myshrink.co.il
כניסה למנהלים

פורום פסיכולוגים

מנהלי הפורום:
סיון פלג
סיון פלג
פסיכולוג (מ
הודעות רלוונטיות מהפורום:
איך לצאת מאיזור הנוחות תקיעות
07/02/2019 11:40 היי סיון. קודם כל אני ממש מודה לך על העזרה בפורום בלי טיפול זה מאוד עזר לי
חשש מפחד-תשובה מאסנת גרתי ליעקב
12/08/2018 09:43 שלום יעקב, הבן שלך עשה בחירה והדבר שאתה יכול לעשות למענו כהורה (לילד בגיל ה
רוצה לשנות את המצב רוח
04/05/2019 09:52 יש לי מצב רע ואני רוצה לשנות אותה, אם מבחינת תדמית ריקנות עיסוק ואני מרגישה
שלום לגברתי
09/01/2019 11:48 ראשית אחזק אותך על הכוחות שאת מפגינה. לנהל את משק הבית, לתחזק תא משפחתי ולד
כניסה לפורום

מנהלי הפורום

סיון פלג
סיון פלג

פסיכולוג (מ.ר. 27-117763) בעל ניסיון בטיפול ואבחון פסיכולוגי, וכן בשיקום פסיכוסוציאלי. כיום אני מטפל בקליניקה נעימה ברמת-גן בגישה אינטגרטיבית, המשלבת אוריינטציה פסיכודינאמית לצד אלמנטים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. ולצד פרקטיקה זו עומל על שלל..

כתוב נושא חדש
הודעה / מחבר
תאריך / שעה
17/09/2018 12:24
חרדת נטישה     ו    רננה רננה    

הייתי שמחה לדעת מה התסמינים לחרדת נטישה..
האמת היא שאני פשוט כל הזמן צריכה שיהיו איתי או סביבי אנשים ואני לא רוצה להיות לבד גם לא לרגע אחד...
האם לדעתכם מדובר על חרדת נטישה?

19/09/2018 21:30

רננה שלום, 
חרדת נטישה היא לא בפורמט של קיים או לא קיים, אלא תופעה מאוד רחבה שקיימת במידה כזו או אחרת אצל כל אדם. לכן גם אני חושב שהשאלה היא לא האם יש לי או אין לי חרדת נטישה אלא כיצד אני מעצב את מערכות היחסים המשמעותיות שלי? האם אני נשאר עם אנשים מתוך בחירה או מתוך פחד? ושאלות מהסוג הזה... 
שאלי את עצמך מה את מרגישה כאשר את לבד? לאן המחשבות לוקחות אותך כאשר אין אנשים סביבך? מה קורה לך כאשר את מבקשת לסיים מערכות יחסים? זו תהיה נקודת פתיחה טובה בכדי להבין את מה שאת חווה.
לאחר שתעני לעצמך על שאלות אלו, את מוזמנת לשאול שוב בפורום ולספק יותר פרטים, כך אוכל להתייחס ספיציפית לשאלות שאת מעלה.



16/09/2018 21:45

אני בן 30, התחלתי להקריח לפני 5 שנים וזה כרגע בתקופה הזו נהיה בלתי נסבל.
אני כבר כמה שנים מתעסק עם זה המון ביום יום. שם מינוקסי (תרופה) פעמיים ביום, שמפו מיוחד, וזה נראה לא טוב בכלל וקשה לי להשלים עם הקרחת. חשבתי על השתלה בטורקיה, זה עסק יקר ומצריך טיפול ארוך טווח ואין לי כוחות להשתעבד לזה כל החיים.
מאבד את הרוח מהמפרשים. איך אפשר להתמודד עם זה?
ממש אנטי קרחת.

19/09/2018 21:13

אלעד שלום,
אני לא מכיר את הסטטיסטיקות של התקרחות אבל נראה לי שזו תופעה די שכיחה בקרב גברים (ישראלים) ושזו תופעה שמתחילה יותר ויותר מוקדם. ולמרות שזו תופעה די שכיחה, היא מקור למתח רב מאחר והיא נוגעת בדימוי גוף ותפיסת העצמי שלנו. גם המיתולוגיה שלנו (סיפור שמשון לדוגמא) הטמיעה בנו תודעה של גבריות וכוח והקשר שלהם לשיער או העדר שיער. 
יש הרבה דיסאינפורמציה בנושא, ולא מעט שרלטנים שמבטיחים הצמחת שיער. הם בונים על תחושת חוסר האונים והתקווה שלך שיש פיתרון כלשהו לנושא. הישמר מכך.
אני חושב שיש איזשהו שלב שבו אפשר (או צריך) להרפות מהניסיונות למנוע את ההתקרחות. אני לא יודע אם הגעת לשלב הזה עדיין (נשמע שלא), אבל העיסוק היומיומי שלך בנושא מכניס מתח נוסף (שמשפיע על ההתקרחות) וגם הופך את הנושא למשהו שהוא מראית הכל. מין תחושה שזה הדבר החשוב ביותר. וככל שאתה עוסק בזה יותר, כך גם התחושה הזו משתלטת על הנפש.

יהיה בזה מן הצביעות להגיד לך להרפות מהניסיונות למנוע את ההתקרחות מאחר וזה מפריע לך. עצתי היא לקבוע איזשהו לוח זמנים, דדליין, שעד אליו אתה מתעסק עם הנושא ומשקיע בזה אנרגיה, ובאם אין תוצאות, עובר לצד השני של המתרס, ומנסה לקבל את עצמך, ואת הכוח שלך, ואת היופי שבך גם בלי שיער. 
 

16/09/2018 21:45

תמיד הייתי רגשן. אבל לאחרונה עברתי לגור במרכז הארץ (חצי שעה מהעיר המרוחקת שהייתי גר 22 שנה אצל ההורים)
אני גר לבד, כל פעם נעלב על חברים. נעלב על כולם כולם. כל אחד בתורו. נעלב שאחד חבר רק בשביל לשחק בסוני כשמשעמם לו, ואחד רק חבר לבירה ואחד רק לחדר כושר ויש לי רק 2 חברים ממש קרובים. וגם הם מאוד מאכזבים אותי
נסיתי כבר להחליף חברים
נרשמתי לחדר כושר, עבדתי בעבודות כאלה ואחרות, משחק כדורגל אבל שום חברה הם לא בראש שלי. אולי כן, אבל ממש מעט.
מה גם, שאני בא להורים שלי, קשה לי לחזור לפה. אני נשאר לשם יתר זמן
קשה לי לחזור לעיר. גם מבחינה כספית אני מתבאס על כל הכסף שנשרף לי כל חודש, במקום "לחיות את החלום" אני חי בתסבוכים על אחרים. אחיין שלי מבקש ממני דברים, גם שאני לא רוצה ולא בא לי. קשה לי להגיד לו לא. אני נתקף מצפון על כל דבר.
מה אפשר לעשות ? זה מצריך טיפול?

19/09/2018 20:50

שלום מאור,
פתחת ואמרת שעברת לעיר אחרת, ונראה מדבריך שזה הבסיס לקשיים. אתה גר לבד, ומקיים אורח חיים עצמאי, ונראה שהמעבר ממחייה אצל ההורים למחייה עצמאית לא הולך חלק. כשחבר אחד או שניים מעצבנים זה די נורמטיבי, כשכולם כולל כולם (חברים ואחיין, והוצאות כספיות, וכולי) מעצבנים אז זה מחזיר את הזרקור אליך ואולי אל איזשהו קונפליקט פנימי שלך ביחס למקום שבו אתה נמצא. טבעם של קונפליקטים לייצר מתח, וכאשר הם לא מעובדים, המתח הזה יוצא החוצה בצורה של כעסים, תגובות רגשיות חריפות, כעס, וכולי. 
האינטואיציה שלי אומרת שעשית את הצעד הנכון בכך שעברת לגור לבד, והקשיים שאתה חווה הם משברים שעימם אתה צריך להתמודד. אולי יש קול פנימי אצלך שרוצה לחזור לחיק ההורים וקול אחר שיודע שזה לא הדבר הנכון. אין לי מספיק מידע בכדי לייעץ באופן קונקרטי. אך אני חושב שכדאי לפנות לייעוץ מקצועי ולברר דברים יותר לעומק. לנסות לעבד את החוויה של המעבר למקום מגורים חדש, לדבר קצת על איך היה לגור אצל ההורים, מה הביא אותך לעבור לעיר אחרת, ומדוע זה כל כך קשה עכשיו. 
בהצלחה.

12/09/2018 09:33
ביטחון עצמי     ו    איתן איתן    

היי
הייתי רוצה לדעת האם ישנם תרגילים לשיפור הביטחון העצמי.
אני חושב שאני גבר מאוד מוצלח וגם נראה סביר.
הבעיה היא שליד אנשים (במיוחד נשים)
אני מרגיש כמו רוח רפאים ואני לא כל כך יודע איך לתפקד.
מה שמקשה עלי במציאת בחורה והתחלה של קשר זוגי

איתן
שנה טובה

12/09/2018 16:16

איתן שלום,
הבעיה שאתה מתאר (ביישנות ליד נשים) זו אולי הבעיה הנפוצה ביותר בקרב גברים בכל גיל. בגדול (מאוד בגדול), ישנן 2 דרכים שהפסיכולוגיה מציעה בכדי להתמודד עם הקושי הזה. 
הדרך הראשונה היא לחשוף את עצמך שוב ושוב אל הסיטואציה הנ"ל - ניתן לעשות זאת דרך קבוצות חברתיות, יציאות לבלינדייטים,  וכדומה. הרעיון הוא שעם כל חשיפה הרתיעה מהנושא יורדת. דרך שנייה, קצת יותר ארוכה, היא לבחון מה עומד מאחורי הביישנות - לעיתים הביישנות היא מנגנון ששומר עלינו מפני חשיפה למשהו אחר, משמעותי יותר, ו"מפחיד" יותר. בהיבט הזה, הביישנות להיות בחברת נשים היא לא הבעיה אלא מעין מנגנון שנוצר בכדי לשמור עלינו (לא פעם קורה שהגנות שאנחנו מאמצים הופכים להיות הכלא שלנו). אולי קיים פחד מקשר זוגי? אולי קיים פחד מאינטימיות רגשית או מינית? מה הכרותך עם קשרים זוגיים בחייך והאם יש לך קשר לקושי שאתה מגלה בנושא. אני מציע מספר אפשרויות למחשבה, אך ישנן כמובן עוד הרבה אפשרויות - עבור כל אחד זה אחרת. 
למצבים האלו שאתה מתאר יש נטייה להשריש עצמם ולביישנות להתגבר עם השנים. כל המנעות מעודדת יותר חשש ומתח לקראת המפגש הבא. כדאי להתחיל לטפל בנושא - אני חובב של הגישה האינטגרטיבית שבבסיסה הבנה של הקושי על המשמעויות העמוקות יותר שלו ובמקביל (וכנגזרת של ההבנה הנ"ל) חשיפה לגירויים שאיתם קשה לך להתמודד. 
בהצלחה!

06/09/2018 16:51

היי 
הבת שלי בת 17 והיא ממש חסרת בטחון (למרות שלדעתי אין לה סיבה)
זה מכשיל אותה ומקשה עליה בחיים 

איך אני יכולה לעזור לה?
יש לכם אולי טיפים מומלצים?
היא ילדה טובה, ציונים מצוינים ניראת טוב
אבל ליד אנשים היא ממש מפוחדת ומתביישת

07/09/2018 12:06
תשובה לרננה     ו    אסנת גרתי אסנת גרתי    

כהורים קשה לנו לראות שהילדים שלנו לא מרגישים טוב לגבי עצמם ואנחנו רוצים שיהיו בטוחים בעצמם. ביטחון עצמי נבנה במשך שנים סביב חויות שקורות מחוץ לבית ובבית, וקשור גם לטמפרמנט מולד. קשה לתת טיפים לגבי ביטחון כי אין שיחה אחת או משהו נקודתי שעושים כדי להעלות אותו.זה תהליך ממושך. אוירה טובה בבית, שיח פתוח, הקשבה לדברים שמפריעים לביתך בעצמה,ועידוד לקבל את עצמה ולהעז יכולים לעזור. כדאי אולי לשקול שיחות עם איש או אשת מקצוע כדי לבחון הדברים יותר לעומק ולנסות לעזור לה. בגילה, אישיותה כבר מגובשת והביטחון בדרך כלל נבנה לאט לאט מחויות טובות ומשמעותיות בחייה בהן היא רואה את עצמה באור חיובי ולומדת על יכולותיה וכוחותיה.

04/09/2018 15:24

היי,
לאחרונה התגלנו ביני לבין בני בעיות אמון מאוד קשות 
הוא בן 16 ולאחר מקרה שעבר ולא עמדתי לצידו הוא התחיל ממש להסתיר ממני דברים ולא לתת לי להיות מעורבת..

אשמח לדעת איך ניתן לחדש את האמון ואת הקשר.
תןדה

04/09/2018 22:12
תשובה לרותי     ו    אסנת גרתי אסנת גרתי    

שלום רותי. זה וודאי קשה עבורך. קשה לי להתייחס לדברים בלי לדעת סביב מה אבד האמון ומה קרה ביחסים בינכם.אמון הוא דבר שאפשר לשקם ולהחזיר, אך זה כרוך בעבודה קשה של תקשורת, בהחלטה לא לוותר על הקשר ולהלחם עבורו, ובמאמץ כנה להסביר את עצמך ולהבין את הכאב של הצד השני. אני מציעה לנסות לשוחח איתו ולעבד את מה שקרה ואם התקשורת כרגע קשה עבורכם להעזר באיש מקצוע (במידה ובנך מסכים) שיתווך ויעזור לתקשר ולהגיע להבנות. אם תרצי לפרט יותר, אוכל להשיב באופן פחות כללי. אל תשכחי שיש גם דברים שקורים לנערים במהלך גיל ההתבגרות גם כשאין משברי אמון או דרמות ביחסים, ואחד מהם הוא הצורך של המתבגר בנפרדות ופרטיות, כך שלא בטוח שכל ההתנהגויות של בנך קשורות למשבר האמון בינכם.מקווה שהיחסים ישוקמו ותוכלו לחזור לדבר ולשתף.

04/09/2018 15:00

שלום רב, הילד שלי מאוד קטן. בנובמבר יהיה בן 6. עלה לכיתה א. מבחינת מוכנות לבית הספר הגננת וגם אני סברנו שמאוד מוכן. מבחינה רגשית אני חושבת שיש לו קושי. קשה לו לשבת בכיתה, מרגיש צורך לצאת מהכיתה מספר רב של פעמים, מרגיש מאוים בסביבה שיש הרבה ילדים. ביחוד ילדים שהוא לא מכיר, בשעות הבוקר עם המורה שלו מתנהג יחסית בסדר ומקשיב. הבעיות מתחילות בשעת הצהרון, בורח מהכיתה, לא מוכן להכנס, לא משתתף בפעילויות, ועושה בלגן. איך אפשר לתמוך בו? לעזור לו ולתת לו כלים?

04/09/2018 22:02

שלום מורן.לילדים ללא בשלות רגשית מספקת המעבר לכיתה א' יכול להיות מאתגר מאוד. חשוב בתקופה כזאת לתמוך בבנך בכל דרך אפשרית כולל עידוד, הרעפת תשומת לב והמנעות מנוקשות או דרישות לא הכרחיות שיעמיסו עליו.זאת תקופת הסתגלות שוודאי תחלוף, אך בחויה של בנך היא יכולה להיות קשה. השהות בצהרון יכולה להציף את הקשיים כיוון שזאת מסגרת יותר חופשית ופחות מוחזקת. אם יש לך אפשרות (טכנית וכלכלית) לשקול פתרון אחר כמו בייביסיטר, צהרון קטן יותר עם יחס יותר אישי, או שהות בצהריים עם מישהו מבני המשפחה-זה יכול להקל עליו. היום שלו מאוד ארוך וודאי עמוס רגשית, ויכול להיות שבשעות הצהריים הוא זקוק למנוחה ולא יכול לשאת עוד מאמץ והתמודדויות.בהצלחה בהסתגלות, אסנת

29/08/2018 20:41

אני בת 37 נשואה באושר וסובלת מחרדתיות מתמדת, דאגנות יתר, חששות ופחדים מתמשכים ומחשבות שליליות בלתי פוסקות. בעקבות כך, איכות החיים ירודה ומלאת לחצים. אלה דברים שמלווים אותי יום יום אפילו בסיטואציות פשוטות כמו נסיעה קצרה באוטו (המחשבה לוקחת אותי לתאונה קשה, אמבולנס, בית חולים וכו'), מחלות ילדים (הרעה במצב, אשפוז, גילוי מחלות קשות ואפילו מוות). כשאני יוצאת מהבית אני בתחושה שאולי לא אחזור, וכשאני חוזרת, אני מודה לה' שחזרנו בשלום. כל הדאגה שמלווה אותי בכל רגע ביום יום, גורמת לי למתח רב ומתישה אותי. השינה לא ממלאת אותי גם אם אשן 8 שעות, אני עדיין ארגיש עייפות כבדה. בנוסף, יש מדי פעם גם התקפי חרדה לא נעימים ומפחידים מאוד. במהלך החיים ניסיתי למצוא פתרונות, ופניתי בעיקר לתחום הטבעי/רוחני, בתקופות לחוצות לוקחת רסקיו, לאחרונה התחלתי לקחת אשווגנדה הידועה כמרגיעה. אבל כל זה לא גורם לשינוי החשיבה השלילית. לפני כחודשיים התחלתי טיפול פסיכולוגי. בסוף כל פגישה אני מרגישה ממש טוב, יוצאת אופטימית ובתחושה שממש בקרוב אני אהיה בסדר ואני מסוגלת להשתנות. כמובן שתוך יומיים האופטימיות נעלמת… אבל בשיחות האחרונות אני מרגישה שאולי מיציתי, וזה לא עובד. מה גם שהפסיכולוג המליץ שאקח כדורים מרגיעים כדוגמת ציפרלקס הגורמים לשינוי החשיבה ומכניסים יותר אופטימיות. מאז אני חוששת שאולי הוא הרים ידיים לגבי הטיפול בי. אולי אני מקרה כל כך קשה ששיחות בלבד לא יעזרו לי. אני פוחדת להשתגע ולהיות פסיכיאטרית. אני לא מעוניינת להיות תלויה בכדורי הרגעה, אלא ללמד את עצמי להתמודד ולשנות את קו החשיבה לחיובי יותר. האם יש שיטת טיפול שיכולה להתאים לי? האם במצבי עדיין אפשרי לטפל במצב ללא התערבות כימית?

28/08/2018 14:59

היי
הילד שלי עולה לכיתה א ולאחרונה החלו לי חרדות ודאגות
פחדים האם הוא יסתדר בבית ספר מבחינה לימודית וחברתית מאחר והוא נכנס לבית ספר עם חלק קטן בלבד מהילדים שהיו איתו בגן.

אשמח לדעת האם זה משהו חריג או שאני םשוט חוזר לתקופה שאני נכנסתי לבית ספר לכיתה א שאני זוכר כדבר טראומתי.


28/08/2018 15:54

שלום יהודה. זה טבעי שהורים דואגים וחוששים לפני המעבר של ילדיהם לכיתה א'.זה מעבר משמעותי עבור הילדים , שמסמן תקופה חדשה, והורים רבים מרגישים שילדיהם עוד צעירים ורכים, ולא בטוחים שיש להם מספיק כלים להתמודד עם כל מה שנדרש. חשוב שתשאל את עצמך האם החששות קשורים לילד שלך- לאישיות שלו, להיסטוריה החברתית שלו או להתנהגותו בתקופה האחרונה; או לחילופין- האם החששות נוגעים יותר אלייך ולחויות טראומטיות שלך מהילדות. אם אתה מתרשם שזה קשור בעיקר אלייך, חשוב לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לך לעשות את ההפרדות הנדרשות ולא להשליך על הילד שלך דברים שאינם קשורים אליו.נשמע שאתה אבא דואג ומעורב , וברור שכוונותיך טובות, אך הילד שלך זקוק לך כעת כדמות יציבה ומחזקת, וכמי שמאמין בו, והחרדות שלך, במידה ולא תעבד ותבין אותן יותר לעומק, עלולות ליצור אצלו תחושות של חוסר ביטחון.תזכור שרוב הילדים מצליחים בסופו של דבר להסתגל היטב לבית הספר, ולמצוא את מקומם בהדרגה. בהצלחה במעבר, אסנת

23/08/2018 15:41
היי     ו    עפרי עפרי    

היי
היה לי ויכוח עם חברה לגבי דיכאון 
הייתי שמחה אם מישהו יכול לתת לי את התסמינים לדכאון, ככה שאדע להפנות חבר טוב לטיפול,
לדעתי הוא בדיכאון אבל השאר לא מסכימים איתי

21/08/2018 14:49
בת 18 היתה בטיפול     ו    עינת עינת    

שלום רב,
בתנו בת 18.  סיימה י"ב. תלמידה מצוינת ונערה מוצלחת וחברותית.
לאחרונה התחילה (לבקשתה) טיפול פסיכולוגי בעקבות משבר רומנטי שחוותה.
לאחר 5 מפגשים הטיפול הופסק על ידה כי לא היתה שבעת רצון מהמטפלת.
בינתים, פנו אליה מהצבא שהיא נמצאה מתאימה לתפקיד מסוים שאותו מאד רצתה אך התפקיד מותנה בסיווג בטחוני.
היא חוששת שהטיפול בו היתה יהיה לרועץ לגבי הסיווג ושהיא לא תקבל את התפקיד .
השאלה מה עליה להגיד בתחקיר, מה לספר. האם הם פונים למטפל ושואלים לגבי הטיפול? מה בטיפול יכול לפגוע בקבלת הסיווג?
תודה



22/08/2018 08:30

שלום, 
ככל הידוע לי, הנושא הקריטי ביותר בסיווג ביטחוני הוא האמינות, ורק לאחר מכן נושאים אחרים נמדדים. לכן, במידה וישאלו שם את בתכם האם עברה טיפול פסיכולוגי (כנראה ישאלו...), אזי המלצתי היא לומר את האמת. 
מעבר לכך, טיפול פסיכולוגי הינו שגרתי למדי עבור הרבה צעירים, וחלק מהמאפיינים לטיפולים אלו הם שהם טיפולים יחסית קצרים - כמו של בתכם, ושהנושאים הנידונים הם בדרך כלל נושאים של זוגיות. 
שוב, על פי הבנתי אין בטיפול פסיכולוגי כשלעצמו, בכדי לפגוע בסיכויי הקבלה. מה שעלול לפגוע הם התכנים שעלו בטיפול - באם מדובר אכן בנושאים של רומנטיקת נעורים, הרי אין בכך בכדי לפגוע.
ראיונות של סיווג בטחוני נוגעים יותר להערכת הסיכון של המועמד  לפגוע בבטחון המדינה - עבירות פליליות, קשרים עם גורמים זרים, וכולי. 
בהצלחה לבתכם!

21/08/2018 13:36
ניתוח מצב מחדש     ו    שוהם שוהם    

אני סטונדטית כבר 3 שנים, ברוב הזמן הזה לא עבדתי.
רק קצת עבודות זמניות בין שנה לשנה. גם לפני התואר, עבדתי רק בעבודות זמניות של לכל היותר 4 חודשים.
לפני חצי שנה נפרדתי מקשר מוסתר של 4 שנים, שישר בסיומו הצד השני התחיל לצאת עם מישהו מולי.
הבנאדם הזה עדיין נמצא ביומיום שלי, ונפרד מאותו קשר חדש שיצר אז.
אני נאצלת עדיין לתקשר איתו מכורח המציאות, ולכן לפעמים הדבר יוצר אצלי
משברים רגשיים לא קטנים..
הצד השני, לעומת זאת, נראה כלכך בסדר ותמיד עמוס וחסר זמן.
התחלתי לחשוב שאולי זה ככה כי אני פנויה יותר? כי אני לא עובדת? אני בשלב של תקופת מבחנים ככה שרוב הזמן אני בבית לומדת.. 
האם יהיה באמת טוב יותר אם אעבוד בעבודה רצינית בתחום שלי?

תודה רבה

22/08/2018 08:19

שלום, 
את מתארת שתי סיטואציות שאני לא בטוח שהן בהכרח קשורות זו בזו.
לגבי  העבודה, זה מצב די שכיח שלפני לימודים ובמהלך לימודים אקדמאיים עובדים בעבודות מזדמנות. הפוקוס הוא על הלימודים ומהות העבודה בשלב הזה היא לרוב משנית. אמרת שאת בתקופת מבחנים, כך שלדעתי כדאי להתמקד בהם כרגע, ולחשוב על עבודה ״מסודרת״ ו”יציבה״ לאחר מכן. 
לגבי הקשר הזוגי, לא בטוח שמי שנראה בסדר הוא באמת בסדר, ומעבר לכך, לא בטוח שזה משנה. מה שחשוב זה הרגשות שלך. נראה לי טבעי שאחרי קשר ארוך טווח יהיה לך קשה לראות אותו ולהיות איתו באינטרקציה, ונראה לי לי גם שזה קשה לראות זו את זה מבלי שיהיו משברים רגשיים (קטנים וגדולים). התגובה שלך למפגשים איתו, ככל שתארת אותם, נשמעים נורמלים. 
יש לתהליכי פרידה מזוגיות קצב משלהם, שהוא שונה בין אדם לאדם. הייתי ממליץ לך בשלב הזה להמעיט ככל הניתן בקשר (קל לומר, קשה לעשות.. ובכל זאת...), להתמקד במבחנים, לסיים את הלימודים, ואז לצאת לדרך חדשה מבחינה תעסוקתית וזוגית. 
בהצלחה!

21/08/2018 08:58

היי,
הילד שלי בן 8 ולאחרונה שמתי לב שהוא משקר לי המון לגבי דברים קטנים וגדולים,
שמתי לב שהוא ממש מנסה להסתיר דברים שאולי מבחינתו הם גדולים כמו איבוד כדור רגל או איבוד מפתח לבית (דברים שהייתי מצפה שיספר לי)

אולי תוכלו לעזור לי ולהפנות אותי לדרך הנכונה לפתור את זה?
תודה
ליאן

21/08/2018 10:18

שלום ליאן, שקרים מספרים שלבן שלך יש כבר תחושת נפרדות והוא מבין שלא כל דבר שקורה את כאמו חייבת לדעת. הוא מבין שהוא יכול להסתיר דברים מסויימים. הבחירה להסתיר או לשקר יכולה להיות קשורה לחשש מהתגובה שלך, לדימוי עצמי נמוך שלו (חשש להראות חלש בעיני הסביבה) או לקונפליקט לא פתור אחר שהוא חווה.חשוב לדבר איתו על אמון. חשוב גם לבדוק איך אתם מגיבים כשהוא נכשל או מפשל, ועם מודעות לנושא- לנסות לתת לו הרגשה שמותר לטעות ושגם אתם לא מושלמים (טועים, מתבלבלים, מאבדים דברים...).חשוב לבדוק מה הציפיות ממנו בבית, וגם לנסות לחשוב מה מטריד אותו. איך הוא ממוקם חברתית? איך הוא מרגיש לגבי עצמו? מה מעציב או מבאס אותו בחיי היום יום? ממה הוא בלחץ? לפעמים כשהילד מרגיש טוב יותר עם עצמו ועם הסביבה הנטיה לשקר חולפת מעצמה, כיוון שרמת החרדה והלחץ יורדת והילד יכול להתמודד טוב יותר עם המציאות,בלי לשקר או להסתיר. אם אחרי חשיבה שעשיתם הדברים לא משתנים, אפשר לפנות לעזרה מקצועית.

19/08/2018 18:28
פוסט טראומה     ו    אנונימי אנונימי    

היי
אני גבר כבן 35 
ויש  לי כל מיני חרדות שמתחילות ברגעים מסויימים שמזכירים לי דברים מהעבר.
האם זה נקרא פוסט טראומה? והאם ניתן לטפל בזה?
אשמח לתשובה 

20/08/2018 21:37

שלום,
זכרונות שמעוררים תגובות רגשיות הם לאו דווקא אינדיקציה לפוסט-טראומה, אלא יכולים להוות גם עוררות סביב נושאים מסובכים וקונפליקטואלים או אפילו חרדה סביב נושא מסויים - אך מכאן המרחק לפוסט-טראומה הוא ארוך. פוסט-טראומה הוא מצב מאוד קשה המשפיע באופן מהותי על כל חווית החיים. הפרעה זו אינה מאופיינת לרוב בהופעות ספורדיות ופתאומיות שנעלמות, אלא בחווית חיים לא נעימה בעליל ומתמשכת. 
לא בכל דבר דרוש טיפול. במידה ומה שאתה מתאר מופיע באופן נדיר ואינו מפריע לשגרת יומך ולמקומות החשובים בחייך (משפחה, אהבה, עבודה, חברים, פנאי, ...) אזי ניתן להניח לזה. במידה וקיימת הפרעה לשגרת החיים, או במידה ואתה מעוניין לבדוק את הנושא בצורה יותר יסודית, טיפול פסיכולוגי יכול להיות דרך טובה לבחון קצת יותר לעומק את הסיבות לחרדה. 

12/08/2018 09:10

שלום
הבן שלי הוא בן 13, עבר לחטיבה בשנה שעברה. הוא קצת התנתק מהחברים שהיו לו ביסודי (בגלל רצון להתחבר לחברים חדשים, "מקובלים" יותר). בינתיים זה לא ממש קרה ואני פוחד שהוא ישאר קירח משני הכיוונים.
אני חושש שישאר בלי חברים טובים, הוא לא הכי חזק חברתית וצריך את הגיבוי הזה.
איך אפשר לעזור לו? האם צריך?

תודה

12/08/2018 09:43

שלום יעקב, הבן שלך עשה בחירה והדבר שאתה יכול לעשות למענו כהורה (לילד בגיל ההתבגרות) הוא לדבר איתו על הבחירה-על היתרונות והאומץ שדרוש כדי לבחור בחירה חברתית כזאת, וגם על המחירים שהוא משלם. כך, יוכל בנך להעריך מחדש את המצב ובמידה וירגיש תלוש, ניתן לסייע לו לחשוב על רעיונות עם מי לחזק את הקשרים ואיך להתנהל בזירה החברתית. אם הוא פתוח לשיח ומעוניין בעזרה של מבוגר אפשר לנסות לשוחח איתו בעצמכם, או לחבר לו איש מקצוע שיוכל לשוחח איתו ולכוון. אני מקווה ששנת הלימודים הנוכחית תהיה נעימה יותר עבורו. אסנת

30/06/2017 14:52
יחס בין אחיות     ו    הדר הדר    

שלום.אני בת 23 ויש לי 3 אחים אח גדול ושתי אחיות צעירות ממני אחת בצבא ואחת בבית ספר.גדלתי בבית שיש בו הכל לא חסר לי כלום הורים תומכים אוהבים והכל מצויין.אך מגיל צעיר שלי אני ביחסי אהבה שנאה עם האחותי הצעירה ממני (זאת שבצבא).כבר הרבה שנים זה ככה.אנחנו יכולות לצחוק לבלות ביחד לדבר לשתף והכל מעולה וברגע אחד היא נדלקת ממשהו והיחסים שוב דועכים ואנחנו יכולות לא לדבר תקופה ארוכה.בנוגע אליה ,היא לא טיפוס קל.היא אוהבת תשומת לב אך מצד שני יש לה רגשי נחיתות ששמתי לב אליהם.לפעמים היא רבה עם אמא שלי בטענה שהיא לא אוהבת אותה מספיק ואוהבת רק אותנו ושלא אכפת לאמא שלי ממנה וכו' שזה הכי לא נכון בעולם כי אמא שלי אוהבת את כולנו שווה בשווה מאז ומתמיד.בנוסף היא קנאית לדברים שלה לחדר שלה שהכל יהיה נקי מסודר מתוקתק בצורה פנאטית.לדגומא הריב האחרון היה שהיא מנסה לחנך אותי ואת אחותי השנייה בטענה שלא סידרנו את הכלים והשארנו ככה (בהמשך לזה שהיא פנאטית עם ניקיון )ורבה איתי ועם אחותי השנייה בהודעות וכעס והגישה שלה מאוד לא נעימה ולא נעים לדבר איתה כי היא ישר מתפרצת.היא מאוד דרמתית ויכולה לא לדבר עם אנשים שנים אפילו עד שלא יפנו אלייה כנל על אמא שלי ועם כולם.היה לה טקס בצבא ואמא שלי שאלה אותה האם הכרחי שהיא תגיע ואחותי ישר התפרצה בטענה שהיא לא חשובה להם ולא דיברה איתה עד שאמא שלי פנתה אליה כמה פעמים.היא נורא קיצונית בהתנהגות שלה.ושוב יש לציין שאני רואה עליה רגשי נחיתות בהתנהגות שלה לדוגמא אמא שלי אומרת משהו טוב עלי והיא ישר חייבת להגיד משהו על עצמה."גם אני ככה וככה,"נכון אני ככה וכככה?"וגם יכולה פתאום להגיד-אמא הכי אוהבת אותי.ובחורה בת 19 לא אומרת משפטים כאלה בדרך כלל תסכימי איתי בטח..
אני ואחותי השניה יותר דומות באופי ויותר מסתדרות.מצד שני גם גם עם האחות שעליה אני מדברת אני מסתדרת עד שמשהו קורה וקשה לי כל פעם לבוא להתחנן אליה למרות שאני הגדולה אבל אני יודעת שהיא הטועה מבנינו ולא משנה מה היא לא תבוא ותודה בטעות שלה.המצב הזה כבר שנים ככה ואני מבינה עם הזמן שכנראה זה ימשיך גם כשנהיה בוגרות עם משפחות משלנו.אשמח לעזרה מה דעתך

 

27/07/2018 14:23

התמודדנו במשפחה עם קושי דומה למה שאת מתארת
ממליצה להתייעץ עם רותי פרגר מאור 
היא פסיכולוגית ותיקה ומנוסה מאוד
לנו היא הצליחה לעזור
בהצלחה!

04/06/2018 14:52
מבחן אישיות     ו    מיק מיק    

היי,

אשמח לדעת מי מהפסיכולוגים מתעסק במבחני אישיות ונותן אבחון המתבסס על ידיהם. 

זה לצורך לימודים,

תודה

06/06/2018 07:36
מבחן אישיות     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

מיק שלום,

לא כל פסיכולוג מעביר מבחן אישיות.

אם תרצה, תכתוב לי את איזור המגורים שלך ואפרסם באתר "פסיכולוגיה עברית" מודעה, בה אני מחפשת פסיכולוג/ית שמעביר מבחן אישיות באיזור מגוריך.

בברכה,

דבי.


24/05/2018 19:03
עבודת מחקר     ו    שחר בנגד שחר בנגד    

שלום אני שחר בנגד בן ה14 ואני עורך מחקר על פסיכוליגיה והאם היא יכולה להיות משומשת ככלי עזר בשביל תלמידי בית ספר והאם להגיד שמבחן מסוים הוא קשה או קל משנה. מצד אחד אם הוא קשה הם יהיו בלחץ , ומצד שני הם לא ינסו בכלל עם הוא באמת קל מדי.
אני אשמח לשמוע את דעתכם 

06/06/2018 07:23
עבודת מחקר     ו    הנהלת הפורום דבי ז'ולטי    

שחר שלום וברכה,

תחילה התנצלותי על האיחור בתשובה - לצערי לא התפניתי עד עתה להשיב לך.

שאלתך באמת מעניינת.

לדעתי, אין מקום, שמורה יומר אם מבחן יהיה קל או קשה - הן מהטעמים שאתה העלית והן משום ש"קל" ו"קשה" הם מונחים סובייקטיבים, שלא באמת נותנים אינפורמציה מהימנה.

בעיני עדיף, שהמורה פשוט ימסור לתלמידיו על מה צריך להתמקד לצורך הבחינה.

בהצלחה במחקר,

בברכה,

דבי.

08/03/2018 14:00

שלום אני בת 25 יש לי פה שאלה אני כרגע פרודה ויש לי פה 2 בעיות שלא טופלו האם זה קשור לפסיכולוג אמרו לי שבעלי רוצה להתגרש ממני בגלל שהיה לי בעיה בדם שלא יכלו לעשות ניתוחים לא עשו כלום לאחרונה בגלל שהייתי פגית יש לעי כמובן חורים ברשתית שלא טפלו לאחרונה התחילו לעשות לי צילומי עיניים לעצב הראיה וראו שזה לא בסדר ולא הסברו לי רשמו שזה קעור 0.5 יש לי קעור יותר מידי רחב מהממוצע והלחץ תוך עיני עוד עומד על 15 14 (אני באמת לא חשבתי להתעסק בדברים האלהזה פשוט נהיה ואני לא אשמה אני לא אשמה שלא מטפלים בי כראוי) הרופא עיניים שראה אותי כתב ש בגיל 25 היכון לגאוקומה עם לחץ תקין הוא זניח יש לי פה גם עליה ב3/4 מספר במשקפיים שלא ההי לי אףפעם מה לעשות (אני רוצה לציין שאני רוצה לטפל את הכל עוד לפני שאני מתחתנת בשנית) האם בכזה מצב אפשר להתחתן ולהביא ילדים מחכה לתושבה!!!!!!

16/02/2018 18:11

שלום , אני נמצאת בזוגיות כבר 4 שנים . היו לנו תקופות של פרידות . פעם חודש פעם חודשיים ובכל פרידה ובכלל כשאני רווקה ולא בזוגיות אני מטפחת את עצמי ברמה מאוד מאוד גבוהה שומרת על המשקל נמוך וכשאנחנו חוזרים להיות יחד אני מעלה במשקל לאט לאט מפסיקה לטפח חשוב לציין שאני בת 20 ואני אוהבת וטוב לי עם הבן זוג זה לא בא ממקום שלא טוב לי איתו אני מנסה להבין עם עצמי ופשוט אין לי הסבר מקווה שתוכלי לעזור

04/03/2018 05:40

בתאל שלום וברכה,

תחילה מתנצלת על האיחור בתשובה.

באשר לשאלתך: יכולות להיות לכך תשובות שונות, שהרי כל אדם הוא עולם בפני עצמו ועל כן גם המניעים להתנהגותו של כל אדם הם שונים.

על מנת לדעת מה המניע למה ששאלת, צריך להכיר אותך יותר.

על כן חשבתי להציע לך, אם תרצי, לפגוש איש מקצוע, שבפגישה אחת או יותר, יוכל להכירך ולנסות ולמצוא יחד אתך את התשובה לשאלתך.

בברכה,

דבי.


תוכן מומלץ
Copyright © 2019 myshrink.co.il כל הזכויות שמורות
אתר פסיכולוגים מציג בפניכם מידע ועסקים מומלצים מתחום הפסיכולוגיה
מחפשים פסיכולוגים באזור מגוריכם? מלאו את הטופס וקבלו פניות
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר

שם מלא:
טלפון:
אימייל:
יישוב:
אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד!