פסיכולוג (מ.ר. 27-117763) בעל ניסיון בטיפול ואבחון פסיכולוגי, וכן בשיקום פסיכוסוציאלי. כיום אני מטפל בקליניקה נעימה ברמת-גן בגישה אינטגרטיבית, המשלבת אוריינטציה פסיכודינאמית לצד אלמנטים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. ולצד פרקטיקה זו עומל על שלל..
אני כבר 6 שנים גרושה והבן שלי (בן 8 וחצי) רואה את אבא שלו פעם בשבוע וכל סופש שני. היום הוא חזר וסיפר שלא בפעם הראשונה אבא שלו השתכר מאוד ואף העליב אותו וביקש ממנו ללכת משם. לאחר מכן הוא נרדם. עניין השתיה והשינה לא חדשים וזו גם הסיבה העיקרית לגרושין. הבן שלי נפגע מאוד מאבא שלו ושאל אותי מה הייתי עושה אם היה לי אבא כזה. נשארתי בלי תשובה. הסברתי שאני תמיד שם בשבילו אבל מה אפשר בכלל לענות לו על השאלה שלו?
שלום,
אם הולכים למטפל באופן פרטי / דרך מוסד לימודי, האם יש חיסיון כך שהמידע הזה לא יכול לעבור לשום גורם?
במידה למשל ויש מעסיק שמבקש לחתום על ויתור סודיות רפואית, האם הוא יכול לגלות שהייתי בטיפול? במידה ואחליט לא לחשוף את זה, ולהגיד שלא הייתי, הוא יכול לגלות את זה?
האם בכלל יש מישהו שיכול לגלות את זה (עו"ד, ביטוח לאומי, מעסיק וכו')?
(ואם חתמתי בעבר, עדיין אפשר לעשות בזה שימוש?)
האם כל מטופל רשום איפשהו (למשל במשרד הבריאות או במערכת כלשהי)?
במידה וארצה ללכת, האם יש אפשרות להגיע בצורה אנונימית, או שאדרש להציג תעודה מזהה? תודה
מבין את החשש. שאלה טובה. נתחיל: חיסיון וחובת המטפל בשמירה על סודיות היא ערך טיפולי, אתי, מוסרי וחוקי. כל הפרה של חיסיון זה עלול לגרום להרס הטיפול ונזק נפשי, לחשיפת המטפל לתביעה והעמדתו בפני ועדת אתיקה. עכשיו שהנחתי חלק מהיסודות בנושא, אשוב לשאלתך: בטיפול פרטי התכנים נשמרים לעיניו של המטפל, ולכל היותר עשוי להביא את המקרה להתייעצות בהדרכה. בית משפט צריך סיבות הקבועות בחוק בכדי לבקש תרשומות כלשהן, וגם אז יהיה מדובר במידע שקשור לעניינים כמו מסוכנות או תכניות התערבות. אך לא מחשבותיו האישיות של המטפל. במוסדות כמו שירות פסיכולוגי ציבורי או קופת חולים - יש מערכת ממוחשבת בה מתעד המטפל את המפגשים, זה לאפשר מעקב אחר התקדמות הטיפול, אך גם עניינים חוקיים. תיק רפואי זה דבר סודי. לאף גורם אין גישה ישירה ללא ויתור סודיות מצדך. מעסיק או כל גוף אחר לא ידרוש כזה דבר גם. אבל אם תבחר לגלות לגורם רלוונטי, כמו קב"ן בצבא, כנראה שיבקשו דו"ח סיכום מתומצת ולא את כל התרשומות.
בן 37. לא בזוגיות. אין חיי חברה. משועמם. בודד. לא כיף.
אסי היקר, זו בין ההודעות הישירות שאי פעם נתקלתי בהן. ויש בגישה שלך משהו נורא כנה, וריאלי עד לכדי כאב. אתה לא ציינת שאלה או בקשה. רק שיתפת. התחושות האלה מובנות. אני רוצה לשאול מה העמדה שלך לגבי טיפול, אם בכלל?
אני נמצאת בטיפול ומאוד נעזרת בטיפול,נותנים לי כל מיני טיפים איך להרגיש טוב אחרי הצהריים, ובכל זאת יש לי דכדוך קל. אשמח לעצה מה לעשות? אפילו טיפ משהו קטן
אני מודה לך
לדעתי ורד זה משהו שצריך לדבר עליו עם המטפל/ת. אני לא בגישה של לנסות ולהגיע לתחושות חיוביות, לפני שמבינים מה קורה בתחושות השליליות ואיך עוזרים לחיות עם זה בשלום. בהצלחה! סיון.
היי שבוע טוב
אבא שלי הוא אדם עצבני וצועק ופוגע במשפחה שלי השפלות איומות ועוד הרבה דברים, אפילו דברים שלא קשור למציאות (היה לנו קורונה והוא אמר לאמא שלי חכי חכי עוד פעם את תשתעלי מה אני יעשה לך) כהגנה על עצמי החלטתי להתעלם מהדברים שהוא אומר לא לבכות או להגיב כלום כאילו הוא לא אמר כלום. לאחרונה ניסיתי גישה חדשה של התקרבות אליו חוץ מזה שקשה לי לדבר איתו אפילו יותר מפעם, חזרתי להיות פגיעה יותר ואפילו כועסת עליו יותר
השאלה שלי היא כזאת האם עדיף להמשיך להדחיק ולהיות יותר חסינה או כן לקבל את הדברים ולהיות יותר פגיעה? אני בת 21
תודה רבה אני מאד נהנת מהפורום הזה
אביך נשמע כמו בנאדם שלא מוצא את עצמו, שמתקשה להחזיק את תסכוליו ומשליך אותם על היקרים לו. האם הוא באמת יודע מה אתן מרגישות? האם את ואימך על עך משוחחות? אולי הוא מאמין (או רוצה להאמין) שיש לכם יכולת להכיל זאת. אולי אם תאמרו לו את עמדתכם, הוא יגלה מהי באמת הדינאמיקה המשפחתית. אולי הוא יגלה שההרס שהוא זורע אכן סודק את נפשותיכן. אולי זה יכאיב גם לו, ויחליט לשנות. גם אם לא מייד. יש סיכוי שיגלה מאבק כנגד הדברים שיחוו כביקורת. לכן צריך להדגיש ששיח כזה צריך להתנהל בחכמה. לא להגיד לו במה הוא לא בסדר, אלא מה אתן מרגישות. כן, בפגיעות, כפי שרשמת. ההדחקה עוזרת רק לאותו זמן אך לא תועיל לטווח ארוך. החוסן שאת מתארת יבוא דווקא מעיבוד התחושה הקשה ותחושה של תמיכה. לבסוף כן תרצי לברר איך את בעצמך לא תתגלגלי למערכות יחסים סוגיות בהן אותה דינמיקה תשתחזר. וזה משהו שנראה לי רק בטיפול יכול לקרות.
לדבר זה לא עוזר הוא פשוט מכחיש דברים רעים שהוא עשה (כמו הרבצות)
ואם נגיד לא שאנחנו נפגענו יש מצב שהוא יהנה מזה, הוא פשוט שונא אדם וכולם רעים ואין אנשים טובים בכלל
ביום הוא צעק על אחותי ממש כי היא עשתה משהו בטעות והיה לי מזה דפיקות לב ורצון לבכות לעומת פעמים שרק הכחשתי
תודה רבה! זה גם עוזר לשחרר את מה שהיה
שלום, מזה שנים שאני כבר מתמודדת (לפחות מנסה) עם משברים שונים (טראומה, אובדן ועוד הרבה ארועים בדרך שרק הולכים ומצטברים). זה נהיה מכביד וזה כבר בא לידי ביטוי בנזק בריאותי ודכאונות. אני יודעת שזה לא מצב שיכול להימשך, בעיקר כי הפן הבריאותי משלם מחיר כבד, ולכן ניסיתי להיפתח ולבדוק אופצייה של לפנות למישהו. למרות הרצון אני רק רואה שזה כנראה לא משהו שאני אעשה. קשה לי מאד לעשות צעד כזה ולסמוך על מישהו. כל פעם שאני נכנסת לכרטיס של מישהו בתחום הוא ישר לא נראה לי מתאים ואני פוסלת. אני לא טיפוס סומך וקשה לי לתת אמון במישהו. מלבד זאת גם אין לי את האפשרות הכלכלית ולכן זה נכון לעכשיו לא אופצייה (אני יודעת שיש אפשרות דרך הקופה, אבל שם אין חיסיון מלא ולכן זה לא רלוונטי. מצאתי גם מקום שכן מציע מחיר מוזל יותר, אך גם בזה יהיה קשה לי לעמוד כלכלית, וכן ראיתי שהמטפלים שם בעיקר מתמחים). השיקול הכלכלי והאי אמון כרגע מונעים ממני לעשות משהו בנושא.
הבעייה שכרגע מלבד כל זה, אני בחשש ממשהו נוסף ואשמח להתייעץ מה נכון לעשות. אני כרגע בתהליך של קבלת אפוטרפוס על הורה. האישור צריך להתקבל בקרוב וזה משהו שמאד מטריד אותי. אנחנו כרגע גם בתהליך ניהול נכסים של ירושה ולאחר קבלת האישור אני זו שאייצג את הצד שלנו במו"מ על הנכסים. לצערי שאר היורשים ואנחנו לא מסכימים בנושא החלוקה, ולכן אני יודעת שאני עתידה להיכנס למחלוקות. מאחר ושאר הצדדים הם המשפחה הכי קרובה לי והיחידים שנותרו לי אני ממש לא רוצה להתעמת איתם. הקשר איתם חשוב לי מאד. מצד שני אין לי אפשרות לוותר בנושא, שכן לנו חשוב לקבל את חלקנו. זה כסף שאנו זקוקים לו לצורך הוצאות רפואיות. בדקתי את הנושא בפן המשפטי ולצערי זה או שכולם יסכימו לחלק את הרכוש, מה שהשאר לא רוצים, או לחייב אותם ע"י צו בית משפט, וזה משהו שאני לא רוצה להגיע אליו וליצור עימות במשפחה, שכן אני לא יכולה לסכן את הקשר עם המשפחה היחידה שנותרה לי. ברור לי שברגע שהאישור יתקבל כל המחלוקות יעלו ואני יודעת שלי אין את הכוחות להתמודד עם זה. לצערי אין מי שיוכל להיות אפוטרפוס חוץ ממני, כך שזה משהו שאני חייבת לעשות. אבל זה מטריד אותי מאד ועם כל יום שעובר אני נכנסת יותר לחרדה מהנושא. זה לא משהו שניתן למנוע, כי בסוף אצטרך להתעמת עם הנושא. אשמח לפחות לעצה איך ניתן להתמודד עם זה. . תודה
הי, האם ניסיתם לפתוח את האפשרויות השונות בשיח משפחתי בו הצדדים נוכחים? האם אלו השערות שלך שעתיד להיות קושי בחלוקת הירושה? אני מבין שאת מתמודדת עם לחצים רבים מזה תקופה ממושכת ושהאנרגיות להתמודד כבר נראות לך דלות. וגרוע מכל, נשמע שאת מרגישה לבדך בכל ההתמודדויות. האם יש לך בן זוג או מישהו בעולם לקבל ממנו עזרה? את צריכה לדעתי להחזיק את 2 החלקים שציינתי - (1) מישהו להחזיר איתו את ההתמודדות, גם רגשית, גם להתייעץ בנושאים המורכבים שעולים בתהליך האפוטרופסות (אולי זויות חדשות שאת לא רואה אפשר לראות מהצד?). (2) להתחיל ליצור שיח סביב הנושאים הבעייתיים לפני שהם הולכים ומסתבכים. ככה תדעי איפה את עומדת. והמתח של הציפיות השליליות יתאזן לנוכח המציאות שתתגלה בפועל. אני מקווה שלא יהיה קשה כפי שאת צופה. קחי את כל התרחישים השליליים ותבחני אותם באופן אובייקטיבי. נשמע כמו דרך לא פשוטה, מאחל המון בהצלחה :)
שלום, אני סובל מפוסט טראומה. בביקור הרופא כתב לי : פוסט טראומה עם מורכבות חרדתית ודכאונית על גבי ההפרעה.
מה הכוונה "על גבי ההפרעה"?
אשמח למענה. תודה.
הי קורן. ראשית, צר לי על ההתמודדות עם post trauma. חשוב לך להבין מה נכתב עליך וזה מובן. במיוחד כי זה משקף את המציאות הנפשית שאתה חווה. בכל מקרה, אני סבור שהפסיכיאטר בחר להדגיש שמבין שלל התסמינים של ptsd - הבולטים והמגבילים ביותר הם חרדה ודיכאון.
היי, אשמח לדעת איך נקראת, אם קיימת, תופעה פסיכולוגית של לחיות את העבר בצורה חזקה (פלאשבקים, מחשבות בלתי פוסקות, חלומות בלילות, קצת אובססיביות אפשר לומר) בעקבות אירוע חיובי דווקא (טיול משנה חיים לחו"ל) לפני שנתיים. קצת מזכיר לי פוסט טראומה, אבל בעקבות חוויה חיובית מאוד ולא אירוע משברי. יש תופעה קיימת/מוכרת כזו?
הי, לא מכיר שם ספציפי לתופעה. הכי קרוב זה "רומינציות". שאלו מחשבות שחוזרות ועולות, איך אין בהן בכדי לקדם פתרון לבעיה. בכל מקרה, נשמע שהשם של התופעה חשוב לך כדי להבין את החוויה. חוויה שלא ניתן להתעלם ממנה ואולי השפעתה משמעותית. האם חזרתה מבקשת עיבוד? לא ביחס לעצמה, אלא ביחס למה שהיה לפניה? ומה שקורה היום? חיים שנחוו לרגע וצורך להיאחז בטוב שהיה?
שלום וברכה יש פה אלימות חזקה במשפחה לפני כמה חודשים הייתי גרה בבית שמש כשכבר התרגלתי שם להכל פתאום האחיות אמרו לי שהן לא רוצות שאני לא יהיה שם כרגע אני גרה בבני ברק אצל משפחה ששלחו אותי לשם כי הם חשבו שאולי ככה זה יסתדר המצב לא רק שזה לא יסתדר אלא זה גרם לעוד דברים אמיתים שהזניחו אני רוצה לקבל עזרה מי פסיכולוג ע"י שיחות נפש שיעלו אותי על דרך המלך ולא יצטרך לקחת תרופות פסיכיאטריות ושאני לא אצטרך לטפל בבעיות שלא היה תמיד (כמו בעיות בעששת של השיניים ועוד כמה דברים בגוף שלא היה בעבר שנובע מהתרופות שאני לקוחת כבר קרוב לנשתיים ואני לא רואה פה פתרון....) אני רוצה להדגיש שאני מגיע מי משפחה חרדית לגמרי וזה ממש לא יפה כאלה דברים האם יש פתרון שזה ייגמר כי אם אני אתחתן ככה הבעיות לא ייגמור לעלום תודה רבה
האם יש פתרון נוסף שאפשר לעשות פה????
שלום רב, אם אני מבין נכון - את מחפשת טיפול בשיחות לנוכח מצוקות רגשיות משמעותיות. נשמע שעברת מסכת חוויות לא פשוטה מצד בני משפחתך. הייתי פונה למרפאה ברחוב בארי 5 בבני ברק. מבקש טיפול. ונותן להם לעשות את כל השאר, מבחינת הכוונה לסוג הטיפול הרלוונטי. רו לבית החולים מעייני הישועה בבני ברק שם יש מערך בריאות נפש, גם כן. בהצלחה! תרגישי טוב!
שלום אני בן 52 הבעיה שלי שאני לא מצליח לפתח קשרים חברתיים אין לי חברים ולא מסתדר עם משפחה כשאני נמא עם אדם אחר לא מצליח לפתח נושא לשיחה ופעמים אף אני מדבר לא לעיניין
נשמע מצב מאוד לא פשוט. אני מציע לדבר עם איש מקצוע על כך. ייתכנו מספר סיבות לבעיה שציינת. ובכל מקרה צריך לבדוק מה מאחוריה (טראומות? חרדות? בעיה אישיותית? מה המוטיבציה בכלל ליצירת קשרים?)
תלוי את מי תשאל. יש גישה פסיכיאטרית המדברת בצורה נקייה יחסית את התסמינים. לעומתה גישה פסיכודינאמית יותר תדבר מורכבות של תכני הפסיכוזה ואופיין. בגישה זו קשה יהיה להפריד בצורה מלאכותית בין מבנה אישיות למופע הפתולוגי שיושב מעליו. בכל מקרה הפרעת אישיות לרוב תכיל קשיים בתפקודים הבינאישיים ואכן גלישות פסיכוטיות יתכנו באזורים קונפליקטואליים. פרקי הזמן יתכן ויהיו קצרים יותר ויהיו תחומות לחרדה. סכיזואפקטיב זו מחלה מהספקטרום הסכיזופרני שמזכיר בי-פולאר. והפסיכוזות כנראה יבלטו בדיכאון או במאניה. כלומר בקצוות הרגשיים. לגבי ניתוק חלקי קשה לי לענות.
בת 29, נשואה מזה 5 שנים ללא ילדים. מוצאת את עצמי מעסיקה את עצמי כל הזמן, כשאני ללא מעש, מצב הרוח נעשה ירוד ונהיית עצובה ובעיקר תחושת רייקנות. לא יודעת ממה אני בורחת ולא יודעת איך לפתור את זה, זה ממש מפריע לי באורח החיים ובמציאת השלוה הפנימית, כי אין כזאת. אשמח לעצה טובה
הי אנונימית יקרה, את מתארת בצורה יפה מציאות נפשית שהרבה אנשים מוצאים את עצמם בתוכה. מין תוצר של סוציאליזציה לעשיה והישגיות אובייקטיבית במחיר של התרחקות מגרעין פנימי אותנטי אליו קשורים דחפים ויצר חיים. העצה היחידה שלי היא להביא את זה לשיח מודע, רצוי במסגרת נייטרלית של טיפול/אנליזה, בו הלא מודע יוכל להתחיל לבוא לידי ביטוי והמטפל ידע לעבוד עם זה.
שלום,
אני בן 45.
הייתי מאוהב בחמש בנות בתקופת התיכון והצבא. כל החמש נמצאות לבד היום (הן אינן בזוגיות). מה זה אומר עליהן? ובעיקר, האם זה אומר משהו עלי?
תודה
משה עלית על נקודה מאוד מעניינת . אנחנו נוטים לבחור בני/בנות זוג על פי פרמטרים לא מודעים. חלקם דפוסי התקשרות ראשוניים או סגנונות אישיות מסויימים. כמו כן, אנחנו עושים את בחירותינו מתוך מקום של הגנות. אולי, אבל רק אולי, אתה חיפשת באחרות מה שידעת שקיים אצלך. מתוך אסטרטגיה הגנתית לא מודעת שהקשרים הללו יפרדו באיזשהו שלב, ובאופן צפוי מראש.. מבלי להיות מופתע מדי או בתחושת שבר גדולה מנשוא.
אני תמיד הייתי טיפוס שאוהב בני אדם , מאד , אך בשנה האחרונה התחלתי פשוט לשנוא בני אדם , הם מתנהגים ממש באופן לא יפה והזוי , ואין לי כוח לשמור את הכעס שלי כלפיהם יותר ,אז אני מוציאה את כל הכעס שלי כלפיהם ובאופן גס ובוטה , אני פשוט הפכתי לשונאת אנשים, מרוב שנפגעתי מאנשים , והשאלה אם אני אהיה עם התחושה הזו כל חיי כי זה לא קל להיות בתחושה של כעס ואכזבה מאנשים
שירן שלום, אולי מה שחווית זה באמת צבירת תסכולים רבים מעצמך ביחס שלך לאחרים. נשמע שנמאס לך להיות עבור כולם ולא עבור עצמך. שנמאס לך שאת שמה את הצרכים שלך בעדיפות נמוכה. את התסכול את מחצינה וזה החלק הפחות רצוי. נשמע שצריך לעבוד על איך לתקשר את הרגשות והצרכים שלך במילים ולא במעשים. ובכל מקרה, לא להסתיר. גם תחושות של כעס זה לגיטימי לבטא. אבל איך, זו השאלה.
שירן שלום, אולי מה שחווית זה באמת צבירת תסכולים רבים מעצמך ביחס שלך לאחרים. נשמע שנמאס לך להיות עבור כולם ולא עבור עצמך. שנמאס לך שאת שמה את הצרכים שלך בעדיפות נמוכה. את התסכול את מחצינה וזה החלק הפחות רצוי. נשמע שצריך לעבוד על איך לתקשר את הרגשות והצרכים שלך במילים ולא במעשים. ובכל מקרה, לא להסתיר. גם תחושות של כעס זה לגיטימי לבטא. אבל איך, זו השאלה.
שלום, אני סובל מפוסט טראומה. הרופא כתב משפט שאני לא מבין, סוג אפקט: דיספורי מתוח לבילי מה פירושו של "דיספורי מתוח לבילי" ואם משויך ומאפיין פוסט טראומה? אשמח להסבר. תודה
פסיכיאטר רושם סטטוס מנטלי בכל מפגש אבחוני, ומעקב. לכל פרמטר בסטטוס יש משמעות. החלק של אפקט זה איך נראה מצב הרוח. אז כנראה שנראית מתוח (אופייני לפוסט וראומהא לשאלתך). ולבילי.. זה שינויים במהלך הבדיקה במה שנתפס כמצב הרוח אולי צחקת פתאום? אולי היית עצוב לרגעים ושמח ברגעים אחרים?
נשמע שהמצוקות עמן התמודדת היו מאוד קשות והתופעות אכן קיצוניות. האשמה שהתלוותה לכל הדבר הזה קשה מנשוא ותורגמה לתסמינים אובססיביים עם גלישות פסיכוטיות. לא ניתן לשלול מצד שני תהליך של התחלות (מחלה פסיכוטית) לו ישנה לעתים קרובות קומורבידיות של תסמינים אובססיביים. האופציה השניה פחות נשמעת אפשרית כי התפקוד היה תקין, והאיכות של הכתיבה טובה ולא מעידה על תהליך של התפרקות פסיכוטית. בגל מקרה צריך טיפול פסיכולוגי ארוך וסבלנות .. להתייחס לתחושות שעולות מהתסמינים. אולי לנתח את המשמעות שלהם. אבל בהחלט להזהר שלא להתחפר מדי בניתוח יתר. מה שקורה לאובססיביים. כי אז זה לא טיפול יותר אלא שיתוף פעולה עם הקומפולסיה. הייתי שואל את הפסיכיאטר לגבי מרגיעים. כי זה מחולל מרכזי.
שלום, אני מטופלת אצל פסיכולוגית והיא כל הזמן מנסה לדחוף לי אקנה ממהה מוצרים חלבון. הדבר לא נעים לי ואף גורם לי לרצות לעזוב האם זה בכלל מותר לעשות דבר כזה? תודה
נוי, אולי שווה לבדוק אם אכן מדובר בפסיכולוגית? האם היא רשומה בפנקס הפסיכולוגים? נשמע בעייתי לשווק מוצרים מבחינה אתית. תחושתך מובנת.
בן 31 נשוי+1
אשמח אם תוכלו להסביר ממה אני סובל
באופן כללי, אני בן בכור להורים גרושים-מילדות תמיד אני זוכר את עצמי כבעל דימוי עצמי נמוך.
יתרה מזאת, מאז שהתחתנתי לפני 3 שנים ועד היום, אני גם שם לב לתופעות כמו ירידה באנרגיה ובמצב הרוח לחץ וחרדה. במישור הקרייריסטי, חרף היותי אקדמאי B.A אני לא הצלחתי מאז החתונה עד היום למצוא עבודה שהולמת את כישוריי (מתקשה להפגין בטחון בראיונות עבודה). כדי לפרנס את בני ביתי אני מתפשר על עבודות שמירה ופיקוח למיניהן (עבודות של "אין ברירה"). זאת ועוד, לא ממש מסתדר עם אשתי מבחינה זוגית "לא משדרים על אותו גל" כבר למעלה משנה לא ממש משוחחים ביננו, רק אם זה משהו שקשור לילד שלנו או מטלה לוגיסטית כלשהי...
תודה מראש !
שלום, אני מרגיש מדבריך חוויה של בלבול, שאתה לא מוצא את עצמך, ולא רק בתחום הקריירה.. אולי גם הכניסה לזוגיות הספציפית הזו הייתה ממקום לא שלם, וענתה על צרכים שהיו נכונים דאז. יש הרבה שאלות קשות לדעתי מכיוון שדברים הלכו והסתבכו. ועכשיו עליך לקחת אחריות על התחושות הקשות האלה ולהתייחס לעצמך ברצינות רבה יותר. לפתוח את ההתלבטויות והדילמות מול פסיכולוג/ית ולתת למחשבות לצוף.
הי שלום!
אני בחורה שמנה שלא מצליחה לשלוט על לאכול.
אני שונאת את עצמי, בקושי מסתכלת במראה,
חשבתי שככל שאני אשנא את עצמי אז ככה יהיה לי יותר קל לא לאכול אבל זה לא עובד.
אין לי כח יותר נמאס לי
אשמח לטיפ
תודה לילה טוב
יעל סליחה על העיכוב בתגובתי. מתנצל. זה האבסורד המוכר. דווקא את הדברים הרעים לפעמים עושים במין התמכרות לא מודעת לתחושת הבושה והאשמה. יש בדפוס הזה מין נטייה למתח נפשי שהפורקן הוא ע"י אכילה. אני לא יודע איזה טיפ ניתן לתת. אם הדפוס הוא כפי שתיארתי אז צריך לעשות תהליך בו הדפוסים האלו יחפשו את מה שעומד מאחוריהם. ובלי קשר, אם יש מצוקה מהחוויה הזו אז למה פשוט לא ללכת לקבל עזרה בליווי רגשי?
אני לא מטופלת בשום מקום אני רוצה ללמוד לעצמי איך להתמודד עם דיכאון דרך ספרים סרטונים גם מה שקשור במחשבות חיוביות ופסיכולוגיה חיובית אשמח עם תוכל לכוון אותי אני ממש מודה לך יום נפלא
הי, יש ברחבי האינטרנט ובחנויות הספרים היצע מרשים של ספרים וידע בנושא עזרה עצמית. אבל בנושא פסיכולוגיה חיובית או מחשבות חיוביות אני לא יודע איך להכווין. מה גם שזה קצת סותר את התחום של טיפול קליני. שכן טיפול מתייחס לתחושות, בוחן אותם, מעלה את המודעות כלפיהם, ואולי מנסים לשנות פרשנויות קוגניטיביות (לדוגמה בcbt). אבל לא בהכרח מנסים להטמיע מחשבות חיוביות במקום השליליות בתקווה שאז אולי תרגישי טוב יותר. מה שאת מרגישה זה חשוב להבין בשיחה עם איש מקצוע מיומן, שאולי יש במצב הרגשי הנתון אפשרות להגיע לשורש הלא מודע של הבעיה.
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר
|
|
שם מלא: | |
טלפון: | |
אימייל: | |
יישוב: | |
אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד! | |
|