myshrink.co.il
כניסה למנהלים

פורום פסיכולוגים

מנהלי הפורום:
סיון פלג
סיון פלג
פסיכולוג (מ
הודעות רלוונטיות מהפורום:
ביטחון עצמי
06/05/2019 20:14 שלום רב, מדוע ביטחון זה דבר מושך אצל גבר או אישה כאחד? (לאוו דווקא במובן
מושא התאהבות
29/07/2019 19:33 את יודעת שיש משהו בנו בני האדם. אנחנו לא תמיד הולכים אחרי מה שהגיוני וסביר
רומנטיקה
09/01/2019 23:36 היי שאלה סופר מעניינת. ציינת שהבחור כן מעוניין ומצליח בקיום אותם מגעים אינ
לספר או לא לספר
20/06/2019 19:38 כפי שכתבתי אני אישית לא חושב שלהסתיר דבר כה משמעותי יכול לשמש פתרון של ממש.
כניסה לפורום

מנהלי הפורום

סיון פלג
סיון פלג

פסיכולוג (מ.ר. 27-117763) בעל ניסיון בטיפול ואבחון פסיכולוגי, וכן בשיקום פסיכוסוציאלי. כיום אני מטפל בקליניקה נעימה ברמת-גן בגישה אינטגרטיבית, המשלבת אוריינטציה פסיכודינאמית לצד אלמנטים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. ולצד פרקטיקה זו עומל על שלל..

כתוב נושא חדש     « לעמוד הפורום
הי. מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי מאוד מוזרה וחריגה וקושי לתקשר. בתיכון בקושי דיבר איתי בן אדם אחד. בתקופה האחרונה התחלתי לעבור טיפול מעמיק של כנות עם עצמי. מעולם לא הסתדרתי עם משפחתי ויש לי תיוג של כבשה שחורה במשפחה. כחלק מהכמות בעצם התחלתי לכתוב כל זיכרון שעולה בי. ולאט לאט התחילו לבוא עוד. ונזכרתי שכשהייתי קטנה הייתי נגיד מנגנת בצ'לו ותוך שנתיים ניגנתי בקונצרט (כששאלתי את אמא שלי על זה היא אמרה שהייתי ממש גרועה) אבל אני ממש זוכרת שלאחי ואחותי לקח שנים ללמוד לנגן בפסנתר וגיטרה. (כן אני עושה השוואות כי כל החיים עשו בנינו השוואות ותמיד לרעתי) לאט לאט אני נזכרת וזה מה שרציתי לשאול. כי הפסיכולוגית שלי כשאני מציגה לה את הסיטואציה מאוד מנרמלת אותה אבל אני מתחילה לחשוב שעברתי חוויה מאוד קשה ורציתי לשמוע עוד דעות ואם זה התנהגות נורמאלית. עכשיו אני לא חושבת שההורים שלי אנשים רעים. הם פשוט ניסו לשלוט עלי וזה מה שהזכרתי בו: אז שהייתי כמו סוס פרא ושנאתי שאומרים לי מה לעשות. אהבתי לכתוב שירים והייתי חמודה ועסוקה. שנאתי את בית ספר כי היה משעמם והייתי בורחת מלא. וההורים שלי ממש ניסו לשלוט עלי. ובאיזשהו שלב היסודי הם התחילו לעשות לי טיפולים בשתיקה. פשוט אם לא הייתי מקשיבה ומקבלת את דעתם. הם לא היו מתייחסים לקיומי. אני האחות הבכורה. אני זוכרת שהאחות שקטנה ממני בשנתיים. אם הייתי באה לדבר או לשחק איתה הייתה צורחת להורים שאני מציקה לה (אבל לא הייתה אומרת לי שהיא לא רוצה) ולאט לאט התיחסות אלי כאילו אני ממש נוראית. באיזשהו שלב אחותי סיפרה להורי שאני ממש מציקה לה ועושה מלא דברים נוראיים. זוכרת שכתבתי עליה שיר שהיא לא מצחצחת שיניים לא משהו נוראי כנראה בשבילה זה היה נוראי. אבל התוצאה הייתה שההורים שלי קראו לי לשיחה... הייתי בכיתה א או ב. וסיפרו לי את כל מה שהיא אמרה עלי. בעצם הציגו אותי בצורה ממש ממש נוראית. אבל ההגיון שלי בגיל הזה אמר שאני לא צריכה להסביר את עצמי כי הם ההורים שלי והם יודעים שאני לא נוראית... הם לא ידעו. התחילו לקחת אותי למלא איבחונים ופסיכולוגים. מצאתי איבחון ממש ישן שהפסיכולוגית אומרת שם שעשו לי דמוניזציה במשפחה. ושאני חייבת למצוא מישהו לתקשר איתו בעולם כי אני ממש אסתבך עם עצמי אם לא. היא גם כתבה שממש פחדתי מההורים שלי והמליצה למצוא מטפל קבוע. זה קראתי היום. אבל הזיכרון שלי מהאיבחון כשההורים שלי הקריאו לי אותו היה שיש חשד שיש לי מחלות נפש. באמת אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי מה את משוגעת? ועד היום. וגם עוד דבר שהורי אמרו בזמנו על האבחון זה שהחה שם איזה שאלה שאם לשכן יוצא עשן מהבית אז מה הייתי עושה. דמיינתי כמובן את השכן הנחמד שלא מעט שורף את האוכל. ואמרתי שהייתי דופקת לו על הדלת ואומרת ששוב שרף את האורז או משהו. ההורים שלי הציגו את התגובה שלי כמשוגעת ושהייתי צריכה להתקשר למכבי אש. כל מה שכתבתי פה מרגיש לי ממש מטופש. אבל בו זמנית אני מתחילה לחשוד שגדלתי בחרם מתמשך. מהבית. שזה התעללות רגשית ושככה פשוט לא מגיע לאף אחד בעולם שיתנהגו אליו. לא ציינתי אבל תמיד היו צוחקים בבית על איך שאני נראית. לוקחים לי את הצלחת כשעוד הייתי רעבה. משכנעים אותי לשתות כל מיני שייקים דוחים. מביאים לי כדורי דיאטה בכיתה ז. גם נזכרתי שבכיתה ג הייתה לי מחלה אוטואימונית והייתי צריכה לעשות בדיקת דם כל יום בבוקר. מיותר לציין שהייתי הולכת לבדיקת דם לבד. עד היום קשה לי עם הורי. ובשניה שאני לא מסכימה איתם הם מתעלמים ממני לכמה ימים. ואני חייבת לדעת אם לכולם הייתה ילדות כזאת או שזה חריג?
09/09/2019 07:47
התעללות במשפחה     ו    ירדן ירדן    
« הודעה נוכחית

הי. מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי מאוד מוזרה וחריגה וקושי לתקשר. בתיכון בקושי דיבר איתי בן אדם אחד. בתקופה האחרונה התחלתי לעבור טיפול מעמיק של כנות עם עצמי. מעולם לא הסתדרתי עם משפחתי ויש לי תיוג של כבשה שחורה במשפחה. כחלק מהכמות בעצם התחלתי לכתוב כל זיכרון שעולה בי. ולאט לאט התחילו לבוא עוד. ונזכרתי שכשהייתי קטנה הייתי נגיד מנגנת בצ'לו ותוך שנתיים ניגנתי בקונצרט (כששאלתי את אמא שלי על זה היא אמרה שהייתי ממש גרועה) אבל אני ממש זוכרת שלאחי ואחותי לקח שנים ללמוד לנגן בפסנתר וגיטרה. (כן אני עושה השוואות כי כל החיים עשו בנינו השוואות ותמיד לרעתי) לאט לאט אני נזכרת וזה מה שרציתי לשאול. כי הפסיכולוגית שלי כשאני מציגה לה את הסיטואציה מאוד מנרמלת אותה אבל אני מתחילה לחשוב שעברתי חוויה מאוד קשה ורציתי לשמוע עוד דעות ואם זה התנהגות נורמאלית. עכשיו אני לא חושבת שההורים שלי אנשים רעים. הם פשוט ניסו לשלוט עלי וזה מה שהזכרתי בו: אז שהייתי כמו סוס פרא ושנאתי שאומרים לי מה לעשות. אהבתי לכתוב שירים והייתי חמודה ועסוקה. שנאתי את בית ספר כי היה משעמם והייתי בורחת מלא. וההורים שלי ממש ניסו לשלוט עלי. ובאיזשהו שלב היסודי הם התחילו לעשות לי טיפולים בשתיקה. פשוט אם לא הייתי מקשיבה ומקבלת את דעתם. הם לא היו מתייחסים לקיומי. אני האחות הבכורה. אני זוכרת שהאחות שקטנה ממני בשנתיים. אם הייתי באה לדבר או לשחק איתה הייתה צורחת להורים שאני מציקה לה (אבל לא הייתה אומרת לי שהיא לא רוצה) ולאט לאט התיחסות אלי כאילו אני ממש נוראית. באיזשהו שלב אחותי סיפרה להורי שאני ממש מציקה לה ועושה מלא דברים נוראיים. זוכרת שכתבתי עליה שיר שהיא לא מצחצחת שיניים לא משהו נוראי כנראה בשבילה זה היה נוראי. אבל התוצאה הייתה שההורים שלי קראו לי לשיחה... הייתי בכיתה א או ב. וסיפרו לי את כל מה שהיא אמרה עלי. בעצם הציגו אותי בצורה ממש ממש נוראית. אבל ההגיון שלי בגיל הזה אמר שאני לא צריכה להסביר את עצמי כי הם ההורים שלי והם יודעים שאני לא נוראית... הם לא ידעו. התחילו לקחת אותי למלא איבחונים ופסיכולוגים. מצאתי איבחון ממש ישן שהפסיכולוגית אומרת שם שעשו לי דמוניזציה במשפחה. ושאני חייבת למצוא מישהו לתקשר איתו בעולם כי אני ממש אסתבך עם עצמי אם לא. היא גם כתבה שממש פחדתי מההורים שלי והמליצה למצוא מטפל קבוע. זה קראתי היום. אבל הזיכרון שלי מהאיבחון כשההורים שלי הקריאו לי אותו היה שיש חשד שיש לי מחלות נפש. באמת אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי מה את משוגעת? ועד היום. וגם עוד דבר שהורי אמרו בזמנו על האבחון זה שהחה שם איזה שאלה שאם לשכן יוצא עשן מהבית אז מה הייתי עושה. דמיינתי כמובן את השכן הנחמד שלא מעט שורף את האוכל. ואמרתי שהייתי דופקת לו על הדלת ואומרת ששוב שרף את האורז או משהו. ההורים שלי הציגו את התגובה שלי כמשוגעת ושהייתי צריכה להתקשר למכבי אש. כל מה שכתבתי פה מרגיש לי ממש מטופש. אבל בו זמנית אני מתחילה לחשוד שגדלתי בחרם מתמשך. מהבית. שזה התעללות רגשית ושככה פשוט לא מגיע לאף אחד בעולם שיתנהגו אליו. לא ציינתי אבל תמיד היו צוחקים בבית על איך שאני נראית. לוקחים לי את הצלחת כשעוד הייתי רעבה. משכנעים אותי לשתות כל מיני שייקים דוחים. מביאים לי כדורי דיאטה בכיתה ז. גם נזכרתי שבכיתה ג הייתה לי מחלה אוטואימונית והייתי צריכה לעשות בדיקת דם כל יום בבוקר. מיותר לציין שהייתי הולכת לבדיקת דם לבד. עד היום קשה לי עם הורי. ובשניה שאני לא מסכימה איתם הם מתעלמים ממני לכמה ימים. ואני חייבת לדעת אם לכולם הייתה ילדות כזאת או שזה חריג?

תוכן מומלץ
Copyright © 2019 myshrink.co.il כל הזכויות שמורות
אתר פסיכולוגים מציג בפניכם מידע ועסקים מומלצים מתחום הפסיכולוגיה
מחפשים פסיכולוגים באזור מגוריכם? מלאו את הטופס וקבלו פניות
אנחנו עובדים עם פסיכולוגים מקצועיים ואמינים בישראל - השאירו פרטים ונדאג להפנות אליכם את הטובים ביותר

שם מלא:
טלפון:
אימייל:
יישוב:
אנחנו לא נשלח אליך SPAM לאימייל, המספר יעבור לספקים מומלצים בלבד!