצוא דרך לבנות מערכת יחסים עם אימך עם גבולות ברורים.

אשמח לשמוע את תגובתך.

דבי.



Copyright © 2016 myshrink.co.il כל הזכויות שמורות
אתר פסיכולוגים מציג בפניכם מידע ועסקים מומלצים מתחום הפסיכולוגיה
מחפשים פסיכולוגים באזור מגוריכם? מלאו את הטופס וקבלו פניות
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר

שם מלא:
טלפון:
אימייל:
יישוב:
אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד!