myshrink.co.il
כניסה למנהלים

מנהלי הפורום

דבי ז'ולטי
דבי ז'ולטי

• פסיכולוגית קלינית בכירה ומדריכה מוסמכת בפסיכותרפיה. • דוברת עברית ואנגלית ברהיטות. • עובדת עם כל המגזרים. • ניסיון של יותר מ-20 שנה בטיפול ובהדרכה (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, סטודנטים). • בעבר פסיכולוגית ראשית במחלקת אשפוז יום פסיכיאטרי..

כתוב נושא חדש
הודעה / מחבר
תאריך / שעה
24/02/2016 08:38
חיילת בדיכאון     ו    דליה דליה    

שלום . ביתי התגייסה לצבא . אין לה בעיות תש. אין לה בעיות כלכליות . ולמרות זאת מהשבוע הראשון היא לא מפסיקה לקטר. היא כבר 3 חודשים בצבא .היא רצתה לחזור הביתה כל יום . והיא חוזרת כל יום . סהכ היא קיבלה כל מה שהיא רצתה . ולמרות זאת היא בלי מצב רוח על בסיס יומי . כל יום שולחת הודעות של מצבי רוח ירודים. יש מעט רגעים שהיא מצטלמת וצוחקת עם חברים . היא לעומת זאת טוענת שהיא בדיכאון שלקחו לה את החיים . והיא לא יודעת מה עובר עליה . אני מיואשת כי בתחילה הייצי בטוחה שזה נטו פינוק . אבל זה נמשך ונמשך . מה עליי לעשות ? תודה

25/02/2016 06:40

דליה שלום וברכה,

ישנם אנשים, והם גם לא מעטים, שלהם הצורך בחופש ובמרחב הוא כזה, שבמסגרת כמו הצבא, שם אדם כל הזמן נתון לפיקוח וצריך להתאים את עצמו לכל מיני חוקים וכללים, הם חשים, שלקחו להם את האני שלהם. ואולי לכך בתך מתכוונת כשהיא אומרת ש"לקחו לה את החיים".

במידה והעניין אצלה הוא כפי שתיארתי לעיל, יתכן שאם תשרת במקום אחר, שם תרגיש יותר חופש ומרחב, תחוש אחרת.

אך בהחלט יתכן, שאין זה הפתרון ושהשהייה עצמה במסגרת הצבאית חונקת אותה ועל כן מדכאת אותה.


אם היא מוכנה, הייתי מציעה שתיפגש (במסגרת הצבא או מחוצה לה) עם איש טיפול, כדי שתוכל לברר אתו את שורש המצוקה שלה ולחשוב יחד אתו/ה על פתרון.

יהיה זה בהחלט מובן, אם הפתרון יהיה שלא תשרת במסגרת צבאית. יתכן ושרות לאומי היא מסגרת הרבה יותר מתאימה לה, במידה, כמובן, ותרצה בכך. זאת מאחר ובשרות לאומי היא קודם כל בוחרת אם להיות בה, שנית היא בוחרת במה היא רוצה לעסוק ואם אינה מרוצה מתחום עיסוקה היא תמיד יכולה לעבור למקום אחר או לעזוב את המסגרת ולמצוא לה את מה שמתאים לה לעשות בשלב זה של חייה.

מקווה שעזרתי.

במידה ותרצי לכתוב שוב, בשמחה.

דבי.
  

18/02/2016 16:40

צהריים טובים,

אני סובלת מפוביה ממחטים ומטופלת אצל פסיכולוג, במסגרת הטיפול (ורצוני להתחיל תהליך של כניסה להיריון) אאלץ לעבור בדיקות דם תכופות, אשמח להמלצה על רופא משפחה בקופת חולים כללית ברחובות והסביבה שיהיה רגיש לחרדה ויוכל ללוות אותי בתהליך. תודה.

18/02/2016 22:29

שלום וברכה,

אינני מכירה רופאי משפחה ברחובות, אך אני מוכנה לנסות ולברר עבורך. 

חשבתי על אפשרות של רופא/ה נשים, שאולי הוא/היא יותר מתאימים למה שאת זקוקה לו.

מה דעתך?

בברכה,
דבי.

19/02/2016 11:22

תודה על המענה.
מעדיפה רופא משפחה לאור כך שאאלץ לעבור בדיקות דם גם בעתיד, מישהו עם סבלנות שניתן לסמוך עליו.

31/01/2016 22:59
רגשות אצל ילדה     ו    מאיה מאיה    

שלום רב, אני אמא לשלושה ילדים הגדול בן 11.5 האמצעי בן 9.5 והקטנה בת 7 , בעלי נסע לשבוע ימים, ואנחנו משפחה נורמטיבית, אמא עובדת מהבית מכינה צהרים מקבלת מבית הספר אבא עובד בחוץ חוזר בסביבות שבע כל יום. השבוע בעלי נסע מהעבודה למשך שבוע ימים, היום בני בן ה - 9.5 אמר כמה הוא מתגעגע והתחיל לבכות (לגיטימי) החלטתי לבדוק עם השאר, והגדול אמר שמתגעגע מאוד וניראה כאילו הוא כבר שנה לא בבית, ואילו הקטנה וזאת לא פעם ראשונה שאני נתקלת בחוסר רגש מבחינתה, אמרה שהיא לא מתגעגעת, ובעבר לא הרגישה בעצבות שקרה משהו לכלב שלנו בבית, בקיצור אני לא מרגישה שיש לה רגשות של כעס, עצב, געגוע וכו'. כמו כן היא אמרה אם את היית נוסעת הייתי מתגעגעת. ובאמת כשאני רוצה לצאת לפעמים בערב היא מחבקת חזק וכבר אומרת שהיא מתגעגעת, האם יש הסבר לתופעה שהיא לא חשה לסביבה שלה, למשפחה לחברות לבעלי חיים, רגשות כלשהם.  

01/02/2016 05:12

מאיה שלום וברכה,

היה משהו לא ברור במכתבך:

כתבת שאת מודאגת שבתך לא חשה רגשות למשפחה, לחברות, לבעלי חיים.

מאידך ציינת, שבתך אמרה לך, שלו את היית נוסעת, היא היתה מתגעגעת. הוספת שכשאת רוצה לצאת לפעמים בערב, היא מחבקת אותך חזק ואומרת שהיא כבר מתגעגעת.

אין ספק, אם כן, שכלפייך היא כן מביעה רגשות חזקים, כך שלהרגיש ולהרגיש אף רגשות חזקים היא אכן מרגישה.

באמת לא ברור מדוע לעומת זאת היא לא מביעה רגשות ביחס להעדרו של בעלך, לכלב שלכם או כפי שציינת, לחברות שלה.

עלה בדעתי, שאולי היא מאד מאד קשורה אליך וכי את הדמות הדומיננטית בחייה - אך זו השערה בלבד.

מה דעתך, מאיה, שאת ובעלך תתייעצו בקשר לעניין עם אדם מקצועי - פסיכולוג/ית, שיפגוש גם אתכם וגם את מאיה, ויוכל להבין את שורש העניין וגם לעזור?

בברכה ובהצלחה,

דבי.

26/01/2016 21:45
בירור.     ו    דניאלה דניאלה    

לדבי היקרה  שלום.  

הרבה הרבה תודה על התייחסותך לשאלתי (באשר לבני שנפטר).  

ושוב, תודה על תשובתך......

26/01/2016 22:37
בירור     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה שלום,

תודה על מכתבך המרגש. מחמם את הלב לדעת שעזרתי.

בברכה,

דבי.

24/01/2016 18:37
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

תזכורת לגבי בני, בנושא של הקפאת זרע. תודה וסליחה ממתינה לתשובה ושוב תודה.

24/01/2016 22:16
בירור     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה יקרה,

מכתבך נוגע ללב. את מעבירה בו מאד חזק את מצוקתך ואת רצונך העז לנכד/ה מזרעו של בנך היקר ואת הדאגה לכך שזה יקרה.

תחילה אני רוצה לומר, שעמדות של אדם יכולות לנבוע מסיבות מאד רגשיות אישיות, בעלות היגיון פנימי אישי משלהן, כשלפעמים הסיבות לעמדות אלו אף לא מודעות לאותו אדם. ואז יכול לקרות, שאנו, עם מערכת רגשות והיגיון פנימי אחר לחלוטין מאשר של זולתנו, לא נבין כלל וכלל את עמדתו, והיא אף יכולה להראות לנו בלתי הגיונית בעליל, כמו שאת מרגישה ביחס לעמדתו של בעלך.

במקרה של בעלך, יכולות להיות לו כל מיני סיבות, שבגללן הוא רוצה, שאשתו לעתיד של בנך תביא לעולם ילד מזרעו של בנכם היקר. יתכן, למשל, והוא חש, כי אם האם הפונדקאית של נכדכם/נכדתכם לעתיד תהיה אשתו של בנכם, יהיה זה הכי קרוב שאפשר, מבחינת היחס הרגשי מצד האישה הנושאת את התינוק/ת ברחמה ומצד בעלה - בנכם, ליחס שתינוק זה היה מקבל מבנכם היקר שנפטר ואשתו. וכמובן שיתכנו גם סיבות אחרות להרגשתו.

אך בראייה מציאותית, אין לדעת ומתי הבן יינשא והאם גם לכשיינשא, הוא ו/או אשתו אכן ירצו להביא ילד מזרעו של בנך, שוב, מסיבותיהם שלהם. ולכן, אין שום ערובה שיהיה לכם נכד/ה מאשתו לעתיד של בנך.

במידה ולמרות עובדה זו בעלך עדיין ידבק בדעתו, אני מציעה, שתלכו שניכם ליעוץ זוגי, כדי להיעזר במישהו מקצועי, שבהיותו אובייקטיבי, ייטע אמון בבעלך, יקשיב לשניכם ויוכל לעזור לכם להגיע לפתרון שיהיה מקובל על שניכם.

אני מתנצלת על העיכוב בתשובתי - היה זה בשל נסיבות שלא תלויות בי. במידה ותרצי להגיב, אני עומדת לרשותך.


בברכה ובהצלחה,
דבי.

18/01/2016 17:58
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

לדבי שלום, אולי לא ראית אך משום מה פיספסתם את שאלתי שנכתבה ב17 לינואר 2016 אחרי יותם שענית לו. מצטערת. אשמח אם תשיבי לי בבקשה. מצפה לתשובה בהקדם והרבה תודה וסליחה. 

18/01/2016 21:25
בירור     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה יקרה שלום,

אל דאגה - לא פיספסתי את שאלתך - עניתי ליותם קודם, כי הוא שלח קודם את שאלתו.

אני באמצע כתיבת תשובה עבורך - אך לא הספקתי עדיין לסיימה ואז לשלוח לך אותה. בלי נדר אשלח לך מחר תשובה.

דבי.

18/01/2016 17:58
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

לדבי שלום, אולי לא ראית אך משום מה פיספסתם את שאלתי שנכתבה ב17 לינואר 2016 אחרי יותם שענית לו. מצטערת. אשמח אם תשיבי לי בבקשה. מצפה לתשובה בהקדם והרבה תודה וסליחה. 

14/01/2016 09:33

שלום לאלון/דבי,

יש לי ילד בן 11 ואני מרגיש שדרוש לו טיפול כלשהוא, אני לא בטוח שטיפול פסיכולוגי הוא היעד. הטיפול הוא בעיקר מוטיבציה ואנרגיה - כלומר הילד כבוי מבחינה חברתית ואנרגתית. בשונה מאיך שהיה כשאני הייתי ילד או איך שאחיו.

כמובן שמיד חשבנו שיש בעיה עם בית הספר, הצקות וכו' - עשינו המון בירורים ונראה שאין בעיה כזו (גם אין חברתיות גבוהה ומקובלות מצד שני).
איך יודעים מה הטיפול הנכון? איך גורמים לו לשתף פעולה?

17/01/2016 21:11

יותם שלום וברכה,

האם הבנתי נכון שניסיתם טיפול פסיכולוגי ובנך לא משתף פעולה? שכן אם זהו המקרה, יתכן שזה קשור לפסיכולוג/ית אליו/ה פניתם?

לא תמיד נוצר חיבור. באם מדובר במקרה כזה, אני ממליצה לנסות מטפל/ת אחר/ת. זאת מאחר וברור, ממה שאתה מספר על בנך, כי הוא סובל, ומטפל, דרך מספר מפגשים, תחילה אתכם ועם הבן ביחד ואחר כך רק עם הבן - יוכל קודם כל לנסות ולאבחן ממה נובעים הקשיים של בנכם. ובמידה והוא יגיע למסקנה שטיפול יוכל לעזור לו, באם נוצר חיבור בינו לבין הבן, הבן יוכל להמשיך ולהפגש עימו.

על מנת לאפשר את כל הסיכויים שילד או מתבגר ירצו להפגש עימי (פעמים רבות, במיוחד מתבגרים, ובנכם נושק לתקופת ההתבגרות, מתקשים עם הרעיון של להיות בטיפול פסיכולוגי בשל רגישותם החברתית) אני נוהגת כדלקמן: את הפגישה הראשונה אני מקיימת עם המתבגר והוריו. היתרון בכך הוא, שהמתבגר יכול לשבת בצד ולהקשיב לשיחה בין המטפל והוריו, מבלי שחש שמופעל עליו לחץ לדבר (כמובן שהוא חופשי לדבר, במידה והוא מעוניין בכך - אך השיחה מיועדת להתקיים בין המטפל והוריו - על ילדם). יש למתבגר אז גם את האפשרות להתרשם מהמטפל. בסוף הפגישה המשותפת שלי עם הילד והוריו אני מבקשת מהמתבגר לשבת איתי לבד מספר דקות ושואלת אותו אז, אם הוא מעוניין להפגש פגישה (אחת) איתי. אם הוא מסכים, אנו נפגשים פגישה אחת ובסוף אותה פגישה אני שואלת אותו אם הוא מעוניין להמשיך ולהפגש. אם הוא משיב בחיוב, גם אז אני עדיין מציעה שנפגש משהו כמו 4 או 5 פעמים, ומסבירה לו, שזה כדי שיראה אם הוא מרוצה. הרציונל לכל הנ"ל הוא, שהמתבגר חווה את המטפל כמי שמכבד את רגשותיו ומעוניין לאפשר לו בכל זמן נתון לעשות את הבחירות וההחלטות שלו - מה שלא פעם מעניק למתבגר תחושה מאד טובה ביחס למטפל וגורם לו לרצות להמשיך ולהפגש עימו. עדיין יתכן גם, שלבנך קושי לתת מעצמו ורבלית. או אז יש בהחלט טיפולים אחרים שיכולים לעזור, כמו טיפול באמצעות בעלי חיים, אמנות ועוד.

אשמח לשמוע ממך.
דבי.

17/01/2016 18:38
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

לדבי שלום. בני נפטר ממחלה קשה , לפני תחילת הטיפולים הכימותרפיים הקפיא זרע. ועכשיו היתה תקופה שחיפשנו אישה שתהרה מזרעו של בני היקר. ולאחר מכן בעלי החליט אחרת. יש לנו עוד בן. בן 35 ואין לו עוד אפילו חברה ובעלי החליט שאשתו לעתיד של בני הגדול רק היא תביא לנו נכד. הוא טוען שמי שיאהב את בני. לא איכפת לה להביא ילד לבני השני. אני חושבת שזה ממש לא כך. היא תרצה להביא ילדים רק מבני הגדול. לא שייך אם היא אוהבת אותו. אף אחד לדעתי לא תסכים לתהליך ההפרייה הזו שהוא די מורכב. אני התייעצתי עם אנשים והם אמרו שזאת מחשבה חולנית ושזה לא יקרה בחיים וטוב שזה לא יקרה. אני לא כ'כ מעוניינת בזה. את יכולה לענות בבקשה האם זה מחשבה חולנית של בעלי. ושזה לא יקרה.  וגם אין לו עוד חברה. את יכולה לענות לי בבקשה אם זה נראה לך או שזו מחשבה הזויה בלבד ועלולה להרוס לו את החיים בנישואיו בהמשך...... הרבה תודה על הכל..... מצפה לתשובה....


20/12/2015 17:23

אני בת 29 והבן זוג שהכרתי בן 27 .
הכרנו באוגוסט, מישהו מדהים בחור זהב, הוא סיפר לי שעבר השתלה של לב ו 2 ריאות, זה לא הפריע לי והחחלטתי שאני ממשיכה לצאת איתו,  הוא עבר אותה באפריל האחרון ,ותפקד כמו כל גבר רגיל. הייתה ביניני אהבה ענקית, יצאנו שלושה חודשים עד נומבר. אומנם לאט לאט בחודש וחצי האחרון מאמצע ספטמבר לערך המצב שלו קצת הדרדר לא הרבה והוא אושפז בבית חולים 10 ימים, החלטתי שאני עדין איתו ונסעתי כל יומיים מהצפון אליו לבית חולים בלינסון בפת. הוא ידע שאני אוהבת אותו הוא הרגיש זאת וכך גם אני. גם המשפחה שלו יודעת שמאוד אהבנו ולא היה קשה לראות זאת. הם מאוד שמחו שהוא מאושר וטוב לו, גם אמא שו אמרה ו כמה פעמים, אתה מחכה להתשרר לצאת מפה לחזור הביתה הכוונה שלה הייתה הביתה זה לאיפה שאני גרה כי בילינו פה רב הזמן הוא כבר עזה חצי מעבר אליי והעביר את רוב הבגדים שלו לפה. הבית חולים זה מה ששבר אותו והוא התחיל לחשוב מה יהיה, ואיך ככה פתאום הכל נעצר לנו באמצע, ואני הרגעתי אותו ואמרתי לו שזה רק מסוכה וזה ייגמר ויעבור והכל יסתדר.  לאחר שהשתחרר מבית חולים בתקוםה הזאת הרגשתי קצת אחרת לא ידעתי איך להתמודד עם המצב ולאחר שהתשחרר אמרתי לו איך מרגישה לצערי הוא נפגע והחליט לסיים את הקשר, היום בדיעבד מסתבר לי שישנה אפשרות שזה היה יכולה להיות שזה רק תירוץ בלבד. 
חודש אחרי, כן אנו רק חודש אחד אחרי לצערי הוא במצב קשה מאוד בטיפול נמרץ מורדם ומונשם לאחר השתלה נוספת של ריאות, ואני, אני נקרעת מזה, כי ביקש מהמשפחה שלא תעדכן אותי לגבי מצבו כי הוא רוצה להגן עליי, הןא נפרד ממני הוא שחרר אותי כי הוא רוצה שיהיה לי טוב בחים, הוא אמר לי לא מיגע ל החיים האלה את לא רוצה את זה, הדבר שהכי ייגמור אותי זה יהיה לדעת שאת מחכה לי בלי משפחה וילדים, אני רוה שתמשיכי הלאה בחיים שלך שיהיה  לך גבר שיוכל להיות שם בשבילך שיידאג לך שייחבק אותך ברגעים שתצטרכי, ולא את תחבקי אותו. שיהיה לך גבר שיעשה אותם מאושרת. אני מבינה אותו ומצד אחד זה מעשה מאוד אצילי, אבל הוא לא מבין שזאת החבירה שלי! הבחירה שלי אם להישאר איתו או לא, הוא בוחר בשבילי מה טוב לי. הוא יודע שלא יוכל להעניק לי חיים רגילים וזה משהו שלא יודעת איך להתמודד איתו כי אני אוהבת אותו מאוד ורוצה להיות שם עבורו, אני בחורה עקשנית ולא מווותרת, המפשחה שלו ביקשה שאכבד אותם ולא אגיע לבית החוליןם ואני נקרעת, נקרעת ולא יודעת מה לעשות מצד אחד אני רוצה לראותו לדעת שהוא בסדר  להיות שם לצידו שיידע שהייתי שם, ולא משנה מה הוא עובר אני תמיד פד בשבילו ולמענו, מצד שני המצב כל כך עדין שלא רוצה עם המשפחה שלו כרגע מריבות וויכוחוים, הם יודעים שהוא יקר וחשוב לי. אחותו כתבה לי אחרי שיצא מנהיתוח שהוא מצא הטיפול נמרץ שאי אפשר להגיע ולראותו בימים הקרובים אנחנו מבינים כמה הוא חשוב לך ויקר לך אבל אל תגיעי. הוא ביקש מהם שלא יעדכנו אותי כי הוא חושב שבזה שלא יגידיו לי מה קורה איתו הוא יימנע ממני את הסבל הזה, לכן אמר להם שלא יגידו לי, בנוסף גם ביקש שלא אגיע, הוא  לא רוצה שאראה אותו שוכב ככה מחובר למכשירים בטיפול נמרץ. הוא מתבייש מתבייש שאראה אותו ככה, אך לא מבין שלא מפריע לי ואני אוהבת אותו כמו שהוא ואיך שהוא.  זה לא שנפרדנו לפני חצי שנה או שנה, רק חודש! לפני חודש עוד נסענו ביחד וטיילנו וזה מה שהורג אותי ומכאיב לי כל כך שבמשך חודש המצב שלו הדרדר עד כדי כך שהיה חייב להיות בבית חולים. שגם שם הוא היה ולא סיפר לי את האמת אמר שהוא בבית של אחיו, הוא לא רצה להדאיג אותי, כל החודש הזה שבעצם היינו פרודים עדין שמרנו על קשר , ואפםילו נפגשנו כמה פעמים, הוא שוחח איתי כמה שעות לפני שהרדימו אותו כאילו הוא ידע מה יהיה ונפרד ממני ביקש ממני שלא אכעס עליו שמשחרר אותי ושמצטער שאיכזב אותי, אבל הוא לא מבין שזה שמנסה שלא אדע מה קורה איתו כדי למנוע ממני דאגה רק הופך את זה חמור יותר, אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות לכן פונה לפורום שיכולו לעזור לי להתמודד ולתת לי כלים אני מרגישה כל כך חסרת אונים.... 
תודה

20/12/2015 20:58

גל יקרה,

לא רק הבחור שלך מדהים אלא גם את. אהבתך אל הבחור מרגשת ומרשימה. נראה שגם אהבתו אלייך חזקה ביותר, עד כדי כך שהוא חושב עלייך יותר מאשר על עצמו.

אך בעיני, גל, הוא לא מבין, כי עצם היותו מי שהוא, עם מה שהוא מרגיש כלפייך, הוא המקור לאושר שלך.

אני מציעה לך ללכת עם הלב שלך, ואם את רוצה אותו, תלחמי עליו! אני מקווה עבורך, שהוא אז יבין, שבשבילך הוא הגבר שלך בזכות מי שהוא ללא קשר עם מצבו הפיזי. ועל כן, בוודאי שהוא יכול ויוכל לתמוך ולחבק אותך כשתהיי זקוקה וכשהוא יהיה זקוק.

במידה ונראה לך אכן להילחם עליו, למרות מה שבקש ממך וממשפחתו, חשבתי להציע לך שני דברים:

א. אולי, מכיוון שהוא כרגע במצב רגיש פיזית ונפשית, כדאי שתכבדי את בקשתו ועדיין לא תגיעי לבקרו. אך כל כך חשוב לך לדעת מה מצבו. לכן אני מציעה שכן תיצרי קשר עם אחותו, תסבירי לה שאת מבקשת מאד שתעדכן אותך לגבי מצבו, כשאת מסבירה לה שאי הידיעה על מצבו גורמת לך סבל מאד גדול. אני מקווה שהיא תענה לבקשתך.

ב. רעיון נוסף שחשבתי עליו, הוא שתכתבי לו מכתב, בו את מביעה את רגשותייך החזקים אליו, מבלי שאת מצהירה על כוונותייך לעתיד.

וכשישתחרר מבית החולים, אל תוותרי על הקשר אתו. אני תקווה ואמונה, שכשהוא יראה עד כמה אינך מוכנה לוותר עליו, בשל כל מה שהוא עבורך, הוא יבין כי הוא גורם וימשיך לגרום לך רק אושר.
אם תרצי להגיב, אשמח לעזור.

מכל מקום, מאד אשמח אם תעדכני אותי.

המון בהצלחה!

דבי.
 

20/12/2015 22:52

אכן לא נסעתי לשם בגלל המצב העדין לא רציתי ויכוחים עם המשפחה ובלאגן,  וגם בנוסף לזה כתבתי לאחותו  שבכל זאת תעדכן אותי היא מעדכנת אבל לא ממש אומרת מה ומה זאת אומרת מעדכנת, מעדכנת במידה ואני מסמסת לה היא לא שולחת לי הודעה או אומרת לי מה קורה, ששואלת אותנה לשלומו עונה לי אינו יכול לקבל מבקרים או דברים כאלה לא אומרת לי באמת מה אית או מה המצב שלו, את כל המצב הנוכחי שלו גיליתי בזה שאני מרגישה עותו, בזה שיש לי חיבור כל כך זק אליו שגם שהייתי בחול והוא הורדם והונשם הרגשתי הרגשה בבטן שמשהו לא טוב קורה לו ככה זה כל פעם שנכנס ויוצא מבתי חולים . כל פעם שהוא נכנבס או חולה או קורה לו משהו אני מרגישה זאת בבטן וגם שינסה להסתר ולהגיד לי שהכל בסדר והכל תקין, אני לא מאמינה לו. בנוסף גם כתבתי לו מכתב שכל מה שמרגישה וחשה לא כתבתי שם הצהרות על העתיד אלא רק על מה שקרה כל הש/בוע הזה שהיה מורדם ואיך הרגשתי שוידע שאוהבת אותו מאוד ושתמיד םה עבורו, אני נלחמת נלחמת כבר חודש וחצי עליו,  הוא יודע יודע כמה אני אוהבת אותו וכמהמנסה להילחם עליו הוא אמר לי גם את ראש בקיר  את כל כך עקשנית זה משהו, כן אני עקשנית כי אני יודעת כמה אושר הוא מסב לי, אבל הוא כן, את צודקת לא הוא לא מבין כמה אני אוהבת אותו, לא הוא לא מפנים כמה אני באמת אוהבת אותו. 
הוא פוחד, הוא פוחד להיפגע שוב ממני ומה שאמרתי לו אבל הוא לא מבין שמאז חודש וחצי עבר ודברים משתנים ומבינים טעויות ומשחזרים דברים בראש, כתבתי לו שגם שאני לא שם , אני לא שם בגלל שביקש ממני ומכבדת אותו אבל אין זה אומר שאני לא פה בשבילו ולמענו תמיד.  
אני מאוד אוהבת אותו כמו שהבנת ולכן אומרת שדברים כאלה זה דברים זמניים כמו שהכרנו אחרי ההשתלה הראשונה אני תמיד אופטימית ומאמינה שהכל יסתדר ויהיה בסדרץ אבל לו, לו אין כח להתמודד כרגע איתי ועם מערכת יחסים הוא רוצה לגיייס את על המשאבים והכח שלו להחלמה וזה מה שכואב לי שהוא בחר בשבילי את העתיד שלי בלי לשאול אותי בכלל וזה מה שכואב לי הוא הגבר היחידיד שבאמת דיברתי איתו על חתונה, והא הגבר היחדי מכל הגברים שיצאתי איתם שבאמת דמיינתי אותו בעלי, תאמיני לי זה לא קורה לי עם כל גבר. בחיים  לא היה לי חיבור כזה עם אף גבר, וכל מה שאני אומרת לך הוא יודע הוא גם אומר לי אני יודע ויודע. אם ככה למה, למה שיחררת אותי שאמרת שלא תותר עליי בחיים שתמיד אחת כמוני חפשת למה??  למה הוא הסתיר ממני כל כך הרבה דברים?? זה כל כך כואב לי 

20/12/2015 23:46

גל יקרה,

אני מציעה לך להיאזר בסבלנות. אם הבחור מרגיש שהוא זקוק לגייס את כל כוחותיו כדי להחלים, אני מציעה שתכבדי זאת. אכן השתלה הוא דבר לא קל לעבור, לא פיזית ולא נפשית, במיוחד שהוא כבר עבר השתלה, ובוודאי גם חרד מהצלחת ניתוח זה.

חוששתני, שאם תלחצי עליו בזמן זה לחזור לקשר איתך, זה עלול רק להרחיקו.

מאידך, אם תעבירי לו מסר, שאת מעוניינת לכבד את רצונו לגייס את עצמו להחלמה, אך כולך תקווה שכשהוא יחלים, תחזרו, זה יוכל, לאחר שיחלים, לאפשר לו לעשות החלטה מתוך מקום של חוזק.
אם יש לך סבלנות לחכות עד שיחזרו אליו כוחותיו, יש סיכוי שהוא מאד יכבד זאת וירצה לחזור לקשר אתך.

אמנם איננו יכולים לנבא את העתיד, אך מה שחשוב הוא, שתאפשרי את הסיכוי שהבחור יחזור לקשר אתך מרצונו, כשהוא כמובן יודע שאת מצדך לא רוצה לוותר עליו.

מאחר ואני כל כך מבינה עד כמה תקופה זו אינה קלה עבורך, ומאחר ואת בוודאי תפגשי בתוך עצמך כל מיני שאלות על דרך ההתנהלות ביחס לבחור, חשבתי להציע לך להיפגש עם מטפל/ת (פסיכולוג/ית או עובד סוציאלי/ת), כדי שיעזרו לך לעבור את התקופה הקשה הזו. מה דעתך?

דבי.
 
 

21/12/2015 07:29
היי דבי, אכן     ו    גלגול גלגול    

חשבתי על זה, כי עולות בי כל כך הרבה שאלות שרק אולי לו יהיה מענה אליהן ואני, אני רציתי לפנות לייעוץ על מנת שייתנו  לי כלים ורדך להתמודד, השאלה ששואלת תמיד זה למה, למה הסתיר למה שיקר, הוא חשב שלא אגלה, חשב שלא ידע? הרגשה שאתה מרגיש זה משהו יותר חשוב, הוא הא אליי בחלום הלילה וחלמתי שמעירים אותו היום. אני לא יודעת כמה זה נכון או לא אבל אני חולמת עליו כל הימים האלה, והיום זה היה הפעם הרא/שונה שחלמתי שהוא אומר לי שמעירים אותו מההרדמה, אני כן מאמינה בדברים האלה אנשים לא מתגלים סתם בחלומות, בנוסף אני פוחדת ]וחדת לסמס לאחותו שתגיד לי שהוא עוד מורדם ומונשם מצד אחד שראיתי בחלום והוא בא ואמר לי שהיום מעירים אותו....  
אך גם אם יעירו ייקח לו כמה ימים טובים להתאושש מההרדמה ולאט לאט לחזור לעצמו, אני רוצה כל כך לבקרו שיהיה בבית חולים, אני כל כך רוצה לנסוע לשם הלב שלי אומר לי לקחת את הרכב ולנסוע הראש שלי אומר לי כרגע לחשוב בהגיון אני רוצה לנסוע לשם שהוא יתעורר ויהיה במצב שאפשרי קצת לתקשר איתו! ככה החלטתי וזה מה שאעשה אני לא מוכנה לוותר אני רוצה להראות לו שאני פה תיד בבילו זה שאומרת לו את הדברים אין זה אומר כלום עליי להראת לו ולהוכיח לו 

21/12/2015 09:59

גל יקרה, מאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם.

דבי.

01/10/2015 00:51

לא יודעת למה זה נראה לי משימה בלתי אפשרית, אני אשמח להמלצות על פסיכולוגית קלינית עם ניסיון בפוסט טראומה, לבן אדם מבוגר

10/12/2015 15:30

נתי שלום, אני מתנצלת שלא עניתי בזמן לשאלתך - משום מה לא ראיתי אותה. אני מאד ממליצה על שתי פסיכולוגיות קליניות באיזור המרכז: איריס שמחוני שגב. מספר הפלפון שלה: 0546380276 היא מקבלת בתל אביב. ויהודית קשב, מספר הפלאפון שלה: 0544783132 היא מקבלת בקרית אונו. בהצלחה, דבי.

09/12/2015 00:38

שלום,
אני נמצא במערכת זוגית עם בת זוג שלפי ההבחנה שלי,(אני קורא לא מעט פסיכולוגייה),סובלת מהפרעה נפשית גבולית, דבר שגרם לאובססיה כלפיי וכלפי הקשר, כמו כן להרבה מאוד הסתרות ושקרים בכל מה שקשור אילה, יש לה ילדה מנשואים קודמים ולנו יש ילד משותף, מאוד קשה לה התפקוד הבייתיי והאימאי,
לאחר כ-3 שנים החלטנו להפרד בחודש האחרון בגלל חוסר היכולת שלה להתמודד עם הזוגיות,כתוצאה מהמצב הנפשי שהיא שרויה בו, היא מסרבת ללכת לטיפול מקצועי ואני לא מוכן לוותר עליה.
אחך מתמודדים ומה עושים?

10/12/2015 14:07

חגי שלום, כדי לנסות ולעזור רציתי לברר דבר מה שלא היה מובן לי משאלתך:אתה כותב ש'אינך מוכן לותר עליה' - האם אתה מתכוון לבת זוגך או לטיפול? ועל כן שאלתי היא: האם אינך מעוניין להפרד מבת זוגך - או האם ההחלטה שלך תלויה בהחלטתה אם ללכת לטיפול? תודה, דבי.

01/12/2015 18:01
מבחני אישיות     ו    חיים חיים    

רציתי לדעת עד כמה מהימנים מבחני אישיות אליהם נשלחים מועמדים ליישובים כפריים. עברתי אבחון שתוצאותיו לא תאמו את המציאות בפועל. נניח,כתבו שללא מחמאות תכופות אני אחפש " גיוון וריגוש", אני אדם נאמן. מאוד. ישנן עוד סתירות רבות. אשמח לדעת על מידת דיוקם של מבחנים אלה. תודה

01/12/2015 21:31

חיים שלום וברכה,

אני מודה שתחום האבחון אינו תחום המומחיות שלי. 
מאז ומתמיד חשתי שאני מעדיפה להתרשם מאדם באופן בלתי אמצעי - דרך מספר פגישות איתו. זאת מאחר ואני מאמינה, שעל מנת לקלוט אדם, על כל מורכבויותיו, יש צורך בלחוות אותו, דבר שניתן אך ורק בפגישה איתו. 

אם נבחנת על מנת להתקבל למשרה מסויימת, אולי תרצה, לאור הסתירות שנוכחת בהן בתוצאות האבחון שהועבר לך, להעלות את השגותיך על התוצאות ולקיים על כך שיחה עם האדם המתאים.

בברכה,

דבי.

06/10/2015 01:45
הרגשת בדידות     ו    בטי בטי    

היי דבי,

אני בן אדם מאד חברותי, ויש לי קשת רחבה של חברות מכל הסוגים והגוונים, כמובן  וכמובן כאלה שיש לי קשר יותר חזק ויציב איתם, קשר ממש קרוב.

הבעיה שלי שעל אף שיש לי חברות, מלא בני משפחה קרובים אני מרגישה לעיתים, ולפעמים קרובות גם כאילו בודדה, כי על אף שאני בחברה ומדברת ושומעים אותי וכו', בשורה תחתונה, אולי ישמע מוזר אני בן אדם מופנם ולא משתפת כמעט אנשים ברגשות ולפעמים גם בדעות האמיתיים שלי.
גם עם האנשים שאני קרובה אליהם יותר קורה ופתאום אני מרגישה צורך כאילו להתרחק בכדי לשמור על עצמי, ואולי לשמור על הלב שלי. אני מרגישה שכאילו יש לי מחסום בפנים שלא נותן לי מידי להתקרב, מידי להרגיש, כי אולי יום אחד הבן אדם לא יהיה שם או כל סיבה אחרת ואז כאילו, מה נתתי את ליבי לחינם??? יש לציין שלא עברתי ב"ה בחיי שום דחייה משמעותית ואין לי כל חרדת נטישה.

ואולי עוד משהו בכדי להשלים את הפרופיל- על אף שאני כזאת החבר'ה מסביבי באים, מדברים, שופכים איך שאומרים, ואני יודעת להקשיב ולשמוע. יש לי הרגשה שלפעמים אני כאילו מרגישה את עצמי דרך ובגלל אחרים.

אשמח מאד לעזרה ולייעוץ.

06/10/2015 07:52

בטי שלום,

תחילה אני רוצה להביע את התפעלותי מהמודעות הגבוהה שיש לך לגבי עצמך – חשתי זאת במיוחד כשציינת שאת מרגישה ש'כאילו יש לך מחסום בפנים שלא נותן לך מדי להתקרב, מדי להרגיש' ואף ציינת את תובנתך לגבי סיבת המחסום: 'כי אולי יום אחד הבן אדם לא יהיה שם או כל סיבה אחרת וכו'.

את מבהירה כל כך יפה מדוע את חשה בודדה כשאת מציינת, שאינך משתפת אנשים ברגשות וכו'. הרי אין כמו לשתף את הזולת במחשבותינו ורגשותנו ולהרגיש ממנו עד כמה חשוב לו לשמוע אותנו, ובמידה ואנו מוטרדים או במצוקה – לעזור לנו. אנו אז מרגישים הקלה ותחושה שאיננו לבד – שיש מי שאכפת מאיתנו, אליו תמיד נוכל לפנות שוב. זו בעצם משמעותה של חברות קרובה, שהידיעה על קיומה מעניקה לנו בטחון ומקלה גם על חיינו היומיומיים. זאת בזכות הידיעה, שאיננו לבד ושתמיד יש מי שירצה לשמוע אותנו ולעזור לנו. לכן, כל כך מובן, ואת מסבירה זאת כל כך יפה, מדוע את מרגישה בודדה.

ברור מסוף דברייך, על כי את משמשת אוזן קשובה לאחרים, כי את אוהבת אנשים ורוצה לעזור. ושוב אני מתפעלת מתובנתך, על כי את מרגישה ש'לפעמים את כאילו מרגישה את עצמי דרך ובגלל אחרים'. חשבתי, שאולי את מתכוונת לכך שאת מרגישה משמעותית דרך האמפתיה שאת מגלה כלפי הזולת ואולי אף מרגישה שאמפתיה זו היא מה שמגדיר אותך.

אך אין ספק שאת הרבה יותר מבן אדם קשוב לזולת. הרי את גם מודעת לכך שיש לך רגשות, מחשבות ודעות משלך. וברור מדברייך, שאת רוצה להשתחרר מהמחסום הזה שאת מרגישה, כדברייך, שמונע ממך 'מדי להתקרב' ואף 'מדי להרגיש' ליד הזולת.

אני מבינה שאינך יודעת בוודאות מה עומד מאחורי מחסום זה. ואכן, אם יש לנו מחסום, כפי ששוב, כל כך יפה את מבינה, כשאת מציינת שאת מרגישה צורך 'לשמוע על עצמך, לשמור על הלב שלך', הרי את מביעה בכך את הבנתך על תפקידו של מחסום: הגנה בפני דברים שאנו חוששים מהם. אך את גם מציינת שאולי יש סיבה אחרת. ולכן ברור מדוע אינך יודעת בוודאות על מה המחסום הזה שלך מגן.

אך ברור לי, עד כמה את רוצה להשתחרר ממחסום זה. אך אם הוא משמש להגנה, כטיבו של כל מחסום, ברור לי גם מדוע קשה לך לעשות זאת לבד.


אין לי ספק שאדם מקצועי, כמו מטפל (פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני), שיש לו ההכשרה והניסיון להבין קשיים מהסוג שיש לך, יוכל לעזור לך לברר את מהות המחסום ולהשתחרר ממנו. במחיצת מטפל ובעזרתו, תוכלי להגיע להרגשה של בטחון כלפיו, בו תרגישי נוח להיפתח, להבין יחד איתו מה חוסם אותך מלהתקרב לאנשים ולהשתחרר ממחסום זה. ותובנותייך המרשימות, יהיו לך לעזר רב בכך.

במידה ותרצי להגיב, אשמח לענות ולנסות לעזור.

רציתי רק להוסיף, שאני מאד שמחה שפנית, שכן חבל שתישארי בתחושת הבדידות, שהיא תחושה קשה, כשאפשר לעזור לך להשתחרר ממנה וליצור חברויות קרובות, שיסבו לך אושר.


דבי.

28/10/2015 18:13
הרגשת בדידות     ו    בטי בטי    

אוקי, החלטתי להגיב...

אז תחילה, תודה על התשובה המהירה והקולעת, זה נתן לי שיום לכמה עניינים, כי כשרואים דברים בבירור מול העיניים יותר קל לחשוב עליהם...
וסתם, אין לי מושג למה חשוב לי לכתוב זאת, אבל דיוק על מה שכתבת שאולי אני מרגישה משמעותית לאנשים דרך האמפתיה, אז זהו, שלא. אני לא חושבת וממילא גם לא מרגישה שמה שמגדיר אותי בעולם זו המשבצת של האמפתיה.
נכון, נחנתי בה אבל לא רק, כמו כל בנ"א אני מורכבת ממכלול. ומשתדלת להשתמש במכלול או החלקו בכל זמו נתון בצורה הנכונה והטובה ביותר....

ובקשר להצעה של ללכת לטיפול, אני חשבת יעל כך עוד לפני שכתבתי לך, בוא נאמר שזה לא רעיון שקשה לחשוב עליו, רק מטרת הכתיבה שלי הייתה שאולי יהיה באמתחתך רעיון אחר, ז"א עצות וטיפים לעזור לעצמי, כי אולי יש לנו בעיות בחיים, אבל קבלנו גם כוחות להתמודד איתם. קבלנו את הכוחות מאותו איד ששלך לנו את הקשיים- מאלוקים!!!
ולא שאני שוללת את הטיפולים למיניהם, אני חושבת שבהרבה מן המקרים הם נחוצים, הכרחיים ואף עוזרים. אבל באשר לעצמי אני קודם רוצה לנסות לעזור לעצמי בעצמי. כי, אני עדיין מאמינה בעצמי ובכוחות שיש לי. רק שלפעמים כ"כ חשוך שקשה למצוא אותם, אז אני רוצה דרך לגלות אותם!

תודה רבה רבה
ו... מחכה לתגובה
בטי

09/11/2015 21:59

בטי שלום,

תחילה התנצלותי על העיכוב בתשובה.

חשוב לי לומר, כי מהניסיון הטיפולי שלי מעצמי וממטופלי, טיפול יכול לעזור אך ורק כשמי שמגיע אליו רוצה לעזור לעצמו. ואם הוא גם מאמין בעצמו ובכוחותיו, כפי שאת מעידה על עצמך, הרי שהוא מצוי אף בנקודה גבוהה יותר של יכולת לעזור לעצמו: הוא אינו זקוק לעזרה בבנייה של אמון בעצמו וביכולותיו אלא רק להארות שהאחר, במיוחד אם הוא מקצועי, יכול פעמים רבות לראות ולהאיר.

הרי כל אחד מאתנו, כשיש לנו קושי מסוים, פעמים רבות לא קל לנו להסתכל עליו מהצד ולהבין צדדים נוספים שלו שיכולים לעזור לנו, שכן אנו מצויים בתוך הקושי עצמו. 


וכשאנו יכולים, בעזרת מטפל, לראות צדדים נוספים של הקושי וגם להבין מהיכן הוא נובע, התובנות הללו כבר מאירות לנו את הדרך להשתחרר מהקושי ובזה גם מעניקות לנו כוח ואמונה בעצמנו.

אם כן בטי, בשורה התחתונה, מה שניסיתי לומר לך הוא, שאמונתך בעצמך ובכוחותייך היא לא אנטי תזה לקבלת עזרה באמצעות טיפול אלא נכס, שיכול לתרום להפקתך תועלת משמעותית ממנו.


מקווה שעזרתי.

דבי.
 

08/10/2015 21:32

שלום שמי רונן בן 47 נשויי באושר מזה 8 שנים ואב ל 3 ילדים קטנים.
 בעקבות מקרה שאירע לפני כ 4 חודשים שבו הייתי משגיח על אבי (כבן 72 אשר עבר התמוטטות עצבים  ואובחן עם מחשבות כפייתיות ומטופל כבר כמה שנים בקלונקס , וסרוקסט ) היו חילופיי דברים בהודעות טקסט 
ביני ובין אחותי (בת 40) בנוגע להתנהלותה של אמא שיצאה לאירוע מסויים 
בשעות הערב המוקדמות והייתה אמורה לחזור עד 21:30 ולא הגיעה או חשבה או דאגה להתקשר לומר שהיא מאחרת צצו חשדותיו ומחשבותיו הכפייתיות של אבי (שהן עיקר הסיבה לחרדותיו של אבא שמתחיל לדמיין שהיא בוגדת בו) 
לאחר שטען באוזניי ש"הם" חושבים שהוא מטומטם בגלל הכדורים... אבל הוא לא ! (כך אמר) והכוונה ל הם היא לאישתו ואחותי שבתחושתו הן מוכרות לו סיפורים ועובדות עליו , תגובתה של אחותי הייתה - שהיא לא מאמינה שאני נותן לאבא שם לשגע אותי עם המחשבות החולניות !! שלו . שגרמו לי לזעם שפרץ ממני בעיקר בשל הסיבה שלא רק שהיא חושבת דברים כאלה על אבא היא בעצמה כשעברה דיכאון אחרי לידה ואובחנה עם מחשבות טורדניות וטופלה בקלונקס בעצמה ! . ואת הגיהנום של בכי בלתי פוסק ולילות חסרי השינה שעברה היו כולם סביבה ותמכו בה ובעיקר אני כאח בכור במשפחה .
 לא קיללתי ולא ניבלתי את הפה , אמרתי ש"אחר כך שאבא חושד הה זה לא סתם כי הוא ממציא "(שאלה היו דבריו , וציטטתי אותו מכיוון שהוא לא בחר להיות חולה והן חסרות רגישות בהתנהגותם כלפיו) לא אמרתי שאמא בוגדת באבא .  או לא נאמנה ושלא תכניס לי מילים לפה . 
אמא חזרה ב 23:15 ואני לא נישארתי ונסעתי לביתי מכיוון שלא רציתי להגיע למצב שקרה כבר לא אחת בעבר שהתפרצתי והוצאתי עליה כעס ותיסכול שהיו בי . והעדפתי ללמוד מהעבר וללכת להרגע ולדבר על כך בפעם אחרת .
ההזדמנות הזו לא ניתנה לי כי עוד באותו ערב אחותי סיפרה לה ולמחרת דאגה לבוא ולהראות לה את ההודעות ! 
כמובן שהטלפון מאימי לא אחר לבוא שבו היא צעקה שהיא יודעת מה אמרתי עליה כי היא "ביררה" ושהיא לא רוצה לשמוע אותי . ושאם זה מה שאני חושב עליה אז היא לא רוצה לראות אותי ושאני לא יבוא אליה הביתה יותר ! . 
וכאילו שזה לא הספיק לאחותי היא המשיכה במסע השיסוע והלכה להראות את ההודעות גם לאח נוסף (בן 35) לאישתו , לבעלה , ומאז הם החלו בחרם הזה נגדי נגד אישתי וילדיי , הבני דודים , והנכדים שלהם ....
הם מנפנפים בהודעות שלי ומתעסקים בתוכן כדי להצדיק את התנהגותם במקום לגנות ולהוקיע את מעשה פירסום ההודעות, והפצתם - שהוא הסיבה לקרע הבלתי ניתן לתיקון הזה שנגרם על ידי מעילת האמון ובגידתה של אחותי .
אציין שאח נוסף (בן 45) התנתק ל 3 שנים מאמא ומהמשפחה בגלל התערבות והסתה של אחותי את אמא ששוב בחרה לעשות איפה ואיפה ולהקשיב לבת שלה במקום לתת מקום שווה לכל אחד מילדיה .
שאלתי היא - האם זה נכון לעשות מעשה כזה ולהראות הודעות שניכתבו בין 2אחים ושם גם היו צריכות להישאר לאמא , בידיעה שמעשה כזה הוא בגדר של "להדליק גפרור ליד חבית חומר נפץ" (לדעתי) .
ואיך יכולים אנשים שקוראים לעצמם "משפחה" לנהוג בצביעות והתנשאות כזו כשהם יודעים שאם זה היה הפוך - אני מעולם לא הייתי נותן יד שדבר כזה יקרה כלפי אף אחד מהם . ושככה לא מתנהגת משפחה . 

10/08/2015 17:15

צהריים טובים. אני ממש מחפשת בנרות פסיכולוג שיעזור לי להוציא את התסכולים והבעיה היא שתמיד אומרים ללכת לאנשים שממליצים, הבעיה היא שאין לי למי לפנות כי אני גם קצת מובכת מהקטע הזה וגם כי אני יודעת בוודאות שחברים שלי לא הלכו ולא מכירים ולכן לא יוכלו לתת תשובה. השאלה היא אם יש דרך אחרת לגלות על פסיכולוגים שלא קשורה להמלצות דרך אנשים אלא דרך האינטרנט או משהו כזה. תודה מראש.

10/08/2015 18:33

עדן שלום,

אכן המלצה על פסיכולוג ממי שהיה מטופל אצלו או ששמע עליו מחבר שהיה בטיפול אצלו היא הדרך הטובה ביותר למצוא פסיכולוג.

אך גם אז חשוב, שתיווכחי את בעצמך איך את מרגישה איתו. אני תמיד נוהגת לומר למי שמגיע אלי לטיפול שתחילה נפגש פעם אחת, וגם אם הוא מעוניין להמשיך, אני מציעה שנפגש  עוד 4 או 5 פעמים, שכן מניסיון זהו זמן מתאים עבור המטופל להיווכח, אם הוא אכן מרגיש בנוח ויכול להעזר.

אך נותרה שאלתך, איך למצוא פסיכולוג.

חשבתי על האפשרות שתשאלי את רופא המשפחה שלך אם הוא מכיר פסיכולוג שיש עליו המלצות.

במידה ואת גרה באיזור ירושלים או תל אביב, אוכל להמליץ לך על פסיכולוגים.

בברכה,

דבי.

16/08/2015 15:26

תודה.
אם את יודעת על כאלו שהם אקסטרה רגישים.
תודה.

16/08/2015 15:41

עדן שלום וברכה,

אשמח לפגוש אותך, באם תהיי מעוניינת.

אני עובדת בשכונת רמות ב', בקליניקה פרטית. הטלפון שלי: 054-4713897.


תוכלי להיכנס לאתר המקצועי שלי ולהתרשם: http://debbypsy.com
 
תוכלי כמובן גם להתרשם מהתשובות שנתתי לפונים בפורום פסיכולוגים.
 
במידה ותהיי מעוניינת בפסיכולוג אחר, אשמח להמליץ.
 
בברכה,
 
דבי.

17/08/2015 02:21
היי דבי שבוע טוב     ו    עדן עדן    

היי דבי שבוע טוב.
אני גרה באיזור המרכז ואני אשמח אם יש לך פסיכולוג להמליץ לי עליו באיזור המרכז.
תודה רבה על העזרה.

17/08/2015 07:54

עדן שלום, אני ממליצה על פסיכולוגית ששמה: איריס שמחוני שגב. הקליניקה שלה בתל אביב במקום שקט ונגיש. מספר הטלפון שלה: 0546380276 בהצלחה! דבי.

06/10/2015 07:20

נתי שלום,

אכן, היא פסיכולוגית קלינית וגם מצויינת - יש לי היכרות קרובה איתה - היכרות של קולגות.

בהצלחה.

דבי.

06/10/2015 01:45
הרגשת בדידות     ו    בטי בטי    

היי דבי,
אני בן אדם מאד חברותי, ויש לי קשת רחבה של חברות מכל הסוגים והגוונים, כמובן  וכמובן כאלה שיש לי קשר יותר חזק ויציב איתם, קשר ממש קרוב.
הבעיה שלי שעל אף שיש לי חברות, מלא בני משפחה קרובים אני מרגישה לעיתים, ולפעמים קרובות גם כאילו בודדה, כי על אף שאני בחברה ומדברת ושומעים אותי וכו', בשורה תחתונה, אולי ישמע מוזר אני בן אדם מופנם ולא משתפת כמעט אנשים ברגשות ולפעמים גם בדעות האמיתיים שלי.
גם עם האנשים שאני קרובה אליהם יותר קורה ופתאום אני מרגישה צורך כאילו להתרחק בכדי לשמור על עצמי, ואולי לשמור על הלב שלי. אני מרגישה שכאילו יש לי מחסום בפנים שלא נותן לי מידי להתקרב, מידי להרגיש, כי אולי יום אחד הבן אדם לא יהיה שם או כל סיבה אחרת ואז כאילו, מה נתתי את ליבי לחינם??? יש לציין שלא עברתי ב"ה בחיי שום דחייה משמעותית ואין לי כל חרדת נטישה.
ואולי עוד משהו בכדי להשלים את הפרופיל- על אף שאני כזאת החבר'ה מסביבי באים, מדברים, שופכים איך שאומרים, ואני יודעת להקשיב ולשמוע. יש לי הרגשה שלפעמים אני כאילו מרגישה את עצמי דרך ובגלל אחרים.
אשמח מאד לעזרה ולייעוץ.

28/08/2015 00:42
פחד להישאר לבד     ו    שמואל שמואל    

שלום וברכה.  בחורה שאני בקשר איתה. יש לה מן פחד להישאר לבד. והיא מודה בזה. היא לא מסוגלת ללכת לקניון לבד.  דבר זה יוצא תלות וכל הזמן יוצרת סביבה חברה שזה גובל גם בגברים בכל מחיר .  האם היא סובלת מהפרעה תלותית ?  מה יכול להיות שגורם לה פחד כזה?  ויש לציין  שהיא לא בקשר עם אחים שלה וההורים שלה.  שרציתי לדעת איזה נזק זה גורם ?  מה אפשר ליעץ לה בקצרה.  תודה ברכה והצלחה 

07/09/2015 23:16

שמואל שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להתנצל על הזמן שלקח לי לענות לך.

אכן נשמע מהתיאור שלך את הבחורה, כי יש לה בעיה לא פשוטה כלל וכלל: אין זה נורמטיבי שבן אדם בוגר יחוש פחד להיות לבד, עד כדי כך שהוא אינו מסוגל ללכת לקניון לבד. טוב שיש לה מודעות לכך שהיא מצויה בפחד כה גדול, אך תהיתי אם היא גם מודעת לעובדה, שהיא מצוייה בקושי גדול: האם היא מודעת, למשל, לעובדה, שהיא משלמת מחיר נפשי בכך שהיא מנסה להסתדר עם הפחד שלה דרך יצירת קשרים עם גברים, כפי שאתה מתאר: "בכל מחיר"? והעובדה שהיא אינה בקשר עם אחיה והוריה, אמנם מבלי שפרטת על כך, מדליקה אור אדום נוסף לגבי התנהלותה הרגשית. במידה ויש לה חלק במצב הנתק מבני משפחתה, אני תוהה אם היא מודעת גם לכך.

אין לי ספק שטיפול פסיכולוגי הוא המענה עבורה.

במידה והיא מודעת לגודל הקושי שלה ולמחיר שהיא משלמת עליו, תקוותי, שהיא תרצה להגיע לטיפול מתוך הבנה, ששורש הקושי קיים אצלה ושעליה לטפל בכך, בעזרת טיפול פסיכולוגי.

במידה ואין היא מודעת להיותה מצויה בקושי גדול, אולי כדאי לנסות ולהציע לה טיפול  פסיכולוגי כדרך שתעזור לה להשתחרר מהפחד שלה.

בתקווה שעזרתי,

דבי.

22/08/2015 16:30
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

הבן שלי בן 28, עובד ככלכלן , הוא עומד להינשא ,ויש לו דיפרסיה מניה, השאלה  שלי האם תסמונת הדפרסיה מניה יכולה ליצור בעיה במוסד הנישואין ולהוות קושי בלהביא ילדים ולגדלם, הלחץ של להביא ילדים ולגדלם עקב הדפרסיה מניה ,  או שאת לא רואה כל כך קשר בין התסמונת לבין הגידול ילדים, לאור התסמונת שלו, האם יש מה לדאוג בגלל  הלחץ הנפשי שיהיה בעתיד ולהוות לו מכשול בחייו - הוא, מחכה לתשובה ותודה.

22/08/2015 22:02
בירור     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה שלום,

אני מתארת לעצמי שבנך מאוזן נפשית הודות לתרופות שהוא מקבל.

לכן, איני רואה שום בעיה שתהיה לו בגידול ילדים.

אשמח לשמוע ממך,

דבי.

22/08/2015 14:58
מצוקה נפשית     ו    יוליה יוליה    

לדבי שלום.   אני ובעלי נשואים 41 שנה, ולפני כשנה חלתה הבת שלי בסרטן בדם ומאז שהמחלה התגלתה בעלי מתייחס אלי כחומר ביד היוצר שזה אומר חובט בי מטיל עלי את האשמה שהבת חולה בגללי, אלימות מילולית פיזית ונפשית, הוא מציין שאם הילדה תמות הוא התגרש ממני, זורק עלי חפצים כבדים שופך עלי מים,  כל זה שאני לא עונה לו זה לא התרבות שלי, היתה לפני כן אלימות וזה הסלים מאז מחלתה, אני שואלת את עצמי איך לבן אדם יש זכות לזרוק עלי חפצים,לשפוך עליך מים כך סתם ולהגיד אינספור פעמים תסתמי ולפעמים כל זה ליד הילדה, אל תטפל בילדה ואל תכניס אותה למתחים פנימיים ורגשיים, לא מספיק ההתמודדות שלה במחלה היא צריכה לראות אלימות שלו כלפי. אני  נמצאת במצוקה ולא יודעת מה לעשות עם זה. לא מספיק הילדה חולה והוא יוצא במסע התעללות נגדי מאז שחלתה, בן אדם לא אלים פתאום האלימות הלכה והסלימה עם הידיעה על מחלתה אני במצוקה מאד גבוהה ולא יודעת מה לעשות לא אוכל לחיות בלי הילדה מצד אחד ומצד שני מסע ההתעללות של בעלי זה משהו בלתי נתפס בלתי נסלח ומשהו בלתי נסבל מה עושים לאור מצוקה זו מקווה שתעני לי בהקדם .תודה יוליה.

22/08/2015 21:58
מצוקה נפשית     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

יוליה יקרה,

אין שום סיבה שתמשיכי להיות קרבן לאלימות של בעלך, לא קודם ולא עכשיו, כשבתך חלתה.

ישנם מרכזים שמיועדים לעזור בדיוק לאנשים כמוך, הסובלים מאלימות מצד בן או בת הזוג.

הקישור באינטרנט הוא:
"מרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה - משרד הרווחה והשירותים החברתיים".

רשומים שם כל המרכזים בארץ ומספר הטלפון דרכו ניתן ליצור עימם קשר.
ניתן שם ייעוץ ראשוני ללא תשלום וטיפול בהשתתפות סמלית.

אנא, אל תחכי וצרי עימם קשר בהקדם. אין שום סיבה שתמשיכי לסבול את הסבל הגדול שאת סובלת: את זקוקה לעזרה, העזרה מגיעה לך ואת תקבלי אותה במרכז הנ"ל סמוך למקום מגורייך.

אם תזדקקי לעוד עזרה, אנא פני אלי שוב.

אשמח, במידה ותרצי, לשמוע ממך מה קורה.

בהצלחה ורפואה שלמה לבתך,

דבי.


תוכן מומלץ
Copyright © 2017 myshrink.co.il כל הזכויות שמורות
אתר פסיכולוגים מציג בפניכם מידע ועסקים מומלצים מתחום הפסיכולוגיה
מחפשים פסיכולוגים באזור מגוריכם? מלאו את הטופס וקבלו פניות
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר

שם מלא:
טלפון:
אימייל:
יישוב:
אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד!