myshrink.co.il
כניסה למנהלים

מנהלי הפורום

דבי ז'ולטי
דבי ז'ולטי

• פסיכולוגית קלינית בכירה ומדריכה מוסמכת בפסיכותרפיה. • דוברת עברית ואנגלית ברהיטות. • עובדת עם כל המגזרים. • ניסיון של יותר מ-20 שנה בטיפול ובהדרכה (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, סטודנטים). • בעבר פסיכולוגית ראשית במחלקת אשפוז יום פסיכיאטרי..

כתוב נושא חדש
הודעה / מחבר
תאריך / שעה
20/12/2015 17:23

אני בת 29 והבן זוג שהכרתי בן 27 .
הכרנו באוגוסט, מישהו מדהים בחור זהב, הוא סיפר לי שעבר השתלה של לב ו 2 ריאות, זה לא הפריע לי והחחלטתי שאני ממשיכה לצאת איתו,  הוא עבר אותה באפריל האחרון ,ותפקד כמו כל גבר רגיל. הייתה ביניני אהבה ענקית, יצאנו שלושה חודשים עד נומבר. אומנם לאט לאט בחודש וחצי האחרון מאמצע ספטמבר לערך המצב שלו קצת הדרדר לא הרבה והוא אושפז בבית חולים 10 ימים, החלטתי שאני עדין איתו ונסעתי כל יומיים מהצפון אליו לבית חולים בלינסון בפת. הוא ידע שאני אוהבת אותו הוא הרגיש זאת וכך גם אני. גם המשפחה שלו יודעת שמאוד אהבנו ולא היה קשה לראות זאת. הם מאוד שמחו שהוא מאושר וטוב לו, גם אמא שו אמרה ו כמה פעמים, אתה מחכה להתשרר לצאת מפה לחזור הביתה הכוונה שלה הייתה הביתה זה לאיפה שאני גרה כי בילינו פה רב הזמן הוא כבר עזה חצי מעבר אליי והעביר את רוב הבגדים שלו לפה. הבית חולים זה מה ששבר אותו והוא התחיל לחשוב מה יהיה, ואיך ככה פתאום הכל נעצר לנו באמצע, ואני הרגעתי אותו ואמרתי לו שזה רק מסוכה וזה ייגמר ויעבור והכל יסתדר.  לאחר שהשתחרר מבית חולים בתקוםה הזאת הרגשתי קצת אחרת לא ידעתי איך להתמודד עם המצב ולאחר שהתשחרר אמרתי לו איך מרגישה לצערי הוא נפגע והחליט לסיים את הקשר, היום בדיעבד מסתבר לי שישנה אפשרות שזה היה יכולה להיות שזה רק תירוץ בלבד. 
חודש אחרי, כן אנו רק חודש אחד אחרי לצערי הוא במצב קשה מאוד בטיפול נמרץ מורדם ומונשם לאחר השתלה נוספת של ריאות, ואני, אני נקרעת מזה, כי ביקש מהמשפחה שלא תעדכן אותי לגבי מצבו כי הוא רוצה להגן עליי, הןא נפרד ממני הוא שחרר אותי כי הוא רוצה שיהיה לי טוב בחים, הוא אמר לי לא מיגע ל החיים האלה את לא רוצה את זה, הדבר שהכי ייגמור אותי זה יהיה לדעת שאת מחכה לי בלי משפחה וילדים, אני רוה שתמשיכי הלאה בחיים שלך שיהיה  לך גבר שיוכל להיות שם בשבילך שיידאג לך שייחבק אותך ברגעים שתצטרכי, ולא את תחבקי אותו. שיהיה לך גבר שיעשה אותם מאושרת. אני מבינה אותו ומצד אחד זה מעשה מאוד אצילי, אבל הוא לא מבין שזאת החבירה שלי! הבחירה שלי אם להישאר איתו או לא, הוא בוחר בשבילי מה טוב לי. הוא יודע שלא יוכל להעניק לי חיים רגילים וזה משהו שלא יודעת איך להתמודד איתו כי אני אוהבת אותו מאוד ורוצה להיות שם עבורו, אני בחורה עקשנית ולא מווותרת, המפשחה שלו ביקשה שאכבד אותם ולא אגיע לבית החוליןם ואני נקרעת, נקרעת ולא יודעת מה לעשות מצד אחד אני רוצה לראותו לדעת שהוא בסדר  להיות שם לצידו שיידע שהייתי שם, ולא משנה מה הוא עובר אני תמיד פד בשבילו ולמענו, מצד שני המצב כל כך עדין שלא רוצה עם המשפחה שלו כרגע מריבות וויכוחוים, הם יודעים שהוא יקר וחשוב לי. אחותו כתבה לי אחרי שיצא מנהיתוח שהוא מצא הטיפול נמרץ שאי אפשר להגיע ולראותו בימים הקרובים אנחנו מבינים כמה הוא חשוב לך ויקר לך אבל אל תגיעי. הוא ביקש מהם שלא יעדכנו אותי כי הוא חושב שבזה שלא יגידיו לי מה קורה איתו הוא יימנע ממני את הסבל הזה, לכן אמר להם שלא יגידו לי, בנוסף גם ביקש שלא אגיע, הוא  לא רוצה שאראה אותו שוכב ככה מחובר למכשירים בטיפול נמרץ. הוא מתבייש מתבייש שאראה אותו ככה, אך לא מבין שלא מפריע לי ואני אוהבת אותו כמו שהוא ואיך שהוא.  זה לא שנפרדנו לפני חצי שנה או שנה, רק חודש! לפני חודש עוד נסענו ביחד וטיילנו וזה מה שהורג אותי ומכאיב לי כל כך שבמשך חודש המצב שלו הדרדר עד כדי כך שהיה חייב להיות בבית חולים. שגם שם הוא היה ולא סיפר לי את האמת אמר שהוא בבית של אחיו, הוא לא רצה להדאיג אותי, כל החודש הזה שבעצם היינו פרודים עדין שמרנו על קשר , ואפםילו נפגשנו כמה פעמים, הוא שוחח איתי כמה שעות לפני שהרדימו אותו כאילו הוא ידע מה יהיה ונפרד ממני ביקש ממני שלא אכעס עליו שמשחרר אותי ושמצטער שאיכזב אותי, אבל הוא לא מבין שזה שמנסה שלא אדע מה קורה איתו כדי למנוע ממני דאגה רק הופך את זה חמור יותר, אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות לכן פונה לפורום שיכולו לעזור לי להתמודד ולתת לי כלים אני מרגישה כל כך חסרת אונים.... 
תודה

20/12/2015 20:58

גל יקרה,

לא רק הבחור שלך מדהים אלא גם את. אהבתך אל הבחור מרגשת ומרשימה. נראה שגם אהבתו אלייך חזקה ביותר, עד כדי כך שהוא חושב עלייך יותר מאשר על עצמו.

אך בעיני, גל, הוא לא מבין, כי עצם היותו מי שהוא, עם מה שהוא מרגיש כלפייך, הוא המקור לאושר שלך.

אני מציעה לך ללכת עם הלב שלך, ואם את רוצה אותו, תלחמי עליו! אני מקווה עבורך, שהוא אז יבין, שבשבילך הוא הגבר שלך בזכות מי שהוא ללא קשר עם מצבו הפיזי. ועל כן, בוודאי שהוא יכול ויוכל לתמוך ולחבק אותך כשתהיי זקוקה וכשהוא יהיה זקוק.

במידה ונראה לך אכן להילחם עליו, למרות מה שבקש ממך וממשפחתו, חשבתי להציע לך שני דברים:

א. אולי, מכיוון שהוא כרגע במצב רגיש פיזית ונפשית, כדאי שתכבדי את בקשתו ועדיין לא תגיעי לבקרו. אך כל כך חשוב לך לדעת מה מצבו. לכן אני מציעה שכן תיצרי קשר עם אחותו, תסבירי לה שאת מבקשת מאד שתעדכן אותך לגבי מצבו, כשאת מסבירה לה שאי הידיעה על מצבו גורמת לך סבל מאד גדול. אני מקווה שהיא תענה לבקשתך.

ב. רעיון נוסף שחשבתי עליו, הוא שתכתבי לו מכתב, בו את מביעה את רגשותייך החזקים אליו, מבלי שאת מצהירה על כוונותייך לעתיד.

וכשישתחרר מבית החולים, אל תוותרי על הקשר אתו. אני תקווה ואמונה, שכשהוא יראה עד כמה אינך מוכנה לוותר עליו, בשל כל מה שהוא עבורך, הוא יבין כי הוא גורם וימשיך לגרום לך רק אושר.
אם תרצי להגיב, אשמח לעזור.

מכל מקום, מאד אשמח אם תעדכני אותי.

המון בהצלחה!

דבי.
 

20/12/2015 22:52

אכן לא נסעתי לשם בגלל המצב העדין לא רציתי ויכוחים עם המשפחה ובלאגן,  וגם בנוסף לזה כתבתי לאחותו  שבכל זאת תעדכן אותי היא מעדכנת אבל לא ממש אומרת מה ומה זאת אומרת מעדכנת, מעדכנת במידה ואני מסמסת לה היא לא שולחת לי הודעה או אומרת לי מה קורה, ששואלת אותנה לשלומו עונה לי אינו יכול לקבל מבקרים או דברים כאלה לא אומרת לי באמת מה אית או מה המצב שלו, את כל המצב הנוכחי שלו גיליתי בזה שאני מרגישה עותו, בזה שיש לי חיבור כל כך זק אליו שגם שהייתי בחול והוא הורדם והונשם הרגשתי הרגשה בבטן שמשהו לא טוב קורה לו ככה זה כל פעם שנכנס ויוצא מבתי חולים . כל פעם שהוא נכנבס או חולה או קורה לו משהו אני מרגישה זאת בבטן וגם שינסה להסתר ולהגיד לי שהכל בסדר והכל תקין, אני לא מאמינה לו. בנוסף גם כתבתי לו מכתב שכל מה שמרגישה וחשה לא כתבתי שם הצהרות על העתיד אלא רק על מה שקרה כל הש/בוע הזה שהיה מורדם ואיך הרגשתי שוידע שאוהבת אותו מאוד ושתמיד םה עבורו, אני נלחמת נלחמת כבר חודש וחצי עליו,  הוא יודע יודע כמה אני אוהבת אותו וכמהמנסה להילחם עליו הוא אמר לי גם את ראש בקיר  את כל כך עקשנית זה משהו, כן אני עקשנית כי אני יודעת כמה אושר הוא מסב לי, אבל הוא כן, את צודקת לא הוא לא מבין כמה אני אוהבת אותו, לא הוא לא מפנים כמה אני באמת אוהבת אותו. 
הוא פוחד, הוא פוחד להיפגע שוב ממני ומה שאמרתי לו אבל הוא לא מבין שמאז חודש וחצי עבר ודברים משתנים ומבינים טעויות ומשחזרים דברים בראש, כתבתי לו שגם שאני לא שם , אני לא שם בגלל שביקש ממני ומכבדת אותו אבל אין זה אומר שאני לא פה בשבילו ולמענו תמיד.  
אני מאוד אוהבת אותו כמו שהבנת ולכן אומרת שדברים כאלה זה דברים זמניים כמו שהכרנו אחרי ההשתלה הראשונה אני תמיד אופטימית ומאמינה שהכל יסתדר ויהיה בסדרץ אבל לו, לו אין כח להתמודד כרגע איתי ועם מערכת יחסים הוא רוצה לגיייס את על המשאבים והכח שלו להחלמה וזה מה שכואב לי שהוא בחר בשבילי את העתיד שלי בלי לשאול אותי בכלל וזה מה שכואב לי הוא הגבר היחידיד שבאמת דיברתי איתו על חתונה, והא הגבר היחדי מכל הגברים שיצאתי איתם שבאמת דמיינתי אותו בעלי, תאמיני לי זה לא קורה לי עם כל גבר. בחיים  לא היה לי חיבור כזה עם אף גבר, וכל מה שאני אומרת לך הוא יודע הוא גם אומר לי אני יודע ויודע. אם ככה למה, למה שיחררת אותי שאמרת שלא תותר עליי בחיים שתמיד אחת כמוני חפשת למה??  למה הוא הסתיר ממני כל כך הרבה דברים?? זה כל כך כואב לי 

20/12/2015 23:46

גל יקרה,

אני מציעה לך להיאזר בסבלנות. אם הבחור מרגיש שהוא זקוק לגייס את כל כוחותיו כדי להחלים, אני מציעה שתכבדי זאת. אכן השתלה הוא דבר לא קל לעבור, לא פיזית ולא נפשית, במיוחד שהוא כבר עבר השתלה, ובוודאי גם חרד מהצלחת ניתוח זה.

חוששתני, שאם תלחצי עליו בזמן זה לחזור לקשר איתך, זה עלול רק להרחיקו.

מאידך, אם תעבירי לו מסר, שאת מעוניינת לכבד את רצונו לגייס את עצמו להחלמה, אך כולך תקווה שכשהוא יחלים, תחזרו, זה יוכל, לאחר שיחלים, לאפשר לו לעשות החלטה מתוך מקום של חוזק.
אם יש לך סבלנות לחכות עד שיחזרו אליו כוחותיו, יש סיכוי שהוא מאד יכבד זאת וירצה לחזור לקשר אתך.

אמנם איננו יכולים לנבא את העתיד, אך מה שחשוב הוא, שתאפשרי את הסיכוי שהבחור יחזור לקשר אתך מרצונו, כשהוא כמובן יודע שאת מצדך לא רוצה לוותר עליו.

מאחר ואני כל כך מבינה עד כמה תקופה זו אינה קלה עבורך, ומאחר ואת בוודאי תפגשי בתוך עצמך כל מיני שאלות על דרך ההתנהלות ביחס לבחור, חשבתי להציע לך להיפגש עם מטפל/ת (פסיכולוג/ית או עובד סוציאלי/ת), כדי שיעזרו לך לעבור את התקופה הקשה הזו. מה דעתך?

דבי.
 
 

21/12/2015 07:29
היי דבי, אכן     ו    גלגול גלגול    

חשבתי על זה, כי עולות בי כל כך הרבה שאלות שרק אולי לו יהיה מענה אליהן ואני, אני רציתי לפנות לייעוץ על מנת שייתנו  לי כלים ורדך להתמודד, השאלה ששואלת תמיד זה למה, למה הסתיר למה שיקר, הוא חשב שלא אגלה, חשב שלא ידע? הרגשה שאתה מרגיש זה משהו יותר חשוב, הוא הא אליי בחלום הלילה וחלמתי שמעירים אותו היום. אני לא יודעת כמה זה נכון או לא אבל אני חולמת עליו כל הימים האלה, והיום זה היה הפעם הרא/שונה שחלמתי שהוא אומר לי שמעירים אותו מההרדמה, אני כן מאמינה בדברים האלה אנשים לא מתגלים סתם בחלומות, בנוסף אני פוחדת ]וחדת לסמס לאחותו שתגיד לי שהוא עוד מורדם ומונשם מצד אחד שראיתי בחלום והוא בא ואמר לי שהיום מעירים אותו....  
אך גם אם יעירו ייקח לו כמה ימים טובים להתאושש מההרדמה ולאט לאט לחזור לעצמו, אני רוצה כל כך לבקרו שיהיה בבית חולים, אני כל כך רוצה לנסוע לשם הלב שלי אומר לי לקחת את הרכב ולנסוע הראש שלי אומר לי כרגע לחשוב בהגיון אני רוצה לנסוע לשם שהוא יתעורר ויהיה במצב שאפשרי קצת לתקשר איתו! ככה החלטתי וזה מה שאעשה אני לא מוכנה לוותר אני רוצה להראות לו שאני פה תיד בבילו זה שאומרת לו את הדברים אין זה אומר כלום עליי להראת לו ולהוכיח לו 

21/12/2015 09:59

גל יקרה, מאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם.

דבי.

01/10/2015 00:51

לא יודעת למה זה נראה לי משימה בלתי אפשרית, אני אשמח להמלצות על פסיכולוגית קלינית עם ניסיון בפוסט טראומה, לבן אדם מבוגר

10/12/2015 15:30

נתי שלום, אני מתנצלת שלא עניתי בזמן לשאלתך - משום מה לא ראיתי אותה. אני מאד ממליצה על שתי פסיכולוגיות קליניות באיזור המרכז: איריס שמחוני שגב. מספר הפלפון שלה: 0546380276 היא מקבלת בתל אביב. ויהודית קשב, מספר הפלאפון שלה: 0544783132 היא מקבלת בקרית אונו. בהצלחה, דבי.

09/12/2015 00:38

שלום,
אני נמצא במערכת זוגית עם בת זוג שלפי ההבחנה שלי,(אני קורא לא מעט פסיכולוגייה),סובלת מהפרעה נפשית גבולית, דבר שגרם לאובססיה כלפיי וכלפי הקשר, כמו כן להרבה מאוד הסתרות ושקרים בכל מה שקשור אילה, יש לה ילדה מנשואים קודמים ולנו יש ילד משותף, מאוד קשה לה התפקוד הבייתיי והאימאי,
לאחר כ-3 שנים החלטנו להפרד בחודש האחרון בגלל חוסר היכולת שלה להתמודד עם הזוגיות,כתוצאה מהמצב הנפשי שהיא שרויה בו, היא מסרבת ללכת לטיפול מקצועי ואני לא מוכן לוותר עליה.
אחך מתמודדים ומה עושים?

10/12/2015 14:07

חגי שלום, כדי לנסות ולעזור רציתי לברר דבר מה שלא היה מובן לי משאלתך:אתה כותב ש'אינך מוכן לותר עליה' - האם אתה מתכוון לבת זוגך או לטיפול? ועל כן שאלתי היא: האם אינך מעוניין להפרד מבת זוגך - או האם ההחלטה שלך תלויה בהחלטתה אם ללכת לטיפול? תודה, דבי.

01/12/2015 18:01
מבחני אישיות     ו    חיים חיים    

רציתי לדעת עד כמה מהימנים מבחני אישיות אליהם נשלחים מועמדים ליישובים כפריים. עברתי אבחון שתוצאותיו לא תאמו את המציאות בפועל. נניח,כתבו שללא מחמאות תכופות אני אחפש " גיוון וריגוש", אני אדם נאמן. מאוד. ישנן עוד סתירות רבות. אשמח לדעת על מידת דיוקם של מבחנים אלה. תודה

01/12/2015 21:31

חיים שלום וברכה,

אני מודה שתחום האבחון אינו תחום המומחיות שלי. 
מאז ומתמיד חשתי שאני מעדיפה להתרשם מאדם באופן בלתי אמצעי - דרך מספר פגישות איתו. זאת מאחר ואני מאמינה, שעל מנת לקלוט אדם, על כל מורכבויותיו, יש צורך בלחוות אותו, דבר שניתן אך ורק בפגישה איתו. 

אם נבחנת על מנת להתקבל למשרה מסויימת, אולי תרצה, לאור הסתירות שנוכחת בהן בתוצאות האבחון שהועבר לך, להעלות את השגותיך על התוצאות ולקיים על כך שיחה עם האדם המתאים.

בברכה,

דבי.

06/10/2015 01:45
הרגשת בדידות     ו    בטי בטי    

היי דבי,

אני בן אדם מאד חברותי, ויש לי קשת רחבה של חברות מכל הסוגים והגוונים, כמובן  וכמובן כאלה שיש לי קשר יותר חזק ויציב איתם, קשר ממש קרוב.

הבעיה שלי שעל אף שיש לי חברות, מלא בני משפחה קרובים אני מרגישה לעיתים, ולפעמים קרובות גם כאילו בודדה, כי על אף שאני בחברה ומדברת ושומעים אותי וכו', בשורה תחתונה, אולי ישמע מוזר אני בן אדם מופנם ולא משתפת כמעט אנשים ברגשות ולפעמים גם בדעות האמיתיים שלי.
גם עם האנשים שאני קרובה אליהם יותר קורה ופתאום אני מרגישה צורך כאילו להתרחק בכדי לשמור על עצמי, ואולי לשמור על הלב שלי. אני מרגישה שכאילו יש לי מחסום בפנים שלא נותן לי מידי להתקרב, מידי להרגיש, כי אולי יום אחד הבן אדם לא יהיה שם או כל סיבה אחרת ואז כאילו, מה נתתי את ליבי לחינם??? יש לציין שלא עברתי ב"ה בחיי שום דחייה משמעותית ואין לי כל חרדת נטישה.

ואולי עוד משהו בכדי להשלים את הפרופיל- על אף שאני כזאת החבר'ה מסביבי באים, מדברים, שופכים איך שאומרים, ואני יודעת להקשיב ולשמוע. יש לי הרגשה שלפעמים אני כאילו מרגישה את עצמי דרך ובגלל אחרים.

אשמח מאד לעזרה ולייעוץ.

06/10/2015 07:52

בטי שלום,

תחילה אני רוצה להביע את התפעלותי מהמודעות הגבוהה שיש לך לגבי עצמך – חשתי זאת במיוחד כשציינת שאת מרגישה ש'כאילו יש לך מחסום בפנים שלא נותן לך מדי להתקרב, מדי להרגיש' ואף ציינת את תובנתך לגבי סיבת המחסום: 'כי אולי יום אחד הבן אדם לא יהיה שם או כל סיבה אחרת וכו'.

את מבהירה כל כך יפה מדוע את חשה בודדה כשאת מציינת, שאינך משתפת אנשים ברגשות וכו'. הרי אין כמו לשתף את הזולת במחשבותינו ורגשותנו ולהרגיש ממנו עד כמה חשוב לו לשמוע אותנו, ובמידה ואנו מוטרדים או במצוקה – לעזור לנו. אנו אז מרגישים הקלה ותחושה שאיננו לבד – שיש מי שאכפת מאיתנו, אליו תמיד נוכל לפנות שוב. זו בעצם משמעותה של חברות קרובה, שהידיעה על קיומה מעניקה לנו בטחון ומקלה גם על חיינו היומיומיים. זאת בזכות הידיעה, שאיננו לבד ושתמיד יש מי שירצה לשמוע אותנו ולעזור לנו. לכן, כל כך מובן, ואת מסבירה זאת כל כך יפה, מדוע את מרגישה בודדה.

ברור מסוף דברייך, על כי את משמשת אוזן קשובה לאחרים, כי את אוהבת אנשים ורוצה לעזור. ושוב אני מתפעלת מתובנתך, על כי את מרגישה ש'לפעמים את כאילו מרגישה את עצמי דרך ובגלל אחרים'. חשבתי, שאולי את מתכוונת לכך שאת מרגישה משמעותית דרך האמפתיה שאת מגלה כלפי הזולת ואולי אף מרגישה שאמפתיה זו היא מה שמגדיר אותך.

אך אין ספק שאת הרבה יותר מבן אדם קשוב לזולת. הרי את גם מודעת לכך שיש לך רגשות, מחשבות ודעות משלך. וברור מדברייך, שאת רוצה להשתחרר מהמחסום הזה שאת מרגישה, כדברייך, שמונע ממך 'מדי להתקרב' ואף 'מדי להרגיש' ליד הזולת.

אני מבינה שאינך יודעת בוודאות מה עומד מאחורי מחסום זה. ואכן, אם יש לנו מחסום, כפי ששוב, כל כך יפה את מבינה, כשאת מציינת שאת מרגישה צורך 'לשמוע על עצמך, לשמור על הלב שלך', הרי את מביעה בכך את הבנתך על תפקידו של מחסום: הגנה בפני דברים שאנו חוששים מהם. אך את גם מציינת שאולי יש סיבה אחרת. ולכן ברור מדוע אינך יודעת בוודאות על מה המחסום הזה שלך מגן.

אך ברור לי, עד כמה את רוצה להשתחרר ממחסום זה. אך אם הוא משמש להגנה, כטיבו של כל מחסום, ברור לי גם מדוע קשה לך לעשות זאת לבד.


אין לי ספק שאדם מקצועי, כמו מטפל (פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני), שיש לו ההכשרה והניסיון להבין קשיים מהסוג שיש לך, יוכל לעזור לך לברר את מהות המחסום ולהשתחרר ממנו. במחיצת מטפל ובעזרתו, תוכלי להגיע להרגשה של בטחון כלפיו, בו תרגישי נוח להיפתח, להבין יחד איתו מה חוסם אותך מלהתקרב לאנשים ולהשתחרר ממחסום זה. ותובנותייך המרשימות, יהיו לך לעזר רב בכך.

במידה ותרצי להגיב, אשמח לענות ולנסות לעזור.

רציתי רק להוסיף, שאני מאד שמחה שפנית, שכן חבל שתישארי בתחושת הבדידות, שהיא תחושה קשה, כשאפשר לעזור לך להשתחרר ממנה וליצור חברויות קרובות, שיסבו לך אושר.


דבי.

28/10/2015 18:13
הרגשת בדידות     ו    בטי בטי    

אוקי, החלטתי להגיב...

אז תחילה, תודה על התשובה המהירה והקולעת, זה נתן לי שיום לכמה עניינים, כי כשרואים דברים בבירור מול העיניים יותר קל לחשוב עליהם...
וסתם, אין לי מושג למה חשוב לי לכתוב זאת, אבל דיוק על מה שכתבת שאולי אני מרגישה משמעותית לאנשים דרך האמפתיה, אז זהו, שלא. אני לא חושבת וממילא גם לא מרגישה שמה שמגדיר אותי בעולם זו המשבצת של האמפתיה.
נכון, נחנתי בה אבל לא רק, כמו כל בנ"א אני מורכבת ממכלול. ומשתדלת להשתמש במכלול או החלקו בכל זמו נתון בצורה הנכונה והטובה ביותר....

ובקשר להצעה של ללכת לטיפול, אני חשבת יעל כך עוד לפני שכתבתי לך, בוא נאמר שזה לא רעיון שקשה לחשוב עליו, רק מטרת הכתיבה שלי הייתה שאולי יהיה באמתחתך רעיון אחר, ז"א עצות וטיפים לעזור לעצמי, כי אולי יש לנו בעיות בחיים, אבל קבלנו גם כוחות להתמודד איתם. קבלנו את הכוחות מאותו איד ששלך לנו את הקשיים- מאלוקים!!!
ולא שאני שוללת את הטיפולים למיניהם, אני חושבת שבהרבה מן המקרים הם נחוצים, הכרחיים ואף עוזרים. אבל באשר לעצמי אני קודם רוצה לנסות לעזור לעצמי בעצמי. כי, אני עדיין מאמינה בעצמי ובכוחות שיש לי. רק שלפעמים כ"כ חשוך שקשה למצוא אותם, אז אני רוצה דרך לגלות אותם!

תודה רבה רבה
ו... מחכה לתגובה
בטי

09/11/2015 21:59

בטי שלום,

תחילה התנצלותי על העיכוב בתשובה.

חשוב לי לומר, כי מהניסיון הטיפולי שלי מעצמי וממטופלי, טיפול יכול לעזור אך ורק כשמי שמגיע אליו רוצה לעזור לעצמו. ואם הוא גם מאמין בעצמו ובכוחותיו, כפי שאת מעידה על עצמך, הרי שהוא מצוי אף בנקודה גבוהה יותר של יכולת לעזור לעצמו: הוא אינו זקוק לעזרה בבנייה של אמון בעצמו וביכולותיו אלא רק להארות שהאחר, במיוחד אם הוא מקצועי, יכול פעמים רבות לראות ולהאיר.

הרי כל אחד מאתנו, כשיש לנו קושי מסוים, פעמים רבות לא קל לנו להסתכל עליו מהצד ולהבין צדדים נוספים שלו שיכולים לעזור לנו, שכן אנו מצויים בתוך הקושי עצמו. 


וכשאנו יכולים, בעזרת מטפל, לראות צדדים נוספים של הקושי וגם להבין מהיכן הוא נובע, התובנות הללו כבר מאירות לנו את הדרך להשתחרר מהקושי ובזה גם מעניקות לנו כוח ואמונה בעצמנו.

אם כן בטי, בשורה התחתונה, מה שניסיתי לומר לך הוא, שאמונתך בעצמך ובכוחותייך היא לא אנטי תזה לקבלת עזרה באמצעות טיפול אלא נכס, שיכול לתרום להפקתך תועלת משמעותית ממנו.


מקווה שעזרתי.

דבי.
 

08/10/2015 21:32

שלום שמי רונן בן 47 נשויי באושר מזה 8 שנים ואב ל 3 ילדים קטנים.
 בעקבות מקרה שאירע לפני כ 4 חודשים שבו הייתי משגיח על אבי (כבן 72 אשר עבר התמוטטות עצבים  ואובחן עם מחשבות כפייתיות ומטופל כבר כמה שנים בקלונקס , וסרוקסט ) היו חילופיי דברים בהודעות טקסט 
ביני ובין אחותי (בת 40) בנוגע להתנהלותה של אמא שיצאה לאירוע מסויים 
בשעות הערב המוקדמות והייתה אמורה לחזור עד 21:30 ולא הגיעה או חשבה או דאגה להתקשר לומר שהיא מאחרת צצו חשדותיו ומחשבותיו הכפייתיות של אבי (שהן עיקר הסיבה לחרדותיו של אבא שמתחיל לדמיין שהיא בוגדת בו) 
לאחר שטען באוזניי ש"הם" חושבים שהוא מטומטם בגלל הכדורים... אבל הוא לא ! (כך אמר) והכוונה ל הם היא לאישתו ואחותי שבתחושתו הן מוכרות לו סיפורים ועובדות עליו , תגובתה של אחותי הייתה - שהיא לא מאמינה שאני נותן לאבא שם לשגע אותי עם המחשבות החולניות !! שלו . שגרמו לי לזעם שפרץ ממני בעיקר בשל הסיבה שלא רק שהיא חושבת דברים כאלה על אבא היא בעצמה כשעברה דיכאון אחרי לידה ואובחנה עם מחשבות טורדניות וטופלה בקלונקס בעצמה ! . ואת הגיהנום של בכי בלתי פוסק ולילות חסרי השינה שעברה היו כולם סביבה ותמכו בה ובעיקר אני כאח בכור במשפחה .
 לא קיללתי ולא ניבלתי את הפה , אמרתי ש"אחר כך שאבא חושד הה זה לא סתם כי הוא ממציא "(שאלה היו דבריו , וציטטתי אותו מכיוון שהוא לא בחר להיות חולה והן חסרות רגישות בהתנהגותם כלפיו) לא אמרתי שאמא בוגדת באבא .  או לא נאמנה ושלא תכניס לי מילים לפה . 
אמא חזרה ב 23:15 ואני לא נישארתי ונסעתי לביתי מכיוון שלא רציתי להגיע למצב שקרה כבר לא אחת בעבר שהתפרצתי והוצאתי עליה כעס ותיסכול שהיו בי . והעדפתי ללמוד מהעבר וללכת להרגע ולדבר על כך בפעם אחרת .
ההזדמנות הזו לא ניתנה לי כי עוד באותו ערב אחותי סיפרה לה ולמחרת דאגה לבוא ולהראות לה את ההודעות ! 
כמובן שהטלפון מאימי לא אחר לבוא שבו היא צעקה שהיא יודעת מה אמרתי עליה כי היא "ביררה" ושהיא לא רוצה לשמוע אותי . ושאם זה מה שאני חושב עליה אז היא לא רוצה לראות אותי ושאני לא יבוא אליה הביתה יותר ! . 
וכאילו שזה לא הספיק לאחותי היא המשיכה במסע השיסוע והלכה להראות את ההודעות גם לאח נוסף (בן 35) לאישתו , לבעלה , ומאז הם החלו בחרם הזה נגדי נגד אישתי וילדיי , הבני דודים , והנכדים שלהם ....
הם מנפנפים בהודעות שלי ומתעסקים בתוכן כדי להצדיק את התנהגותם במקום לגנות ולהוקיע את מעשה פירסום ההודעות, והפצתם - שהוא הסיבה לקרע הבלתי ניתן לתיקון הזה שנגרם על ידי מעילת האמון ובגידתה של אחותי .
אציין שאח נוסף (בן 45) התנתק ל 3 שנים מאמא ומהמשפחה בגלל התערבות והסתה של אחותי את אמא ששוב בחרה לעשות איפה ואיפה ולהקשיב לבת שלה במקום לתת מקום שווה לכל אחד מילדיה .
שאלתי היא - האם זה נכון לעשות מעשה כזה ולהראות הודעות שניכתבו בין 2אחים ושם גם היו צריכות להישאר לאמא , בידיעה שמעשה כזה הוא בגדר של "להדליק גפרור ליד חבית חומר נפץ" (לדעתי) .
ואיך יכולים אנשים שקוראים לעצמם "משפחה" לנהוג בצביעות והתנשאות כזו כשהם יודעים שאם זה היה הפוך - אני מעולם לא הייתי נותן יד שדבר כזה יקרה כלפי אף אחד מהם . ושככה לא מתנהגת משפחה . 

10/08/2015 17:15

צהריים טובים. אני ממש מחפשת בנרות פסיכולוג שיעזור לי להוציא את התסכולים והבעיה היא שתמיד אומרים ללכת לאנשים שממליצים, הבעיה היא שאין לי למי לפנות כי אני גם קצת מובכת מהקטע הזה וגם כי אני יודעת בוודאות שחברים שלי לא הלכו ולא מכירים ולכן לא יוכלו לתת תשובה. השאלה היא אם יש דרך אחרת לגלות על פסיכולוגים שלא קשורה להמלצות דרך אנשים אלא דרך האינטרנט או משהו כזה. תודה מראש.

10/08/2015 18:33

עדן שלום,

אכן המלצה על פסיכולוג ממי שהיה מטופל אצלו או ששמע עליו מחבר שהיה בטיפול אצלו היא הדרך הטובה ביותר למצוא פסיכולוג.

אך גם אז חשוב, שתיווכחי את בעצמך איך את מרגישה איתו. אני תמיד נוהגת לומר למי שמגיע אלי לטיפול שתחילה נפגש פעם אחת, וגם אם הוא מעוניין להמשיך, אני מציעה שנפגש  עוד 4 או 5 פעמים, שכן מניסיון זהו זמן מתאים עבור המטופל להיווכח, אם הוא אכן מרגיש בנוח ויכול להעזר.

אך נותרה שאלתך, איך למצוא פסיכולוג.

חשבתי על האפשרות שתשאלי את רופא המשפחה שלך אם הוא מכיר פסיכולוג שיש עליו המלצות.

במידה ואת גרה באיזור ירושלים או תל אביב, אוכל להמליץ לך על פסיכולוגים.

בברכה,

דבי.

16/08/2015 15:26

תודה.
אם את יודעת על כאלו שהם אקסטרה רגישים.
תודה.

16/08/2015 15:41

עדן שלום וברכה,

אשמח לפגוש אותך, באם תהיי מעוניינת.

אני עובדת בשכונת רמות ב', בקליניקה פרטית. הטלפון שלי: 054-4713897.


תוכלי להיכנס לאתר המקצועי שלי ולהתרשם: http://debbypsy.com
 
תוכלי כמובן גם להתרשם מהתשובות שנתתי לפונים בפורום פסיכולוגים.
 
במידה ותהיי מעוניינת בפסיכולוג אחר, אשמח להמליץ.
 
בברכה,
 
דבי.

17/08/2015 02:21
היי דבי שבוע טוב     ו    עדן עדן    

היי דבי שבוע טוב.
אני גרה באיזור המרכז ואני אשמח אם יש לך פסיכולוג להמליץ לי עליו באיזור המרכז.
תודה רבה על העזרה.

17/08/2015 07:54

עדן שלום, אני ממליצה על פסיכולוגית ששמה: איריס שמחוני שגב. הקליניקה שלה בתל אביב במקום שקט ונגיש. מספר הטלפון שלה: 0546380276 בהצלחה! דבי.

06/10/2015 07:20

נתי שלום,

אכן, היא פסיכולוגית קלינית וגם מצויינת - יש לי היכרות קרובה איתה - היכרות של קולגות.

בהצלחה.

דבי.

06/10/2015 01:45
הרגשת בדידות     ו    בטי בטי    

היי דבי,
אני בן אדם מאד חברותי, ויש לי קשת רחבה של חברות מכל הסוגים והגוונים, כמובן  וכמובן כאלה שיש לי קשר יותר חזק ויציב איתם, קשר ממש קרוב.
הבעיה שלי שעל אף שיש לי חברות, מלא בני משפחה קרובים אני מרגישה לעיתים, ולפעמים קרובות גם כאילו בודדה, כי על אף שאני בחברה ומדברת ושומעים אותי וכו', בשורה תחתונה, אולי ישמע מוזר אני בן אדם מופנם ולא משתפת כמעט אנשים ברגשות ולפעמים גם בדעות האמיתיים שלי.
גם עם האנשים שאני קרובה אליהם יותר קורה ופתאום אני מרגישה צורך כאילו להתרחק בכדי לשמור על עצמי, ואולי לשמור על הלב שלי. אני מרגישה שכאילו יש לי מחסום בפנים שלא נותן לי מידי להתקרב, מידי להרגיש, כי אולי יום אחד הבן אדם לא יהיה שם או כל סיבה אחרת ואז כאילו, מה נתתי את ליבי לחינם??? יש לציין שלא עברתי ב"ה בחיי שום דחייה משמעותית ואין לי כל חרדת נטישה.
ואולי עוד משהו בכדי להשלים את הפרופיל- על אף שאני כזאת החבר'ה מסביבי באים, מדברים, שופכים איך שאומרים, ואני יודעת להקשיב ולשמוע. יש לי הרגשה שלפעמים אני כאילו מרגישה את עצמי דרך ובגלל אחרים.
אשמח מאד לעזרה ולייעוץ.

28/08/2015 00:42
פחד להישאר לבד     ו    שמואל שמואל    

שלום וברכה.  בחורה שאני בקשר איתה. יש לה מן פחד להישאר לבד. והיא מודה בזה. היא לא מסוגלת ללכת לקניון לבד.  דבר זה יוצא תלות וכל הזמן יוצרת סביבה חברה שזה גובל גם בגברים בכל מחיר .  האם היא סובלת מהפרעה תלותית ?  מה יכול להיות שגורם לה פחד כזה?  ויש לציין  שהיא לא בקשר עם אחים שלה וההורים שלה.  שרציתי לדעת איזה נזק זה גורם ?  מה אפשר ליעץ לה בקצרה.  תודה ברכה והצלחה 

07/09/2015 23:16

שמואל שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להתנצל על הזמן שלקח לי לענות לך.

אכן נשמע מהתיאור שלך את הבחורה, כי יש לה בעיה לא פשוטה כלל וכלל: אין זה נורמטיבי שבן אדם בוגר יחוש פחד להיות לבד, עד כדי כך שהוא אינו מסוגל ללכת לקניון לבד. טוב שיש לה מודעות לכך שהיא מצויה בפחד כה גדול, אך תהיתי אם היא גם מודעת לעובדה, שהיא מצוייה בקושי גדול: האם היא מודעת, למשל, לעובדה, שהיא משלמת מחיר נפשי בכך שהיא מנסה להסתדר עם הפחד שלה דרך יצירת קשרים עם גברים, כפי שאתה מתאר: "בכל מחיר"? והעובדה שהיא אינה בקשר עם אחיה והוריה, אמנם מבלי שפרטת על כך, מדליקה אור אדום נוסף לגבי התנהלותה הרגשית. במידה ויש לה חלק במצב הנתק מבני משפחתה, אני תוהה אם היא מודעת גם לכך.

אין לי ספק שטיפול פסיכולוגי הוא המענה עבורה.

במידה והיא מודעת לגודל הקושי שלה ולמחיר שהיא משלמת עליו, תקוותי, שהיא תרצה להגיע לטיפול מתוך הבנה, ששורש הקושי קיים אצלה ושעליה לטפל בכך, בעזרת טיפול פסיכולוגי.

במידה ואין היא מודעת להיותה מצויה בקושי גדול, אולי כדאי לנסות ולהציע לה טיפול  פסיכולוגי כדרך שתעזור לה להשתחרר מהפחד שלה.

בתקווה שעזרתי,

דבי.

22/08/2015 16:30
בירור     ו    דניאלה דניאלה    

הבן שלי בן 28, עובד ככלכלן , הוא עומד להינשא ,ויש לו דיפרסיה מניה, השאלה  שלי האם תסמונת הדפרסיה מניה יכולה ליצור בעיה במוסד הנישואין ולהוות קושי בלהביא ילדים ולגדלם, הלחץ של להביא ילדים ולגדלם עקב הדפרסיה מניה ,  או שאת לא רואה כל כך קשר בין התסמונת לבין הגידול ילדים, לאור התסמונת שלו, האם יש מה לדאוג בגלל  הלחץ הנפשי שיהיה בעתיד ולהוות לו מכשול בחייו - הוא, מחכה לתשובה ותודה.

22/08/2015 22:02
בירור     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה שלום,

אני מתארת לעצמי שבנך מאוזן נפשית הודות לתרופות שהוא מקבל.

לכן, איני רואה שום בעיה שתהיה לו בגידול ילדים.

אשמח לשמוע ממך,

דבי.

22/08/2015 14:58
מצוקה נפשית     ו    יוליה יוליה    

לדבי שלום.   אני ובעלי נשואים 41 שנה, ולפני כשנה חלתה הבת שלי בסרטן בדם ומאז שהמחלה התגלתה בעלי מתייחס אלי כחומר ביד היוצר שזה אומר חובט בי מטיל עלי את האשמה שהבת חולה בגללי, אלימות מילולית פיזית ונפשית, הוא מציין שאם הילדה תמות הוא התגרש ממני, זורק עלי חפצים כבדים שופך עלי מים,  כל זה שאני לא עונה לו זה לא התרבות שלי, היתה לפני כן אלימות וזה הסלים מאז מחלתה, אני שואלת את עצמי איך לבן אדם יש זכות לזרוק עלי חפצים,לשפוך עליך מים כך סתם ולהגיד אינספור פעמים תסתמי ולפעמים כל זה ליד הילדה, אל תטפל בילדה ואל תכניס אותה למתחים פנימיים ורגשיים, לא מספיק ההתמודדות שלה במחלה היא צריכה לראות אלימות שלו כלפי. אני  נמצאת במצוקה ולא יודעת מה לעשות עם זה. לא מספיק הילדה חולה והוא יוצא במסע התעללות נגדי מאז שחלתה, בן אדם לא אלים פתאום האלימות הלכה והסלימה עם הידיעה על מחלתה אני במצוקה מאד גבוהה ולא יודעת מה לעשות לא אוכל לחיות בלי הילדה מצד אחד ומצד שני מסע ההתעללות של בעלי זה משהו בלתי נתפס בלתי נסלח ומשהו בלתי נסבל מה עושים לאור מצוקה זו מקווה שתעני לי בהקדם .תודה יוליה.

22/08/2015 21:58
מצוקה נפשית     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

יוליה יקרה,

אין שום סיבה שתמשיכי להיות קרבן לאלימות של בעלך, לא קודם ולא עכשיו, כשבתך חלתה.

ישנם מרכזים שמיועדים לעזור בדיוק לאנשים כמוך, הסובלים מאלימות מצד בן או בת הזוג.

הקישור באינטרנט הוא:
"מרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה - משרד הרווחה והשירותים החברתיים".

רשומים שם כל המרכזים בארץ ומספר הטלפון דרכו ניתן ליצור עימם קשר.
ניתן שם ייעוץ ראשוני ללא תשלום וטיפול בהשתתפות סמלית.

אנא, אל תחכי וצרי עימם קשר בהקדם. אין שום סיבה שתמשיכי לסבול את הסבל הגדול שאת סובלת: את זקוקה לעזרה, העזרה מגיעה לך ואת תקבלי אותה במרכז הנ"ל סמוך למקום מגורייך.

אם תזדקקי לעוד עזרה, אנא פני אלי שוב.

אשמח, במידה ותרצי, לשמוע ממך מה קורה.

בהצלחה ורפואה שלמה לבתך,

דבי.

22/08/2015 14:58
מצוקה נפשית     ו    יוליה יוליה    

לדבי שלום.   אני ובעלי נשואים 41 שנה, ולפני כשנה חלתה הבת שלי בסרטן בדם ומאז שהמחלה התגלתה בעלי מתייחס אלי כחומר ביד היוצר שזה אומר חובט בי מטיל עלי את האשמה שהבת חולה בגללי, אלימות מילולית פיזית ונפשית, הוא מציין שאם הילדה תמות הוא התגרש ממני, זורק עלי חפצים כבדים שופך עלי מים,  כל זה שאני לא עונה לו זה לא התרבות שלי, היתה לפני כן אלימות וזה הסלים מאז מחלתה, אני שואלת את עצמי איך לבן אדם יש זכות לזרוק עלי חפצים,לשפוך עליך מים כך סתם ולהגיד אינספור פעמים תסתמי ולפעמים כל זה ליד הילדה, אל תטפל בילדה ואל תכניס אותה למתחים פנימיים ורגשיים, לא מספיק ההתמודדות שלה במחלה היא צריכה לראות אלימות שלו כלפי. אני  נמצאת במצוקה ולא יודעת מה לעשות עם זה. לא מספיק הילדה חולה והוא יוצא במסע התעללות נגדי מאז שחלתה, בן אדם לא אלים פתאום האלימות הלכה והסלימה עם הידיעה על מחלתה אני במצוקה מאד גבוהה ולא יודעת מה לעשות לא אוכל לחיות בלי הילדה מצד אחד ומצד שני מסע ההתעללות של בעלי זה משהו בלתי נתפס בלתי נסלח ומשהו בלתי נסבל מה עושים לאור מצוקה זו מקווה שתעני לי בהקדם .תודה יוליה.

16/08/2015 15:24
ללא הגבלת זמן     ו    הדר הדר    


הייתי לפני כשבוע בפגישה ראשונה אצל פסיכולוג והוא אמר לי שהוא עובד בשיטה שאין הגבלת זמן. כלומר אני מתחייבת לשלם לו סכום קבוע לכל פגישה, אבל הפגישה יכולה לערוך רבע שעה ויכולה להתמשך שעה + האם יש כזה דבר? זה נשמע לי ממש מוזר..

אודה לעזרה.
הדר


16/08/2015 17:11

הדר שלום,

יתכן שיש שיטת טיפול כזו - לי היא לא מוכרת ובעיני היא לא נראית.

זאת מאחר ובדרך זו של הטיפול המטפל הוא זה הקובע את זמן הטיפול באופן שרירותי ועל המטופל פשוט לקבל זאת, גם אם זה לא נראה לו.

כל כך חשוב בעיני, שלמטופל יהיה ברור זמן ומשך הפגישה אצל הפסיכולוג שלו. זאת כדי שיהיה לו הבטחון שיש לו את מרחב הזמן הקבוע שלו עם מטפלו,  עליו יוכל לסמוך ולחוש בטחון בכך גם במרווחים שבין הפגישות.

במידה והמטפל מחליט להאריך את הפגישה, יהיה זה על דעתו אך בודאי שאין מקום בעיני לקצר את הפגישה.

מקווה שעזרתי,

דבי.

06/08/2015 17:32
נסיגה     ו    סיסי סיסי    

שלום , אני פונה בתקווה לקבל יעוץ או עזרה , אימי עברה לפני כ 4 חודשים אירוע מוחי כפול ( פעמים רווח של שעתיים זה מזה ) , היום היא משותקת חלקית בכל צד שמאל ( חלקית בעיקר היד הרגל חוזרת לתפקד ) הדיבור ברור עם כבדות קלה ,
הפניה שלי היא בנושא שמאוד מתריד אותנו , ראשית עציין שלפני שמונה שנים איבדנו את אבי ממחלת הסכרת , מאז ראיתי הצלה שינוי שהציק לי מי .. פגיעות יתר .. אני מתכוונת בכי פצתאומי , אם מאט מרימים קול היא נפגעת ובוכה , ואפילו כשדיברנו בקול רגיל במיוחד שניסינו להסביר טעות זו או אחרת שעשתה , מה גם שמאז שאבי נפתר היא הייתה גרה לבד ואנחנו היינו באים כמובן בהשתדלות של לפחות ארבע פעמים בשבוע . כיום אחרי ארוי מוחי .. היא הפכה פגיע יותר , מה גם ששוכחת דברים מידי פעם ( שנאמרו או שצריכה לעשות : הבאתי לה כדורים קבועים .. רבע שעה אחרי ביקשה אותם ושאמרתי שקיבלה התעכשה לא )נ לאחרונה סובלת סחרחורות רבות , נפגעת מכל טון דיבור , טוענת שפוגעים בה ומעליבים אותה , פרצי בכי שוב ושוב ... אני מודאגת ולא מבינה מה קורה איתה ... אחי הציע פסיכלוג אבל היא שמעה ופרצה בבכי היסטרי שהיא לא משוגעת ! חשבתי על פסיכולוג במסווה עם יש דבר כזה ... לדעתי הלא מוקצועית היא זקוקה להוציא המלב או משהו יכול להיות שהצער על מות בעלה (40 שנה יחד ) והאירוע בגעו במשהו ? איך מתמודדים איתה ? לא רוצים להפחיד או להכאיב לה ...

06/08/2015 22:43
נסיגה     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

לסיסי שלום,

הדאגה שלך ושל אחיך לאמך מאד נוגעת ללב ומרגשת.

בדקתי עבורך את האפשרות של השלכות רגשיות שיכולות להיות לאירוע מוחי. ואכן מתברר, שמצוקה רגשית היא דבר שבהחלט יכול להופיע בעקבותיו: הן בשל הקשיים הפיזיים שנוצרו והן בשל אבדן השליטה על אותן פונקציות גופניות שנפגעו – שאצל אמך הן שיתוק חלקי ביד שמאל, כבדות קלה בדיבור ולפעמים שכחה (בעיני תודה ל-ל שזה רק זה). ואכן מצוין, שהתפרצויות בכי הן אחד הביטויים למצוקה, כפי שאת מתארת שקיים אצל אמך.

אני בהחלט יכולה להבין כיצד תחושת אבדן שליטה על פונקציות שחשובות לכולנו מביאות את אמך לחוש מצוקה וכאב. וכשאנחנו כואבים, אנחנו יותר פגיעים. השכחה של אימך יכולה בעיני להיות תוצאה של המצוקה שנראה שמציפה אותה. ואת גם מציינת שהיא הפכה לפגיעה בעקבות אבדן אביך, כך שהאירוע המוחי פגש אותה במקום שכבר היה פגיע ונראה שרק העצים את הפגיעות שלה.

תחילה, רציתי לספר, כי בבי"ח אסף הרופא קיימת יחידה של תא לחץ, שמטפלת באנשים שעברו אירוע מוחי, דרך הזרקת חמצן לאזורים במוח סביב האזורים שנפגעו, אשר עדיין חיים אך לא פעילים. נעשה מחקר שם שהוכיח, שטיפול זה אכן עוזר לאזורים הנ"ל. וכדוגמה מובא סיפורו של "גבר בן 72, שסבל משיתוק של יד ורגל ימין בשל שבץ מוחי על רקע חסימת כלי דם 34 חודשים טרם להתחלת הטיפול. בבדיקה הנוירולוגית הבסיסית הוא לא היה מסוגל להחזיק את יד ורגל ימין כנגד כוח הכבידה. בנוסף הוא סבל מאפזיה בינונית (קושי ביכולת להגיד מילים). עם סיום הטיפול בתא לחץ חל שיפור משמעותי ביכולת להזיז את היד והרגל (מסוגל להחזיק כנגד כבידה, להניע באופן רצוני ובנוסף יכולת להניע את האצבעות ולהפעיל מוטוריקה עדינה). בנוסף חל שיפור משמעותי ביכולות הדיבור (מסוגל להשלים משפטים)."

כדי לקבל את הטיפול בתא לחץ יש צורך בהפנייה של רופא. חשוב לי גם לציין, שהטיפול בתא לחץ באנשים שעברו אירוע מוחי הנו פרטי, ועל כן לא זול, אך היה לי חשוב ליידע אותך עליו.

ובאשר לדאגתך לגבי המצוקה הרגשית של אימך: חשבתי על האפשרות שאם היא לא מעוניינת לפגוש פסיכולוג, אולי כדאי לשקול טיפול בפיזיותרפיה ו/או פלדנקרייז, שמצויינים כטיפולים שעוזרים לאנשים לאחר אירוע מוחי. כך תהיה לה גם עזרה ממשית לקשייה הגופניים, ובבחירה מתאימה של איש המקצוע, היא גם תוכל לקשור עימו קשר ולשתף אותו בתחושותיה. וכך יתאפשר לה פורקן וחוויה של הכלה למצוקתה, מה שבהחלט עשוי להקל עליה.

במידה ותרצי להגיב, בשמחה.

דבי.
 


 

05/08/2015 23:35

אני מדברת על סבתא שלי,
נפטרה לפני כחודשיים, אני לא יודעת איך לקחת את זה,
אני לא יודעת איך פתאום היא לא שם.
הבית שלה עדיין שם, אותו המקום, אנשים הולכים חוזרים והכל אותו דבר. גם בשבעה.
אני לא מצליחה לקבל את זה שהחיים ממשיכים אחרי כאילו כלום. אני לא רוצה לחיות ככה, בעולם בלי סבתא.
זה פשוט לא הגיוני. אני לא יכולה לחשוב שזה כל מה שיש מעכשיו, בלעדיה.


עזרה :(

06/08/2015 19:10

נירי שלום וברכה,

מה שאת עוברת הוא כל כך מובן. מוות של בן אדם ובמיוחד בן אדם קרוב, כמו שברור שסבתך היתה ועדיין עבורך, הוא דבר, שכשהוא קורה, הוא בלתי נתפס על ידינו. לא המוח ולא הלב יכולים לתפוס איך אדם שהיה תמיד שם ובשבילנו פתאום איננו. וכל כך מובן איך לנוכח הכאב הגדול שלך את לא מבינה איך אנשים אחרים ממשיכים בחייהם כאילו לא קרה כלום.

מה שאת חשה, נירי, הוא תגובה שקיימת אצל כל מי שמאבד אדם קרוב.

מה שבעיני יעזור לך עם הכאב הגדול שלך, הוא לדבר עם מי שהוא קודם כל קרוב אלייך אך שהיה גם קרוב לסבתך: כמו עם ההורה שלך שסבתך היא אימו, או עם ההורה השני או עם שניהם ביחד ו/או עם אח/אחות אם יש. תוכלו לשתף אחד את השני בחוויות הנהדרות שכל אחד עבר עם סבתך, גם לחוש ביחד את הכאב וגם לבכות ביחד.

השיתוף בכל הנ"ל יקל על הכאב שלך ויעזור לך לאט, לאט להפנים את העובדה, שסבתך נפטרה אך שהיא ממשיכה לחיות בלבך ובלב כל הקרובים אליה. עם הזמן את תיראי, שאת יכולה יותר ויותר להכיל את הכאב על סבתך, שכרגע הוא בוודאי מרגיש לך כבלתי אפשרי לשאת, ושלכן את לא יכולה לראות איך את ממשיכה את חייך בלעדיה. אמנם תמיד יהיה שם כאב, אך את לא תהיי מוצפת בו כמו עכשיו ועם הזמן עוצמתו תרד ואת תחושי בו לעיתים יותר רחוקות.

במידה ולא מתאפשר לך לשתף את הקרובים לך במה שאת עוברת, או אם את חשה שלמרות השיתוף הכאב עדיין חזק, אני ממליצה שתיפני למטפל, שיוכל לעזור לך, לדעתי - בכמה פגישות בלבד, להקל על כאבך.


אם תרצי להגיב, בשמחה.


דבי.

30/07/2015 23:37
מחלות פסיכולוגיות     ו    נלה נלה    

אני כבר כמה חודשים חוששת מכל מחלה שקיימת בעולם.
כל מחלה פסיכולוגית כגון : פוביות מדברים מסוימים, או הפרעות אכילה וגם מחלות כגון: סרטן, טרשת נפוצה ועוד.
כל מחלה שאני רואה אני קוראת את התסמינים שלה וישר חושבת שאני חולה במחלה הזאת.
איך להפסיק את זה?
תודה.

03/08/2015 17:37

שלום נלה.
את מתארת מצב מעיק ומאיים שאת מצוייה בו כבר כמה חודשים.
אין סיבה שתישארי במצב הזה ללא עזרה וללא ניסיון  משמעותי לצאת ממנו.
לכן טוב שפנית כאן ואני מקווה שיהיה לכך המשך מבחינתך.
התופעה שאת מתארת עשוייה להיתפש כסוג של מחשבות טורדניות. ברור שעשוי להיות בסיס רגשי למחשבות מציקות אלה אבל נראה לי שאת צריכה להתרכז בשלב הראשון בהתמקדות בניסיון להפחית אותן ולמתן את עוצמתן. להערכתי טיפול מסוג קוגניטיבי התנהגותי,עם דגש על הצד הקוגניטיבי,ייטיב לסייע לך בשלב זה יותר מטיפול אחר ,דינאמי ,מעמיק שעשוי להיות יותר רלבנטי בהמשך.
אני מאמין שניתן לסייע לך  בהתחלה לווסת את עוצמת המחשבות המטרידות ולהפחיתה ובהמשך תוכלי,אם תרצי בכך,להבין יותר לעומק את הסיבה להיווצרותן. הבנה זו עשוייה לסייע לך למנוע חזרה של העניין בעתיד ולעזור גם באופן רחב יותר.
ניתן לסייע לך וטוב יהיה אם תפני בהקדם לטיפול כדי להפחית את מצוקתך.
אם תרצי להתייחס לתגובתי לפנייתך את בהחלט מוזמנת.
אלון.

27/07/2015 15:34
זמן ומחיר.     ו    בן בן    

 
כמה זמן נמשכת פגישה עם פסיכולוג? 45 דקות או 50?

זה הגיוני שעל פגישת היכרות לוקחים מחיר מלא? ואם זה חצי פגישה בגלל איחור של המטופל?
לא יודע, יש לי תחושה שהפסיכולוגית שלי עושה משהו לטובתה ונגדי במקרה הזה.
וזה לא נעים לדבר על כסף איתה. או על זמן. או להאשים אותה במשהו כזה.

מה אני יכול לעשות?

27/07/2015 17:30
זמן ומחיר     ו    הנהלת הפורום אלון צמחוני    

שלום בן.
אתה מעלה שאלות חשובות שהמקום הנכון לבירור שלהן הוא מול המטפלת שלך.
ברור שזה לא קל  להעלות את השאלות אבל זו זכותך המלאה כמטופל וחובתה של המטפלת שלך להתייחס אליהן ולענות לך. בסך הכל  המטפלים אמורים להיות עבור המטופלים ולא להיפך.יש למטפלים דרכים לשמור על עצמם  עבורם ועבור המטופלים שלהם. זה מתבטא בזמן הקצוב ובגביית התשלום עבור הפגישות.  שמירה עצמית לגיטימית וחשובה זו אמורה דווקא לסייע למטופל,לך,להעלות דברים לא פשוטים,בין השאר מתוך הידיעה המרגיעה שהמטפל יודע להגן על  עצמו ויש  מה שמסייע לו בכך.
 בכל זאת אענה לך על כמה מהשאלות,אם כי אני משוכנע בכך שאתה צריך להעלות את הדברים מול המטפלת שלך. פגישה עם פסיכולוג נמשכת 45 או 50 דקות,תלוי באיך הפסיכולוג נוהג ומה הוא סיכם עם המטופל בתחילת הטיפול. אם המטופל איחר,זו אחריותו והוא צריך לשאת בתשלום עבור האיחור.  לדעתי יש מקום לגבות תשלום עבור פגישות היכרות. זו אינה פגישה שונה מכל פגישה אחרת. המטפל משקיע מזמנו ואין סיבה שההתיחסות לכך  תהיה שונה. אני יודע שיש מטפלים שלא גובים תשלום עבור פגישה ראשונה שאין לה המשך בטיפול. אני חושב שגם עבור פגישה כזו יש מקום לגבות תשלום ,לפי אותו הגיון שציינתי.
אני מקווה שתעלה את השאלות מול המטפלת. נראה שהתעוררו אצלך  תחושות שליליות שמתבטאות בשאלות שהעלית . אני חושש שאם לא תשתף את המטפלת שלך בכך, זה ירחיק אותך יותר ויותר ויפגע בטיפול.בניגוד למה שאתה מציין,שהמטפלת עושה משהו לטובתה ונגדך,אני מאמין שאם מטפל יודע לשמור על עצמו הוא גם מאפשר למטופל איזשהו ביטחון שמסייע לפתוח דברים וגם ההיפך. מטפל שהמטופל חש שהוא אינו מוגן,עלול ליצור אצל המטופל הרגשה שהוא צריך לשמור עליו ובכך לסגור אותו ולצמצם את יכולת ההבעה החופשית שלו.
אין בכך להגיד שאין מקום להעלות את התחושות והשאלות שלך מול המטפלת.
כפי שציינתי ,אני חושב שזה חשוב ואולי אפילו הכרחי להמשך הטיפול שלך.
אני מקווה שתוכל לאזור אומץ ולשתף את המטפלת שלך בתחושות ובשאלות שציינת.
 אם אתה רוצה אתה מוזמן בהחלט להגיב.
אלון.

28/07/2015 09:08
זמן ומחיר     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

בן שלום,

רציתי רק להוסיף, שבמסגרת של זמן קבוע - הן באשר לשעה הקבועה והן לגבי משך זמן הפגישה - יוצר הפסיכולוג עבור המטופל שלו מקום ומרחב קבועים, עליהם המטופל יכול לסמוך שהם תמיד ישארו כך. וכך יש בזה כדי להעניק לו תחושת בטחון שיש לו את המקום הקבוע שלו אצל המטפל/ת שלו.

אך האחריות הינה הדדית - כמו שהמטפל יודע שזמן ומשך הפגישה הם קבועים עבור המטופל ולוקח על כך אחריות, גם המטופל אמור לקחת אחריות על עצמו ולהתחייב לזמנים אלה. שעת הטיפול היא שלו, המטפל מחכה לו בשעה שנקבעה בהסכמה ביניהם. ואם המטופל מאחר, גם בשל נסיבות שלא היו תלויות בו, אין הוא יכול לצפות מהמטפל, ששריין עבורו שעה מסויימת ומחכה לו, לקחת אחריות עליו.

גם בחיים זה כך - עלינו לקחת אחריות על התאמתנו להסכמים שהסכמנו עליהם כמו עם מקום עבודה, חוגים.

בברכה,

דב
י.

20/07/2015 15:01
אם חד הורית     ו    סמדר סמדר    

האם יש הנחות על טיפול פסיכולוגי לאימהות חד הוריות? במידה וכן, איך ניתן להשיג הנחה שכזאת?

תודה.
סמדר

22/07/2015 23:54
אם חד הורית     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

לסמדר שלום וברכה,

עד כמה שידוע לי אין הנחות  לאימהות חד הוריות לטיפול פסיכולוגי.

אך תוכלי לקבל טיפול פסיכולוגי במחיר מוזל דרך קופת החולים שלך, לה יש הסכם עם פסיכולוגים קליניים שעובדים איתה.

תוכלי גם לקבל טיפול במחיר מוזל בקליניקות של המגמה הקלינית למבוגרים הקיימות באוניברסיטאות מסויימות, כמו אוניברסיטת בר אילן, המרכז הבינתחומי בהרצליה, אוניברסיטת תל אביב ועוד.

מקווה שעזרתי.

דבי.

23/07/2015 15:24

אני מבקש רק להוסיף שעם הרפורמה בבריאות הנפש נפתחו גם מרפאות בקופות החולים. הטיפול בהן הוא,עד כמה שידוע לי,ללא עלות. ייתכן שיש צורך בהמתנה ממושכת יותר לפני הקבלה לטיפול. אלון צמחוני.

12/07/2015 15:12
שאלה לגבי נכד     ו    הילה הילה    

לדבי שלום, תודה על התשובה שלך, אשמח אם תענה לי בבקשה איך זה עובד מבחינת ההלכה, אשמח לשמוע ממך בהקדם, ושוב תודה על הכל הילה.

13/07/2015 00:15

הילה שלום, אעשה כמיטב יכולתי לברר עבורך את התשובה בהקדם האפשרי. בברכה, דבי.

20/07/2015 18:46
לדבי שלום,     ו    הילה הילה    

קודם כל הרבה תודה על ההשתדלות שלך האינסופית לגבי מטופליך, את פשוט מדהימה ואני מוקירה לך הרבה תודה על כל מה שאת מתעניינת עבורי זה ממש לא ברור מאליו ושוב הרבה תודה תיידעי אותי בהמשך תודה הילה.

13/07/2015 07:57

הילה שלום,

אני רוצה להציע לך להתקשר למכון פועה - המתמחה בייעוץ הלכתי ובמציאת פתרונות לשאלות בנושאים של גניקולוגיה.

יש להם קו חרום, אליו ניתן להתקשר בערב באשר לשאלות דחופות:
מוקד חרום לשאלות דחופות:  בין  השעות: 18:00-20:00 בקו - 052-5910020

הייתי שמחה לעשות זאת עבורך - אך נראה לי שהטוב ביותר שתעשי זאת את, כיון שאת בעניין ותוכלי לשאול כל מה שנראה לך.
 
תוכלי, בבקשה, להודיע לי אם קבלת מענה? תחילה, חשוב לי לדעת ושנית, אם לא קבלת מענה, אמשיך לחפש עבורך.
 
בהצלחה!
 
דבי.

20/07/2015 14:11

הילה שלום וברכה,

המשכתי לחפש עבורך תשובה. פניתי לרב שלמה ריסקין עם שאלתך וקבלתי, בינתיים, את התשובה הנ"ל ממזכירתו:
"הרב ביקש ממני למסור לך שבוודאי מותר לאישה רווקה לקבל את תרומת הזרע ולהביא נכד להורי הנפטר. לגבי אשתו של אחיו הוא צריך עוד מחשבה ואחזור אליך בהקדם".

הילה - ברגע שאקבל ממנו תשובה, אחזור אלייך עם תשובתו.

בברכה,

דבי
.

15/07/2015 16:58


שלום לכם.
 
רציתי לדעת אם הפסיכולוגים שעובדים עם קופת חולים נחשבים למקצועיים כמו פסיכולוגיים פרטיים?או שכדאי ללכת להכי טובים שהם פרטיים?

תודה
מיטל.

15/07/2015 21:35

שלום מיטל.
התלבטתי איך לענות לך מאחר ואני עובד גם עם קופת חולים. כיוון שכך אני חושד בעצמי שאני לא אובייקטיבי. מצד שני אני עובד גם באופן  פרטי ,אז אולי זה מאזן את הנתון הקודם..
אני לא חושב שקיים הבדל איכותי כללי בין מי שעובד רק באופן פרטי לבין מי שעובד גם עם קופת חולים. מה שחשוב בעיני בפנייה שלך לפסיכולוג הוא שתוכלי לברר עליו כמה שאת יכולה. למשל גישה טיפולית,ניסיון,עם איזו אוכלוסיה הוא עובד,באיזה קשיים הוא מתמחה ועוד.. מובן שאת יכולה גם לנסות לקבל המלצות מפסיכולוגים אחרים או ממטופלים שלו שאת מכירה  .גם אחרי שיצרת קשר עם הפסיכולוג את יכולה ,ואף רצוי, שתבררי איתו את מה שחשוב לך ותאפשרי לעצמך לבחון את התאמתו אליך במספר פגישות.
לדעתי, מה שחשוב בסופו של דבר אינו השם שיש למטפל אלא הקשר שנוצר בינך לבינו וההרגשה שלך איתו.
מקווה שעזרתי.
אם את רוצה להתייחס לתגובתי את בהחלט מוזמנת .
אלון.


תוכן מומלץ
Copyright © 2017 myshrink.co.il כל הזכויות שמורות
אתר פסיכולוגים מציג בפניכם מידע ועסקים מומלצים מתחום הפסיכולוגיה
מחפשים פסיכולוגים באזור מגוריכם? מלאו את הטופס וקבלו פניות
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר

שם מלא:
טלפון:
אימייל:
יישוב:
אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד!