פסיכולוג (מ.ר. 27-117763) בעל ניסיון בטיפול ואבחון פסיכולוגי, וכן בשיקום פסיכוסוציאלי. כיום אני מטפל בקליניקה נעימה ברמת-גן בגישה אינטגרטיבית, המשלבת אוריינטציה פסיכודינאמית לצד אלמנטים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. ולצד פרקטיקה זו עומל על שלל..
אני לוקחת ציפרלקס שנה אחת ובירצוני להפסיק ופוחדת שלא יקרה לי נזק כמו שכולם אומרים שאסור להפסיק מה עושים
הרבה פעמים כשאני לבד בבית אני מדברת עם עצמי בקול רם. וגם כשאני ברחוב כשאין אף אחד אני מדברת עם עצמי , מרגישה כשאני מדברת עם עצמי בקול זה יותר עוזר לי והשאלה אם זה נורמלי לדבר לעצמך ברחוב
שבת שלום רעות, אולי קיבלת מבטים, אותם את מפרשת כשיפוטיים, כאשר את מדברת לעצמך בקול. אבל את מתארת שזה עוזר לך. אז לך זה חשוב יותר מאשר ה'נורמליות'. מכיוון שלא מדובר במשהו שנובע מתוך הפרעה נפשית (אין שיח מול קולות דמיוניים), אפשר להסתכל על כל כהתנהגות שיכולה להיות בשליטתך. אז אם זה בכל זאת משהו שהיית רוצה לשנות, אני ממליץ ללכת ולהתייעץ עם פסיכולוג/ית. בהצלחה
שלום רציתי לדעת האם יש דבר כזה פחד מזוגיות? אני באמת רוצה זוגיות אבל יש הרגשה של פחד כל פעם שיש מצב לזה, בחיים לא הייתי הדייט או קשר אינטימי . כל פעם שעולה סיכוי לזה אז יש פחד וכמובן שהכל מתבטל ברגע יש הרגשה שזה החיים לא יקרה אשאר לבד לתמיד. אני לא מדברת מפחדת ליזום אבל רוצה .. לא יודעת מה לעשות
הי רוני, יש הרבה סיבות לפחד מזוגיות. בין אם מתוך חשש להידחות, להינטש, להתמזג, לאבד את עצמך, לכאוב, אשמה או בושה גדולה. אני מציע לפנות לפסיכולוג/ית בכדי לעבד את תחושת הפחד מלהשאר לבד. הפחד הזה מגשים את עצמו ומשתק אותך במקום לקדם אותך לצאת ולחוות. חשוב לבדוק איך את יוצרת קשר אינטימי ועמוק עם הפסיכולוג/ית. לדבר את התחושות מתוך הקשר הטיפולי - מכיוון ששם ישתחזרו תחושות הרלוונטיות לנושא. המון בהצלחה רוני. תרגישי טוב.
שלום אנחנו הורים לילד בן 4 בגן פרטי. הוא גדל עטוף באהבה עם סרטי וולט דיסני. חזר ושם סכין על שורש כף היד. אשתי נלחצה ראתה אות מצוקה ומאיפה זה הגיע ????? הלכנו לפסיכולוגית אמרנו זאת. היא לא שאלה דבר , קראה לי לחדר סמוך הסבירה לי שהוא ראה זאת בסרט ....והכל תקין. יצאנו מהחדר היא אמרה זאת לאשתי. ויצאנו . האם זה טיפול תקין?? לא נשאל מי מראה ואיפה ולמה סרט שכזה לילד בן 4. אני מהנדס . בבקשה התיחסותכם הן לילד והן להפרדה ההורית
הי, אין ספק שלראות ילד מחזיק סכין על שורש כף היד זה לא דבר פשוט. ופעלתם היטב כשפניתם לפסיכולוגית. אני לא יכול להיות בעמדה שמבקרת את פעולותיהם של אנשי מקצוע אחרים מבלי להכיר לעומק את שיקול הדעת המקצועי. ואם היא ביקשה לשוחח עם אחד ההורים כנראה שגם לכך יש סיבה שרק היא יודעת מה היא. אני חושב שאם הייתם מבקשים ממנה הבהרות במטרה להבין את הדרך בה הגיעה למסקנותיה היא הייתה משתפת אתכם. במידה ולתחושתכם נעשה כלפיכם עוול יש ועדות אתיקה שיכולות לבדוק באם עברה על עבירה כזו או אחרת. לגבי הילד עצמו - אם אתם רואים שיש שינוי בהתנהגותו, שישנן סימני מצוקה שמביע, אז כמובן שאפשר לפנות לפסיכולוגית התפתחותית אחרת ולבקש ליווי לתקופה. דרך משחקים ופעולות יצירה היא תוכל ללמוד על דינאמיקות החבויות בעולמו הפנימי.
שלום
יש לי חברה שאמא שלה חולת שליטה, והיא לא מסכימה לה לעשות כלום, היא לוקחת לה את הפלאפון, לא נותנת לה לצאת מהבית רק אחת ל וגם אז היא עוקבת אחריה,
אמא שלה מרביצה לה מכות רצח, היא דורשת ממנה כל היום לסדר ולנקות, אבא שלה לא מתערב רק רוצה שיהיה שקט,
היא כבר בת 21 לא קטנה אבל אין לה אפשרות להתמרד כי ברגע שהיא עושה משהו היא חוטפת, חברה שלי ממעטטת בקשרים וכמעט לא יוצאת וגם לא עובדת
מה אפשר לעשות כדי לעזור לה היא מאד רוצה לצאת מזה אך אין שום אופציה
(היא גם קוראת מה שאני כותבת)
תודה ויום טוב
הי חנה, זה נשמע כמו לא פחות ממקרה של אלימות במשפחה. צריך לקרוא לזה בשמו. גם הפגיעות הרגשיות + מילוליות + הניסיון לשלוט באופן מוחלט במישהו אחר זה אלימות לכל דבר. החברה שלך חייבת לקבל עזרה ולהתחיל לשקם את החיים של עצמה, וגם האמא חייבת לקבל טיפול. יש מרכזים שמטפלים באלימות במשפחה, יש רווחה, יש מקלטים לנשים מוכות, יש פתרונות. הבעיה היא לקחת את הצעד הראשון. מובן לי שלעשות את הצעד הזה לבד זה קשה מאוד.. מה האפשרות לקבל תמיכה של קרובי משפחה אחרים בהנעת המהלך? סבתא/סבא/דודים/אחים מאיזה אזור בארץ אתן?
ניסנו לבדוק אצל המשפחה אין שום שיתוף פעולה והאמא לא רוצה לקבל שום עזרה
מירושלים
אני מציע לפנות לגורמי רווחה בעיריית ירושלים. החברה שלך צריכה עזרה. כל הכבוד שאת שם בשבילה. שאת עוזרת לה. היא זכתה בך.
היי.
אני בגיל המעבר חשה חוסר נוחות תחושת מועקה ועצבות וזה קורה לי בערב אחרי שאני חוזרת מהעבודה. אני גרה לבד אין לי בן זוג וילדים ומוצאת את עצמי עם בדידות וחוסר מעש חוץ מנקיונות וכאלה. מה ניתן לעשות?
עירית הי, נשמע שאת משתדלת להעסיק את עצמך בפעילויות שמעניקות לך תחושה של שליטה והסחת דעת ממשהו קשה שמרחף שם ועשוי להציף רגשית. אני רוצה להציע לנקוט במספר פעולות: ראשית לפנות לרופא משפחה ולשאול אם הוא ממליץ לפנות לפסיכיאטר דרך קופ"ח. בעיקר בכדי לשלול ממצאים רפואיים העלולים להשפיע על המצב הרגשי. ואם בסופו של דבר הרושם יהיה שהקושי הוא פסיכולוגי אז תבקשי הפניה לשיחות עם פסיכולוג. אני חושב שלחפש פתרונות שאמורים להסיח את דעתך מהקושי הרגשי אינו אפקטיבי לטווח הארוך. מאחל לך בהצלחה, רק בריאות, ושתרגישי טוב. סיון.
שלם וברכה!
רציתי לשאול איך אני יכולה חסום דיבורים שכל היום אבא שלי אומר כמה כולם שקרנים ואין אף בן אדם טוב, אני מנסה לא להאמין אבל זה כל היום, בפרט שאני רואה מלא פעמים שהוא צודק,
אני מפחדת להשתגע מזה והשאמון שעוד יש לי באנשים יתערער לבסוף
תודה רבה ויום טוב!!
שירה שלום, את מתארת מצב שבטח מעורר לא מעט מתחים. את יכולה לשאול ישירות את אבא שלך מדוע הוא מגיב כך? (האם חווה בחייו אכזבות שהביאו לחוסר האמון שמבטא?) את יכולה להגיד לו שאת מבינה את התסכול שלו אך שיקח בחשבון שהביטוי של זה משפיע עלייך לרעה. את יכולה לטפח בעצמך חיסון נפשי ולחשוב באופן ביקורתי (אך לא מאשים) / מה הצד השני של אותו דבר שמוצג רק כשלילי. כלומר,לנסות להבין את המורכבות. בכל מקרה, השאלה שלך מאוד במקום כיום לנוכח התסכול וההאשמות שגוברות בין מגזרים שונים בארץ , ובעולם.
תודה רבה
(הוא יכחיש לגמרי שהוא נגד כולם, ורק יסביר לי יותר למה הוא צודק וייתן יותר הוכחות כמה שהוא אומר זה אמיתיו כמה וכל השאר לא תודה לילה טוב)
היי, אני מרגישה שאני משוגעת. כל פעם שמישהו מעצבן אותי במשפחה אני מרגישה צורך ממש חזק להרביץ לו ואני ממש משתדלת לא לעשות את זה. כשאני לא מרביצה-אז אני מרגישה כאילו הידיים שלי בוערות ואני עושה אגרופים חזקים וממש מדמיינת איך אני הולכת להרביץ למי שעיצבן אותי, את הדחף הזה להרביץ אני מחליפה בלהזיק לעצמי, אם זה למרוט שיערות או אפילו לנשוך את עצמי. כשאני כן לא מתאפקת ומרביצה, אני מרביצה ממש ממש חזק ואחר כך אני הולכת לחדר ובוכה על זה שהרבצתי ואומרת לעצמי כמה אני ילדה דפוקה ומשוגעת(בלי קשר, יש לי דימוי עצמי נמוך מאוד) אני מרגישה ממש חולת נפש, לא יודעת מה לעשות!!!
הי לינוי, צר לי שאת מרגישה כל כך נוראי עם הכל. ובעיקר כלפי עצמך. את מתארת תחושות נורא קשות של שיגעון, של חוסר שליטה, של קשיים בוויסות. אלו סממנים שעמם עלייך לפנות למרפאה טובה של בריאות הנפש. עלייך לקבל פה מענה מערכתי. לא הייתי ממליץ לפנות לגורמים פרטיים. דווקא השירות הציבורי להערכתי יותר רלוונטי במקרה שלך. תתחילי בפנייה לקופת חולים לראות רופא משפחה. ממנו בקשי טופס 17 + מכתב הפניה לגורמים פסיכיאטריים. במרפאה אליה תפני תמלאי שאלון פרטים אישיים ויקבע תור לפסיכיאטר (אינטייק). תבקשי גם פסיכותרפיה וגם מעקב פסיכיאטרי. את זקוקה להמון החזקה כעת. צריך להתחיל ממש מחר בבוקר. מתוך התחייבות כלפי עצמך ומחויבות כלפי המשפחה שלך. בהצלחה! תרגישי טוב! תעדכני בבקשה איך את מתקדמת ואם יש אפשרות לעזור גם מבחינתי. סיון.
שלום וברכה! יש לי התיעצות לגבי הקשר שלי עם גיסי אחותי התחתנה מתי שהיתי ילדה, ואני מכירה הרבה שנים את גיסי ובשבילי הוא כמו עוד אח שלי. בגלל שיש לי אחות אחת יש לנו קשר טוב, ואנחנו נפגשות הרבה אז גם יוצא לי לפגוש את גיסי הרבה ולצאת איתם ולטייל איתם. ובגלל זה נוצר של קשר טוב ביני ולבין גיסי, יוצא לנו לשבת לדבר על כל מיני דברים וזה גרם לי לבטוח בו אמון, ולשתף אותו בדברים אישיים ולהתיעץ, אשתו(שזאת אחותי) יודעת שאנחנו מדברים וזה בסדר מבחינתה(היא סומכת עלינו) לפני שנתיים יצא לנו לשבת לדבר וגיסי אמר לי דברים שהיתי מופתעת כמו: שהוא מאד קרוב אלי ומרגיש אלי הרבה דברים ומאד רוצה לחבק אותי כמובן שאני בחיים לא יעשה דבר כזה לאחותי וגם בגלל שאני לא מרגישה מה שהוא מרגיש או שבאלי לחבק אותו. ומאז הוא קורה לי הרבה נשמה, מתוקה, מאמי וכל מיני דברים. ואני כל פעם מבקשת ממנו שיפסיק והוא באמת משתדל להפסיק לתקופה ואז חוזר על זה עוד פעם. לפני כמה שבועות הוא ביקש לדבר איתי ואז פתח בפני ממש הכל, שהוא מרגיש אלי מלא דברים הוא רוצה להשכיב אותי ולהביא אותי לאורגזמה והוא נמשך אלי מאד, יש פעמים שהוא חייב ללכת לישון ולראות תמונה שלי לפני, היתי בשוק ממש לא חשבתי שעד כדי כך הוא מרגיש אלי או בכלל שהוא רוצה לעשות לי את מה שהוא אמר. ומאד קשה לו בבית עם אשתו הוא פחות נמשך אליה, ויש להם בעיות באינטמיות ביניהם (הוא לא פרט בדיוק מה) ושהוא עושה סקס עם אשתו הוא חושב אלי. באותו רגע אמרתי לו שאני ממש לא רואה אותו ככה, אלה כמו אח גדול לא מעבר. וזה היה לו מאד קשה שאיך אני לא נמשכת אליו מה אין בו שלכן אני לא מרגישה ככה אליו, כמו שהוא מרגיש. הוא נמצא במצב לא טוב נפשי, והוא משתף אותי, וגם הוא אמר לי שאם היה קורה לי דבר כזה עם משהי אחרת לא גיסתו אז יש מצב מאד שהוא היה נופל ומקיים יחסיים אני לא יודעת מה להגיד לו? איך להגיב? ואיך לגרום למצב ולהשתנות? שיהיה לו טוב עם אשתו(זאת אחותי וחשוב לי שיהיה לה הכי טוב) כל המצב הזה גורם לי לא בנוח להיות לידו או בקרבתו . זאת ההתיעצות שלי מה לעשות? מה להגיב/להגיד? ואיך להגיב? תודה רבה על העזרה מחכה לתשובה
חן שלום, את מתארת סיטואציה סבוכה, מתסכלת, ועוצמתית בה קונפליקט לא פשוט. אני מבין שהקשר עם הגיס היה טוב כמו קשר עם אח. אבל אח לא יעמיד אותך בסיטואציה הזו. הנאמנות שלך היא לעצמך וגם כלפי אחותך. תתיישרי מולו ותהיה בטוחה במסר שאינו משתמע לשתי פנים - את לא שותפת הסוד שלו בדבר הזה, זה לא הגון ולא הוגן מצדו לבקש ממך את הדברים האלו, ואת לא צריכה להרגיש אשמה על כך שיצרת איתו קשר טוב מלכתחילה כי לא היית אמורה לדעת. יותר מזה, אחותך הרגישה משהו כנראה שקורה והיא הייתה צריכה לקחת אחריות שם. זה לא שלך! תרחיקי את עצמך ממנו.
היום התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית אבל היא היתה קצת קרה והכי הציק לי שהיא הכריחה אותי להישאר עם המסכה על הפנים לאורך כל המפגש ובכל פעם שהמסכה החליקה קצת מהאף היא עצרה אותי באמצע הדיבור ואמרה לי להרים את המסכה. חשוב לציין שאנחנו יושבות יחסית רחוק אחת מהשניה. חבל לי שזה מה שיגרום לי להפסיק את המפגשים איתה. אני לא חושבת שזה היחס שמטופל צריך לקבל. אני בכיתי באמצע הטיפול בעקבות משהו שנזכרתי בו וזה ממש הפריע לי שהדמעות זלגו לתוך המסכה ולא יכלתי לעשות כלום לגבי זה. גם כוס מים התקשתי לשתות. אשמח לדעתכם. .
הי שוב, כל הכבוד שהתחלת מפגשים. גם אם תחליטי לתת צ'אנס למטפלת הזו (בלי קשר למסיכה. יותר חשוב החיבור והאנושיות) וגם אם תחליטי בהמשך להחליף. זו התחלה של דרך חדשה. ואני מאחל לך המון בהצלחה. אין לי מחשבות לגבי המסיכה. יש מגוון דעות בנושא. יותר חשוב מה את חושבת ומרגישה! ואת זה תביאי למםגש הבא שלכן (:
לפני חודשיים ושלושה שבועות נפטר החתול שלי. הוא לא היה בשבילי סתם חיית מחמד, היינו ביחד 10 שנים והוא נפטר לאחר מחלה ממושכת של קרוב לשנתיים. מאז אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו אני מבלה לילות שלמים בוכה עליו. אני מאוד מתגעגעת אליו. קורה הרבה פעמים שאני מגיע לשעות הלילה המאוחרות ומתחילה לחשוב מחשבות דיכאוניות. אני לא אוהבת את החיים שלי כרגע. הקורונה מקשה עלי מאוד, אני בן אדם מאוד חברותי וחוסר החברים ומשפחה מאוד מקשה עלי. אני מרגישה נורא לבד. אני מרגישה נורא חסרת משמעות וקטנה לעומת העולם הגדול הזה ולפעמים כאילו אני לא חשובה, כאילו זה לא היה משנה אם לא הייתי פה יותר. אין לי מחשבות מסכנות חיים אני לא הולכת להתאבד. אבל יש עלי מועקה מאוד גדולה והייתי רוצה למצוא מישהו שאוכל לדבר איתו ויוכל להבין אותי ולעזור לי להתמודד עם הכל.
בר שלום, אני שומע את הקושי הרב שאת חווה. אין ספק כי התקופה המשונה הזו הוסיפה אתגרים. אם במצב רגיל יכולת להיעזר בקרובים אלייך לשם תמיכה רגשית, הסגר הפך אפשרות זו לפחות זמינה. אני גם לוקח בחשבון שהמוות של החתול יכול להיות כמו טריגר לקשיים שאולי כבר היו שם אך כעת מתעצמים. נשמע שאת מחוברת לרגשותייך, ושאת זקוקה למישהו שיקשיב לך. אם יש באפשרותך לפנות לטיפול פסיכולוגי זה כמובן מומלץ. אם את מוכנה תוכלי להעזר בשירותים שניתנים כיום דרך השירותים הפסיכולוגיים הציבוריים / קופ"ח המספקים מענה למצוקות בתקופת קורונה. יש מגוון מענים. אם את חושבת שגם הפורום הזה הוא מענה אז את מוזמנת להמשיך לכתוב את מחשבותיך בהרחבה. בהצלחה! סיון.
רציתי לדעת איזה סוג טיפול הכי טוב שיכול לעזור לחרדות. אני סובלת מחרדות ורוצה לפנות לטיפול ללא כדורים פסיכיאטרים.
תודה,
טלי זו שאלה מעולה. יש שפע של מענים לאנשים המתמודדים עם תחושות של חרדה. מטיפולים אלטרנטיביים, הוליסטיים ועד לטיפולים ממוקדים בשיטות קוגניטיביות-התנהגותיות. כמובן שעליי לציין שבכל מקרה רצוי לפנות למטפל בעל רישיון מטעם משרד הבריאות שעבר הכשרה בתחום הטיפול הנפשי (פסיכותרפיה). בין אם עו"ס / פסיכולוג / פסיכיאטר. ישנם מטפלים מוכשרים ככל שיהיו שאינם נושאים רישיון רשמי, הבעיה היא שהם לא אחראים משפטית לכשלים בטיפול. לא כמו בעלי רישיון וביטוח מקצועי. תבקשי המלצות ממכרים, או שתפתחי אינדקס מטפלים דרך גוגל. תרשמי פסיכולוג/עו"ס + טיפול בחרדות. ותתחילי לבדוק עם מי לתחושתך נוצרת כימיה ואמון.
שנתיים היינו ביחסים פתוחים ואחרי זה הבחור הציע להיות ביחד כזוג.אבל עם תנאי שאני יורדת במשקל וואנחנו מפסיקים לעשן מתחילים לעשות ספורט וכו'..היה מוכן לעשות כל תנאי שאני גם יבקש מימנו.תנאים ?אני לא מאמינה לקשר כזה.אני לא הסכמתי לומרות שמאוד רציתי לנסות להיות איתו בזוגיות כי לדעתי לא צריך להיות תנאים אלא עם כן אני רוצה לבד להגיע לזה.ושנתיים הוא לו אמר מילה על המישקל שלי אלא רק מתי שרצה להפוך אותנו לזוג.בסוף אמרתי לו שההחלטה תבוא או לא תבוא אבל רק מימני עם אני מחליטה לרדת במשקל.. הוא החליט לוותר אלי כי לא הסכמתי לתנאי לרדת במשקל.חשוב לציין שהבחור מחשיב אותי למדהימה מכל הבחינות ואני מתאימה לו בהכל ואפילו המשקל שלי לו יפריע לו שנתיים והכי מצחיק שאני לא מעשנת כבר חודש והוא עדין כן.מה עושים עם החרדה הפחד הכאב והלב שיוצא מהמקום והפניקה?ואיך לחיות עם זה שויתרו על כל העולם שלך בגלל משקל עודף?
אם אני מבין נכון. את מתמודדת עם חרדות מכיוון שבחור שהיית איתו ביחסים זוגיים לא מחייבים החליט להפרד באופן סופי. ואת מרגישה שזה קשור למשהו שהוא מפרש שלא בסדר איתך. האם העניין הוא שזה נוגע בנקודה רגישה של ביטחון עצמי שלך? האם עצם זה שמישהו פשוט ויתר עלייך קשור לחרדה שתמיד הייתה שם מפני דחייה או נטישה? זה מעלה שאלות נוספות רבות שיש לדעתי להתייחס אליהן בכובד ראש במסגרת של שיחות עם פסיכולוג/ית. שהרי זה קשור אולי גם לדפוס לא בריא של מוסר אמון באחר בתחילת קשר, חשש מתלות, קושי ביצירת אינטימיות. ציפיות לא ריאליות בקשר זוגי, ועוד..
הוא החליט להפרד בגלל שלא הסכמתי לתנאי לרדת במשקל.ההפך,הכל בסדר מיבחינתו בקשר אלי והוא אוהב בי הכל חוץ המשקל שמפריעה לו להכנס לקשר רציני שהוא הציע לי.בטחון עצמי שלי יותר מידי בסדר רק בקשר למשקל לא ממש אבל שנתיים של יחסים פתוחים כן הוא אהב מה שיש ולא ניסע לשנות דבר .ובכל דבר אני הייתי בשבילו מדהימה ככה הוא אמר וככה הרגשתי.בגלל זה אני יותר כואבת ,איך אפשר להגיד להתראות לאישה שאתה כל כך אוהב את האישיות ורוצה להיות איתה ?בגלל שאין לה תשובה עם היא יכולה לרזות מתישהו או תירצה בכלל?ברור שהיו הרבה צפיות אבל להבטיח את זה לא יכולתי.השאלה שלי עם אני עשיתי טעות שלא ניסיתי להסכים לקשר הזה ולשנות את עצמי למענו?כי תשים לב הסיגריות הפסקתי לעשן ולא חזרתי אפילו שהוא כבר לא איתי.האוכל זאת בעיה מי ילדות ורגשית.אני לא יודעת איך להתמודד עם הכאב והשפלה שאני מרגישה והלב שיוצא לי מהמקום אפילו עם תרופת הרגעה חזקה.
הילה את מבטאת את עצמך ברהיטות ומתוך תובנה למצבך. נראה שזה מעיד על יכולותיך האינטלקטואליות הגבוהות ואולי גם על כך שהיית בטיפול. ובכל זאת יש רושם מדברייך שמתקיים דפוס רב שנים. מין 'מעגל קסמים רע' שכזה, בו את מצליחה להכנס למערכות יחסים (למרות חשש, אי אמון והמנעויות), אך בשלב ה"ירח דבש" מייד ציפיותייך הופכות גבוהות, והתסכול הבלתי נמנע רק מחכה להכנס ולחרב הכל. אני לא חושב שאפשר לטפל הזה באמצעות עצות ובטוח שלא לבד. הייתי פונה לפסיכולוג/ית כדי להכנס לתהליך. מתוך הבנה שגם בתוך הקשר הטיפולי עלולים להתעורר דפוסים זהים. אך בתוך קשר עם איש טיפול הדפוס יזוהה והעבודה תעשה ב'לייב'. תפני אליי במידה ותצטרכי המלצות או להרחיב בנושא.
באיזור רחובות , עדיפות למישהי שעובדת עם הנחה של הקופת חולים (אני בכללית). ותודה על הפידבק זה נחמד לדעת שאת מזהה אצלי אינטלקטואליות :)
אלונה בן בסט 0524270350 ממושב בית עובד יש לי עוד 2 אבל תנסי אותה קודם?
זה קצת רחוק לי כיוון שאני לא ניידת עם רכב לצערי
האם יש מישהי שאתה מכיר מרחובות/נס ציונה/מזכרת בתיה?
תנסי אולי את אמיר ווייס 052-8082559 יבנה
בתי בת ה-11, רוצה בתוקף לעבור לגור עם אביה. אנחנו גרושים כבר 3 שנים, היחסים תקינים. אני מיואשת, אובדת עיצות ! איך אני אני לא יכולה להסכים? היא כל חיי ! באיזה דרך אני צריכה להסביר לה שזה לא בא בחשבון? מה לאמר לה? אנא עזרה דחוף !!!! תודה מראש.
מרים, מבין את התסכול הרב והעוצמתי. הלוואי ויכולתי לסייע, אך אני לא חושב שזה מתפקידו של פסיכולוג לתת עצות איך לגרום למישהו אחר להתנהג. את יכולה להיעזר בפסיכולוגים בכדי להבין את קשייך בתוך הדינמיקה שביניכם. שוב, בהתנצלות. ובהצלחה!
אני מטופלת בטיפול ללא כדורים, וכל היום בבוקר בצהריים אני מרגישה מצוין. שמגיע לפנות ערב אני נכנסת לדיכאון, ורציתי עצה איך לשפר את מצב הרוח שלי בשעות אלו? אני כן עושה הליכות אני כן מנסה לעזור לעצמי גם לבד אבל יש לי כבדות בגוף. תודה על המענה גמר חתימה טובה
אני מבין את המצוקה ואת הצורך לפתור את התחושה המטרידה. אך ראשית אשאל מה עולה בטיפול בו את נמצאת כרגע בהתייחס לנושא זה? אולי לפני שהכיוון בטיפול יהיה בלהעלים את התסמין - כדאי להבינו לעומק. את המשמעויות של שעות הערב עבורך. האם היום משמש "הסחת דעת" בזכות הפעילויות שבו? בעוד שבערב את חשה שעלייך להתמודד עם מחשבות ותחושות ואז קשה יותר לברוח מהמפגש עם הדיכאון? נשמע מתסכל שיש פער בין מה שאת מרגישה ביום לעומת בערב. נשמע קשה שיש משהו שידוע מראש שהולך להגיע, ואין הרבה מה לעשות בנידון.
הבנתי שנשים שעוסקות בזנות סובלות לרוב מניתוק רגשי , כלומר גם אם הלקוח נראה ממש מפחיד הן לא רואות את זה שהוא מפחיד , כי הן סובלות מניתוק רגשי , והאמת מצא חן בעיניי הקטע הזה של ניתוק רגשי מכל מיני סיטואציות בחיים , השאלה , האם זה דבר שנוצר כתוצאה מטראומה או שאני יכולה לבד בעצמי בעזרת המחשבה להגיע לניתוק רגשי בכל מיני סיטואציות בחיים ?
אני חושב שזה תלוי בבנאדם ומבנה אישיותו. אבל בגדול היכולת לבצע ניתוק רגשי היא לא רק פתולוגיה, היא משרתת מדי יום עשרות אלפי אנשים העוסקים בפעילויות קיצון (פראמדיקים שמטפלים בפצועים קשה, אנשי זק"א המפנים גופות, כבאים ועוד). בקיצור, היכולת להכנס למצב של ניתוק רגשי הוא משהו שאפשר לשלוט עליו. השאלה היא מה ההשלכה של התחושות המודחקות והשפעתן בחיי היומיום.
היי, הכרתי בחור חדש, בתחילה דיברנו בטלפון במהלך החודש, עקב הגבלות הקורונה וחשש להיפגש. פגשתי אותו לראשונה והלכנו לבית קפה. הבחור נחמד מאוד, אינטיליגנט, מתחשב אבל יש משהו אחד שלא הצלחתי להבין, כאשר אנחנו ישבנו בבית הקפה והספקנו רגע לדבר, היתה שתיקה של 20-30 שניות ובמהלכן שמתי לב שהוא הביט למקום אחר, מבטו היה ממוקד, עצבני וניכר שהיו גם ניעות קלות של השפתיים, כאילו שהוא מנסה למלמל מילה ומתחרט. הוא כאילו נתקע במצב הזה כמה שניות ואז הוא קלט את המבט שלי ושאל: על מה את חושבת? אני ממש לא מצליחה להבין את זה, מה זה יכול להיות? יש לי לעיתים מבט של עיניים בורקות כאילו מתכנן מזימה, אבל בפועל הוא מאוד מאוד מאוד נחמד. אשמח לחוות דעת, אפר
אפרת שלום, קשה לדעת משפת הגוף לגבי כוונותיו ואופיו של אדם זר. ואני חושב שכדאי ללכת עם האינטואיציה. אלא אם את מכירה בעצמך נטייה לסמוך על אחרים ולהתאכזב אז אולי כן כדאי להתרחק. אני תוהה אם בנקודות אלו של חוסר ודאות את נוטה לבדוק את עצמך מול אחרים בכדי לקבל אישור.
שלום, כבר מגיל קטן,אני סובלת מהפרעות בשינה. כשיש לי משהו חשוב ביום למחרת או כשאני יודעת שאני צריכה לקום מוקדם, אני נכנסת ללחץ שלא אצליח להרדם, ואכן הנבואה מגשימה את עצמה וזה מה שקורה-אני לא נרדמת. השינה שלי קלה מאוד, כל רעש הכי קטן מפריע לי ומכניס אותי לסטרס מטורף. אני מתמודדת עם המצב הזה הרבה שנים, ניסיתי לחשוב מחשבות חיוביות,לתרגל נשימות,לדבר לעצמי, לקחת רסקיו.. אבל זה לא עוזר. מרגישה שיש משהו מעבר ושהבעיה הזו דורשת טיפול. מה כדאי לי לעשות? האם ללכת לפסיכולוג? לטיפול התנהגותי? אשמח להכוונה תודה!
עינת אין ספק שמדובר באחת התופעות המתסכלות. עצם הידיעה שעלולה להיות בעיה בשינה מתחילה את מעגל הלחצים. אני הייתי פונה קודם לרופא משפחה להתיעצות, משם לשקול הפניה לפסיכיאטר. כלומר כן כדאי לשלול בעיות יותר פיזיות. באופן כללי ממה שאת מתארת הכיוון בסופו של דבר נשמע יותר פסיכולוגי. לחצים גבוהים וצורך בשליטה. אולי בטיפול שאינו בהכרח קוגניטיבי התנהגותי יהיה ניתן להעלות אירועים מן העבר או דפוסי יחסים מהבית שיצרו מגננות אלו. שהרי בטיפול דינאמי ניטה להתייחס לסימפטום כמצפן שמכוון לבעיה משמעותית יותר העומדת בבסיס.
שלום רב, התחלתי לצאת עם בחור שאני עובדת איתו. הוא בתול בן 34. יזמתי את הקשר, יזמתי את הנשיקה הראשונה ובכללי דוחפת אותו כל הזמן. הבעיה שכשניסיתי להגיע איתו לרמות אינטמיות אחרות בין גבר לאישה, הוא נרתע. ולא פעם ראשונה. הוא לא יודעת להתנשק, הוא לא מצליח ללמוד לנשק, הוא לא יוזם. אנחנו כבר יותר מחצי שנה ביחד, לא שכבנו ואפילו לא הגענו למזמוזים. מה לעשות? כשאני שואלת אותו מה הבעיה ומנסה לדבר איתו על זה הוא שותק. דיברתי איתו מלא פעמים על זה, אמרתי לו שהוא חייב להתעלות על עצמו ושום דבר לא משתנה. האם כדאי ללכת לטיפול? מה לעשות? אודה לעזרתכם אני כבר אובדת עצות אני גם ככה לא מי יודע מה נמשכת אליו והבעיה הזו לא תורמת לי
שלום, אני מתאר לעצמי שהסיטואציה מתסכלת. שאת זקוקה למגע שייתן לך סיפוק והעצמה של הנשיות שלך, אל את לא מקבלת זאת בקשר הנוכחי. אבל אני לא מבין משהו: את מתארת שהבעיה בעיקרה אצל בן הזוג. ולכן מדוע את חושבת שאת זו שזקוקה לטיפול? אם הקשר חשוב לך באופן כזה שישנם מרכיבים טובים אחרים שמחזיקים אותו, ולא רוצה לוותר, אז אולי שווה לפנות למטפל/ת לייעוץ כלשהו. מטפל/ת זוגי אולי. הייתי שואל אם הנושא מעורר תחושת דחייה ועלבון מסויים, כזה שמציף נושאים אחרים שאת מתמודדת איתם, כמו דימוי גוף שלילי?
היי, תודה על תשובתך. אין לי בעקבות הדחייה הזו דימוי גוף שלילי או משהו ואולי לא הובנתי אבל הכוונה הייתה האם הוא צריך ללכת לטיפול? כי אמרתי לו והוא פחות מעדיף. יש לו עכבות ברורות, אחרת לא הייתי כותבת פה. אני מבינה שזה לא בגללי, אני פשוט מותשת כי מצד אחד מהראש, הוא נכון לי אבל אין לי אליו רגש יותר מדי וגם לא משיכה פשוט בגלל המצב הנוכחי החלטתי ליזום ולראות מה אני מוציאה ממנו. העניין שאם כל הרצון הטוב שלי יש גבול לכמה אני יכולה לעשות, בייחוד שאין לי חשק מדי.
כשהנחתי לו לגעת בי במקומות אינטימיים(מה שהיה הזוי מלכתחילה) גבר אמור לרצות את זה כשהוא מגורה מינית, הוא נגע קצת ואז הסיט את היד ואמר שהוא לא רוצה, הראש משתלט עליו והוא מפחד.
כל זה אומנם לא פוגע לי בדימוי אבל ממש מוריד לי ממנו.
|
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר
|
|
| שם מלא: | |
| טלפון: | |
| אימייל: | |
| יישוב: | |
| אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד! | |
פנייה נשלחת, נא להמתין...
הפרטים התקבלו בהצלחה
תודה, הפנייה ששלחת התקבלה
בקרוב ייצרו עמך קשר.