אבחון פסיכולוגי - כל מה שרציתם לדעת וקצת יותר

אבחון רפואי של מחלה, ברוב המקרים מתייחס למצב רפואי אשר ניתן לבחון ישירות בעזרת כלים המעוצבים במיוחד למטרה זו.  לדוגמה: ניתן לגלות את הגורם הפתוגני של זיהום;  אפשר להבחין בפרוליפרציה (התרבות מהירה) לא מבוקרת של תאים; ניתן לראות חסימת כלי דם ע"י קריש דם;  אפשר לבחון ליפת בכבד, וכו'. מסיבה זו מתאים להגיד על אדם "שיש לו" שפעת, סרטן, התקף לב או שחמת הכבד.

אולם, אבחון פסיכולוגי מתייחס לסימפטומים או לתפקוד נפשי-רגשי, אשר אין לו בסיס אורגני נראה לעין – האבחנה מוסקת מהתנהגות המטופל וממה שהוא מדווח על עצמו. למרות התקדמות ניכרת בתחום מדעי המוח, אנחנו עדיין נמצאים במרחק שנות-אור מהבנת מורכבות המוח מספיק כדי להגיד, במידה מסוימת של דיוק (בדומה לאבחנה הרפואית), איזה חלק של המוח אחראי על מצב נפשי-רגשי מסוים באותו רגע.

לכן, להגיד שאדם סובל מדיכאון מפני שחסר לו סרטונין (נוירוטרנסמיטר) במוח, זה כמו להגיד שהכלכלה של המדינה צונחת מפני שאזרחיה רוכשים מכוניות מתוצרת חוץ – אמנם יש קשר, אך התשובה הרבה יותר מורכבת. לפיכך, עלינו להיזהר לא להמחיש (להפוך אבחון לא מוחשי לאבחון מוחשי שניתן לראות) אבחנה פסיכולוגית, כאילו הייתה אבחון שניתן לראות או ש"יש"/"אין" אותה. לדוגמה: אין לכם דיכאון או קשיים מיניים באותה צורה שיש לכם התקף לב. לכל אדם שסבל מהתקף לב, תהיה חסימה באחד מכלי הדם המובילים דם אל הלב. אנשים עם קשיים מיניים או דיכאון, יסבלו מהם ממגוון אין סופי של סיבות.

לאחר שהבהרנו בדיוק מה זה אבחון פסיכולוגי, אנחנו יכולים להמשיך ולתאר אבחנות פסיכולוגיות ולהגיד, באופן כללי, שיש שני סוגי אבחונים: אבחון פסיכולוגי סימפטומטי ואבחון פסיכולוגי מבני.

אבחון פסיכולוגי סימפטומטי מבוסס על קיבוץ מספר מסוים של סימפטומים – מה שנקרא תסמונת – בתלות התדירות, המשך והסיבה שלהם, ולתת להם שם כך שיהיה קל לזהות אותם. אבחון זה שימושי, מפני שמאוד נפוץ שקבוצות מסוימות של סימפטומים מופיעות יחד ויוצרות תמונה קלינית המוכרת למומחים בבריאות הנפש, וכך אפשר להעביר במהירות את הטיפול למומחים אשר מתמחים בתסמונת ממנה סובל המטופל.

אולם, צורת אבחון זו אינה אומרת לנו הרבה על האדם הסובל מסימפטומים אלו: היא לא מאפשרת לנו לקבל מושג של סוג האדם העומד מולנו, גם לא איך האישיות שלו/ה ואף לא מה דפוס הרגשות, המחשבות והפעולות שלו/ה. מדובר בצורת אבחון תיאורית אך רדודה, היות וסימפטומים דומים יכולים להיווצר ע"י אנשים שונים ומסיבות שונות.

אבחון פסיכולוגי מבני מבוסס על הניסיון לגלות מהו מבנה האישיות של המטופל – למרות שמדובר בנושא אשר תמיד מתעדכן לפי מידע חדש – במטרה להבין אותו/ה כאדם שלם ומורכב. מבנה אישיות מבוסס על אילו סוגי קשרים אותו אדם יוצר עם אחרים, מה היא האיכות והאינטנסיביות של מה שמניע אותו/ה ומשפיע עליו/ה, באילו מנגנוני הגנה והסתגלות הוא/היא משתמשים, איזה דימוי עצמי יש לו/לה, אילו סימפטומים מופיעים וכיצד הוא/היא הגיעו לשם.

המטרה היא ליצור תמונה תלת-ממדית של היחיד ולנסות להבין כיצד היא מגבשת את תפקודו של האדם. בצורה זו אנחנו יכולים לקבל תמונה ברורה יותר של הטיפול שיהיה היעיל ביותר עבור אותו אדם וכיצד לגשת לאותם קשיים עליהם הם מבקשים ייעוץ. אולם, חשוב לזכור שאבחון פסיכולוגי מבני הוא תמיד משוער ואף פעם לא באמת משתייך לקטגוריה אחת ויחידה; תפקוד מנטלי הוא מורכב ועשוי להשתנות במהלך החיים או כתוצאה של טיפול פסיכולוגי.

במהלך הריאיונות הראשוניים, פסיכולוגיים ינסו להשיג אבחון מבני משוער כדי לנסות להבין את המבנה המוסתר אשר גורם למטופל סבל וכדי להחליט על הטיפול היעיל ביותר.

היות והמילים הטכניות בהן משתמשים הפסיכולוגים כדי לדבר על אבחונים מבניים הן לעיתים קרובות מוחשיות והפכו להיות תוויות אשר דוגלות ברדוקציוניזם (גישה פילוסופית המנסה להעמיד תופעות מורכבות על מרכיביהן הפשוטים ביותר), פסיכולוגים ימנעו מלהשתמש בהן בקרב מטופלים, מפני שהן נוטות להגביל את חופש המחשבה שלהם על עצמם וליצור דעה אישית משלהם של הקשיים הספציפיים העומדים בדרכם.

חשוב יותר עבור מטופלים ליצור תמונה שונה, אינטימית ועמוקה של עצמם, מאשר לדעת שמה שהם סובלים ממנו נקרא "X". לכן, כאשר מגיע הזמן לבצע התוויה טיפולית, פסיכולוגים ישתמשו בשפה מובנת ופשוטה כדי להסביר למטופל מה הם חושבים שהבעיות הבסיסיות הן ומהי שיטת הטיפול המתאימה והיעילה ביותר עבורו/ה.