myshrink.co.il
כניסה למנהלים

פורום פסיכולוגים

מנהלי הפורום:
סיון פלג
סיון פלג
פסיכולוג (מ
הודעות רלוונטיות מהפורום:
מושא התאהבות
29/07/2019 19:33 את יודעת שיש משהו בנו בני האדם. אנחנו לא תמיד הולכים אחרי מה שהגיוני וסביר
שאלה שממש חשובה לי
19/03/2019 10:53 אני שואלת את זה כדי לא לשקוע במחשבות איך אפשר לשנות את היום יום לתת יותר חי
ויתור עצמי
09/08/2019 13:51 איתי שלום, קודם כל אני ממש מצטער לשמוע שהדברים לא הסתדרו היטב. נשמע מתסכל ב
אחים
28/03/2019 16:56 שלום, הבן הגדול שלי בן העשרים מתמודד עם סכיזופרניה, אבחנו את המחלה אצלו לפנ
כניסה לפורום

מנהלי הפורום

סיון פלג
סיון פלג

פסיכולוג (מ.ר. 27-117763) בעל ניסיון בטיפול ואבחון פסיכולוגי, וכן בשיקום פסיכוסוציאלי. כיום אני מטפל בקליניקה נעימה ברמת-גן בגישה אינטגרטיבית, המשלבת אוריינטציה פסיכודינאמית לצד אלמנטים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. ולצד פרקטיקה זו עומל על שלל..

כתוב נושא חדש
הודעה / מחבר
תאריך / שעה
11/10/2019 00:58
פלאשבקים     ו    נועם נועם    

אהלן סיון, אשמח מאד אם תענה לי על 2 שאלות. 1) לאחרונה(עניין של חצי שנה - שנה ככה) עולים לי פלאשבקים/עולה לי לראש כל מיני דברים שאמרתי לאנשים/התנהגות בכל מיני מצבים שאני מפרש אותם כאמירה/התנהגות מביכה מצידי, ואחרי שזה עולה לי אני זורק איזה קללה לאוויר..חשוב לציין שזה לגמרי רצוני, אבל אני פשוט מרגיש שחייב להוציא את זה מהסיסטם שלי. שאלה שנייה - כבר כמה שנים אני שם לב שיש לי בעיות בהליכה, ואני חושד שזו בעיה פסיכולוגית ולא פיזית. אני שם לב שאני הולך נוטה לצדדים לפעמים, וזה מחמיר אם יש מישהו שהולך מאחורי/בא לי אשמח אם תסביר לי ממה נובע הדברים האלה, והאם לשקול טיפול. תודה רבה!

11/10/2019 01:10
כמה הבהרות קטנות     ו    נועם נועם    

מיהרתי לשלוח את ההודעה ושכחתי להוסיף כמה הבהרות קטנות - אני מתמודד עם גמגום קל - בינוני, וגם שהתמודדתי עם הפחד הכי גדול שלי - דיבור מול קהל - לא חטפתח התקף חרדה או משהו בסגנון..הכי הרבה היה רעידות חזקות ברגל שעברו אחרי כמה דקות, וכמו"כ לא זכור לי איזה טראומה מיוחדת שעברתי. אני מרגיש שהרבה מהבעיות נובעות בגלל שאני אובר אובר מודע לעצמי

11/10/2019 07:00
חרדה?     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

קשה לדעת מתוך מידע מצומצם מה יכולה להיות הבעייה. חרדה ואפילו ניתוקה מהסיטואציה צריכים להיות מאובחנים עי איש מקצוע. אני חושב שצריך לראות פסיכיאטר נחמד שיקשיב וישקיע חשיבה במה שעובר עליך. ואז לחפש פסיכולוג קליני או פסיכותרפיסט מומלץ (לא סתם בוגרי קורס cbt). שידע לחשוב אינטגרטיבית מבחינת טיפול. גם ההתפתחות והטראומות המוקדמות, וגם לשלב עבודה מעשית בהתמודדות.

11/10/2019 06:54
אובססיה?     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

נועם הי. ייתכן וסבלת בעבר מחרדה או אובססיה מאובחנת? בשני הדוגמאות שנתת יש ביטוי לחלקים אובססיביים/קומפולסיביים : בראשון מחשבות שעליהן מוכרח להגיב (אם לא תגיב מה ייקרה אגב?). בשני מודעות יתר לפונקציות גופניות (האם בא לידי ביטוי בעוד דוגמאות של מודעות גבוהה מדי לגוף?). כמובן שאני מבסס את דבריי על סמך מעט מאוד אינפורמציה. אבל חשוב שתדע שכן חלקתי את מחשבותיי איתך מכיוון שמקרים כאלו זקוקים לטיפול מיידי במידה ואכן מדובר באובססיה. למה מיידי? כי לחרדות ולאובססיות יש נטייה להתעצם כשלא מטופלות.

11/10/2019 15:55
תגובה     ו    נועם נועם    

האמת שלא יקרה כלום, וגם אין לי שום מחשבה שיקרה משהו אם לא אוציא החוצה.. למשל שאני בפומבי/עם חברים וכו' זה כמעט ולא קורה (למרות שלפעמים אני לוחש לעצמי דברים כמו "למה אמרתי את זה?" אבל זה ממש נדיר) לגבי המודעות לפונקציות גופניות - אין עוד משהו שעולה לי לראש חוץ ממה שציינתי, אולי רק יתר מודעות עצמית בסיטואציות חברתיות גדולות שאני נוטה להיות שקט במצבים כאלה, אבל אני משייך את זה לבעיית הגמגום. בכל מקרה, תודה רבה אקשיב לעצתך ואלך לפגוש פסיכיאטר לייעוץ

11/10/2019 16:16
ולא     ו    נועם נועם    

ולא, לא אבחנו אצלי חרדות/אובססיות או משהו בסגנון..הדבר היחיד שאובחנתי בו זה הפרעות קשב וריכוז בתור ילד(אני בן 25 כרגע) ומאז לא הייתי אצל פסיכולוג/פסיכיאטר. אגב עכשיו עלה לי עוד משהו בקשר למודעות גבוהה לגוף שדיברת עליה - לפעמים זה קורה לי בבליעת רוק, שאני אובר מודע לדבר הזה ואני בולע "בכח" את הרוק ומרגיש כאילו כל מי שבסביבה שומע. אבל לעומת ההליכה, זה ממש ממש נדיר ונעלם מהר מאד

10/10/2019 20:56
תחושת ניתוק     ו    רעות רעות    

אני אשמח לפרוק קצת את אשר היושב על ליבי בתקווה שאולי אצליח לקבל קצת תקווה מכן. עברתי חצי שנה נורא קשה, חצי שנה של גמילה מציפרלקס לאחר שנים ארוכות של לקיחת הכדור. חצי שנה של חוסר ביטחון מאוד קשה. התחילו אצלי ספקות לגבי עצמי והיכולות שלי, מה אני רוצה, מה נכון לי (בעיקר מבחינת אורח חיים ובחירת מסלול לימודים שלמעשה עד היום לא הצלחתי להסגר עליו), קושי בקבלת החלטות אפילו לגבי דברים קטנים ביום יום, התמודדות עם אבל על מוות של סבא וסבתא במשפחה, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד ומתחילה לאבד שליטה על חיי. כבר מעל לשבועיים מתמודדת עם תחושה קשה, תחושה נוראית ומתמדת שמלווה בחרדה קשה ובתסכול רב. מרגישה תחושה מוזרה ולא מובנת של ריחוף, של בהייה, תחושה של ניתוק מהמציאות למרות שאני נוכחת בה פיזית, מרגישה כאלו אני כאן ולא כאן, תחושה של ניתוק מהסביבה, אני שומעת, ורואה ומגיבה באופן אוטומטי לסביבה ומבצעת את הפעולות היומיומיות באופן אוטומטי ללא שום חיבור ורגש, כאלו אני מרגישה שאני לא לגמרי בתוך הסיטואציה. התחושה הקשה הזו התחילה לעורר אצלי שאלות וספקות לגבי המציאות, אני כל הזמן שואלת את עצמי האם זה אמיתי מה שאני רואה? למרות שבפועל אני רואה. האם אני באמת שומעת? למרות שאני באמת שומעת. בוחן המציאות נשאר תקין אבל משום מה אין אין לי חיבור, אין לי רגש כאלו יש איזשהי תקלה במוח. כשאני רואה טלויזיה ומעסיקה את עצמי במשהו אני חווה כמה רגעים של נחת ושל שכחה מהמחשבה שהפכה למציאות כבר אבל ברגע שאני בחוסר מעש וחוזרת למציאות מה שנקרא אני חווה שוב מחדש את החרדה הזו. קראתי (לצערי) הרבה באינטרנט וחקרתי את התופעה ונתקלתי במושג שנקרא דה ריאליזציה. הפרעת דה-ריאליזציה (באנגלית: Derealization Disorder) היא הפרעה דיסוציאטיבית (הפרעת ניתוק) שבה הסובל חש שינוי בתפיסה או בחוויה של העולם החיצוני, כך שהוא נראה מוזר ולא ממשי. הסביבה החיצונית נחווית כלא-ספונטנית, חסרת צבע רגשי וחסרת עומק. הפרעה זו עשויה להופיע כסימפטום דיסוציאטיבי של מצבים שונים, כמו הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות שונות, ותיתכן גם כתופעת לוואי חולפת של שכרות, סמים, מחסור בשינה ולחץ.[1] אני ממש חוששת שלא אצליח לצאת ממנה, אני מרגישה כל כך לבד למרות שאני מוקפת במשפחה, חברים ובתמיכה אבל אין אף דמות בחיי שמבינה ומזדהה עם המצב הנוכחי שלי. בנוסף לפני שבועיים למעשה חזרתי לקחת את הכדור בעקבות הניתוק שגרם לי בפעם הראשונה להתקף חרדה מאוד עצום. כעת אני מתוסכלת ומדוכאת מהעובדה שחזרתי לקחת את ה"סם" הנוראי הזה שרק מטפל בסיפטום, שרק יוצר אשליה של בסדר, שגורם לך להרגיש כבוייה רגשית, זומבית וכל כך האמנתי שאני בדרך הנכונה כשבחרתי להפסיק ולטפל באופן טבעי אם באמצעות צמחים, פרחי באך שמאוד עזרו לי לתקופה, אם בשיחות ובמגע. והיום אני חושבת שעשיתי טעות שבמהלך החצי שנה הזו לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי באופן רציף (הלכתי לטיפול רגשי הוליסטי בתדירות לא מאוד גבוהה) והרגשתי שזה נותן לי המון אך הבעיות היו כל כך עמוקות שהייתי צריכה כנראה מעבר, כנראה הייתי צריכה לחזור לפסיכולוגית. כנראה הייתי צריכה טיפול מעמיק יותר. כשאני חושבת על כל זה יכול להיות שכל התקופה הזו גרמה לי להתרסקות נפשית שהנפש כבר לא יכלה לעמוד בה והתוצאה היא ניתוק, דיכאון, ייאוש. כל כך חוששת מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, מרגישה שמשהו לא בסדר איתי, אני לא יודעת מה גרם לי למחשבות האלה ולתהיות והספקות לגבי המציאות ואני כל כך חוששת שיש לי הפרעה שניתן לטפל בה רק עי כדורים ושאין מנוס.

10/10/2019 21:08
דה ריאליזציה     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

ריות היקרה. את כותבת כל כך יפה, וברהיטות. ממש היה אפשר לחוש את מצוקתך דרך הכתיבה. ואת בסהכ מטופלת מנוסה. ויודעת מה נכון לך לעשות. ליבי איתך וכולי תקווה שמצבך ישתפר. ושתמצאי את הדרך לשם. אהבתי את הפתיחות למגוון האפשרויות הטיפוליות. לא שללת טיפול תרופתי ואת נורא רוצה לחזור לפסיכולוגית. אני מאמין שמי שטיפלה בך בעבר מכירה אותך הכי טוב ונשמע שיש לכן קשר חזק. הייתי חוזר אליה אם הייתי במקומך. את זקוקה למקום בטוח ומכיל. הפתרונות עוד יבואו. העיקר שתהיה אחתך שותפה למסע המייסר שאת חווה. מאחל לך חגים שמחים. שנה חדשה של בריאות.

10/10/2019 21:22
חרדות     ו    רעות רעות    

תודה רבה סיון, תודה על ההקשבה וההכלה. האם מה שאני חווה יעבור? האם זו אכן דה ריאליזציה? מדוע אני מרגישה כך? אני מרגישה כי חיי השתנו ללא שום הסבר הגיוני, אני לא יודעת מה עובר עליי כרגע.

10/10/2019 21:30
שאלות חשובות     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

רעות השאלות שלך חשובות. אך אני לא אוכל לענות עליהן. נכון יותר שיופנו לאיש מקצוע (פסיכיאטר מומחה או פסיכולוג קליני) במסגרת של טיפול, או לפחות אבחון. צריך מידע על עברך ולהעריך את המצב קלינית. לעולם זה לא יוכל להתבצע בשום מדיה, מלבד פגישה פרונטלית. מכיוון שמדובר במקרה אקוטי והסבל רב. לא הייתי ממתין עם זה. ב ה צ ל ח ה

11/10/2019 16:04

היי, אשמח לדעת האם יש הבדל בין טיפול רגשי-הוליסטי לבין טיפול פסיכולוגי, אם כן, מה ההבדל בעצם ואיך אני יודעת לבחור את סוג הטיפול שנכון למצבי? ניסיתי גם וגם הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים ארוכות ולפני שנה עברתי לטיפול רגשי והרגשתי שאני מתחברת יותר לטיפול הרגשי. השאלה אם לאור המצב שאני נמצאת בו כרגע כדאי כן ללכת לכיוון של טיפול עם פסיכולוגית מקצועית שיכולה לאבחן ולטפל בצורה מדוייקת יותר...

11/10/2019 16:04

היי, אשמח לדעת האם יש הבדל בין טיפול רגשי-הוליסטי לבין טיפול פסיכולוגי, אם כן, מה ההבדל בעצם ואיך אני יודעת לבחור את סוג הטיפול שנכון למצבי? ניסיתי גם וגם הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים ארוכות ולפני שנה עברתי לטיפול רגשי והרגשתי שאני מתחברת יותר לטיפול הרגשי. השאלה אם לאור המצב שאני נמצאת בו כרגע כדאי כן ללכת לכיוון של טיפול עם פסיכולוגית מקצועית שיכולה לאבחן ולטפל בצורה מדוייקת יותר...

11/10/2019 16:04

היי, אשמח לדעת האם יש הבדל בין טיפול רגשי-הוליסטי לבין טיפול פסיכולוגי, אם כן, מה ההבדל בעצם ואיך אני יודעת לבחור את סוג הטיפול שנכון למצבי? ניסיתי גם וגם הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים ארוכות ולפני שנה עברתי לטיפול רגשי והרגשתי שאני מתחברת יותר לטיפול הרגשי. השאלה אם לאור המצב שאני נמצאת בו כרגע כדאי כן ללכת לכיוון של טיפול עם פסיכולוגית מקצועית שיכולה לאבחן ולטפל בצורה מדוייקת יותר...

01/10/2019 15:53
שאלה ..     ו    שירי שירי    

אני מאוהבת בבוס החדש שלי , אציין שהוא דתי בן 35 רווק ואני חילונית בת 42 רווקה , ואני לא יודעת האמת מה לעשות , אם אתחיל איתו ואקבל דחייה זה אולי ישפיע על יחסי העבודה ביננו שהוא אולי ירגיש מבוכה וגם אני , ובכלל אני מנסה לחשוב אם בכלל יש טעם להתחיל איתו כי אני הרי יותר גדולה ממנו ואני לא דתיה והוא כן ומצד שני אני פוחדת לעשות שטויות ולדבר שטויות איתו ושזה יכול לגרןם לפיטוריי ..

26/09/2019 15:39
התמכרות     ו    בתיה בתיה    

חוששני שהבן שלי בן ה16 מכור למשחקי מחשב. הוא כל היום במחשב, כל ניסיון להזיז אותו מהמסך כולל שיטות של ניתןר החשמל מהמחשב דרך לוח החשמל וכו', גורמות להתקפי עצבים על סף האלימים (הוא לא אלים פיזית).
אני דיי חסרת אונים, האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור במקרה הזה או שיש לך עצה אחרת עבורי, נואשת..  תודה

26/09/2019 22:08

הי בתיה הייתי פונה למרפאה לבריאות הנפש. במידה ויש בקרבתכם. מאבחן בעזרת אנשי המקצוע באם אכן מדובר בהתמכרות. בהמשך - המענה צריך לכלול טיפול פרטני לנער. לעבוד איתו הן על ההיבטים הטכניים של ההתמכרות ובעיקר על ההיבטים הרגשיים שמאחורי ההתמכרות.במידה וצריך לשלב טיפול תרופתי על רקע הפרעת קשב או בעיות בוויסות. זה פסיכיאטר יחליט. ובנוסף מענה שלישי יהיה בדמות הדרכת הורים. תבררי לגבי 'הסמכות החדשה'. בהצלחה וחג שמח סיון

13/09/2019 23:23

הי סיון,
האם למוח שלנו יש יכולת "לעבוד" עלינו? לגרום לנו להרגיש שישנה תוצאה חיובית רצוייה שבאמת זו לא תוצאה רצוייה? איך אפשר להבין זאת ?שמרגישיםן אז רע וטוב בו זמנית מהתוצאה ?

תודה

14/09/2019 20:46
מוח מתעתע     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

המוח מכיל את כל האינפורמציה הרלוונטית כשאנו מקבלים החלטות. הוא יודע לעשות מניפולציות שיהיה לנו טוב או רע. ורק מעט נדע על התהליך. והתוצאה.. בשבילך לשפוט. גם כשרע זה בגלל סיבה. וכן. לומדים להתמודד עם הדו ערכיות של טוב ורע ביחד.

03/09/2019 18:50
שאלה     ו    איתי איתי    

שלום,

מה עושים במצב שבו המטפל מעיף את המטופל?
האם זה נורמלי ולא משנה אם הייתה חציה של גבולות או לא, להפקיר באמצע טיפול מטופל טראומטי שהמקרה הזה מעלה שוב חוויות דומות שקרו בעבר?
האם זה הגיוני שהפרידה הלא צפויה הזאת תגיע בשלב משמעותי בחיי המטופל ועליו להתמודד עם זה לבד?

11/09/2019 08:55
דחייה בטיפול     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

הי איתי. מתנצל שלקח לי זמן לענות. אני תוהה לגבי חוויית הדחייה שאתה מתאר. היא נשמעת לי קשה. אני לא יודע מה היה ברקע מבחינת הנסיבות שהובילו לכך. אך בהחלט אני יכול להבין את החוויה שלך, ואת הכעס על כך שהטיפול הסתיים בשלב קריטי עבורך. לא הייתי ממהר לוותר. אולי פונה למטפל/ת אחר וממשיך מהחויה הזו. מעבד אותה. בודק את הרלוונטיות שלה לדפוסי יחסים קיימים.

09/09/2019 07:47
התעללות במשפחה     ו    ירדן ירדן    

הי. מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי מאוד מוזרה וחריגה וקושי לתקשר. בתיכון בקושי דיבר איתי בן אדם אחד. בתקופה האחרונה התחלתי לעבור טיפול מעמיק של כנות עם עצמי. מעולם לא הסתדרתי עם משפחתי ויש לי תיוג של כבשה שחורה במשפחה. כחלק מהכמות בעצם התחלתי לכתוב כל זיכרון שעולה בי. ולאט לאט התחילו לבוא עוד. ונזכרתי שכשהייתי קטנה הייתי נגיד מנגנת בצ'לו ותוך שנתיים ניגנתי בקונצרט (כששאלתי את אמא שלי על זה היא אמרה שהייתי ממש גרועה) אבל אני ממש זוכרת שלאחי ואחותי לקח שנים ללמוד לנגן בפסנתר וגיטרה. (כן אני עושה השוואות כי כל החיים עשו בנינו השוואות ותמיד לרעתי) לאט לאט אני נזכרת וזה מה שרציתי לשאול. כי הפסיכולוגית שלי כשאני מציגה לה את הסיטואציה מאוד מנרמלת אותה אבל אני מתחילה לחשוב שעברתי חוויה מאוד קשה ורציתי לשמוע עוד דעות ואם זה התנהגות נורמאלית. עכשיו אני לא חושבת שההורים שלי אנשים רעים. הם פשוט ניסו לשלוט עלי וזה מה שהזכרתי בו: אז שהייתי כמו סוס פרא ושנאתי שאומרים לי מה לעשות. אהבתי לכתוב שירים והייתי חמודה ועסוקה. שנאתי את בית ספר כי היה משעמם והייתי בורחת מלא. וההורים שלי ממש ניסו לשלוט עלי. ובאיזשהו שלב היסודי הם התחילו לעשות לי טיפולים בשתיקה. פשוט אם לא הייתי מקשיבה ומקבלת את דעתם. הם לא היו מתייחסים לקיומי. אני האחות הבכורה. אני זוכרת שהאחות שקטנה ממני בשנתיים. אם הייתי באה לדבר או לשחק איתה הייתה צורחת להורים שאני מציקה לה (אבל לא הייתה אומרת לי שהיא לא רוצה) ולאט לאט התיחסות אלי כאילו אני ממש נוראית. באיזשהו שלב אחותי סיפרה להורי שאני ממש מציקה לה ועושה מלא דברים נוראיים. זוכרת שכתבתי עליה שיר שהיא לא מצחצחת שיניים לא משהו נוראי כנראה בשבילה זה היה נוראי. אבל התוצאה הייתה שההורים שלי קראו לי לשיחה... הייתי בכיתה א או ב. וסיפרו לי את כל מה שהיא אמרה עלי. בעצם הציגו אותי בצורה ממש ממש נוראית. אבל ההגיון שלי בגיל הזה אמר שאני לא צריכה להסביר את עצמי כי הם ההורים שלי והם יודעים שאני לא נוראית... הם לא ידעו. התחילו לקחת אותי למלא איבחונים ופסיכולוגים. מצאתי איבחון ממש ישן שהפסיכולוגית אומרת שם שעשו לי דמוניזציה במשפחה. ושאני חייבת למצוא מישהו לתקשר איתו בעולם כי אני ממש אסתבך עם עצמי אם לא. היא גם כתבה שממש פחדתי מההורים שלי והמליצה למצוא מטפל קבוע. זה קראתי היום. אבל הזיכרון שלי מהאיבחון כשההורים שלי הקריאו לי אותו היה שיש חשד שיש לי מחלות נפש. באמת אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי מה את משוגעת? ועד היום. וגם עוד דבר שהורי אמרו בזמנו על האבחון זה שהחה שם איזה שאלה שאם לשכן יוצא עשן מהבית אז מה הייתי עושה. דמיינתי כמובן את השכן הנחמד שלא מעט שורף את האוכל. ואמרתי שהייתי דופקת לו על הדלת ואומרת ששוב שרף את האורז או משהו. ההורים שלי הציגו את התגובה שלי כמשוגעת ושהייתי צריכה להתקשר למכבי אש. כל מה שכתבתי פה מרגיש לי ממש מטופש. אבל בו זמנית אני מתחילה לחשוד שגדלתי בחרם מתמשך. מהבית. שזה התעללות רגשית ושככה פשוט לא מגיע לאף אחד בעולם שיתנהגו אליו. לא ציינתי אבל תמיד היו צוחקים בבית על איך שאני נראית. לוקחים לי את הצלחת כשעוד הייתי רעבה. משכנעים אותי לשתות כל מיני שייקים דוחים. מביאים לי כדורי דיאטה בכיתה ז. גם נזכרתי שבכיתה ג הייתה לי מחלה אוטואימונית והייתי צריכה לעשות בדיקת דם כל יום בבוקר. מיותר לציין שהייתי הולכת לבדיקת דם לבד. עד היום קשה לי עם הורי. ובשניה שאני לא מסכימה איתם הם מתעלמים ממני לכמה ימים. ואני חייבת לדעת אם לכולם הייתה ילדות כזאת או שזה חריג?

09/09/2019 07:59

נזכרתי שגם ההורים שלי תמיד היו הולכים בעירום או כמעט בעירום בבית וזה כמובן גרם לזה שאף אחד לא רצה לבוא אלי אף פעם

11/09/2019 08:50

ירדן היקרה, אני מבין שהסכר נפרץ והזכרונות מציפים בצורה יותר כזו שמתגבש סיפור חיים ברור יותר. לגבי התוכן של סיפור החיים, אפשר לדון באם זה נורמלי או לא. אבל אין לשאלה זו חשיבות של ממש. חשוב יותר להכיר בחוויה הסובייקטיבית שלך! אם כיום את מדווחת על תחושות מסויימות בנוגע לעבר זה מה שרלוונטי. יש מקום לדון בתחושותייך עם הפסיכולוגית שלך. הבלבול, הכאב, התחושה שנזנחת מצד אחד ומצד שני שלטו בך. חוויית החסך בעיניים אוהדות. כל אלו רלוונטיים בטיפול ואני בטוח שאתן עושות עבודה קשה מאוד. אך בסופו של המסע המייגע והמפרך זה ישתלם. לא נותר אלא לאחל בהצלחה רבה. ושתרגישי טוב.

09/09/2019 07:47
התעללות במשפחה     ו    ירדן ירדן    

הי. מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי מאוד מוזרה וחריגה וקושי לתקשר. בתיכון בקושי דיבר איתי בן אדם אחד. בתקופה האחרונה התחלתי לעבור טיפול מעמיק של כנות עם עצמי. מעולם לא הסתדרתי עם משפחתי ויש לי תיוג של כבשה שחורה במשפחה. כחלק מהכמות בעצם התחלתי לכתוב כל זיכרון שעולה בי. ולאט לאט התחילו לבוא עוד. ונזכרתי שכשהייתי קטנה הייתי נגיד מנגנת בצ'לו ותוך שנתיים ניגנתי בקונצרט (כששאלתי את אמא שלי על זה היא אמרה שהייתי ממש גרועה) אבל אני ממש זוכרת שלאחי ואחותי לקח שנים ללמוד לנגן בפסנתר וגיטרה. (כן אני עושה השוואות כי כל החיים עשו בנינו השוואות ותמיד לרעתי) לאט לאט אני נזכרת וזה מה שרציתי לשאול. כי הפסיכולוגית שלי כשאני מציגה לה את הסיטואציה מאוד מנרמלת אותה אבל אני מתחילה לחשוב שעברתי חוויה מאוד קשה ורציתי לשמוע עוד דעות ואם זה התנהגות נורמאלית. עכשיו אני לא חושבת שההורים שלי אנשים רעים. הם פשוט ניסו לשלוט עלי וזה מה שהזכרתי בו: אז שהייתי כמו סוס פרא ושנאתי שאומרים לי מה לעשות. אהבתי לכתוב שירים והייתי חמודה ועסוקה. שנאתי את בית ספר כי היה משעמם והייתי בורחת מלא. וההורים שלי ממש ניסו לשלוט עלי. ובאיזשהו שלב היסודי הם התחילו לעשות לי טיפולים בשתיקה. פשוט אם לא הייתי מקשיבה ומקבלת את דעתם. הם לא היו מתייחסים לקיומי. אני האחות הבכורה. אני זוכרת שהאחות שקטנה ממני בשנתיים. אם הייתי באה לדבר או לשחק איתה הייתה צורחת להורים שאני מציקה לה (אבל לא הייתה אומרת לי שהיא לא רוצה) ולאט לאט התיחסות אלי כאילו אני ממש נוראית. באיזשהו שלב אחותי סיפרה להורי שאני ממש מציקה לה ועושה מלא דברים נוראיים. זוכרת שכתבתי עליה שיר שהיא לא מצחצחת שיניים לא משהו נוראי כנראה בשבילה זה היה נוראי. אבל התוצאה הייתה שההורים שלי קראו לי לשיחה... הייתי בכיתה א או ב. וסיפרו לי את כל מה שהיא אמרה עלי. בעצם הציגו אותי בצורה ממש ממש נוראית. אבל ההגיון שלי בגיל הזה אמר שאני לא צריכה להסביר את עצמי כי הם ההורים שלי והם יודעים שאני לא נוראית... הם לא ידעו. התחילו לקחת אותי למלא איבחונים ופסיכולוגים. מצאתי איבחון ממש ישן שהפסיכולוגית אומרת שם שעשו לי דמוניזציה במשפחה. ושאני חייבת למצוא מישהו לתקשר איתו בעולם כי אני ממש אסתבך עם עצמי אם לא. היא גם כתבה שממש פחדתי מההורים שלי והמליצה למצוא מטפל קבוע. זה קראתי היום. אבל הזיכרון שלי מהאיבחון כשההורים שלי הקריאו לי אותו היה שיש חשד שיש לי מחלות נפש. באמת אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי מה את משוגעת? ועד היום. וגם עוד דבר שהורי אמרו בזמנו על האבחון זה שהחה שם איזה שאלה שאם לשכן יוצא עשן מהבית אז מה הייתי עושה. דמיינתי כמובן את השכן הנחמד שלא מעט שורף את האוכל. ואמרתי שהייתי דופקת לו על הדלת ואומרת ששוב שרף את האורז או משהו. ההורים שלי הציגו את התגובה שלי כמשוגעת ושהייתי צריכה להתקשר למכבי אש. כל מה שכתבתי פה מרגיש לי ממש מטופש. אבל בו זמנית אני מתחילה לחשוד שגדלתי בחרם מתמשך. מהבית. שזה התעללות רגשית ושככה פשוט לא מגיע לאף אחד בעולם שיתנהגו אליו. לא ציינתי אבל תמיד היו צוחקים בבית על איך שאני נראית. לוקחים לי את הצלחת כשעוד הייתי רעבה. משכנעים אותי לשתות כל מיני שייקים דוחים. מביאים לי כדורי דיאטה בכיתה ז. גם נזכרתי שבכיתה ג הייתה לי מחלה אוטואימונית והייתי צריכה לעשות בדיקת דם כל יום בבוקר. מיותר לציין שהייתי הולכת לבדיקת דם לבד. עד היום קשה לי עם הורי. ובשניה שאני לא מסכימה איתם הם מתעלמים ממני לכמה ימים. ואני חייבת לדעת אם לכולם הייתה ילדות כזאת או שזה חריג?

03/09/2019 16:39
חרדת בליעה     ו    דנה דנה    

שלום,אני בת 17 ובמשך הרבה שנים פחדתי לאכול , כלומר אכלתי לאט וכו מחשש שאחנק. אבל בחודשים האחרונים זה כבר נהיה ממש בלתי נסבל. מצאתי את עצמי מוותרת על המון המון מאכלים מחשש לחנק ,ומה שאני כן אוכלת אני אוכלת ממש לאט, אפילו מאכלים שלא מסוכנים.אני יכולה לשבת 40 דקות על סנדוויץ. שמעתי שיש חרדה שנקראת חרדת בליעה. יכול להיות שזה זה? והאם באמת יש סיכוי להיחנק או שזה רק בדמיון? זה ממש מפריע לאיכות חיי.יש לציין שנחנקתי כשהייתי קטנה אבל זה היה מזמן ,ולאחרונה זה רק מחמיר.תודה מראש

03/09/2019 17:16
חרדת בליעה     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

יכול להיות שהחרדה נובעת מניסיון טראומטי. ובעיקר מהתמודדות לא אפקטיבית איתו , על ידי המנעות שמגבירה את החרדה לטווח הארוך. נשמע כמו מקרה לטיפול ממוקד באוריינטציה קוגניטיבית-התנהגותית. ממליץ לפנות למטפל/ת שמתמחים בתחום החרדה וטיפול cbt.

01/09/2019 12:17
שאלה     ו    אורטל אורטל    

יש המון אנשים שחוסמים על שטויות, לא על דברים רציניים כגון הטרדה וכו.. ואני לא מבינה את זה , איך אנשים שיודעים שיראו אותך בעבודה או בלימודים חוסמים אותך ? זה לא חכם , כי אם בנאדם שעובד איתך ויודע שיראה אותך יום למחרת איך הוא חוסם? למה אנשים מתנהגים בחוסר חכמה שכזו וחוסמים על כל שטות ...אי אפשר להעלים בנאדם , במיוחד בנאדם שעובד איתך או לומד איתך, אז למה לחסום על כל שטות ? מאיפה זה נובע ?

01/09/2019 22:02
יחס שלילי     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

הי אורטל, אם אני מבין נכון - יש לך ניסיון לא טוב בסיטואציות בינאישיות בהן את מרגישה שלא מתייחסים אליך? (חסימה כלשונך). אולי אף שאת מנסה ליצור קשרים אך מרגישה שניסיונותייך נהדפים? הייתי שואל איפה עוד חווית את הדפוס הזה ? האם רק לאחרונה בעבודה? האם זה קרה בעבר במקומות נוספים? אני שואל כדי לבדוק איתך ביחד את האפשרות שיש לך נטייה לפרשנות אוטומטית להתנהגויות מסויימות. בכל מקרה אם תדייקי את הכוונה ב"חסימה" אבין טוב יותר.

02/09/2019 14:26
תגובה     ו    אורטל אורטל    

הכוונה שאנשים חוסמים אותי בווטסאפ ולא רק במקומות עבודה , אלא גם ידידים וחברים ,שמתי לב לתופעה הזו שעל כל שטות חוסמים וזה מעליב מאד , יש משהו אלים בלחסום בנאדם ..ואם יש לי רגשות כלפי מישהו והוא לא עונה הנטייה לפרשנות היא מיידית שהוא לא רוצה וממציא שעסוק .. יש לי נטייה להסקת מסקנות מהירה מידי ורגישות גבוהה..אני לא חושבת שלחסום בנאדם זו התנהגות יפה וחכמה במיוחד אנשים שאתה רואה אותם על בסיס יומי ..לא מבינה מאיפה התנהגות הזו של האנשים נובעת ..

02/09/2019 19:10
חסימה     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

אורטל אני מבין מה כוונתך. זה באמת נשמע מוזר שאנשים שאת רואה על בסיס יומי חוסמים אותך. זה בהחלט מרגיש לא נעים ואת צודקת שיש בזה פן אלים. אבל מדוע לדעתך זה קורה?

03/09/2019 16:31
תגובה     ו    אורטל אורטל    

אולי כי לחסום זה יותר קל מאשר לדבר , אבל זה לא דרך לפתור בעיות במיוחד אנשים שאתה רואה אותם ביום יום.. לא יודעת... אולי אני לא חשובה להם, אולי כי נגמר להם  האינטרס להמשיך , ואולי כי נהיינו קצת אכזריים עם כל הטכנולוגיה הזו... השאלה , איך מתמודדים עם עולם שכזה .? 

03/09/2019 17:12

איך מתמודדים את שואלת. והייתי מציע שההתמודדות הרגשית היא עם התחושה שזה מייצר. עלבון או דחייה. אני חושב שלא ניתן להעלים את התחושות הקשות האלה. וללמוד להכילן זו משימה רגשית קשה. במצב כזה הייתי ממליץ להיעזר באיש מקצוע, מטפל/ת. שיעזרו להבין את הרקע לדפוסים הללו. ולעבור תהליך של הכלת הרגשות.

30/08/2019 23:20
להכיר בבעיה     ו    הדר הדר    

הי סיון
מדוע צריך להכיר בבעיה כדי להתחיל לפתור אותה?
אין סיכוי שהבעיה (אם היא באמת קיימת) פשוט תיהיה לי "מול העיניים" כך שאין סיכוי שאני אוכל להתעלם ממנה במקום לשבת ,לחשוב ,לנתח ורק אז להכיר בה?


01/09/2019 06:16
להכיר בבעיה     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

לא כל הבעיות מונחות מול העיניים. יש בעיות שרק הסביבה יכולה לשקף לנו. בעיקר בעיות בתחום הבינאישי. יש בעיות שמתגלות בתוך האינטראקציות הבינאישיות. וקשה לאדם להכיר שאצלו הבעיה. ויש בעיות שהן בגדר סימפטום גלוי וברור. כמו דיכאון או חרדה. שאלו חיצוניות לנו ולא מרגישים שהן חלק ממי שאנחנו. זה תהליך שדורש אומץ וסבלנות. להכיר בבעיות. לעמוד מולן. לגלות מה ניתן לשנות ובעיקר מה צריך לקבל.

01/09/2019 12:10
ממשיכה     ו    הדר הדר    

תודה על התשובה,
אני רציתי להבין למה צריך להכיר בהן?
מה אם יש בעיה ואני לא אכיר בה ? היא לא יכולה להיפתר מעצמה?

01/09/2019 12:24

די קשה לי להגיד באופן ספציפי מבלי להבין יותר לעומק במה מדובר. אבל עצם שאילת השאלות האלו כבר אומרת משהו. תנסי לחשוב מדוע הן עולות .

01/09/2019 17:13
ממשיכה     ו    הדר הדר    

מנסיונך כמטפל אבל ,האם ישנם מצבים שבהם בן אדם לא מודע לבעיה ולא מכיר בה והיא יכולה להיפתר מאליה...?
תןדה

01/09/2019 22:05

הי הדר. יכולים להיות מצבים שהבעיה נפתרת. אך תחזור בהמשך באופן מעט שונה. משום שיש בסיס לבעיה והיא עלולה ללבוש צורות במצבים שונים.כך שגם אם נדמה שחלפה.. ייתכן ותשוב.. קצת אחרת.

28/08/2019 02:50

הי סיון,
כוונתי הייתה ממקום של תחושה של אני בסדר אבל בו זמנית גם לא. הצד שמרגיש לי בסדר גמור חזק יותר מהלא בסדר ,והוא כאילו לא מאפשר לי לרצות להתסכל על הסיטואציה שאני שרוי בה ,מצד שני התחושה שמשהוא לא בסדר גם נוכחת .

איך אני יכול לגרום לאיזשהוא צד "לנצח" ולהחליט אם הסיטואציה היא בסדר או יותר כון שאני בסדר או לא?
תודה 

01/09/2019 06:21
צדדים סותרים     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

אפשר אולי לגלם את הצדדים כדמויות שקיימות בתוכך. לתת לכל אחת ביטוי והמון כבוד והערכה. לקיים דיאלוג דמיוני בו כל דמות מבטאת את ה"אני מאמין" שלה. ולהגיע לעמק השווה. לא לנסות להכריע לצד אחד. נכון שזה נשמע מאתגר.. אבל מה האלטרנטיבה? להכיל מאבק? אני מקווה שהצלחתי לענות במקצת. ייתכן ולא ירדתי לסף דעתך. תפנה אליי אם צריך להבהיר.

29/08/2019 11:51
דיכאון וחרדה     ו    שלי שלי    

מידי פעם אני מרגישה דיכאון וחרדה שמתבטא בדפיקות לב מואצות, לחץ נפשי ישנה הרבה אני עברתי טראומה בטיפול פסיכיאטרי בעבר הרחוק לכן אני לא מעוניינת בטיפולים פסיכיאטרים במיוחד לא בבתי חולים וכאלה, יש עוד אפשרויות שאני יכולה לטפל בדיכאון וחרדה? איך מתמודדים אם דיכאון וחרדה לפחות עד שאמצא משהו מתאים?

29/08/2019 13:54

זה חשוב לי אני ממש מודה לך סוף שבוע מקסים

31/08/2019 15:14

אני ללא מסגרת, אני קמה בלי מטרה, אימא שלי חולה מאוד הכול ביחד מביא אותי לדיכאון הזה. אני לא בטיפול לכן גם שאלתי לגבי טיפול דיכאון וחרדה. אולי אתה יכול לתת לי עצה מה לעשות שאני מרגישה שלילי עד שאמצא טיפול?
תודה

01/09/2019 06:12
דיכאון וחרדה     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

הי שלי, מתנצל על העיכוב במענה. נשמע שאת מתמודדת עם מצב מורכב. גם רקע של טיפולים פסיכיאטריים שלא היית מרוצה מהם, גם היעדר מסגרת, וגם מצבה של אימך. אני לא מכיר שיטות מהירות שיביאו להטבה, מלבד אולי שימוש בתרופות פסיכיאטריות לוויסות החרדה ומצבי הרוח. אני כן חושב שצריך לחשוב על שיקום. אבל זה תהליך. צריך להתמסר לתהליך שכזה למרות חוסר הבהירות שאולי יש בהתחלה. אבל בשביל זה צריך להיות מטופל במסגרת ציבורית או קופת חולים. והמסגרות הללו מפנות לגופי השיקום. כאשר תכנסי לתהליך שיקומי לצד טיפול מסודר יהיה אפשר לכוון אותך למסגרות תעסוקתיות, להכשיר אותך לעבודה בשוק החופשי לדוגמה. בנוסף לקבל עזרה שתגיע עד לביתך ויעזרו לבנות סדר יום, למצוא מסגרות ולקדם את עצמך. גם חברתית.. את תצטרכי לפנות לרופא משפחה ולקבל הפניה וטופס 17 למסגרת ציבורית. אלא אם תחליטי לעשות זאת דרך הקופה. ולבקש הפניה לסל שיקום.

27/08/2019 14:33
ילד מלא אהבה     ו    יעל יעל    

יש לי ילדה בת 3+ והיא מביעה רגשות חיוביים בצורה קיצונית היא מרבה לומר 'אני אוהבת אותך' מנשקת ומחבקת בלי סוף.. אני כותבת כי זה ממש חריג זה התפרצויות מוגזמות בעיניי,,מה זה יכול לסמן לי?? תודה רבה מראש על המענה

28/08/2019 03:10

מבלי להכנס למה עובר על ילד שמרגיש צורך לבטא את עצמו כך. חשוב לבדוק מה לגבי הסביבה שמקבלת את ביטויי האהבה. ראשית, נותנים מקום לכך. מקבלים את אשר נותנת. מתייחסים לכך במילים ("חשוב לך שנדע כמה את אוהבת אותנו"). ומחזירים לה תחושת ביטחון שזה הדדי ("גם לנו חשוב שתרגישי שאנחנו מאוד אוהבים גם אותך"). ואם יש משהו מוגזם בהתנהגות שלה, תבררו מה היא הייתה רוצה להשיג בכך. היא לא בהכרח תוכל לבטא זאת במילים. אולי דרך משחק. עולות לי שאלות כלליות כמו: האם היא זקוקה להרגעה בידיעה שאתם איתה? האם מתענגת על האהבה שמורפעת? האם יש בהתנהגות זו ביטוי מורכב יותר של אהבה לצד רצון לעורר בך התרגשות ממנה? נזכור שהיא בת 3 בסהכ. יש תקופות שחולפות. חשוב לעבור את זה בצורה טובה. שתפנים את המסר. שהיא בטוחה. אהובה. תשמשו מודל לביטוי אותן רגשות באופן אחר, ממותן יותר, רך והדדי.

25/08/2019 14:08

שלום רב,
שמי לירן, בן 35, נשוי עם ילד בן 4.
אני במשבר נפשי גדול מאוד בתקופה האחרונה בעיקר..
אימי אובחנה בסרטן אלים לאחרונה, מרגישה בסדר עדיין ומתפקדת אבל בקרוב תקבל תוצאות בדיקות חשובות וגם תתחיל טיפולים קשים.
אבא שלי מבוגר גם הוא עם היסטוריה מאוד עשירה של מחלות קשות והיא גם מטפלת בו.
אנחנו משפחה מאוד מאוד מלוכדת, יש לי שני אחים גדולים יותר ואנחנו מדברים ונפגשים על בסיס יומי/שבועי.
אנחנו בערך 10 שנים עם מחלות קשות של ההורים, בעיקר של אבא.
אני סובל מאוד במיוחד לאחרונה.
לא מסוגל לתפקד כמעט, כמעט לא מגיע לעבודה, בוכה הרבה, קשה לי להיות עם הבן שלי ולהתנהג איתו רגיל, כל יום וכל היום קורא מאמרים רפואיים מסובכים כדי לקבל קצה חוט ורק נלחץ עוד יותר מסטטיסטיקות לא טובות.
מרגיש שהחיים שלי פשוט הרוסים וזה בערך 10 שנים של מכה אחר מכה, עם הפוגות של כמה חודשים ולפעמים שנים ספורות, אבל כל הזמן מתח עצום סביב הטלפון המפחיד הבא והבדיקה הבאה.
הייתי אצל פסיכולוגית פעם ראשונה לפני כמה ימים, עשה קצת טוב להוציא הכל, אבל לא יותר מזה.
לא יודע איך לא לחשוב רק על המחלות והבדיקות ועל הפחד מהטיפולים ואם הטיפולים לא יצליחו ועל איך אני אעבור את החודשים והשנים הקרובות.
זה פשוט המרכז של החיים שלי, יותר חשוב לי מכל דבר, מעבודה וגם מהמשפחה הקטנה שלי עם אישתי והילד.
אשמח לעצות.
תודה מראש.
 

28/08/2019 02:48

לירן שלום. מהדברים שתארת נשמע שהלחצים והחששות מוצדקים. אין ספק שמדובר בהתמודדות קשה. ואני שמח שפנית לקבל עזרה. יש פסיכולוגים רפואיים שמומחים בטיפול בבעיות הרגשיות שעולות לצד התמודדות עם בעיות גופניות. עצתי היא לדבר עם הפסיכולוגית על הצרכים האינדיבידואליים שלך, ובמקביל לבקש עזרה בהקשר המשפחתי הרחב יותר. כולל הנושא של הבן שאתה לא מרגיש פנוי אליו. אני מבין שההרגשה היא שכל הנטל יושב על כתפיך. המון אחריות ודאגה שמפרים את תחושת השליטה שיש על החיים. אולי להבין בתוך הסבך הזה - מה ביכולתך ומה לא, תהיה נקודת מוצא. אתה רק בנאדם, וגם זכותך להתפרק. לצד זאת, קשה להתפרק כשיש אחריות כה רבה. אני מקווה שאשתך וחברים שלך מכירים בסבל שאתה עובר והם שם בשבילך.

23/08/2019 21:47
בטיפול..     ו    ע ע    

שלום, בת 38, אני כרגע בנסיון טיפול פסיכולוגי הרביעי בחיי. בפעם הראשונה בסביבות גיל 24 הלכתי דרך קופת החולים. את 90% מזמן הפגישות בילינו הפסיכולוגית ואני בשתיקה... הפסקתי ללכת כאשר הסתיימה העזרה הכספית מקופ"ח. אחרי כ5 שנים הלכתי לעוד מטפלת, אולי מעט דיברתי יותר, אבל שוב לא נפתחתי באמת. הפסקתי ללכת כאשר הכסף שהוקצב לטיפול נגמר, שגם ככה לא הרגשתי שום תועלת. בפעם השלישית הלכתי בחינם לסטודנטית דרך מחלקה לבריאות אישה בבית חולים. גם שם לא נפתחתי, אבל כאן הטיפול הסתיים לא מרצוני (לא יודעת כעבור כמה נמשך, כ4 חודשים אולי) כי הזמן של הסטודנטית לעשות את ההתמחות נגמר.. בטיפול כרגע כבר 3 חודשים, יש פגישות של שתיקה שבהן אני בעיקר מאוכזבת מהכישלון שלי לטפל בעצמי... מה לעשות??? לא היו לי מעולם חברים קרובים אמיתיים, חברי נפש, מעולם לא נפתחתי בפני אחיותיי או הורי, התמיכה הריגשית שקיבלתי כילדה ונערה היו אפסיים... אודה לרעיון איך לעזור לעצמי בכל זאת..

24/08/2019 00:00

אני לא יודע מה הרקע שבעקבותיו את מרגישה צורך בטיפול. אם יש נושא או תחום ספציפי מדוע לדעתך לא עולה? אם זקוקה לקרבה אנושית יש אפשרויות שאינם פסיכולוגים. גם לשתיקה יש משמעות. יש כנראה קושי בינאישי. וחשוב שידובר בטיופל. אולי תעקפי את הנושא של דיבור ישיר בעזרת כתיבה או דרך אחרת לתקשר במהלך הטיפול. ובתחום הזה אגב יש מטפלים שאינם משתמשים רק במילים. כמו טיפול באמנות. או כתיבה יוצרת. ואולי דווקא פסיכודרמה?

22/08/2019 11:28
דיכאון     ו    יעל יעל    

שלום.

אני סובלת מדיכאון במיוחד אחרי הצהריים זה יכול להימשך גם כל הערב. רציתי לשאול איזה טיפול ללא כדורים פסיכיאטרים מתאים בטיפול פסיכולוגי לטיפול בדיכאון?

23/08/2019 12:34
אשמח לתגובה     ו    יעל יעל    
23/08/2019 23:17
דיכאון ערב     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

הי יעל, במצבים מסויימים של דיכאון יש החמרה בשעות הערב. בלילה המצב קשה במיוחד ומקשה על שינה. הרבה מוסבר דווקא מהכיוון הביולוגי ולכן טיפול פסיכיאטרי רלוונטי. לגבי טיפול פסיכולוגי אני יכול להמליץ דווקא על cbt. שלמרות שמתאים לחרדות, יכול לעזור גם בדיכאון. במיוחד בהקשר של התנהגויות שהדיכאון מעוביל אליהם. במיוחד המנעות. מקווה שזה עוזר יעל. אם יש משהו לחדד, תרשמי לי.

19/08/2019 06:07
בילדות     ו    אפ אפ    

בתקופה האחרונה משהו מהעבר התחיל להציק לי, אחרי ששומעים רבות על מי טו, משהו בזכרון מהעבר התחיל לצוף ואני מנסה לשחזר. אמנם זה קרה לפני 30 שנה כשהייתי בגיל 27 אבל פתאום צף אצלי בתקופה האחרונה.בוקר אחד אמי מנסה להעיר אותי לעבודה, דבר שלא קרה לי אף פעם, תמיד הייתי מתעוררת  מוקדם לבד, אבל  באותו בוקר משהו מוזר היה, היא התעקשה שאני אתקלח ושאלה אם אני רוצה שאלך לרופא להבדק, אבל שמעתי את אבי אומר לה אל תגידי. היה משהו מוזר כשהתקלחתי באותו בוקר, בקושי התעוררתי, כשהתקלחתי היה כאילו זרעים על צד הבטן שלי, כאילו מישהו ניסה לאנוס משהו לא ברור, אבל הייתי בסוף המחזור שלי, הייתי רגועה. כמו כן ראיתי שדלת חדרו של אחי סגורה,לפעמים סגור לפעמים פתוח, אבל הפעם דלת היתה סגורה ולא ידעתי אם הוא בבית או לא. כשחזרתי מהעבודה בערב היא אמר לאחי יפה ככה? כלומר זה לא בסדר. יום לפני כן או כמה ימים לפני אחי אמר שיכין לי לשתות שתיה תה, למיטב זכרוני היה לו בקבוק קטן שטפטף, לא זכור בדיוק. אני לא יודעת אם כדאי לפתוח את העניין. הורי לצערי נפטרו. אנחנו שני אחים במשפחה אני ואחי. בילדות היחסים שלי ושל אחי לא היו יחסים טובים. היחסים ביני לבין אחי בסדר היום. אין לי משפחה משלי. המה אתה הייתה ממליץ לעשות ?  

22/08/2019 00:57
טראומה נסתרת     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

התיאור שלך מעורר חשש. הוא מרגיש חי כאילו קרה היום בבוקר. אולי כדאי לא להזניח. בלי קשר לאחיך. לך קרה משהו לא ברור. אני לא יודע כמה תוכלי להתעלם ברגע שנגעת בזה. יש אפשרות לפנות למרכזי טיפול ייעודיים לנושא. לשאול אם המקרה שלך רלוונטי עבורם. ואולי יפנו אותך קודם למטפל/ת שעוסק גם בהיפנוזה. אני יודע שזה נשמע מפחיד. אבל תחשבי על זה. אולי זה כלום. ואולי קרה משהו. האפשרות השנייה היא לעמת את אחיך עם הזיכרון הזה בדרך כלשהי. ממש מאחל בהצלחה.

23/08/2019 09:55
ס     ו    אפ אפ    

תודה, נניח שעשיתי היפנוזה או  התעמתתי עם אחי זה יעזור העימות?

23/08/2019 23:11
עימות     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

אלו רעיונות בקווים מנחים. בכל מקרה אני חושב שכל צעד צריך להיות מבוקר ומגובה בתמיכה של איש מקצוע. כלומר, להכין את הקרקע לכך בשיחות עם מטפל בתחום. השאלה הכי חשובה אם זה יעזור - האם כיום ישנם קשיים? ישנם דפוסים שקשה להסביר? משהו נסתר שמבקש לצאת ובינתיים משפיע בדרך כלשהי? אלו הרבה שאלות שצריך לתהות עליהם, בכדי להחליט אם בכלל כדאי להכנס לזה. בשביל להיות בטוחה - פני למומחה בתחום . מקווה לטוב .

22/08/2019 00:01
מבולבל     ו    נתנאל נתנאל    

הי,
אני מרגיש שיש בעיה שממש תוקעת אותי ואני לא מצליח לפתור:
האם יכול להיות שמרגישים או חווים את שני רגשות מנוגדים לחלוטין בו זמנית ?

יכול להיות שטוב לי אבל באמת רע לי?
יש דבר כזה? זו אשלייה?
תודה

22/08/2019 00:49

הי נתנאל, אחד הקשיים המשמעותיים בהתפתחות הרגשית של בני אדם הוא היכולת לפתח מסוגלות להכיל רגשות מעורבים כלפי עצמנו וכלפי אנשים אחרים. להכיר במורכבות זו הינה משימה התפתחותית. גם אם בהתחלה ישנו בלבול. הרי שזה משקף מציאות. אני יכול לכעוס ולהיות מתוסכל על אהוביי. אבל רצוי לזכור שבו בעת אני גם אמור לאהוב. האם זו הכוונה?

21/08/2019 15:13
הכחשה בעיה?     ו    חן חן    

סיון שלום,

הכחשה נוצאת כחלק מנגון מפני כאב נכון?
אני לא מצליח אז להבין -אם ההכחשה נוצרת כדי להגן מפני כאב ,למה צריך לבטלה?
ברור שאם יש הכחשה והיא גורמת לפעול בדרך שגוייה אז צריך לעשות משהוא בנידון,אבל אם היא נועדה כדי להגן מפני כאב ,אז למה להתעסק עם הכאב שהיא נועדה להגן עליו ?

כואב לי מה שאני מנסה להתכחש אליו וכואב גם להתכחש ,זה LOSE LOSE משני הכיוונים לא?
אני מרגיש שאני טועה ,לא יודע איך ובמה 
אשמח לעזרה
תודה רבה!!!

21/08/2019 16:21
הכחשה     ו    הנהלת הפורום סיון פלג    

הי חן, הכחשה היא אחד המנגנונים כפי שציינת. היא איננה טובה במובן ההסתגלותי. שכן, הידע אודות הכאב מצוי (וכלוא) אך לא באופן שניתן לעבד אותו, להכיל אותו, וללמוד אותו כחלק ממי שאנחנו. ואותו הידע ממשיך להשפיע על האישיות שלנו, ועל דפוסים שאיננו מרוצים מהם. מה גם שתיאורטית הם מכלים אנרגיה נפשית, שיכולה להיות פנויה לתפקודים אחרים של הנפש.


   123456הבא »   
תוכן מומלץ
Copyright © 2019 myshrink.co.il כל הזכויות שמורות
אתר פסיכולוגים מציג בפניכם מידע ועסקים מומלצים מתחום הפסיכולוגיה
מחפשים פסיכולוגים באזור מגוריכם? מלאו את הטופס וקבלו פניות
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר

שם מלא:
טלפון:
אימייל:
יישוב:
אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד!