פורום פסיכולוגים

מבין את החשש. שאלה טובה. נתחיל: חיסיון וחובת המטפל בשמירה על סודיות היא ערך טיפולי, אתי, מוסרי וחוקי. כל הפרה של חיסיון זה עלול לגרום להרס הטיפול ונזק נפשי, לחשיפת המטפל לתביעה והעמדתו בפני ועדת אתיקה. עכשיו שהנחתי חלק מהיסודות בנושא, אשוב לשאלתך: בטיפול פרטי התכנים נשמרים לעיניו של המטפל, ולכל היותר עשוי להביא את המקרה להתייעצות בהדרכה. בית משפט צריך סיבות הקבועות בחוק בכדי לבקש תרשומות כלשהן, וגם אז יהיה מדובר במידע שקשור לעניינים כמו מסוכנות או תכניות התערבות. אך לא מחשבותיו האישיות של המטפל. במוסדות כמו שירות פסיכולוגי ציבורי או קופת חולים - יש מערכת ממוחשבת בה מתעד המטפל את המפגשים, זה לאפשר מעקב אחר התקדמות הטיפול, אך גם עניינים חוקיים. תיק רפואי זה דבר סודי. לאף גורם אין גישה ישירה ללא ויתור סודיות מצדך. מעסיק או כל גוף אחר לא ידרוש כזה דבר גם. אבל אם תבחר לגלות לגורם רלוונטי, כמו קב"ן בצבא, כנראה שיבקשו דו"ח סיכום מתומצת ולא את כל התרשומות.

אסי היקר, זו בין ההודעות הישירות שאי פעם נתקלתי בהן. ויש בגישה שלך משהו נורא כנה, וריאלי עד לכדי כאב. אתה לא ציינת שאלה או בקשה. רק שיתפת. התחושות האלה מובנות. אני רוצה לשאול מה העמדה שלך לגבי טיפול, אם בכלל?

קראת את מחשבותיי

לדעתי ורד זה משהו שצריך לדבר עליו עם המטפל/ת. אני לא בגישה של לנסות ולהגיע לתחושות חיוביות, לפני שמבינים מה קורה בתחושות השליליות ואיך עוזרים לחיות עם זה בשלום. בהצלחה! סיון.

אביך נשמע כמו בנאדם שלא מוצא את עצמו, שמתקשה להחזיק את תסכוליו ומשליך אותם על היקרים לו. האם הוא באמת יודע מה אתן מרגישות? האם את ואימך על עך משוחחות? אולי הוא מאמין (או רוצה להאמין) שיש לכם יכולת להכיל זאת. אולי אם תאמרו לו את עמדתכם, הוא יגלה מהי באמת הדינאמיקה המשפחתית. אולי הוא יגלה שההרס שהוא זורע אכן סודק את נפשותיכן. אולי זה יכאיב גם לו, ויחליט לשנות. גם אם לא מייד. יש סיכוי שיגלה מאבק כנגד הדברים שיחוו כביקורת. לכן צריך להדגיש ששיח כזה צריך להתנהל בחכמה. לא להגיד לו במה הוא לא בסדר, אלא מה אתן מרגישות. כן, בפגיעות, כפי שרשמת. ההדחקה עוזרת רק לאותו זמן אך לא תועיל לטווח ארוך. החוסן שאת מתארת יבוא דווקא מעיבוד התחושה הקשה ותחושה של תמיכה. לבסוף כן תרצי לברר איך את בעצמך לא תתגלגלי למערכות יחסים סוגיות בהן אותה דינמיקה תשתחזר. וזה משהו שנראה לי רק בטיפול יכול לקרות.

לדבר זה לא עוזר הוא פשוט מכחיש דברים רעים שהוא עשה (כמו הרבצות)
ואם נגיד לא שאנחנו נפגענו יש מצב שהוא יהנה מזה, הוא פשוט שונא אדם וכולם רעים ואין אנשים טובים בכלל 
ביום הוא צעק על אחותי ממש כי היא עשתה משהו בטעות והיה לי מזה דפיקות לב ורצון לבכות לעומת פעמים שרק הכחשתי
תודה רבה! זה גם עוזר לשחרר את מה שהיה  

בהצלחה שירי.

הי, האם ניסיתם לפתוח את האפשרויות השונות בשיח משפחתי בו הצדדים נוכחים? האם אלו השערות שלך שעתיד להיות קושי בחלוקת הירושה? אני מבין שאת מתמודדת עם לחצים רבים מזה תקופה ממושכת ושהאנרגיות להתמודד כבר נראות לך דלות. וגרוע מכל, נשמע שאת מרגישה לבדך בכל ההתמודדויות. האם יש לך בן זוג או מישהו בעולם לקבל ממנו עזרה? את צריכה לדעתי להחזיק את 2 החלקים שציינתי - (1) מישהו להחזיר איתו את ההתמודדות, גם רגשית, גם להתייעץ בנושאים המורכבים שעולים בתהליך האפוטרופסות (אולי זויות חדשות שאת לא רואה אפשר לראות מהצד?). (2) להתחיל ליצור שיח סביב הנושאים הבעייתיים לפני שהם הולכים ומסתבכים. ככה תדעי איפה את עומדת. והמתח של הציפיות השליליות יתאזן לנוכח המציאות שתתגלה בפועל. אני מקווה שלא יהיה קשה כפי שאת צופה. קחי את כל התרחישים השליליים ותבחני אותם באופן אובייקטיבי. נשמע כמו דרך לא פשוטה, מאחל המון בהצלחה :)

הי קורן. ראשית, צר לי על ההתמודדות עם post trauma. חשוב לך להבין מה נכתב עליך וזה מובן. במיוחד כי זה משקף את המציאות הנפשית שאתה חווה. בכל מקרה, אני סבור שהפסיכיאטר בחר להדגיש שמבין שלל התסמינים של ptsd - הבולטים והמגבילים ביותר הם חרדה ודיכאון.

הי, לא מכיר שם ספציפי לתופעה. הכי קרוב זה "רומינציות". שאלו מחשבות שחוזרות ועולות, איך אין בהן בכדי לקדם פתרון לבעיה. בכל מקרה, נשמע שהשם של התופעה חשוב לך כדי להבין את החוויה. חוויה שלא ניתן להתעלם ממנה ואולי השפעתה משמעותית. האם חזרתה מבקשת עיבוד? לא ביחס לעצמה, אלא ביחס למה שהיה לפניה? ומה שקורה היום? חיים שנחוו לרגע וצורך להיאחז בטוב שהיה?

שלום רב, אם אני מבין נכון - את מחפשת טיפול בשיחות לנוכח מצוקות רגשיות משמעותיות. נשמע שעברת מסכת חוויות לא פשוטה מצד בני משפחתך. הייתי פונה למרפאה ברחוב בארי 5 בבני ברק. מבקש טיפול. ונותן להם לעשות את כל השאר, מבחינת הכוונה לסוג הטיפול הרלוונטי. רו לבית החולים מעייני הישועה בבני ברק שם יש מערך בריאות נפש, גם כן. בהצלחה! תרגישי טוב!

נשמע מצב מאוד לא פשוט. אני מציע לדבר עם איש מקצוע על כך. ייתכנו מספר סיבות לבעיה שציינת. ובכל מקרה צריך לבדוק מה מאחוריה (טראומות? חרדות? בעיה אישיותית? מה המוטיבציה בכלל ליצירת קשרים?)

תלוי את מי תשאל. יש גישה פסיכיאטרית המדברת בצורה נקייה יחסית את התסמינים. לעומתה גישה פסיכודינאמית יותר תדבר מורכבות של תכני הפסיכוזה ואופיין. בגישה זו קשה יהיה להפריד בצורה מלאכותית בין מבנה אישיות למופע הפתולוגי שיושב מעליו. בכל מקרה הפרעת אישיות לרוב תכיל קשיים בתפקודים הבינאישיים ואכן גלישות פסיכוטיות יתכנו באזורים קונפליקטואליים. פרקי הזמן יתכן ויהיו קצרים יותר ויהיו תחומות לחרדה. סכיזואפקטיב זו מחלה מהספקטרום הסכיזופרני שמזכיר בי-פולאר. והפסיכוזות כנראה יבלטו בדיכאון או במאניה. כלומר בקצוות הרגשיים. לגבי ניתוק חלקי קשה לי לענות.

הי אנונימית יקרה, את מתארת בצורה יפה מציאות נפשית שהרבה אנשים מוצאים את עצמם בתוכה. מין תוצר של סוציאליזציה לעשיה והישגיות אובייקטיבית במחיר של התרחקות מגרעין פנימי אותנטי אליו קשורים דחפים ויצר חיים. העצה היחידה שלי היא להביא את זה לשיח מודע, רצוי במסגרת נייטרלית של טיפול/אנליזה, בו הלא מודע יוכל להתחיל לבוא לידי ביטוי והמטפל ידע לעבוד עם זה.

משה עלית על נקודה מאוד מעניינת . אנחנו נוטים לבחור בני/בנות זוג על פי פרמטרים לא מודעים. חלקם דפוסי התקשרות ראשוניים או סגנונות אישיות מסויימים. כמו כן, אנחנו עושים את בחירותינו מתוך מקום של הגנות. אולי, אבל רק אולי, אתה חיפשת באחרות מה שידעת שקיים אצלך. מתוך אסטרטגיה הגנתית לא מודעת שהקשרים הללו יפרדו באיזשהו שלב, ובאופן צפוי מראש.. מבלי להיות מופתע מדי או בתחושת שבר גדולה מנשוא.

שירן שלום, אולי מה שחווית זה באמת צבירת תסכולים רבים מעצמך ביחס שלך לאחרים. נשמע שנמאס לך להיות עבור כולם ולא עבור עצמך. שנמאס לך שאת שמה את הצרכים שלך בעדיפות נמוכה. את התסכול את מחצינה וזה החלק הפחות רצוי. נשמע שצריך לעבוד על איך לתקשר את הרגשות והצרכים שלך במילים ולא במעשים. ובכל מקרה, לא להסתיר. גם תחושות של כעס זה לגיטימי לבטא. אבל איך, זו השאלה.

שירן שלום, אולי מה שחווית זה באמת צבירת תסכולים רבים מעצמך ביחס שלך לאחרים. נשמע שנמאס לך להיות עבור כולם ולא עבור עצמך. שנמאס לך שאת שמה את הצרכים שלך בעדיפות נמוכה. את התסכול את מחצינה וזה החלק הפחות רצוי. נשמע שצריך לעבוד על איך לתקשר את הרגשות והצרכים שלך במילים ולא במעשים. ובכל מקרה, לא להסתיר. גם תחושות של כעס זה לגיטימי לבטא. אבל איך, זו השאלה.

פסיכיאטר רושם סטטוס מנטלי בכל מפגש אבחוני, ומעקב. לכל פרמטר בסטטוס יש משמעות. החלק של אפקט זה איך נראה מצב הרוח. אז כנראה שנראית מתוח (אופייני לפוסט וראומהא לשאלתך). ולבילי.. זה שינויים במהלך הבדיקה במה שנתפס כמצב הרוח אולי צחקת פתאום? אולי היית עצוב לרגעים ושמח ברגעים אחרים?

נשמע שהמצוקות עמן התמודדת היו מאוד קשות והתופעות אכן קיצוניות. האשמה שהתלוותה לכל הדבר הזה קשה מנשוא ותורגמה לתסמינים אובססיביים עם גלישות פסיכוטיות. לא ניתן לשלול מצד שני תהליך של התחלות (מחלה פסיכוטית) לו ישנה לעתים קרובות קומורבידיות של תסמינים אובססיביים. האופציה השניה פחות נשמעת אפשרית כי התפקוד היה תקין, והאיכות של הכתיבה טובה ולא מעידה על תהליך של התפרקות פסיכוטית. בגל מקרה צריך טיפול פסיכולוגי ארוך וסבלנות .. להתייחס לתחושות שעולות מהתסמינים. אולי לנתח את המשמעות שלהם. אבל בהחלט להזהר שלא להתחפר מדי בניתוח יתר. מה שקורה לאובססיביים. כי אז זה לא טיפול יותר אלא שיתוף פעולה עם הקומפולסיה. הייתי שואל את הפסיכיאטר לגבי מרגיעים. כי זה מחולל מרכזי.

נוי, אולי שווה לבדוק אם אכן מדובר בפסיכולוגית? האם היא רשומה בפנקס הפסיכולוגים? נשמע בעייתי לשווק מוצרים מבחינה אתית. תחושתך מובנת.

שלום, אני מרגיש מדבריך חוויה של בלבול, שאתה לא מוצא את עצמך, ולא רק בתחום הקריירה.. אולי גם הכניסה לזוגיות הספציפית הזו הייתה ממקום לא שלם, וענתה על צרכים שהיו נכונים דאז. יש הרבה שאלות קשות לדעתי מכיוון שדברים הלכו והסתבכו. ועכשיו עליך לקחת אחריות על התחושות הקשות האלה ולהתייחס לעצמך ברצינות רבה יותר. לפתוח את ההתלבטויות והדילמות מול פסיכולוג/ית ולתת למחשבות לצוף.

יעל סליחה על העיכוב בתגובתי. מתנצל. זה האבסורד המוכר. דווקא את הדברים הרעים לפעמים עושים במין התמכרות לא מודעת לתחושת הבושה והאשמה. יש בדפוס הזה מין נטייה למתח נפשי שהפורקן הוא ע"י אכילה. אני לא יודע איזה טיפ ניתן לתת. אם הדפוס הוא כפי שתיארתי אז צריך לעשות תהליך בו הדפוסים האלו יחפשו את מה שעומד מאחוריהם. ובלי קשר, אם יש מצוקה מהחוויה הזו אז למה פשוט לא ללכת לקבל עזרה בליווי רגשי?

הי, יש ברחבי האינטרנט ובחנויות הספרים היצע מרשים של ספרים וידע בנושא עזרה עצמית. אבל בנושא פסיכולוגיה חיובית או מחשבות חיוביות אני לא יודע איך להכווין. מה גם שזה קצת סותר את התחום של טיפול קליני. שכן טיפול מתייחס לתחושות, בוחן אותם, מעלה את המודעות כלפיהם, ואולי מנסים לשנות פרשנויות קוגניטיביות (לדוגמה בcbt). אבל לא בהכרח מנסים להטמיע מחשבות חיוביות במקום השליליות בתקווה שאז אולי תרגישי טוב יותר. מה שאת מרגישה זה חשוב להבין בשיחה עם איש מקצוע מיומן, שאולי יש במצב הרגשי הנתון אפשרות להגיע לשורש הלא מודע של הבעיה.