פסיכולוג (מ.ר. 27-117763) בעל ניסיון בטיפול ואבחון פסיכולוגי, וכן בשיקום פסיכוסוציאלי. כיום אני מטפל בקליניקה נעימה ברמת-גן בגישה אינטגרטיבית, המשלבת אוריינטציה פסיכודינאמית לצד אלמנטים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. ולצד פרקטיקה זו עומל על שלל..
משה היקר, אני חייב לציין שנמצב שתארת נשמע מורכב ומצריך מעורבות של מספר גורמים מקצועיים. אני ממליץ לפנות לרופא משפחה, לקבל הפניה לפסיכיאטר, להבדק ולהתייעץ. לבקש להתקבל למרפאת ילדים ונוער בכדי לקבל מענה רב מערכתי. אתם ההורים תקבלו הדרכת הורים ובמקביל, יתקיים טיפול פרטני בבנכם. הגורם המטפל המרכזי יעמוד בקשר עמכם, ועם גורמים נוספים במערכת החינוך. אני מדגיש שלוקח זמן להכנס למסגרת טיפולית, ולכן ממליץ לפנות כבר עכשיו. הוא ככל הנראה במצוקה לא פחותה מכם ההורים. בהצלחה רבה משה. רק בריאות.
אני נמצאת בקבוצת תמיכה לאנשים במצוקה רגשית,ולמרות זאת בסופי שבוע אני נתקפת לעיתים לא כל הזמן בתחושת מועקה. איך אני יכולה לצאת מהתחושה הזאת גם לבד בנוסף לטיפול שאני מקבלת?
הי גלית. מעניין לשמוע קצת יותר על אופי הקבוצה. אולי יש קושי לגעת בפורום קבוצתי באיפיון הספציפי של המצוקה שלך. את שואלת את שאלת הזהב. איך מכבים תחושה לא נעימה. אילו היה פתרון קסם אוניברסלי, שמתאים לכל אדם העולם היה מקום שמח. אנשים זקוקים לטיפול ממושך, לעתים של שנים, כדי להכיר בסבל ולחיות לצידו ברווחה רגשית. אולי הפתרון הקרוב ביותר לפתרון קסם הוא פשוט להתאים טיפול תרופתי נכון עבורך. הלוואי שיכלתי לעזור יותר. אם את צריכה ייעוץ נוסף את מוזמנת לפנות.
שלום רב, אני בת 56 אמא ל 3 בנות בוגרות 2 הצעירות סטודנטיות. הבכורה בת 30, רווקה, סיימה לימודי ראיית חשבון, במהלכם עבדה, חיה חלק מהזמן בשכירות ובעצמאות. לפני כשנה וחצי נגשה למבחן המועצה ונכשלה. מאז אינה עובדת, אין לה כסף, חיה בבית בבטלה, מאשימה את כל העולם בכשלונה, לא מוכנה לעבוד בתחום אחר, לא מסוגלת להתגייס כדי להבחן שוב. לא מוכנה להפגש עם פסיכולוג, לא בקשר עם חברות שממשיכות בחייהן, אין מה לדבר על זוגיות...
אני ממש בחרדה לראות אותה מתדרדת. ניהלתי איתה מליון שיחות, הזכרתי לה את החוזקות שלה, את הנסיון המקצועי שצברה ואת יכולתה לחזור למעגל העבודה וכשתרגיש ערך יחזור לה הרצון למהכרויות. גייסתי גם קרובי משפחה שישוחחו איתה היא מסכימה ומקבלת אך לא עושה כלום. ניסיתי לבוא לקראתה בכל דבר (לתת לה כסף לכל מיני מטרות כדי שיחזור לה החשק לעשות משהו) ראיתי שזה לא עוזר אז ניסיתי לא לתת לה כלום וכשמבקשת לומר לה תעבדי ותשלמי. היא מתעצבנת ומאשימה אותי שבגללי היא לא יכולה לעשות כך וכך ו...
בעבר. גם הייתה טיפוסלא קל, אך עשתה את המקובל, לימודים צבא, טיול, עבודה אוניברסיטה...
אני זקוקה להכוונה ועצה אני ממש בדיכאון ממנה. לא מפסיקה לדאוג
תודה רבה
היי אסתר אני שומע את הקשיים הרבים ואת המצוקה שלך כאמא. לצערינו גם משברים הם חלק מהחיים. ונשמע שהמשבר הנוכחי הכריע את הכף. ייתכנו מענים טיפוליים מגוונים. הפתרון יכול להיות משולב. גם פרטני לבת, גם הדרכת הורים ותמיכה עבורך. מאיזה אזור את בארץ?
כבר המון זמן שאני לא מרגישה טוב נפשית, כל הזמן אני עסוקה עם הקרונה הארורה הזו, פוחדת וחוששת מאד מזה. אני לא מצליחה לצאת מזה, והמצב שלי מתדרדר מיום ליום, ואני מרגישה שזהו אני קורסת.
היום בבוקר ראיתי כאן באינטרנט: https://sites.google.com/view/psychotherapy3/soul פרסומת באינטרנט על מטפל פסיכולוגי שמוציא פחדים וחרדות בעזרת פרחי באך ושיטות נוספות.
רציתי להתייעץ איתכם האם מישהו כאן מכיר את זה וזה יכול לעזור, או שזה סתם בלוף ושקר שלא עוזר.
בנוסף, האם יש לכם טיפול כל שהוא אחר שיכול לעזור לי, או מה הייתם ממליצים לי.
תודה מראש
שלום סגולה, שוק הטיפול מוצף במגוון מטפלים.כל אחד בימינו יכול לטעון שהוא מטפל בעזרת x. אמנם רק פסיכולוג קליני הוא מטפל אשר הוסמך על ידי משרד הבריאות ומשך הכשרתו מעל 10 שנים. אני לא בעמדה לקבוע מי מהטיפולים האלטרנטיביים או המטפלים הללו שרלטן. זה פשוט עניין של לקחת סיכון מסויים. מן הסתם יש גם פסיכולוגים שלא מעניקים טיפול נאות. אך מכיוון שהמקצוע מעוגן בחוק, והפסיכולוג מחזיק ביטוח רפואי, לפחות זה אומר שיש לו אחריות משפטית על תחום עיסוקו. לגבי פרחי באך. אני יכול להגיד בצורה הכי פשוטה שיש כבר 20 שנים בכל בית מרקחת תמציות פרחי באך וזה לא חדש. זה מרגיע. אבל כמו כל תכשיר חיצוני שמסייע בהרגעת הגוף בלבד, צריך לשלב טיפול שמסייע באספקט הקוגניטיבי, ולספק כלים להרגעה עצמית כמו תרגילי נשימה. אגב אגב, בתור פסיכולוג אני חושב שחרדה מדבר ספציפי עשוי בהחלט לשקף מבנה אישיותי חרדתי. כך שבין אם זה קורונה, או כל אירוע חיים משמעותי אחר - ההשפעה היא עוצמתית. לכן הייתי מציע לשקול טיפול פסיכולוגי שמכבד את האדם, לא מנסה לשפוט את התחושה של החרדה כשגוייה, אלא כביטוי לתפיסה של איום. ומנסה להבין לעומק את הסיבה שהאדם מתקשה להכיל תחושות אלו. בלי להסתכן בטיפולים לא מוכרים בשיטות עלומות.
אני בת 49 עובדת,יש לי משפחה נפלאה, יש בעיה שאני חוזרת מהעבודה אני מרגישה חוסר מוטיבציה לעשות דברים. אין לי כוחות לעשות שום דבר. אני נמצאת בטיפול והוסיפו לי תרופות חדשות לפני כמה ימים. אני לא יודעת עם זה קשור לתרופות אבל אשמח לעצה קטנה איך אפשר לעלות את המוטיבציה אחרי העבודה ולהרגיש טוב יותר.
יעל שלום. הייתי שמח להבין יותר: האם אובחנו תסמיני דיכאון? חרדה? אילו תרופות מדובר וכמה זמן נוטלת? בכל מקרה זה נשמע לי מאתגר לחלק עצות בפורום הזה. מרגיש לי קשה להתייחס לחוסר מוטיבציה כתופעת לוואי שצריך לתקן. וזאת מבלי לדעת מתי איבדת אותה. אני אגיד כך. מציע לפנות למי שמטפל בך, ולהתייעץ באם להתחיל טיפול פסיכולוגי. ולא בהכרח CBT (קוגניטטבי התנהגותי). אם תצטרכי המלצות את מוזמנת לפנות לפה. אם דרך קופ"ח ישנה אפשרות זו אופציה נהדרת.
אם אפשר אשמח עם תייעץ לי.
תודה רבה
אני ממליץ לפנות לפסיכולוג/ית קליני/ת כדי שיקח את האינפורמציה הרלוונטיות ויתאים לך טיפול.
שלום וברכה
רציתי לשאול: בעבר חוויתי חוויות לא נעימות אלימות ופיזית מילולית וכדו' במשך שנות הילדות וחלק מהנערות
היום אני ברוך ה' אחרי זה השאלה כזאת האם צריך לטפל בזה למרות שאין לזה כבר השפעה עלי (או שכן?) או להמשיך רגיל החיים שלי ממש טובים עכשיו ואני מרגישה שלחזור לעבר זה עוול וסתם יכאב ואם כן האם צריך דווקא טיפול פסיכולוגי או מספיק מישהי לדבר איתה אפילו טיפול רגשי
אשמח לתשובה תודה רבה ויום טוב!!
הי. אני שמח שהחיים טובים בסה"כ . עם זאת, יש בשאלה שלך נקודות למחשבה: אם לחזור לעבר עושה רע, האם לא שווה לטפל בזה? נשמע שיש אזורים בנפש שהם כמו חסומים לגישה. מסכים איתך שזכרונות כואבים צריך לשים במקומם. אבל לא להחביאם. ולשאלה השנייה, אני בטוח שחברה טובה גם יכולה לעזור, לפעמים יותר ממטפלת. זה תלוי באמון, בגישה של החברה. להרגשתי, מכיוון שבסהכ זה כן נורא רגיש, וכן יש אנשי מקצוע שיודעים לעבוד בתוך טראומות עדיף שההחזקה תהיה טובה והתהליך יהיה מועיל.
באמת יש איזורים חסומים אם לא אטפל בהם הם יפריעו במהלך החיים?
זה יכניס לטלטלה חזקה כעס אשמה פחד למה יש טעם להיכנס לזה שוב
אין טעם להכנס לתהליך בלי רציונל. זה משהו שצריך לבחור. בדכ נכנסים לתהליך אם סובלים, ואם ישנם דפוסים בחיים שמהם מנסים להמנע, אך הם חזקים מאיתנו. ולעצים רבות, אותם דפוסים יכולים להתחולל כתוצאה מטראומה.
נקודה נוספת היא שלהתפרק רגשית מחשיפה לטריגרים טראומטיים יכולה להתרחש גם בטיפול וגם בסיטואציות מחוץ לטיפול. ההבדל הוא שהטיפול הוא מקום בטוח לשם כניסה למקומות הקשים. בכל מקרה, אני לא מנסה לשווק טיפול. זה משהו שיהיה אפשר להבשיל לתוכו.
וואי זה נקודה שלא חשבתי עליה
תודה רבה ממש עזרת לי
המשך יום טוב!!
שלום
אני בן 50
בגיל 30 התחלתי לסבול מכאב כרוני מבעיה נוריולוגית. כאב שרירי ועצבי.
זה הכניס אותי לכמה שנים של חרדות קשות וביצוע אין ספור בדיקות
והליכה לרופאים והמנעות מהרבה דברים
אחרי כמה שנים הבנתי שזה לא מועיל
ועשיתי טיפול פסיכולוגי כשנה התנהגותי וזה עזר מאוד
ומאז כ 13 שנה אני די נקי מחרדות רוב הזמן המוח שקט יותר
משתדל לא להמנע מדברים ולא לעסזוק בבריאות למרות הסבל הפיזי שיש לי מהכאב הכרוני
הפרעת הכאב שלי החמירה והוצע לי לנסות קנאביס רפואי
או תרופות כמו ליריקה טרמדקס וכו'.
לפני 7 שנים לקחתי 2-3 שחטות מחבר וזה גרם לי להתקף חרדה חד כמה שעות ואז במשך כמה ימים! הייתי בחרדה והעולם היה מאיים עד שזה חלף.
אני חושש לנסות קנאביס רפואי שחלילה יחזיר לי את החרדות.
השאלה האם קנאביס רפואי עלול לגרום לחרדה לכמה שעות כמה ימים גג ואז אפשר לנסות או שעלול גם מכמה שחטות לגרום לכך שכל החרדות יחזרו ואז החיים שלי יהיו קשים יותר נפשית מעבר לקושי הפיזי.
ממש לא רוצה לחזור לחרדות קבועות מצד שני יש לי סבל פיזי ומחפש פתרון
תודה רבה
הי גלעד. פסיכולוגים לא אמורים לתת המלצות בתחום הקנאביס הרפואי. יש לדבר הזה כתובת בדמות פסיכיאטר או רופא כאב. בכל מקרה שווה באמת לבדוק טוב ובזהירות את ההשפעות של קנביס רפואי עליך. יש זנים שונים. יש צורות שונות של נטילת התרופה. וזה משהו שצריך לבדוק עם איש מקצוע. אני אאחל לך בהצלחה! ורק בריאות!!
אני נמצאת במועדון תמיכה שיש שם עובדים סוציאלים ובגלל השביתה המועדון שלנו סגור. מאז שהמועדון נסגר אני מרגישה שוב לבד בלי חברים. במועדון אני פורחת ועכשיו בגלל השביתה המועדון סגור. איך אני יכולה להתמודד ולשפר לעצמי את המצב רוח עד סוף השביתה?
אני מודה לך מקרב לב תבורך
שיהיה לך סוף שבוע נפלא
שלום! ראשית, כיף לשמוע שהמועדון החברתי מעניק לך המון. ואני חושב שזה מעלה גם שאלה שיקומית. אני לא יודע כמה זמן את חברה במועדון הספציפי הזה, ואם יש לך קשרים שיצרת עם חברים בתוך המועדון. אבל ללא קשר לשביתה הרי שזה חלק מהותי מכל תחום השיקום - זה היכולת ליצור כישורים עצמאיים. בין אם חברתיים במסגרת מועדון חברתי. בין אם תעסורתיים במסגרת תעסוקה נתמכת. וכו. לעניינך -- את יכולה ליצור קשר בטלפון עם חברה טובה מהמועדון? אולי להפגש מחוץ למועדון ביוזמתך. תהיה זו נקודת זכות ענקית לעבוד על החלק האקטיבי של יצירת קשר. וגם אם יש חשש שזה לא יתקדם, לא נורא, זה תהליך. תמשיכי לבדוק עם אנשים נוספים. צאו מהבית למקום בו ניתן לשבת ולשוחח. אולי לשתות קפה ביחד. בהצלחה רבה.
אני אם חד הורית שחווה דכדוך מאוד משמעותי מכל המצב ומהחשש מההגבלות של הקורונה, מרגישה שזה פוגע לי בתפקוד שלי ביום יום וגם כאמא..
הייתי שמחה לדעת אם יש לך טיפ מה יכולה לעשות בכדי לעזור לי להתגבר על זה..
המון תודה,
טלי שלום, את מתארת מצב שרבים חווים. חשוב לזכור שהמאפיין המשמעותי של המשבר הוא שכולנו בו באותה סירה. בהתאם, האפשרות של תמיכה של חברים/בני משפחה/ אמהות חד הוריות אחרות - מאוד רלוונטית. לא נעים להרגיש את המתחים ואת הדכדוך, ומצד שני אי שפר להכחיש את התחושות האלו. מה שכן אפשר לעשות זה להקל על עצמך ולהציף את התחושות הללו. זו לא בכיינות! זו אנושיות! אם את מרגישה שהדכדוך הזה הוא חורג, והוא מוביל למגבלות תפקודיות, ותסמיניו מזכירים דיכאון לכל דבר ועניין - את צריכה לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש. פסיכולוג קליני / פסיכיאטר מומחה.
שלום סיון
אני עוברת שינויים בטיפול,רוצים לסדר לי סל שיקום כדי לעבור הלאה לקהילה מועדונים ודברים כאלה, ואני מתלבטת עם לעשות את זה באמת. רציתי לדעת במקום שאני יחשוב שלילי על הדבר הזה איך אני יכולה להפוך את זה לחיובי? להסתכל על הטוב שבזה? אני אודה לך עם תוכל לענות לי, אני מאחלת לך המשך שבוע נפלא
הי רינת. נשמע שאת מתקשה לקבל החלטה. אולי את סובלת מחרדות כאלו שלא תמיד מאפשרות לך להרגיש בטוחה בעצמך, ביכולת שלך להחליט נכון, וגם להרגיש בנוח לטעות. מניסיוני, את יכולה לבקש להגיע מספר מפגשים להתרשם מהמועדון החברתי מבלי להתחייב לכך (אפשר להודיע לרכזת שלא יממשו את מספר האישור למועדון החברתי). ואז תוכלי לעמוד על זכותך לבדוק מקומות נוספים. תעשי זאת עם מדריכה / חונכת. תדברו על זה ותתלבטי בקול. חשוב ללמוד לעשות החלטות, חשוב ללמוד להתמודד עם אכזבות.
עזרת לי מאוד שיהיה לך סוף שבוע נפלא
מחפשת נואשות פסיכולוגית , כנראה ילדים, שפגשתי בגלידרייה "דלי קרם " בראשון לציון בתאריך 24.6.20. בשעות הערב המוקדמות . נקלעתי למצוקה עם נער אוטיסט והיא מאד סייעה לי ואני מעוניינת ליצור איתה קשר.
תודה !
ירדנה שלום, נשמע שמדובר בפסיכולוגית מוכשרת במיוחד. אך אני תוהה איך אני יכול לסייע באיתור של אדם? אולי אם יש לך שם?
שלום סיון
אכ הפסכולוגית הזו היתה מאד מוכשרת ומאד אמפטית .
אין לי מושג מה שמה. הסיטואציה היתה מאד מלחיצה , כך שלא שאלתי לשמה ואני מאד מצרה על כך. לעניות דעתי היא תושבת ראשון לציון כי החתה עם ילדיה בגלידריה, אך אין לי קצה חוט.
קיוויתי שאולי יתמזל מזלי והיא תקרא הודעתי בפורום
יש לך רעיון כיצד אוכל לאתר אותה?
מדובר בבחורה צעירה עם נסיון בטיפול בילדים.
תודה מראש
ירדנה
אם היא בעלת קליניקה באזור הייתי כותב בגוגל פסיכולוגית ברשלצ ועובר על התמונות
תודה רבה סיון.
אעשה כן. שוב.
שבוי טוה.
תודה רבה סיון.
אעשה כן. שוב.
שבוע טוב
שלום סיוון,
אני רוצה להתחיל טיפול פסיכולוגי וכדי לחפש את הפסיכולוג שיתאים לטפל בבעיה שלי, אני מבקש לדעת איזו גישה פסיכולוגית הכי תתאים לטיפול בדה ריאליזציה?
מקריאה רבה על דה ריאליזציה, למדתי שיש לי מהסימפטומים של התופעה.
כמו כן, אני למדתי גם שאולי יש לי הפרעת דה ריאליזציה שבעיקר מקשורת לטראומה רגשית בילדות, בעיקר בעקבות הזנחה רגשית, חוויתי מעט מאוד הורות חיובית במובן של דאגה, מעורבות, אמפתיה ותמיכה של ההורים. בגיל 14 חוויתי טראומה הקשורה להזנחת האחריות ההורית, הייתה לי בעיה רפואית ועקב ההזנחה אני הייתי קרוב למוות... כשהגעתי לביה"ח עקב הבעיה הרפואית, מנהל המחלקה בביה"ח אמר שאם הייתי מגיע לביה"ח עוד שעה הייתי מת.
כאמור, מבקש לדעת איזו גישה טיפולית תתאים לטפל בדה ריאליזציה, כדי שאוכל למקד את החיפוש שלי אחר הפסיכולוג, על פי הגישה המתאימה לטיפול בבעיה זו?
אשמח לסיועך בעניין, תודה רבה.
אני ממליץ מאוד לפנות לטיפול אצל פסיכולוג קליני מוסמך, מנוסה, ובעל ניסיון בטיפול בטראומה. אתה צריך מטפל שידע לשלב בין גישות.נראה שהרכיב הטראומטי דומיננטי ומצריך התייחסות כמוקד ראשוני, ובמקביל לשים לב לתפקודים יומיומיים. לשים לב מתי החוויה של דה ריאליזציה בולטת יותר, ואילו כלים פרקטיים ניתן ליישם בלייב כדי לחולל שינוי בחוויה. כדי להכיל את הדבר שממנו הדה ריאליזציה מגן. במידה וישנם תסמינים נוספים שלא צוינו והם מובילים למגבלה תפקודית (תסמיני דיכאון או חרדה) עליך לפנות גם לפסיכיאטר. בהצלחה, סיון.
שלום, רציתי לשאול מהו רגש של רחמים מבחינה פסיכולוגית כלפי הזולת, מה הדבר מראה על המרחם? מה עומד בבסיס אישיותו של המרחם, הנוהג ל"רחם" על כל על אדם שיש לו איתו אינטראקציה? מדובר באדם אינטילגנטי ומשכיל, שלא סתם פולט הגיגים ומשתמש בטרמינולוגיה של "רחמים"(בני משפחה, חברים וכו'). לי הדבר נראה לא הגיוני. אודה על כל אינפורמציה בעניין. תודה
בשביל לרחם על מישהו צריך יכולות אמפתיות. כלומר, יכולת לשים את עצמך בנעלי האחר ולהרגיש מה שהוא מרגיש. אבל לשלב הבא, של הבעת "רחמים" יש כל מני סיבות. הראשונה שקופצת לי היא הצורך להרגיש טוב עם עצמך ביחס לאחר.. כביכול יש בכך משהו מתנשא.. השוואה.. אם זה בקונטקסט שהאדם מביע רחמים בקול כדי שישמעו אותו, ויתפסו ממנו אדם מצפוני / מוסרי - אולי זה מרגיש מזוייף. אבל ייתכן ואותו אדם באמת רוצה שישקפו לו כמה הוא אדם "טוב".
הבת שלי כמעט בת 10. בחודשים האחרונים מפחדת לצאת מחוץ לבית לבד. זה נראה לי מה זה משונה. פעם הייתה מסתובבת חופשי לבד. לא עברה איזה טראומה או משהו. ז זה ממש מטרד. לקחת אותה לביתספר, לאסוף אותה, כאילו הייתה בת שלוש. ה מה שנקרא אגורפוביה? איך מתמודדדים עם העניין?
נשמע מאוד לא פשוט, ומצריך בדיקה של פסיכיאטר ילדים. במיוחד מכיוון שאת מתארת שינוי מהיר בהתנהגות, מבלי לדעת מה בדיוק קרה. (לא הייתי מתחיל לחפש בגוגל את האבחנה כדי לא לבלבל את הגורם המקצועי). פשוט לגשת ולתאר את מה שאת רואה. והילדה תגיד מה היא חווה. ככל הנראה הפסיכיאטר ימליץ גם על טיפול פסיכולוגי. אני מקווה שתפנו בהקדם לעזרה, ואני מאחל לה שתחזור לעצמה במהרה.
שלום רב.
אני מחכה לטיפול שאני עומדת לעבור וזה יקח זמן. רציתי לשאול בינתיים עם אתה יכול לתת לי עצה לעזרה עצמית שיש לי תחושת דיכאון במיוחד אחר הצהריים ובנוסף רציתי לשאול על טיפול בדיכאון ללא תרופות איזה דרכים מטפלים בזה?
תודה,
הי, שלום לך דנה. המון הצלחה בטיפול. כל הכבוד על הסבלנות. לא מרגיש לי נכון לחלק "טיפים" להתמודדות עם דיכאון, במיוחד כשאין לי מידע עשיר יותר. כל אחד מתמודד באופן שונה, כי הנסיבות הן שונות. באופן כללי מאוד אציע דבר כזה (מעולם הטיפול הcbt): תחזיקי מחברת. תתעדי בה כל יום ברגע שאת מרגישה בדיכאון את המחשבות שקשורות לכך או שקדמו לדיכאון. תרשמי מה בדיוק את מרגישה. האם יש תחושות גופניות שמתלוות? אם כן תרשמי זאת גם כן. ודבר אחרון, תכתבי מה את רוצה לעשות ברגע הזה שיש דיכאון. רק כאשר יהיה לך את הנקודות הללו יהיה אפשר להתחיל לעבוד על שינוי. שינוי יהיה ניתן לחולל בפרמטרים של ההתנהגות הטבעית (ללכת למיטה לדוגמה או לצפות בטלוויזיה) + בפרמטר של המחשבות (הנחות שליליות אוטומטיות? קטסטרופות?) + בפרמטר הגופני (עייפות וכבדות? צאי לסיבוב הליכה עם מוזיקה שאת אוהבת, או מפגש עם חברה טובה). לא חסרות אפשרויות. ולא לשכוח שצה שבאמת חשוב זה לא לצפות להעלים את הסימפטום. אלא להתמודד עימו. שבת שלום, סיון.
הי, אמא לשלושה ילדים קטנים. מאז ומתמיד פעילה, בתפקיד בכיר במשרד ממשלתי. נכנסתי להריון בגיל 40 וילדתי לפני כמה חודשים. במהלך ההריון החלו לצוף חששות וחרדות וגם טראומות מהעבר. הדרך להפחתת החרדה היתה שטיפת ידיים. לאחר הלידה שטיפות הידיים הפכו למקלחות שהתדירות והמשך שלהן הלכה ועלתה. דווקא כשנראה שאני מצליחה להתנגד לחרדה ולאינסטינקט והפחתתי את כמות המקלחות ומשכן- חווה לאחרונה ביתר שאת ניכור ועוינות מצד בעלי ( הקור והניכור החלו כבר בתקופת ההריון) שמחלחלים לנשמתי ויוצרים עצב עמוק. אני מתפקדת. וטוב. למען הילדים . אבל מבינה שעליי לטפל בעצמי. גרה בדרום. כאמור, אפס תמיכה מבעלי. צריכה בדחיפות סיוע במציאת מטפל/ ת מעולה שיעזור לי להתמודד עם החרדה והטראומות והocd. צריכה מישהו טוב שלא מבזבז את זמני כי המצב בבית לא טוב ואני חייבת להרים את עצמי כדי להציל את הבית שלי. אנא עזרתך!
הי, איזה אזור בדרום? האם מבקשת המלצה למטפל/ת פרטי? באם ניסית דרך קופת חולים?
לאחרונה התחלתי להבין שאנשים פשוט פוחדים ממני.
שאני מדברת כנראה בתוקפנות.
שאני חדה וחותכת עוצמתית ומפחידה.
שאני אסרטיבית מידי, יותר מידי.
ואני- לא מרגישה כך!
אני בתוכי מרגישה רכה וטובה, כנועה ומרצה, ילדה טובה שעובדת קשה כדי שהכל יהיה בסדר ואעשה את תפקידיי על הצד הטוב ביותר לשביעות רצון כולם.
אני לא דואגת לעצמי בכלל, לא קונה לעצמי כלום אם אין שום ברירה (גם בגדים, גם אם יש חור בנעל, אקנה רק במצב שכבר לא ראוי ללבישה), לא כי אני מסתגפת, אלא כי אין לי זמן מרוב שאני צריכה לעבוד (כדי לפרנס), להכין לעבודה (כדי שיהיו מרוצים), לתחזק את הבית, להכין שיעורי בית עם הילדים וכו',
אני לא דואגת לעצמי גם פיזית, לא אלך לרופא גם אם ארגיש גרוע, רק אם אין שום ברירה.
לא מתפנקת, לא הולכת לטיולים, לא יוצאת מהבית לכלום חוץ מעבודה, לא מעניין אותי לשבת ערב וליהנות, מרגיש לי בזבוז זמן.
מקווה שהבנתם.
אז איך זה שלאחרונה אני מבינה יותר ויותר שאנשים (כולל בעלי) מקבלים את דברי כהתקפה והאשמה? כבוטות וחיצים משוננים?
וגם- יש כאלה שבטוחים שאני סנובית, הדבר המוזר ביותר שאפשר לומר על מה שאני באמת.
אני מתארת לעצמי שאבחון בטח לא תוכלו לעשות בפורום.
אבל מאוד מבקשת אם תוכלו לתת לי איזה כיוון האם יש סיכוי שמדובר בפיצול אישיות? (DID)? יש דבר כזה בכלל? ומי יכול לאבחן דבר כזה?
אני בפנים משהו אחד ובחוץ משהו אחר.
פיצול אישיות זה שיש חלקים באישיות שמתפקדים באופן עצמאי, ואינם בקשר אחד עם בשני. לא נשמע שזה העניין שאותו את מתארת. נשמע שאת פועלת באופן אוטומטי מתוך מגננות. כאלו שעוזרים לך, דרך התקשורת עם אחרים,לא לחוש חלשה או פגיעה. אבל אז נוצרת בעיה. כי מי שבא באינטראקציה עם אחרים זה לא את באמת, אלא חלקים נורא ספציפיים, שכלל לא משקפים את העצמי האמיתי שלך. אולי דרך קשר מכיל ,אמפאתי, שבו תחושי מסוגלת לשחרר את המגננות ותראי שניתן לכבד אותך ולאהוב אותך על מי שאת באמת יחול תהליך של תיקון?
הי, בעלי הוא טיפוס אימפולסיבי וקשה לי לדעת איך מתמודדים. הוא לא מוכן לשמוע על טיפול, מבחינתו הוא מאה אחוז. רציתי לשאול אם כדאי לי לבוא בעצמי לטיפול כדי לקבל כלים להתמודד ואלי גם למתן אותו. תודה רבה.
הי גאיה, סליחה על העיכוב. נשמע שאת ערה לדינאמיקה ביניכם. ומדבריך ניכר כי בעלך אולי סובל מלחצים, ולתסכולים מגיב באימפולסיביות. על כן הרעיון שלך לגשת בעצמך לטיפול בתור שלב ראשוני הוא רעיון לא רע בכלל. אולי מעבר לעזרה שאת תוכלי לספק בהכלה של לחציו, יהיה ניתן ללמוד כיצד לייצר שיח סביב נושא רגיש שכזה באופן שיעזור לו לראות את חלקו ואחריותו. ואולי יבחר לפנות לעזרה כלשהי.
הבת שלי בת 14 ושמנו לב בחודשים האחרונים שהיא נהיית הרבה יותר עצבנית ומסוגרת והיא גם בוכה משטויות, וזה מאוד מדאיג אותנו כי זה לא מתאים לה. התייעצתי על זה עם רופאת המשפחה בלי שהילדה תדע, והיא אמרה שיכול להיות שזה תסמונת קדם וסתית והיא ביקשה שאני אשים לב מתי זה קורה בעיקר. ניסיתי לראות אם זה מחמיר בתקופה שלפני המחזור שלה ועובר אחר כך (כמו שקראתי פה למשל https://www.betipulnet.co.il/lexicon/דיכאון/ ), אבל היא לא משתפת איתי פעולה אז אני לא יכולה לדעת בוודאות. מה שמדאיג אותי זה שאולי זה לא קשור לווסת אלא שזה דיכאון רציני שצריך לטפל בו במהירות, איך אני יכולה לדעת? כדאי לנסות לדבר איתה ולהסביר לה על התסמונת הזאת או עדיף שלא? אם אני אתחיל "לנדנד" לה זה יכול להחמיר את המצב? ויש טעם לדבר עם היועצת בבי"ס על זה? היא תוכל לעזור?
אור היקרה, נשמע לי שאת אמא הקשובה ורגישה לצרכים, גם הלא מדוברים, של הבת שלך. והיא עדיין בסה"כ נורא צעירה ולא בהכרח יודעת להביא לידי ביטוי את תחושת המצוקה. ואני מבין שאת חוששת מלדחוק אותה אבל את רואה אפשרות אחרת? גם אם ילדים ונערים אומרים שהם לא רוצים עזרה זה לא אומר שהם לא זקוקים לה. תלכי עם התחושות שלך. את יודעת מה נכון לעשות במצב קונפליקטואלי שכזה. זה באמת מלחיץ. ואם את חושבת שזה מצריך עזרה של איש מקצוע אז אפשר לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג קליני של ילדים ונוער.
לסיון שלום, נחשפתי לאלימות קשה מאד מבן זוגי לשעבר, אלימות שהלכה והסלימה במהלך מחלתה של ביתי. ביתי נפטרה, נפרדתי מבן זוגי ועברתי עיר. עברתי אלימות מצמררת, מזוויעה ומטלטלת. אני נמצאת עדיין במצב קשה מאד. בעלי ניסה לחנוק אותי, איים לרצוח אותי , כל פעם שהייתי נכנסת הביתה כשביתי היתה חולה, היה שופך עלי כמויות עצומות של מים, היכה אותי, לא פסח על אף אחד מסוגי האלימות, כלכלית מילולית פיזית ונפשית. וכשעזבתי ,ולאור הרציחות האחרונות של נשים, החלטתי שאני מיידעת את האחיות שלו על כל האלימות שספגתי, כאשר הוא לא דיבר עם אבא שלו שנים, לאור התנהגות לא מכבדת של אביו כלפי אימו , ובעצם הוא התנהג כמו אביו, אבל 'בלשון המעטה' הציק לו שאביו היכה את אימו. זה הגרעין הגנטי של האיש. החלטתי שאני כאן בכדי לשחרר את כל מה שעבר עלי, להוציא ולשחרר ולספר למשפחתו את כל מה שיתרחש בביתנו. רציתי להשמיע את קולי, השאלה היא האם אני עושה נכון בכך, שאני כותבת לאחותו מכתב , ומנסה להסביר את הגיהנום שעברתי, את התקפי הזעם ועל התלונה שהתלוננתי במשטרה כי הגיעו מים עד נפש.... ממתינה לתשובתך. תודה.
עצם החוויה של הטראומה מכילה רכיב של בידוד. אין ספק שיש רצון וצורך שישמעו אותך כשאתה עובד טראומה. בין אם במכתב למכר משותף שיאשרר את מקומך כקורבן להתעללותו של בן הזוג לשעבר, ובין אם לשתף בפורום הנוכחי. אני מרגיש שהצורך העיקרי הוא שיראו אותך, וישמעו את קול זעקתך. לא יודע להתייחס למכתב הספציפי לאחותו כי לא ממקומי לעוץ עצות. אך כן שווה לפתוח את הנושא בפני אוזניים קשובות כדי שאת בעצמך תגיעי להחלטה. שכן, את זו שמכירה את טווח ההשלכות של פעולה זו.
אפילו שאני ממש לא מכירה אותך...
סתם נכנסתי לפורום הזה כאורחת (לא אשת מקצוע) וקראתי מה שכתבת.
רק רוצה לשתף אותך שהכאב שלך נוגע בי עמוק.
רק רוצה לספר לך שממש הזדעזעתי ממה שקרה לך.
רק רוצה לחבק אותך וירטואלית ולתת לך נחמה.
מקווה שתקראי את ההודעה הזאת ותדעי שהזעקה שלך זועקת בליבי ואני בטוחה שגם בעוד הרבה לבבות.
חזקי ואמצי.
הלוואי שיהיה לך רק טוב ואושר מעתה והלאה בחייך.
שלא תדעי לעולם עוד צער וכאב!
הלוואי...
|
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר
|
|
| שם מלא: | |
| טלפון: | |
| אימייל: | |
| יישוב: | |
| אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד! | |
פנייה נשלחת, נא להמתין...
הפרטים התקבלו בהצלחה
תודה, הפנייה ששלחת התקבלה
בקרוב ייצרו עמך קשר.