פורום פסיכולוגים

נורית היקרה, קשה לדעת מה העוצמות של הסבל שהוא חש, רק מתוך הודעה. הוא מתקשר את התסכולים באמצעות זעם שמופנה אליכם ההורים. ואולי בא לידי ביטוי בעוד מקומות כמו בבית הספר. נכון שיש מהלך טבעי שילדים מבקשים נפרדות מהוריהם, והם עושים זאת על ידי מרד. אבל אולי הפרופורציות פה הן בחריגה. אתם גם סובלים כי העניין הוא גם בדינמיקה המשפחתית. טיפול בבני נוער ובילדים מצריכים הדרכת הורים. צריך לעשות הערכה מסודרת על ידי איש מקצוע. הילד צריך מרחב טיפולי בו יבטא את קשייו. והדרכת הורים תסייע לכם ההורים להבין אותו אחרת, ולהגיב באופן טוב יותר.

אליה צר לי לשמוע שסבתך במצב קשה. נשמע שהמשפחה מחוברת בקשרים נורא טובים. האם אתם מדברים ביניכם על המצב שלה? האם יש הרגשה של שיתוף בחששות מפאת המצב? התמודדות עם מצבים קשים ודאגה לשלום האהובים שלנו מעוררת חששות וזה נורמלי לחלוטין. אני מאמין שרגשות צריך לנסות לקבל ולהכיל. אולי לא לנסות ולהמנע מהתמודדות חשובה זו. בשביל זה אפשר לדבר עם בני המשפחה. אבל אם החששות המוצדקים הופכים לחרדות שלא נותנות לך מנוח, אז איך מסתכלים על המצב מתוך זויות חיוביות יותר? אולי להסתכל על החיים המלאים שהיו לה, על ההצלחות, המשפחה שטיפחה, האהבה שנתנה, ועוד.. אולי תוכלי לפרט האם החששות הן ברמה של חרדה ואובססיה ? באות ומשתלטות ללא שליטה. האם יש אמונות שאם נעשה כך וכך המצב יישתפר, והאם יש אולי טקסים? מחשבות שמנסות להלחם במחשבות שמעוררות חרדה? בקשתך לקבל הכוונה בנושא החלפת מחשבות בחיוביות היא מובנת. מהן המחשבות השליליות? מקווה לטוב ורפואה שלמה

אחרי שכתבת לי נראה לי שיש לי חרדה ואובססיות בקשר לסבתא ומה שקורה בבית. מה אפשר לעשות כדי להסיח את הדעת ממחשבות והתעסקות בנושא?
תודה

לא הייתי מתחיל לפתור את נושא החרדות לבד. במיוחד מעצם העניין שהאינטואציה נוגדת לעתים את עקרונות הטיפול. בכך, האינטואיציה תוביל להמנעות מהתמודדות יעילה. כי לא נעים להיות חשוף למה שעושה לנו לא טוב. אך אז, החרדה לא תפטר, אלא תתעצם.. אבל בעזרת ליווי טיפולי של איש מקצוע מומחה- הרעיון הוא לקבל סט של כלים להתמודד עם החרדות והאובססיות. ההמלצה היא אם כן לפנות לטיפול. בהצלחה ושבוע טוב. סיון

דניאל היקרה, המצב בו את נמצאת איננו קל להתמודדות. הרגש השלילי, קשור במידה רבה לערך עצמי נמוך. היו לך כנראה יותר אנרגיות לחסום את המחשבות הטלה מלהתפתח ולהגיע למודעות. וייתכן ואני טועה, אך נשמע שכעת התמעטו האנרגיות לחסום את המחשבות השליליות, ואלו מתחילות לצוף למודעות. האמת הקשה היא שהניסיונות להמנע מלהרגיש את מה שחוששת ממנו - רק מעצימות את הבעיה לטווח הארוך. לשם כך אנשים בדרך כלל פונים לטיפול נפשי. אבל זה לא שהמטפל ישב ויעודד שהכל בסדר ואין ממה לדאוג. טיפול זו עבודה קשה. יש לגעת בפצעים שבאישיות. אבל זו השקעה לטווח הארוך. כי ההתמודדות עם מה שקורה בפנים פחות מאיימת. פחות מסרסת. ואולי תאפשר לחיות חיים מלאים יותר. לצד הכאב. לילה טוב:)

חן היקרה, כתבת שבערבים ישנה תחושה של דיכאון. מה קורה בבקרים? איך נראה שאר היום מבחינת מצב הרוח? ציינת את גילך, אך לא מעבר לכך. האם את לבד (פיזית או נפשית)? האם עובדת או ממצה את עצמך? מה המשמעות של דיכאון עבורך? האם ישנם תכני מחשבה מסויימים שמציפים במיוחד בערב? חשובה ההתיחסות גם לצורך להמנע מהדיכאון. אולי יש סיבה לכך שהוא שם? מה הוא רוצה למעשה? האם להמנע מהתיחסות למקור הכאב יעלים את הסימפטום? רצית טיפ. לא טיפול. כדי לתת מענה מסויים לדיכאון, הייתי חושב על (1) העשרת חיי החברה. (2) הכנסת פעילות אינטלקטואלית מאתגרת. (3) שילוב של ספורט ואורח חיים בריא. (4) לצאת מאזורי הנוחות ולהעז בתחומי החיים בהם חשה תקיעות.

היי סיון.
קודם כל אני ממש מודה לך על העזרה בפורום בלי טיפול זה מאוד עזר לי מכל הלב תודה. יש לי בעיה אחת ואשמח רק לטיפ ממש קטן כרגע בלי טיפול ואגב אני התחלתי ליישם את מה שהצעת לי לעשות. יש לי בעיה עם תקיעות אני מאוד רוצה לצאת לעשות הליכות אפילו לינסוע לים ואני תקועה עם זה אני לא עושה את זה ואני ממש רוצה לעשות את זה אני עברתי לפני שנתיים טרגדיה משפחתית דוד שלי  ודודה שלי נפטרו בהפרש של שבוע ואבא שלי לא בריא במיוחד יש לי פחד מעתיד. אני באמת ישמח וזה באמת שאלה אחרונה בלי טיפול. איך אני חוזרת להליכות שעשיתי או בכלל לצאת מהבית במיוחד בשעות הערב זה ממש חשוב לי כעצה משלך נתת לי עצות מצויינות שוב אני ממש מיישמת אותם ומרגישה יותר טוב אבל עדיין יש לי תקיעות במיוחד מלצאת בערב אולי זה גם מהמזג האוויר בנוסף אשמח לטיפ אפילו ממש קטן עם תסכים כמובן. אני ממש אודה לך על זה תודה מקרב לב בלי טיפול כרגע עם תסכים אני אודה לך וזה שאלה אחרונה ואני מרגישה הרבה יותר טוב בזכותך

אני פניתי לפורום כי יש לי בעיה אישית כרגע עם טיפולים משהו אישי גם אישי ומשפחתי אולי בעתיד אחפש טיפול אבל אשמח מאוד לטיפ אפילו קטן אני מרגישה הרבה יותר טוב עזרת לי מאוד ואני עובדת על עצמי ממש תודה מקווה שתסכים

סוף שבוע נעים,תודה

חן היקרה, אני לא כל כך יודע מה מאפיין את אותה תחושת "תקיעות". אם הבנתי נכון יש פה עניין של חרדה? ואולי נכונות להתגבר עליה? אם זה התחום היחיד בחיים שיש בו תחושת "תקיעות" אז הייתי מציע פשוט להיעזר במישהו קרוב שיצא ביחד להליכה. שממש יבוא עד אליך, יוודא שיש מים+נעליים והלאה. אני גם מאמין שהיציאה להליכות יעשו טוב להרגשה. אך האם רק בזכות כך דברים משמעותיים יותר יתחילו להסתדר בחיים? פה הייתי נזהר.. שינוי בחיים מורכב מהרבה שינויים קטנים, מחושבים, בעלי משמעות עבורך וברורים. טיפ שאולי יעזור לבינתים: קחי דף ועט. תרשמי מה המטרה הגדולה בחייך כרגע (להתגבר על חששות בנחישות?). תתחילי לפרק את המטרה לתתי מטרות ויעדים שיקדמו את המטרה. מתוכם תגזרי משימות ברורות. מתוך כך: האם ההליכה בערב היא מטרה? או משימה שתסייע לקדם מטרה משמעותית עבורך? האם ישנן משימות נוספות שיקדמו את המטרה המשמעותית הזו?

 על העצה הנהדרת,מאחלת לך סוף שבוע נפלא ושוב תודה רבה

לירז היקרה, אני מבין את החשש שלך. את אמא ויש לך את כל הסיבות בעולם לרצות ולגונן על הבן. אני רוצה מצד אחד להגיד שצריך לשחרר אותו לעצמאות. ואם יצטרך עזרה בדרך הוא יקבל אותה. ומצד שני, אני לא באמת יודע איזה סוג של דיכאון היה לו בעבר (חד או דו קוטבי/עוצמה/משך). מה היו מאפייניו (תפיסת עצמי/תכני חשיבה)? האם הייתה מסוכנות? אני יכול לחשוב על פניה מחודשת לפסיכיאטר / מרפאה טרם המעבר. אולי על חזרה לשיחות עם מטפל/ת. אבל..יש לי הרגשה שאת הצעת את האפשרויות האלו.

שרון היקרה, כפסיכולו, אינני מוסמך לתת ייעוץ תרופתי. אך בהתייעוץ עם פסיכיאטר - אין מניה בשילוב התרופות שציינת.

מיטל היקרה. סטטיסטית הסיכוי ללקות בדיכאון שלאחר הלידה עומד עד 30%. במידה ואת נוטלת טיפול באנטי-דיכאוניים יש להתייעץ עם רופא לגבי המשך טיפול במהלך תקופת ההריון. פעולות נוספות שיכולות לסייע בהפחתת הסבירות לדיכאון הן פעילות גופנית מתונה של כ40 דק' 3 פעמים בשבוע. עם דגש שלא לייצר העלאה רבה מדי בטמפרטורת הגוף. בנוסף, ממליץ על ניהול גורמי הלחץ בחייך. לא בהכרח להימנע מהם בכל מחיר. אבל היעזרות בגורמי תמיכה כמו חברים, משפחה או פסיכולוג יכול בהחלט לסייע. פקטור נוסף שחשוב מאוד לשים לב אליו הינו שינה. במיוחד בדיכאון שלאחר לידה החשיבות שבשינה נכונה היא גבוהה מאוד. ממליץ לעשות תכנית ברורה עם בן הזוג לגבי שעות שינה. חלוקת משמרות בלילה / לשאוב חלב כדי שאת תשני ובוא יאכיל. דיכאון שלאחר לידה זה קשה. אני מאחל לך הריון קל, מהנה ואופטימי. וכמובן לידה קלה ואושר מהתינוק. בהצלחה סיון

הי בר, חרדה חברתית היא מגבלה משמעותית. התחושות הקשות הנלוות (בושה, ערך עצמי נמוך ועוד..) עלולות לכרוך אחריהן דפוסים המנעותיים. מעגל הקסמים האכזרי הוא כזה שהדפוסים ההמנעותיים עצמם מעצימים את תחושת הערך הנמוך. טיפול תרופתי יכול להיות יעיל במידה ומשלבים לצד טיפול פסיכולוגי. בד"כ הצורך בהתערבות תרופתית תעלה במידה ועוצמת החרדה תהיה גבוהה מדי, ולא תאפשר לתהליך הפסיכולוגי להתקדם. הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוג או ליחידה לטיפול בהפרעות חרדה. כבר במעמד המפגשים הראשונים תוכל להינתן תשובה מדוייקת לשאלה ששאלת. וזאת על פי התרשמות איש המקצוע. שככל הנראה יידע גם להכווין לגבי הנושא של טיפול תרופתי.

דיכאון שלאחר לידה הינו אכן תורשתי. אבל לא שזה מבטיח שגם לך יהיה. ויש לזכור שאפשר לקבל הרבה עזרה היום בתחום. דכאון שלאחר לידה מתפתח כחודש עד שנה לאחר הלידה. הורים רבים חווים קשיי הסתגלות עם השינוי שלידת תינוק מביאה. לעתים בעוצמה נמוכה ("baby blues") בימים הראשונים, שכוללים עייפות, עצבנות, ומצבי רוח שליליים. תמיכה של בן הזוג, משפחה וחברים חשובים בתקופה זו. אבל לפעמים התקופה הזו עלולה להמשך יותר ולהחריף לדיכאון. תסמינים שניתן לזהות כמאפיינים של דיכאון לאחר לידה: *מצב רוח ירוד מאוד *תחושת חוסר אונים בנוגע לעתיד *תחושה שאת מותשת, תחושת ריקנות ועצב *רגשות אשם, בושה וחוסר ערך *מתח מוגבר וחרדות שעלולות לכלול פאניקה *קשיי שינה, שעות שינה רבות וסיוטי לילה *דאגנות יתר בנוגע לתינוק *חשש להשאר לבד או ביציאות מהבית **מחשבות על פגיעה עצמית/פגיעה בתינוק מצריכות פנייה מיידית לגורם מקצועי אם אחד מהתסמינים מופיעים במשך שבועיים או יותר - יש לפנות לגורם מקצועי. מחזיק לך אצבעות שתהייה לידה קלה, תינוק בריא, תחושת נחת, סיפוק ואושר:)

היי שאלה סופר מעניינת. ציינת שהבחור כן מעוניין ומצליח בקיום אותם מגעים אינטימיים, רומנטיים ומיניים. העלית מספר השערות יפות: אולי הוא מאוהב וחרד מפני מיסוד הקשר? ואולי אמביוולנטי כמו הרבה גברים ביקום? אך האם ניסית לשאול אותו ישירות מה הוא מרגיש לגביה? או לגבי היכולת שלו אישית לחוש רגשות רומנטיים? האם שאלת אם לתרופות שלו יש השפעה על היכולת לחוות הנאה והתרגשות? נושא מורכב ומעניין. פרויד אגב היה אולי אומר שהפסיכוטי אינו מסוגל להתאהב. כי הוא לא מסוגל להשקיע את הדחף הליבידינאלי החוצה ממנו לאובייקט חיצוני. אבל מאז הרבה תיאוריות סתרו את רעיון זה.

ידידי הצעיר במידה ואתה נמצא במסגרת צבאית וסובל ממצוקה נפשית. בין אם חרדה חברתית או כל דבר אחר - הכי זמין וראוי זה לפנות לקב"ן. אולי אתה חושש מהסטיגמה, אבל אפשר לעשות אפילו שיחת התייעצות עם הקב"ן רק כדי קצת ללמוד על חרדה חברתית. ולשקול טיפול. יש מספיק ידע טיפולי בתחום, ואפשר בהחלט לתת מענה. בהצלחה:)

שלום רב, כן, יש מחקרים שמצביעים על בסיס ביולוגי, ותרומה גנטית. עם זאת להשפעות הסביבה תרומה מכרעת לא פחות. משמע, פוטנציאל גנטי שפוגש סביבת חיים מסויימת תעלה את הסבירות ל"מימוש" הפוטנציאל. במקרה של הפרעת אישיות גבולית אצל נערות צעירות זו שאלה מורכבת. בעלך לא טועה שיש בסה"כ הרבה דמיון בין המאפיינים של סערות גיל ההתבגרות לבין הפרעת אישיות גבולית. אבל אין אפשרות לאבחן צעירים כלוקים בהפרעות אישיות בכל מקרה. מהסיבה הברורה, שאישיות ממשיכה את התפתחותה בתוך גיל הנעורים אל תוך גיל הבגרות. זה נותן מענה לחלק האחרון של שאלתך. גם אם לבתך פוטנציאל לפתח בעיות רגשיות, הרי שהתערבות טיפולית מוקדמת יכולה להשפיע לטובה. בקרב ילדים ובני נוער - ההורים חייבים להיות חלק מהתהליך. ולכן עליכם להיות מוכנים לקבל הדרכת הורים. אין מה להפסיד מלגשת למרפאה לבריאות הנפש בה המענה הוא מקצועי ומגוון.

נשמע שאבא שלך ממש סובל! והסבל שלו משפיעים לבטח על הסובבים אותו. בני משפחה כמעגל תמיכה ראשון חשופים להרבה דילמות לא פשוטות.. איך עוזרים למי שאינו מעוניין בעזרה? ושכנרכה אינו מודע לכך שיש בעיה! וגם אם כן, היא לא אצלו.. למען הסדר הטוב: סכיזופניה מוגדרת כמחלת נפש קשה וכרונית. היא כוללת תתי קטגוריות נוספות, אחת מהן היא סכיזופרניה פראנואידית. באופן כללי מה שמאפיין את המחלה היא הפגיעה בבוחן המציאות (לא רק כמובן). משמע שישנן דלוזיות (אמונה בתכנים לא מציאותיים). ולעתים אנשים פועלים על פי אמונות שגויות אלו (שיפוט לקוי). כך שאם נדייק את המענה לשאלתך: פרנויה היא אחד התסמינים האפשריים של סכיזופרניה. אבל! פרנויה יכולה להתקיים בעוד ישויות אבחנתיות, ולא רק בסכיזופרניה. במידה ותוכלו להגיע איתו בליווי לבדיקת פסיכיאטר (פרטי / מרפאה ציבורית / מיון פסיכיאטרי) יערך אינטייק מסודר בו יוכלו להעריך את מצבו ואולי לספק אבחנה, גם אם זמנית.

גד היקר, טיפול נפשי (או פסיכותרפיה) זה אכן מונח רחב. התפיסה הרווחת היא שפסיכיאטרים רושמים תרופות ופסיכולוגים מטפלים בשיחות. אז זה כמובן לא רק כך. פסיכיאטרים אכן רושמים תרופות (טיפול פסיכופרמקולוגי) אך יודעים לתת מענה גם של פסיכותרפיה. יש שעברו הכשרה בבתי ספר לפסיכותרפיה (והם מעולים כמטפלים ולא רק כרושמי תרופות). לגבי טיפול נפשי, השאלה היא מי הפנה אותך, ומה הייתה כוונתו? האם אתה זקוק, לדעת הגורם הממליץ, לתהליך עמוק ע"י טיפול בשיחות אצל פסיכותרפיסט? האם יש צורך בטיפול ממוקד ביחס לתסמינים ספציפיים? הייתי מייעץ לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש: דרך קופת החולים / פרטי. ולתקשר באופן ברור את סיבת הפניה, באופן כנה ופתוח ככל היותר - כדי שהמטפל ידע לתת את המענה הראוי.

ראשית אחזק אותך על הכוחות שאת מפגינה. לנהל את משק הבית, לתחזק תא משפחתי ולדאוג לפרנסה הם מטלות לא פשוטות בפני עצמן. רבים ממי שנמצאים בסטטוס שכזה מוצאים את עצמם נאנקים תחת העומס. וזה נשמע שאת מבקשת עזרה כדי להצליח גם להנות מהחיים ומהשיגיך, ואולי קצת להצליח לפנות מרחב לעצמך. התסמינים שציינת מעידים על מצוקה רגשית. וציינת שבמידה מסויימת היא מתקיימת מפאת הפער שבין מי שהיית בעבר למי שהפכת להיות היום. כדי לעמוד בצורה מדוייקת יותר על אופי המצוקה, משכה ועוצמתה יש צורך במידע רב יותר. ורק אז ניתן יהיה לחשוב על אפיקים טיפוליים רלוונטיים. מראש אציין שכיום רופא המשפחה מוכשר לתת מענה ראשוני בצורת טיפול תרופתי במרגיעים למיניהם. אך בכדי לייצר מענה ארוך טווח ומדוייק יותר לצרכייך לעתים יש מקום לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש. בשיחות עם פסיכולוג יכולים לעלות תובנות משמעותיות לגבי אילו גורמים מייצרים את המצוקה, איך לנהלה נכונה ועוד. בין אם בטיפול ממוקד וקצר מועד, ובין אם בטיפול ארוך טווח.