ורד שלום וברכה,
אכן אפשר להבין את מצוקתך: מחד יש לך רצון עצום לעזור לבנך ומאידך את מותשת מהניסיון לעזור לו (הישיבה הממושכת אתו, שגורמת, כדברייך "תסכול ומתח"), כשבנוסף, בנך נשאר עם קשייו ואת חשה חסרת אונים מולם.
ברור, שאת כאמא מאד מעורבת רגשית בכל מה שקשור לבנך וגם אין לך ההכשרה לעזור בקשיים הלימודיים מהסוג שיש לבנך - מה שבוודאי רק מקשה עלייך יותר בניסיונותייך לעזור לבנך.
רציתי לשאול אם בנך עבר אבחון דידקטי? זאת מאחר ומאבחן/ת דידקטיים יכולים, על סמך האבחון, לתת המלצות שיעזרו לבנך.
מה שברור לי הוא, שבמידה ותהיה המלצה שבנך יקבל עזרה אישית לקשייו, מאד חשוב, שלא את תהיי זו שתעזור לו אלא אדם מקצועי, שזוהי המומחיות שלו, בין אם זה במסגרת ביה"ס או במסגרת פרטית.
בהצלחה!
דבי.