myshrink.co.il
כניסה למנהלים

מנהלי הפורום

דבי ז'ולטי
דבי ז'ולטי

• פסיכולוגית קלינית בכירה ומדריכה מוסמכת בפסיכותרפיה. • דוברת עברית ואנגלית ברהיטות. • עובדת עם כל המגזרים. • ניסיון של יותר מ-20 שנה בטיפול ובהדרכה (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, סטודנטים). • בעבר פסיכולוגית ראשית במחלקת אשפוז יום פסיכיאטרי..

כתוב נושא חדש
הודעה / מחבר
תאריך / שעה
16/06/2017 14:40
התקף חרדה     ו    דני דני    



רציתי לדעת האם התקף חרדה יכול להגיע פתאום...

זאת אומרת גם במצב ובזמן נהיגה נניח שהכל בסדר, מוזיקה ברגע

ואז פתאום זה מגיע.

אפשרי?

25/06/2017 07:57
התקף חרדה     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דני שלום,

כשקורה התקף חרדה, תמיד יש סיבה לכך, אלא שהיא יכולה להיות לא מודעת ועל כן גם אם על פניו נראה שהכול בסדר, אכן יכול להופיע התקף חרדה.

מציעה לך לברר את הסיבה ומי שיוכל לעזור לך בכך הוא מטפל מקצועי – עובד סוציאלי/ת או פסיכולוג/ית.

בברכה,

דבי.

14/06/2017 01:42
מצוקה נפשית     ו    דניאלה דניאלה    

דבי שלום, הייתי נשואה כשלושים וחמש שנים. יש לי שני בנים. אחד מהם נפטר ממחלה קשה, עקב פטירת בני, התערערו  היחסים ביני לבין בעלי והתגרשנו. במהלך המחלה של בני, בעלי היה אלים כלפי בצורה מצמררת ומזוויעה,  נקט בכל אמצעי האלימות ולא פסח על אף אחת מהן, כלכלית פיזית,נפשית, רוחנית, .לאחר פרק זמן עברתי למרכז הארץ,  שבוע שעבר בני בן השלושים, בא לבקר אותי בדירתי. סימסתי לו משהו על בעלי שהוא דואג לעצמו, משהו באמת חסר חשיבות ולא משמעותי, בני רתח מזעם על שכתבתי זאת עליו. הגיע אלי לדירה ומעצבים שבר לי עציצים במרפסת. כאילו איך אני מרשה לכתוב על בעלי משהו, ואמר לי משהו שהמשמעות שלו נוראית בעיני ואיני יודעת מה לעשות במקרה זה. ,אוקי, ואז הוא אמר זה בסדר שאבא הרביץ לך מכות, גם אני הייתי מרביץ לך... זה פשוט מפחיד, מפחדת מצד אחד להגיש נגדו תלונה במשטרה, ואיני יודעת מה עושים במקרה זה, לא יודעת  אם כדאי לנתק קשרים, כתבתי לבעלי לשעבר על שהוא שבר עציצים  וכמובן על אמירתו המצמררת, אך הוא לא הגיב. הוא ילד בעייתי בי  פולאר, אבל זו לא סיבה להתנהג כך, הוא מנצל לרעה  שאני חלשה ממנו, ואפשר לעשות מה שרוצים, ואם הייתי רעה ואסרטיבית  הוא לא היה נוהג כך כלפי,,   הוא יודע שאם הוא היה עושה ז\את לאבא שלו שחזק כמוהו  לפחות, הוא לא היה פוגש אותו יותר. במקום שיהיה בצד שלי, אחרי שעברתי כזו  אלימות ואיבדתי בן, הוא בוחר להיות בצד של החזק.  יש לציין שהיחסים ביניהם מעולם לא היו טובים במיוחד. שניהם מאד מאד עקשנים. אני בוכה כל הלילה וכמעט לא ישנה ולא  אוכלת. ובעיקר פוחדת ופוחדת... אודה לך מאד דבי שתייעצי לי בבקשה מה ניתן לעשות הלאה.. לנתק...... לא להתקשר אליו,.. איני יודעת איך להמשיך להתנהג אליו, בינתיים עברו יומים ולא דיברנו יותר. שואלת את עצמי, איך יש לילד תעוזה לדבר בצורה כזו, לא מתאים לי כזה דבר, אני לא מגיבה לאלימות מילולית.... מה אוכל לעשות בהמשך ,, ביתיים מרגיש לי מצוקה נוראית, ולא יודעת איך פותרים אותה.. אודה לך מאד אם תשיבי לי ושוב, הרבה הרבה תודה......

25/06/2017 07:50
מצוקה נפשית     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

דניאלה שלום,

זכורני, שפנית אלי בתחילת השנה גם מתוך תחושת מצוקה קשה לנוכח התנהגותו של בנך. 

גם אז כתבת כי את מפחדת מבנך וכי הוא מנצל את היותך "טובה וחלשה".

כתבתי לך אז, כי: " אם יש סיכוי שבנך יכבד אותך ויקיים אתך קשר נורמלי, זה יוכל לקרות, רק אם לא תפחדי ממנו ותוכלי להעמיד בפניו גבולות, שכן את תפגיני אז מולו את הכבוד שאת רוחשת לעצמך ודורשת אותו גם ממנו."

הוספתי אז, כי: "
אני יכולה לתאר לעצמי שאולי לבד יהיה לך קשה להתחזק בצורה כזו" ועל כן המלצתי לך בחום לפנות למטפל מקצועי (פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאל/ת) כדי לעזור לך להתחזק ולהיות יכולה לעמוד מול בנך ולדרוש את הכבוד שמגיע לך לקבל ממנו."

דברייך, כי בנך אינו מעז להפגין התנהגות אלימה כלפי בעלך, בשל היות בעלך, כפי שכתבת גם במכתבך הקודם, חזק מול בנך בעוד את מרגישה חלשה מולו, רק מחזקים את דעתי, כי חשוב שגם את תרגישי חזקה מול בנך וכי לשם אני ממליצה כי תיעזרי על ידי מטפל מקצועי.

אך רציתי להוסיף על כך את הדבר הבא:

ברור לי, שלא ניתן לצפות מצד בנך, מתי הוא יפגין התנהגות אלימה כלפייך, בין אם היא מילולית ובין אם היא פיזית.

אך ממה שכתבת במכתבך זה על בנך, על כך שהתרגז על הביקורת שהעברת על בעלך לשעבר, אני למדה, כי הוא אינו יכול לסבול לשמוע ממך כל ביקורת על אביו, גם אם ביקורת זו היא בעינייך לא משמעותית.

ומאחר והוא הגיב באלימות פיזית – בשוברו את העציצים בדירתך (גם במכתבך הקודם ספרת על אלימות מילולית מצדו), כנראה בשל היותו סובל ממניה-דפרסיה, ניתן להבין, כי כך הוא עלול להגיב באלימות כשהוא מתרגז.

ברור שאי אפשר לצפות מתי הוא יתרגז ויגיב באלימות כלפייך. וכל כך חשוב שלא יבטא שום אלימות כלפייך, כשמה שלדעתי יעזור בכך יהיה, כאמור, שהוא יחוש כי את חזקה מולו.

אך אם, כפי שכתבת, הוא הגיב באלימות פיזית כשהעלית ביקורת על בעלך, אני ממליצה, כי תמנעי מלהעלות ביקורת על בעלך מולו, מה שגם שכל ילד לא אוהב לשמוע ביקורת של הורה אחד כלפי ההורה השני, שכן שניהם חשובים לו, כך שגם ילד אחר, שהיה שומע מצד הורה אחד ביקורת על ההורה השני, גם אם לא היה מגיב באלימות לכך, היה נפגע או כועס.

בנוסף, אני ממליצה כי לא תפני לבעלך לשעבר בשום עניין שמפריע לך אצל בנך וזאת לאור היחסים בינך לבינו. 

לאור הצורך שהיה לך לשתפו ואולי לקבל ממנו עזרה רק מחזקים עוד יותר את דעתי, כי חשוב שתפני למטפל מקצועי, אותו תוכלי לשתף במה שעובר עלייך ולקבל ממנו כלים כיצד להתמודד עם בנך.

בהצלחה!

דבי.

28/05/2017 20:03
להפסיק או להמשיך     ו    שלמה שלמה    

שלום, מזה כחודשיים אני לוקחת חלק בטיפול ולאחר חודשיים המטפלת אמרה שהיא חושבת שאני לא צריכה יותר טיפול. בהרגשה שלי יש דברים שלא דוברו כי לא הבאתי אותם.
מה אני יכולה לעשות?

30/05/2017 07:20

שלום וברכה,

רציתי לשאול: האם שיתפת את המטפלת שלך בהרגשה שלך?

שכן אם לא – מאד חשוב שתשתפי אותה בהרגשה שלך, כי אחרת היא לא יכולה לדעת מה את מרגישה ולעזור לך באותם הדברים שלא העלית.

ואם לא שיתפת את המטפלת שלך בהרגשה שלך, יכול להיות שהסיבה היא כי היה לך קשה לעשות זאת?

ואם אכן היה לך קשה לעשות זאת, חשוב שתשתפי את המטפלת שלך בקושי זה. חשוב יותר כרגע שהמטפלת שלך תעזור לך להשתחרר מהקושי, שכן עד אז, יהיה לך קשה להעלות את הדברים שמטרידים אותך. אולי גם תגלי, שהקושי קיים גם במקומות אחרים ובעזרה שתקבל לגבי היכולת להשתחרר מקושי זה תמצאי, שאת נעזרת הרבה יותר מאשר רק ספציפית לגבי אותם דברים שלא העלית.

בהצלחה!

דבי.

12/04/2017 12:41

שלום,

לאחרונה, עכב אירועים שונים שעברתי בחודשים האחרונים התחלתי תהליך פנימי כלשהו שבמהלכו התחלתי להבין, שבמשך מעל עשור בעצם הייתי קורבן תקיפה מינית כמעט בלי טיפת מודעות לטראומה או לקשר הכנראה ישיר/עקיף במס' הבעיות הנפשיות, ובאישיות שלי מאז (כיום אני בן 27 ואין לי שמץ מתי הכל התרחש, משער גילאים 5-10).

כל יום שעובר אני יותר ויותר נזכר באירועים השונים ונורא חושש על הדרך שאבחר לגשת לנושא הרגיש, מדמיין מצב שבו "אפתח את תיבת פנדורה" ולא תהיה דרך חזרה.

חייב את הכוונות אנשי המקצוע פה, למטפל מקצועי בעל הנסיון הדרוש באזור הדרום, באר שבע. יש לציין שלא עברתי שום אבחון פסיכולוגי בחיים, חוץ מבמהלך לימודי התיכון (חרדות קשות ממבחנים, קשב וריכוז וכו'...) תודה רבה, רבה מראש, אנונימי.

19/05/2017 07:46

שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להביע את הערכתי על כך כי אתה מעוניין בעזרה. ואכן – חשוב שעזרה זו תבוא מכיוון של מטפל מקצועי, מומחה בתחום ומנוסה.

אני ממליצה כי תפנה ל"מסל"ן" – מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ואלימות נגב.

להלן הפרטים ליצירת קשר עם מסל"ן:
קו סיוע 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע: 1202 או 08-6421313
משרד: 08-6422626
פקס: 08-6421315
כתובת: ת.ד. 904 באר שבע 84107
דוא"ל: office@maslan.org.il
מחלקת סיוע: siyua@maslan.org.il
הפייסבוק שלנו: https://www.facebook.com/maslan.negev
בהצלחה!

דבי.

06/04/2017 14:19
הפרעת אישיות     ו    איתן איתן    

אובחנתי אתמול כבעלת אישיות גבולית.

אני קוראת על ההפרעה וכן מוצאת את קווי הדמיון ביני לבין המתואר.

מן הכתוב עולה מעין "גזר דין מוות" לסובלים מהבעיה, שכן כמעט אין לה מרפא, היא מתוארת כמחלת נפש ולא רק כהפרעה ולהבנתי רבים מהסובלים מהבעיה הגיעו לאשפוז בבית חולי נפש.

אשמח לקבל קצת יותר אינפורמציה.

19/05/2017 07:37

איתן שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להביע בפנייך את התנצלותי, על כי עד עתה לא השבתי לך - אך משום מה הודעתך לא הועברה אלי במייל. אפנה בעניין זה למנהלי הפורום.

שנית, ברצוני להביע את מחאתי על כך, כי הכניסו אותך לתוך הגדרה כללית, שאינה נותנת מקום לייחודיות שלך כאדם ואינה אומרת בעצם דבר עליך.

שנית, באשר לדאגתך כי אנשים המוגדרים כבעלי אישיות גבולית הם אנשים שאין להם מרפא וכי מדובר במחלת נפש וכו' – אין זה נכון כלל ועיקר. אישיות גבולית אינה מחלת נפש.

ומה שקובע לגבי האפשרות שאדם יעזור לעצמו הוא רצונו בכך.

ולכן, אם ישנם דברים המפריעים לך בחייך, אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול, שבהחלט יוכל לעזור לך, באם, כמובן, תרצה בעזרה זו.

בהצלחה!

דבי.

19/04/2017 18:07
עזרה במצב הנוכחי     ו    אלון אלון    

שלום,
אני גבר בן 36 שמקבל קיצבת נכות על רקע נפשי (בעיות אישיות). בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי.ללא אישפוזים.

כרגע אני מעוניין למצוא בת זוג לחיים.

עברתי מספר פעמים אבחון פסיכולוגי.

ידוע לי שיש לאנשים (או לנשים) דעות קדומות וסטיגמות לגבי אנשים עם מחלות נפש או מוגבלות נפשית.

אני חושש מאפשרות שלבת הזוג הפוטנציאלית יהיו דעות קדומות לגביי דבר שיצמצם את הסיכוי להכרות.

השאלות שלי הם:

1.האם לדעתך אני צריך לנהוג בחוכמה ולא לספר את כל הבעיות שלי בהכרות הראשונית (לספר למשל שאני מקבל קיצבת נכות ולא להרחיב) וזאת על מנת למנוע דעה קדומה לגביי.

אני חושב שעליי לספר על בעיותיי ולקבל תמיכה והבנה רק כשהקשר יהפוך ליותר רציני זא רק אז זה יהיה רלוונטי?

2.אני רוצה לציין שאינני סובל ממחלת נפש מסוימת.

האם לפי דעתך הסיכוי שלי להכיר הוא טוב? (תהיה סבירות פחותה יותר לדעה קדומה מצד הנשים)?

תודה ואבקש תשובה מורחבת

19/05/2017 07:30

אלון שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להביע בפנייך את התנצלותי, על כי עד עתה לא השבתי לך - אך משום מה הודעתך לא הועברה אלי במייל. אפנה בעניין זה למנהלי הפורום.

האם תוכל, בבקשה, לפרט מעט יותר על איזה רקע נפשי אתה מקבל קצבת נכות?

זה יעזור לי לקבל תמונה יותר ברורה לגביך ולדעת כיצד לענות על שאלתך.

תודה רבה,

דבי.

27/04/2017 13:16
גרושי בת     ו    גלי גלי    

שלום,

ביתי הטילה על כולנו פצצה כאשר יום בהיר ללא התראה או סיבה גלוייה החליטה כי ברצונה להתגרש.

מסתבר כי הזוגיות ביניהם נרמסה בשל קשיים אובייקטיביים,הוא לא התחשב ברצונותיה והיא נרמסה תחת אסרטיביות שלו. אציין כי מעולם לא אמרה לו את אשר מציק לה, במשך הזמן נטענה בתיסכולים. לזוג פעוט בן שנתיים.

אציין כי שניהם הורים מדהימים, וכי אני אוהבת את בעלה.

ניסינו לשוחח עימה, לשנסות לשכנע, נשלחה לטיפול פסיכולוגי ולפגישת יעוץ עם בעלה-הוא מאד נכון לשנות הרגלים לא טובים לסייע בכל דבר על מנת לשמור על שלמות המשפחה.

היא אינה מעוניינת בו יותר. מרגישה מיאוס ממנו ומחיי הנישואין. לאחר שלוש פגישות הפסיקה ללכת לפסיכולוג. לדאבוני היא מרבה לשלוח מסרונים חסויים כנראה עם חברה גרושה, שהרושם שלי הוא שהיא מסיטה אותה.

הבעייה היא שקשה לי מאד לקבל את הדבר. אני חשה צער גדול, רחמים על נכדי הקטן, מודעת לקשיים הרבים הצפויים לה במהלך ואחרי הגרושין. אני חשה כי "דיבוק" נכנס בה. מה זה הלהיטות הזו להתגרש פתאם....

מה עלי לעשות?

כיצד אני אמורה להתנהג? 

האם ניסיונות שיכנוע הם דבר נכון?

19/05/2017 07:13
גרושי בתי     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

גלי שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להביע בפנייך את התנצלותי, על כי עד עתה לא השבתי לך - אך משום מה הודעתך לא הועברה אלי במייל. אפנה בעניין זה למנהלי הפורום.

ובאשר לשאלתך:


אכן אני מבינה למצוקתך.

רציתי לשאול: את כותבת כי בתך "נשלחה לטיפול פסיכולוגי ולפגישת יעוץ עם בעלה". האם מהמילה "נשלחה" משתמע, שלא היה זה רצונה להגיע לפגישות אלה וכי היא עשתה זאת בעל כורחה?

אני שואלת זאת, כי תנאי ראשון לשיתוף פעולה של מטופל בטיפול הוא רצונו להגיע לטיפול, תהיה הסיבה אשר תהייה.

אולי בתך מלכתחילה לא הייתה מעוניינת להגיע לטיפול?

אם כן, חשבתי על האפשרות, שבעלה של בתך יפנה לייעוץ, בו ישטח בפני המטפל את מצוקתו בשל התעקשותה של בתך להתגרש וסירובה לפתוח עצמה לאפשרות לטפל בעניין דרך ייעוץ לבד ו/או יחד איתו. אולי תימצא אז הדרך, בה הוא יוכל לגרום לה להיפתח לאפשרות שיש לה תקווה בנישואין אתו.

באשר לשאלתך אם "ניסיונות שכנוע הם דבר נכון": נשמע, שבתך סגרה עצמה מפני האפשרות, שתחושתה כלפי בעלה תשתנה, מה שמביא אותה להיות סגורה לחלוטין על החלטתה להתגרש. לכן נראה לי, כי "ניסיונות שכנוע" מצידך רק יגרמו לה לרצות לגונן על עמדתה ולהתבצר בה ביתר שאת.

ומבחינתך, גלי, מה שנראה לי, כי כן כדאי לך לנסות, זה להביע בפני בתך צער על כך, שהיא אינה פותחת את עצמה לאפשרות, שאולי ישנם דרכים, שבאמצעותם היא אולי תחוש אחרת, כשאת גם אומרת לה, שבשבילה לא היית רוצה, שהיא תעשה צעד, שעליו היא עלולה מאד להתחרט בעתיד.

בדרך זו:


א. את לא יוצאת נגד עמדתה של בתך אלא רק מביאה בפניה את תחושתך. או אז אינך מביאה אותה לעמדת התגוננות מפנייך ולהתבצרותה בעמדתה ואולי היא אז תהיה פתוחה להיות קשובה לתחושת הצער שלך ותחשוב שוב על עמדתה.

ב. כשאת מעלה בפני בתך את חששך ואת דאגתך אליה, שהיא עלולה להתחרט בעתיד על צעד הגירושין, את פונה לנקודה אצלה, שאולי היא לא חשבה עליה, בשל התבצרותה בעמדתה העכשווית - נקודה שאולי תעורר בה חשש ומצוקה.

בהצלחה!

דבי.

17/05/2017 21:34

שלום רב,

בן זוגי אדם מקסים(בן 64). קיימת לו בעיה מושרשת שאיני יודעת כיצד להתייחס/להאיר/להעיר לו. הבעיה שהוא מדבר בלי סוף מול כל אדם , כל מאזין חסר סבלנות ומנסה להתרחק ממנו . אינו קולט שפת גוף של אותו מאזין, אני מנסה להאיר לו ביחידות בעדינות רבה , מעניין שהוא חסר סבלנות ובעל חוסר קשב לאחרים.

איך ניתן לעזור לו?
תודה,

אביטל


19/05/2017 06:42

אביטל שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להביע בפנייך את התנצלותי, על כי עד עתה לא השבתי לך - אך משום מה הודעתך לא הועברה אלי במייל. אפנה בעניין זה למנהלי הפורום.

רציתי לשאול: כיצד בן זוגך מגיב כשאת מעירה לו, כדברייך, בעדינות רבה. האם את חשה כי הוא לוקח את דברייך לתשומת לבו?

אני שואלת זאת, כיוון שתנאי קודם לכך שאדם (כל אדם) ירצה לשנות משהו בעצמו ולא משנה מה, הוא צריך לחוש, כי אותו הדבר מפריע לו.

במידה והעניין בעטיו פנית אלי אינו מפריע לבן זוגך, אולי תנסי, שוב כפי שאת יודעת לעשות -בעדינות - לומר לו , כי כואב לך שאנשים מתרחקים ממנו.

בזאת את תגעי :
א.     באכפתיות שלך ממנו, באמרך לך שכואב לך עליו.
ב.     באכפתיות שלו לגבייך – רצונו למנוע ממך כאב.

ובכך את מעלה נקודות שיכולות לנגוע בבן זוגך ובתקווה לגרום לו לרצות לשנות את התנהגותו.

באשר לדרך לשנות את התנהגותו – הייתי ממליצה על כך שיפנה לייעוץ – אך חכי עם העניין, עד שתהיי בטוחה, כי התנהגותו אכן מפריעה לו וכי הוא מעוניין לשנותה, אחרת הוא ידחה את הרעיון ועלולה אז להיות החמצה של האפשרות ,שיאמץ רעיון זה בעתיד.

מקווה שעזרתי,

דבי.

17/05/2017 21:34

שלום רב,
בן זוגי אדם מקסים(בן 64). קיימת לו בעיה מושרשת שאיני יודעת כיצד להתייחס/להאיר/להעיר לו. הבעיה שהוא מדבר בלי סוף מול כל אדם , כל מאזין חסר סבלנות ומנסה להתרחק ממנו . אינו קולט שפת גוף של אותו מאזין, אני מנסה להאיר לו ביחידות בעדינות רבה , מעניין שהוא חסר סבלנות ובעל חוסר קשב לאחרים.
איך ניתן לעזור לו?
תודה,
אביטל

02/04/2017 17:24


שלום,

אני די בטוחה שאני נמצאת כבר שנה עם קשר שסובל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית [או פסיכופט, עד עכשיו לא הצלחתי להפריד בדיוק]

בכל מקרה, אני לא יודעת מה לעשות. את יכולה להתחיל לדמיין מה זה אומר להיות בקשר כזה- בגידות, שקרים, טיולים לחו"ל, הלוואות ועוד.

אני לא יודעת מה לעשות.

אני חווה דיכאון חזק וטוטאלי, הוא גם גורם לי לחשוב שאני חולה- ואני אכן מרגישה כך.

אני סטודנטית כך שאין לי אפשרות לממן טיפול פסיכו', וכדורים נגד דכאון אני חוששת לקחת שכן יש אופציה שאעבוד בעתיד בשירות המדינה, וכידוע הם מבקשים גישה לתיק הרפואי ושוללים על טיפול פסיכיאטרי.

אין לי עם מי לדבר, ואין לי איך להסביר.

אני יודעת מבחינה הגיונית שדבר לא ישתנה וכי רק אסבול, אך לא מצליחה לדמיין את חיי בלעדיו.

יש אולי עמותה ללא עלות שיכולה לסייע לי? או משו בסגנון

בתודה מראש

04/04/2017 09:00

שרית יקרה,

צר לי על מה שעובר עלייך.

מאחר ואת סטודנטית, בכל אוניברסיטה קיים מרכז לייעוץ, עם מטפלים מקצועיים ואם קיימת עלות, היא, למיטב ידיעתי, נמוכה.

ישנן גם אוניברסיטאות, בהן במגמה הקלינית של המחלקה לפסיכולוגיה, הסטודנטים לתואר שני, כחלק מהכשרתם, מציעים טיפול פסיכולוגי, לדעתי ללא עלות.

הנכון ביותר הוא לברר באוניברסיטה, שבה את לומדת, מה האוניברסיטה יכולה להציע באשר למתן טיפול פסיכולוגי.

בנוסף, קיימים מטפלים, אשר מבינים את מצוקת האנשים, שאין להם אפשרות לשלם את התעריפים הרגילים של הפסיכולוגים הקליניים והם מעניקים טיפול בעלות נמוכה יותר. מטפלים אלה נמצאים במסגרת הקרויה: "טנא טיפול אפשרי" ואפשר למצוא אותם באינטרנט לפי שם זה.

כרגע, כדי שתוכלי להקל על עצמך, עד שתגיעי לטיפול, מה דעתך לשוחח עם רופא המשפחה שלך באשר לקבלת מרשם ממנו לכדור שיעזור לך עם מצב "הדיכאון הקשה", כפי את מתארת שאת מצויה בו. רופאי משפחה מורשים לעשות זאת. באשר לחששך שזה יכנס לתיק הרפואי שלך, שוחחי אתו על כך - לא נראה לי, כי הוא אמור לרשום יותר מאשר מרשם.

במידה ואמצא עוד אפשרויות של טיפול, אשמח לכתוב לך שוב.

מאחלת לך בהצלחה רבה!

דבי.

26/03/2017 08:06
לא הגיונית     ו    טלי טלי    

שלום רב.

יש לי בעיה נפשית קשה שאני לא יודעת איך לטפל בה.

הבעיה היא, שאני מגיבה רק מהרגש ולא מעבדת דברים בשכל, כאילו אין לי הגיון במוח, רק רגשות ואני נפגעת כל הזמן מכל דבר.

אני לא יודעת איך להתמודד עם החיים בשכל, רק מהרגש!

מה אפשר לעשות במצב כזה?

האם יש אבחון שיכול לבדוק ממה הבעיה נוצרת? או טיפול נפשי שיכול לעורר את השכל?!!

תודה מראש

29/03/2017 09:37

טלי שלום וברכה,

תחילה ברצוני לומר, כי בעיני, דברייך על כך, ש'את מגיבה רק מהרגש' ו'לא מהשכל' מצביעים על כך, כי את מאד מחוברת לעצמך, שכן את מגיבה מתוך שאת מרגישה וגם מודעת לסיבה לכך, שכן את כותבת, כי את 'נפגעת כל הזמן מכל דבר'.

נראה לי, שאת לא רואה את כל הנ"ל, שכן את מעידה על עצמך, כי את סובלת מ"בעיה נפשית קשה", מה שמוביל אותי למחשבה, כי את מאד שיפוטית וביקורתית לגבי עצמך.

כשמשהו מציק לנו, יהיה מה שיהיה, חשוב שקודם כל ניתן לו מקום וכבוד. יש למצוקתנו סיבות משלה, שמסבירות ומצדיקות את קיומה. חוסר קבלתנו אותה רק גורמת לנו סבל נוסף.

ורק כשניתן מקום וכבוד לאותו הדבר שמציק לנו, נוכל גם להתפנות לבירור, מה הביא אותנו למצוקה זו ואז גם למצוא דרך להשתחרר ממנה.

אני מבינה מדברייך, על כך שאת 'לא מעבדת דברים בשכל', כי את מתקשה לקבל את עצמך על מצוקתך, אותה הגדרת כהיותך 'נפגעת מכל דבר' ואף מבקרת את עצמך על כך (גם כתבת בתחילת דברייך, כי את סובלת מ"בעיה נפשית קשה", שכפי שכתבתי לעיל, מצביע בעיני על היותך מבקרת קשה את עצמך ושלא בצדק).

וממקום זה של חוסר קבלתך את מצוקתך, את מחפשת דרך שתלחם בכך, כפי שכתבת: "להתמודד עם החיים בשכל".

אך כל זמן שאיננו מקבלים את מצוקתנו וגם נחפש דרכים להלחם בה, לא באמת נטפל בה והיא תמשיך להתקיים בתוכנו. בנוסף, ביקורת שלנו על מצוקתנו רק מוסיפה לנו סבל על סבל.

לכן, הדרך שלך לעזור לעצמך, כפי שהגדרת אותה ב-: "ללמוד להתמודד עם החיים בשכל", מתעלמת מכך, שיש למצוקתך, כמו לכל הרגשה שיש לנו, סיבות שמסבירות ומצדיקות את קיומה, מה שמכוון להתייחס, כפי שכתבתי לעיל, למניעיה, דבר שיאפשר את ההשתחררות ממנה.

וטיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור בכך, שכן לבד לכולנו קשה לעשות את הנ"ל, הרי אנחנו מצויים בתוך הקושי.

לכן, אני שוב מחמיאה לך על המחשבה לפנות לטיפול פסיכולוגי ואין לי ספק, שבזכות המודעות המרשימה שלך למה שאת מרגישה, תוכלי להפיק תועלת מרובה מטיפול פסיכולוגי ולהשתחרר ממצוקתך.

בהצלחה!

דבי.

24/03/2017 19:38
מחשבות אובדניות     ו    עופר עופר    

שלום,

אני בשנות העשרים לחיי ומטופל בזיפרקסה
( עבור סכיזופרניה ).

אני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי להסיר מחסומים ולהגיע למימוש עצמי ולהיות מי שאני באמת מבחינה חברתית וכו...

אבל... יש לי בעיה, גם אם אלך לטיפול פסיכולוגי וזה יעזור לי אז אחר כך תבוא מחשבה טורדנית ותהרוס לי את הכל, זה קורה עכשיו כאשר אני "מסדר לעצמי את הראש" אז תיכף באה מחשבה טורדנית והורסת לי את הכל ( את החיים ).

אני צריך כיוון לאן לפנות, אולי עליי קודם לקחת כדור נגד מחשבות טורדניות ואז ללכת לטיפול פסיכולוגי או שיש טיפול בלי כדורים שיטפל לי במחשבות הטורדניות ויעזור לי להגיע למימוש עצמי מבחינה חברתית הרגשתית וכו,

תודה. 

29/03/2017 08:50

עופר שלום וברכה,

תחילה רציתי לשאול: בגוף דבריך אתה מדבר על מחשבות טורדניות - האם המחשבות הללו הן אבדניות?

ולגבי שאלותיך:

אתה מעלה חשש שתגיע לטיפול פסיכולוגי אך ש"אחר תבוא מחשבה טורדנית ותהרוס לך את הכול". אולי גם זו מחשבה טורדנית?

נראה לי עופר, כי כדאי שתתייעץ עם פסיכיאטר (שאולי כבר יש לך קשר אתו) על המחשבות הטורדניות מהן אתה סובל, כדי שהוא יבדוק, מה ניתן תרופתית לעשות כדי לעזור לך.

ובאשר לטיפול פסיכולוגי : כתבת, שאתה רוצה להיות "מי שאתה באמת מבחינה חברתית". אמנם לא פרטת, אך כתבת קודם לכן, כי אתה מעוניין "להסיר מחסומים". לכן חשבתי ,שאולי רצונך "להיות מי שאתה מבחינה חברתית" קשור לסיטואציות חברתיות (תקן אותי אם לא קלטתי אותך נכון).

לאור כל זאת עלה בדעתי, שאולי כדאי שתשקול טיפול פסיכולוגי קבוצתי, שם תהיה לך ההזדמנות ללמוד לקחת מקום ולהביע את עצמך בסיטואציה חברתית.

מקווה שעזרתי,

דבי.

 

16/03/2017 20:01

הייתי מעוניינת לדעת מה ההבדל בין טיפול בפסיכותרפיה לטיפול פסיכולוגי רגיל. והאם באמת יש צורך בתקופת טיפול של למעלה. 

19/03/2017 09:06

רינה שלום וברכה,

אין הבדל בין "פסיכותרפיה" ל"טיפול פסיכולוגי" – אלה שתי הגדרות לאותו הדבר. "פסיכותרפיה" הוא פשוט התרגום העברי להגדרה באנגלית: "Psychotherapy".

באשר לשאלתך על אורך הטיפול: זה לגמרי תלוי במטופל – במטרות שהוא מציב לעצמו, שהרבה פעמים הוא מגיע להגדירן יחד עם המטפל ואז, כשהוא חש שמטרות אלה הושגו.

מניסיוני, שהוא רב, כל מטופלי ידעו מתי אין להם צורך יותר בטיפול – תחושתם הייתה, שיש באמתחתם את מה שהם זקוקים לו כדי להרגיש טוב עם עצמם ועם חייהם.


בברכה,

דבי.

16/03/2017 19:59
חוסר מוטיבציה     ו    שני שני    

כל חיי היו לי גלים של תקופות רעות בהן הייתי לא מרוצה מעצמי, מהתפקוד שלי בחיים, וכתוצאה מכך הייתה לי תחושת מועקה גדולה.

כשהטריגר נרגע אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי ומרגישה יותר מרוצה. עם זאת תקופה ארוכה לא הרגשתי אושר במלוא מובן המילה, לא יודעת אם זה בגלל ציפיות גבוהות מידי או כי תמיד היה משהו אחר ברקע שמנע ממני להיות שמחה באמת.

אני נמצאת באמצע שנות ה-20 לחיי, יש לי מקצוע, עזבתי את בית ההורים, יש לי בן זוג, ועדין בכל התחומים האלה יש לי איזשהו חוסר בטחון לגבי העתיד. האם המקצוע שלי מתאים לי, האם אני מתאימה למקצוע, ואם מה שאני עושה כרגע לא מתאים לי, מה כן? עם הבן זוג יש לנו חוסר הסכמה בנוגע למתי ואיך למסד את הקשר ולהביא ילדים לעולם, ולמרות שהגענו לאיזשהי החלטה ביחד אני עדין חוששת שדברים לא יסתדרו.

ובאופן כללי המצב בארץ (לא רק הבטחוני) ואיך זה מתבטא בכל התשתיות גם כן מתסכל אותי ומשפיע עלי כמעט בכל תחום בחיים.

בזמנו פניתי לרופא פסיכיאטר שהרגיע אותי שאני לא סובלת מבעיה נפשית אבל יכולה להעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. מפאת חוסר זמן ומוטיבציה לא פניתי לטיפול.

רציתי לשאול האם הטיפול יכול לעזור ואיך הוא ישנה את המצב? זאת אומרת, מה מטרת הטיפול ומה אני ארגיש אחרת אחרי שאני עוברת אותו?

19/03/2017 08:49

שני שלום וברכה,

לי נשמע, שני, שאת מגיעה לכל מיני בחירות, כמו לעזוב את בת ההורים, בן זוג, מקצוע, אך שאת לא סומכת על בחירות אלה שלך ומכאן החששות מהן את כה מוטרדת.

ואני בהחלט יכולה להבין, מדוע אז אינך מאושרת - אנו מאושרים כשאנו סומכים על עצמנו, שכן אנו אז מרגישים שלמים עם בחירותינו בחיים, תהיינה אשר תהיינה, וכתוצאה חשים סיפוק וכיף עם עצמנו וחיינו.

בוודאי שטיפול יכול לעזור. בטיפול תוכלי, יחד עם המטפל/ת, להבין מה מביא לחששותייך ויחד אית/ה למצוא את הדרך להשתחרר מהם.

אך שני, אינני ממליצה על טיפול קוגניטיבי התנהגותי אלא על טיפול פסיכודינמי.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מתמקד יותר בהווה – בתוכן של המחשבות המציקות ובלמידה ותרגול של התנהגויות חדשות מתוך מטרה ליצור שינוי בדפוסי החשיבה.

לעומת זאת, הטיפול הפסיכודינמי שם במרכזו התבוננות בעולמו הפנימי של  האדם. הוא אינו מסתפק בהתייחסות לתוכן של המחשבות המציקות כמו בטיפול הקוגניטיבי – התנהגותי, אלא מתייחס לתחושותיו של המטופל, שאחראיות להופעתן של המחשבות המציקות. וכפי שתיארתי לעיל, המטפל, יחד עם המטופל, מברר מה עומד בשורש תחושות אלה, ממה הן נובעות - מה שמאפשר למצוא יחדיו את הדרך להשתחרר מהן. לא פעם, בטיפול פסיכודינמי, המטופל מגלה, שחוויות שעבר בחייו מסבירות, מדוע הוא חש את מה שהוא חש בהווה ועל כן יהיה חשוב בטיפול להתייחס לחוויות אלה.

ומאחר ולכל חששותייך יש בעיני, כפי שכתבתי בראשית דברי, מכנה משותף, שהוא – הקושי שלך לסמוך על עצמך ועל בחירותייך – הרי שנראה לי, כי כדי לעזור לך, חשוב להבין מה עומד מאחורי קושי זה.

ממליצה בחום, שני, שתפני לטיפול פסיכולוגי -חבל שתסבלי ,כשבהחלט ניתן לעזור לך להשתחרר מסבלך.

בהצלחה!

דבי.

08/03/2017 18:16
דיכאון אחרי לידה     ו    מלמד מלמד    


היי, בת 30 ואמא ל2 כאשר הבכורה בת 2.9 והקטן 1.8.

ואני חושבת שאני בדכאון.

עברתי הריון לא פשוט נפשית עם הקטן שלי. כמעט כל בדיקה בהריון שלו הייתה כרוכה בבכי...המון המון המון בדיקות מי שפיר בשלב מאוחר של ההריון, מומחי ראש כליות בטן וכל מה שתרצי ובשביל הקינוח הוא נולד בקיסרי.

וגם אז לא היה קל, לא רק שעברנו דירה מס' ימים אחרי שנולד הוא היה גם תינוק לא פשוט..כל היום בכה ביום ובלילה.

ברוך השם כבר הכול מאחוריי , הוא כבר גדול יחסית ויותר קל...אבל נראה שדווקא עכשיו הכול צף לי.

יש לי הרבה התפרצויות, אני צועקת כל הזמן אני מרגישה שאני מאבדת שליטה - לפעמיים אני מתחבאת בשירותים/ מקלחת ובוכה , אין לי כמעט חשק מיני מה שמאוד מפריע לי ובעיקר לבעלי . חשבתי שאם אני אשיל את הק"ג המיותרים אני ארגיש יותר טוב עם עצמי, אבל זה לא קורה. אין לי חשק לכלום לא בא לי לעבוד ( אין ממש ברירה) לא בא לסדר את הבית לא בא להשקיע בזוגיות לא בא לי לסיים את הלימודים בקיצור אין לי חשק לכלום.אני לא מכירה את עצמי ככה , איפה כל האנרגיות שלי? השאיפות שלי? הכוח רצון שלי להתקדם ולעשות משהו..

אני יודעת שאני צריכה לעשות משהו עם עצמי אבל לא ממש יודעת איך להתחיל. אשמח אם תוכלי לעזור לי.

16/03/2017 07:17

אישה יקרה,
 
תחילה התנצלותי על תשובתי המאוחרת – לא התפניתי קודם לכן לענות לך.

אין ספק, שמצד אחד את במצוקה קשה ומאידך, את רוצה בכל מאודך להשתחרר ממנה, כשגם ניסית לעשות זאת דרך "השלת הק"ג המיותרים" - כפי שתיארת, אך אינך מצליחה, מה שעוד יותר מתסכל אותך.

אני מאד מתרשמת מהיכולת שלך הן לתאר במדויק מה עובר עלייך והן למודעות שלך לכך, שכל מה שעברת עם הקטן שלך - הן בהריון שלו והן כשהוא היה תינוק קטן - "צף עכשיו" כדברייך.

קורה לא פעם, שכשהחיים מציבים בפנינו התמודדויות לא פשוטות, אנו מגייסים את כל כוחותינו וגם מעבר לכך כדי לעמוד בהן. אנו לא מרשים אז לעצמנו לתת לקושי להוריד אותנו, כי אנחנו יודעים שעלינו להתמודד. וכשמדובר בילדך היקר, שהאחריות כולה עליך לדאוג לו הן בהריון והן אח"כ, אני כל כך יכולה להבין, אם שמת את עצמך בצד, כדי לא לתת לרגשות הכה טבעיים שבוודאי עלו בך כמו אולי חרדה, תסכול ועוד, לקחת מכוחותייך להתמודד. אך כל זה לוקח כל כך הרבה אנרגיה מאיתנו.

ועל כן, כל כך מובן, שדווקא לאחר שהמצבים הקשים, שדרשו מאיתנו התמודדויות לא פשוטות ולקחו מאיתנו כל כך הרבה מכוחותינו, עוברים, הנפש, שכה התעייפה מהמאמץ שהיא עברה, רוצה ומרשה לעצמה לפרוק מעליה את כל הרגשות הקשים שהיא צברה והחזיקה בתוכה במשך אותם מצבים קשים.

נראה לי, מהתיאור הכה מדויק שלך את מה שאת עוברת, שזה מה שקורה לך כיום.


ובוודאי שניתן לעזור לך להשתחרר ממצוקתך!

ברור לי, כי כל מה שאת זקוקה לו זו אוזן מקצועית, שיחד אתך תעזור לך להגיע להבנה של מצוקתך הקשה, תהיה אתך בה וגם תדע לעזור לך להשתחרר ממנה. 

אין לי ספק, שהמודעות המרשימה שלך לעצמך והרצון הכביר שלך להשתחרר ממצוקתך יעזרו לך להפיק את מלוא התועלת מפנייה למטפל/ת מקצועי/ת כמו פסיכולוג/ית או עובד סוציאלי/ת.

בהצלחה!

דבי.

11/03/2017 21:00
חוסר מוטיבציה     ו    שני שני    

כל חיי היו לי גלים של תקופות רעות בהן הייתי לא מרוצה מעצמי, מהתפקוד שלי בחיים, וכתוצאה מכך הייתה לי תחושת מועקה גדולה. כשהטריגר נרגע אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי ומרגישה יותר מרוצה. עם זאת תקופה ארוכה לא הרגשתי אושר במלוא מובן המילה, לא יודעת אם זה בגלל ציפיות גבוהות מידי או כי תמיד היה משהו אחר ברקע שמנע ממני להיות שמחה באמת.
אני נמצאת באמצע שנות ה-20 לחיי, יש לי מקצוע, עזבתי את בית ההורים, יש לי בן זוג, ועדין בכל התחומים האלה יש לי איזשהו חוסר בטחון לגבי העתיד. האם המקצוע שלי מתאים לי, האם אני מתאימה למקצוע, ואם מה שאני עושה כרגע לא מתאים לי, מה כן? עם הבן זוג יש לנו חוסר הסכמה בנוגע למתי ואיך למסד את הקשר ולהביא ילדים לעולם, ולמרות שהגענו לאיזשהי החלטה ביחד אני עדין חוששת שדברים לא יסתדרו.
ובאופן כללי המצב בארץ (לא רק הבטחוני) ואיך זה מתבטא בכל התשתיות גם כן מתסכל אותי ומשפיע עלי כמעט בכל תחום בחיים.
בזמנו פניתי לרופא פסיכיאטר שהרגיע אותי שאני לא סובלת מבעיה נפשית אבל יכולה להעזר ב טיפול קוגניטיבי התנהגותי. מפאת חוסר זמן ומוטיבציה לא פניתי לטיפול.
רציתי לשאול האם הטיפול יכול לעזור ואיך הוא ישנה את המצב? זאת אומרת, מה מטרת הטיפול ומה אני ארגיש אחרת אחרי שאני עוברת אותו?
 

11/03/2017 20:52
חוסר מוטיבציה     ו    שני שני    

כל חיי היו לי גלים של תקופות רעות בהן הייתי לא מרוצה מעצמי, מהתפקוד שלי בחיים, וכתוצאה מכך הייתה לי תחושת מועקה גדולה. כשהטריגר נרגע אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי ומרגישה יותר מרוצה. עם זאת תקופה ארוכה לא הרגשתי אושר במלוא מובן המילה, לא יודעת אם זה בגלל ציפיות גבוהות מידי או כי תמיד היה משהו אחר ברקע שמנע ממני להיות שמחה באמת.
אני נמצאת באמצע שנות ה-20 לחיי, יש לי מקצוע, עזבתי את בית ההורים, יש לי בן זוג, ועדין בכל התחומים האלה יש לי איזשהו חוסר בטחון לגבי העתיד. האם המקצוע שלי מתאים לי, האם אני מתאימה למקצוע, ואם מה שאני עושה כרגע לא מתאים לי, מה כן? עם הבן זוג יש לנו חוסר הסכמה בנוגע למתי ואיך למסד את הקשר ולהביא ילדים לעולם, ולמרות שהגענו לאיזשהי החלטה ביחד אני עדין חוששת שדברים לא יסתדרו.
ובאופן כללי המצב בארץ (לא רק הבטחוני) ואיך זה מתבטא בכל התשתיות גם כן מתסכל אותי ומשפיע עלי כמעט בכל תחום בחיים.
בזמנו פניתי לרופא פסיכיאטר שהרגיע אותי שאני לא סובלת מבעיה נפשית אבל יכולה להעזר ב טיפול קוגניטיבי התנהגותי. מפאת חוסר זמן ומוטיבציה לא פניתי לטיפול.
רציתי לשאול האם הטיפול יכול לעזור ואיך הוא ישנה את המצב? זאת אומרת, מה מטרת הטיפול ומה אני ארגיש אחרת אחרי שאני עוברת אותו?

03/03/2017 18:30

דבי שלום רב

שמי רחלי ואני בת 43, נשואה+3 ילדים בגילאי 14,11,6, נשואה לבעלי 16 שנה (מכירים עוד מהתיכון).

בעלי מאוד אוהב להסתובב בשווקים, גם אני פעמים רבות מיצטרפת אליו.

הקניות הפכו להיות אובססיביות לגבי כל מיני דברים, ועם השנים הבית החל להתמלא בהמון דברים שבהתחלה הוחבאו בבויעדם, בארונות הבגדים, בכל מיני מקומות בבית.
בשל חוסר המקום בבית, בעלי הכניס דברים לארגזים והחל לסדר במיקלחון של חדר הורים. 
המקום התמלא לגמרי, וארגזים החלו להיערם בבית, במטבח, בסלון.

הדבר הפך להיות בלתי ניסבל, הילדים סובלים מחדרים עמוסים בבובות (בהתחלה זה היה מגניב, אבל הבובות נערמות ונאספות וניקנות והן צוברות אבק והילדים לא מעוניינים לשחק בהם).
האגרנות הפכה להיות הכל מהכל, בעיקר בובות קטנות וגדולות, ומחשבים ישנים שניזרקו, הרבה כבלים, ג'ויסטיקים, משחקי מחשב.

בהתחלה הייתי בטוחה שמשהו איתי לא בסדר, שהפכתי להיות מלוכלכת כי לא הצלחתי להשתלט על הניקיונות בבית. מצאתי את עצמי מעבירה ממקום למקום דברים כדי לנקות, לרענן את הבית.
קשה לי נורא, בעלי מודע לבעיה, אך הוא ממשיך מידי יום אחד בשבוע לינסוע לשוק פישפשים ולקנות דברים.
גם כלכלית כבר קשה, הקניות גם נעשות דרך אי.ביי, עליאקספרס........בקיצור בעלי מכור ואני מתוסכלת ועצבנית, ולא יודעת מה לעשות.

כבר חשבתי על גירושים.

המצב החמיר מאוד בתקופה האחרונה, המשפחה שלו מיודעת, טוענים שהוא זקוק לטיפול, אף אף אחד לא עושה שום דבר.

אובדת עיצות.

אשמח לתובנות ולעזרה.

רחלי

06/03/2017 05:36

רחלי שלום,

מכתבך אכן נוגע ללב.

אין ספק, שלבעלך בעיה שדורשת טיפול.

מצוין שהוא מודע לבעיה, שכן ראשית זה אומר, שיש לו בקרה שיפוטית על עצמו ושנית, בזכות מודעות זו, אני תקווה, שהוא יסכים להתייעצות עם פסיכיאטר, כדי לברר אתו על אפשרות של טיפול תרופתי, שבהחלט עוזר בסוג מקרים כזה.

לא יתכן שמצב זה ימשך וימשיך לגרום סבל לך ולכל המשפחה.


יתכן ובנוסף כדאי גם לשקול טיפול פסיכולוגי. אך הפנייה לפסיכיאטר לצורך ברור על אפשרות קבלת טיפול תרופתי היא בעיני הדחופה יותר.

בהצלחה!

דבי.

01/03/2017 20:29
חרדה בזוגיות     ו    יעל יעל    


שלום שמי יעל רווקה בת 37

יש לי קשר זוגי עם בחור שבעברו היה ערבי ונמצא בסוף תהליך גיור,

יש לו 2 ילדים מקשר עם בחורה יהודיה , ללא נישואים , יש לו קשר חזק ומאוד דואג לילדים ולבחורה .

אני מחכה ומצפה כשנתיים שהקשר ביננו יתמסד.

כרגע הוא בסוף תהליך הגיור וההרגשה שלי שעומד לסיים את התהליך ואנחנו נוכל להתחתן גורם לי פתאום לחרדות והיסוסים אם אני עושה את הדבר הנכון, אני מאוד לחוצה ופוחדת מלהתקדם בקשר זה לנשואים. לא יודעת מה עובר עליי פתאום קיבלתי רגליים קרות , אני מאוד אוהבת את הבחור ויש ביננו הבנה והתאמה בנפש , אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה אני רוצה. בעבר כבר ידעתי שיש לי חרדה חברתית אבל לא יודעת אם קשור

אנא עיזרו לי בבקשה

יעל
 
 

06/03/2017 05:22

יעל שלום וברכה,

תוכלי בבקשה לפרט, למה את מתכוונת ,כשאת כותבת על כך, שאת "ממש מבולבלת ולא יודעת מה את רוצה, כשאת תוהה, אם זה קשור ל'חרדה חברתית' – שגם לגביה רציתי לשאול אותך, למה את מתכוונת.

כל זאת כדי שאבין את מהות מצוקתך.

תודה,

דבי.

23/02/2017 18:40
חרדה וטיפול     ו    ירצל ירצל    

שלום,

אני מטופל כבר מספר שנים בתרופות פסיכיאטריות נוגדות אובססיביות וחרדה. במהלך 2.5

השנים האחרונות הצלחתי להתמודד עם הלימודים האקדמיים (למרות חרדה משמעותית מלימודים) בזכות הסיוע התרופתי.

בקיץ האחרון החליפו לי תרופות בגלל תופעות לוואי, ומאז אני לא מצליח לתפקד. עזבתי את הלימודים בשל התגברות החרדה מהלמודים, היה לי כבר התקף חרדה מספר פעמים בזמן הלימודים והיעדר יכולת להתמודד.

רציתי לדעת האם קיימים סוגי טיפול פסיכולוגיים שבזמן קצר (יחסית...מספר חודשים הכוונה) יכולים להביא לשיפור משמעותי? האם יש טיפולים "ממוקדים" לחרדה מועצמת הקשורה למשהו ספציפי?

יש לציין, כי עומדים לרשותי רק 30 מפגשים מסובסדים, וחשוב לי לדעת האם מדובר במספר מפגשים מספיק לטיפול כנ"ל, או שמא מדובר במעט מפגשים? פשוט אין לי אפשרות לשלם מחיר מלא... אודה לכל עצה בעניין.

תודה! 
 

26/02/2017 10:12
חרדה וטיפול     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

ירצל שלום,

מדבריך משתמע, שהתרופות הקודמות אכן סייעו לך, בניגוד לתרופות החדשות. נראה לי, שיש מקום שוב לבדוק את נושא התרופות, כדי להגיע לתרופות שיסייעו לך, מבלי שיגרמו לתופעות לואי.

באשר לטיפול – כשאדם במצוקה כלשהי, בוודאי עקב חרדה ונטיות אובססיביות – אני תמיד ממליצה לנסות בנוסף לטיפול תרופתי גם טיפול פסיכולוגי.

אין לדעת מראש את זמן הטיפול הדרוש לטיפול, שכן זה תלוי במטופל - לכל אדם יש את הקצב שלו שבו הוא עובר תהליך טיפולי.

ובאשר לשיטת טיפול – אכן יש שיטות טיפול שונות, ביניהן שיטת טיפול ממוקד קצר טווח, אך גם פה, אין לדעת מראש אם זהו הטיפול המתאים לך.

אולי, מאחר ונושא התשלום לטיפול הוא חשוב לך, כדאי שתנסה מספר פגישות של טיפול ממוקד קצר טווח כמו 'טיפול קוגניטיבי -התנהגותי 'ותראה בעצמך אם אתה מפיק מכך תועלת.

תוכל תמיד לעבור לטיפול בשיטה אחרת, כמו טיפול שיורד יותר למניעים של מצוקתך – אם כי יש בהחלט סבירות, שטיפול זה יצריך זמן ממושך יותר מאשר 30 פגישות.


אך יש מקומות, שהתשלום לטיפול פסיכולוגי בהם הינו זול יותר מאשר הטיפול הפרטי:

-          קליניקות של סטודנטים לפסיכולוגיה קלינית לתואר שני בכל האוניברסיטאות.
-          "טנא טיפול אפשרי" (ניתן למצוא אותו באינטרנט לפי שם זה),
-          כן קליניקות באוניברסיטאות כמו תל-אביב, חיפה, ירושלים ובר-אילן.

בהצלחה!

דבי.


תוכן מומלץ
Copyright © 2018 myshrink.co.il כל הזכויות שמורות
אתר פסיכולוגים מציג בפניכם מידע ועסקים מומלצים מתחום הפסיכולוגיה
מחפשים פסיכולוגים באזור מגוריכם? מלאו את הטופס וקבלו פניות
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר

שם מלא:
טלפון:
אימייל:
יישוב:
אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד!