חרדה חברתית – מהי ואיך מתמודדים?

חרדה חברתית היא תוצאה של אירועים חברתיים שונים שיצרו אצל חלק מהחברים תחושה של זלזול, לעג, השפלה וביקורת. התוצאה לטווח הארוך עלולה לבוא לידי ביטוי בהימנעות מפעילות חברתית והסתגרות בבית כדי לא להיתקל במצבים לא נעימים מסוג זה. חשוב שאלו שחווים חרדה חברתית (או כל סוג אחר של הפרעת חרדה) יגלו רצון לטיפול בכך, כיוון שאפשר להיות פתוחים לטיפול יעיל וכך לצאת מהמצבים הללו ולהתערות שוב בחיים החברתיים של הסובבים.

ההתמודדות היום יומית עם מצבים נורמטיביים מקשה מאד עבור מי שסובל מחרדה חברתית. כל אחד מהם חווה לחץ עצום בכל הקשור לאינטראקציות בין אישיות או חברתיות. התופעה ניכרת במיוחד בעת ראיונות עבודה, בסיטואציות אישיות הקשורות להיכרות עם בני המין השני ולפעילות שוטפת הקשורה למקום העבודה הכוללת גם עובדים נוספים. החרדה החברתית מנהלת את חייהם של הסובלים ממנה והם משנים פאזה והופכים להיות בודדים וללא חיים חברתיים פעילים.הם מעדיפים להימנע מהגעה למפגשים שעלולים לגרום להם לתחושות לא נעימות המציפות אותם כמו לחץ וחרדה.

תסמינים של חרדה חברתית נראים בשלושה רבדים:

• תסמינים פיזיולוגיים: כאשר המתמודדים עם חרדה חברתית לוקחים חלק במפגש חברתי הוא גורם להם לנושא של חרדה תסמינים גופניים – תופעות כמו דפיקות לב, קוצר נשימה, חרדה, זיעת יתר, סחרחורת, כאבי בטן, סומק בפנים, קוצר נשימה ועוד.
  התסמינים הללו הם מערכת תגובתית של האדם שנערך להתמודדות עם הסכנות האורבות לו.
  לעיתים ההשפעה היא כה גדולה שהאדם אינו מסוגל לזוז והוא קופא על מקומו.
• תסמינים קוגניטיביים: החרדה החברתית יוצרת מחשבות מידיות, לא רציונליות ואוטומטיות לגבי החשיבה של המטופל על עצמו. החשיבה ברוב המקרים היא שלילית כמו אני מוזר, נלעג, בעל שכל מועט וכו'. כשהחרדה נוכחת, מופיעים גם קשיים קוגניטיביים, בעיקר כשיש צורך להפעיל זיכרון או לחשוב על מידע ספציפי.
• תסמינים התנהגותיים: כדי להתמודד עם הקושי הגדול, הפתרון של המטופל הוא הימנעות מפעילות הקשורה במפגשים חברתיים כדי לא להימצא שוב בבעיה מול כל הסובבים

אותם. ברוב המקרים המטופל מגיע אך עומד מהצד ואינו משתלב בפעילות זו.

1. חלק מהמטופלים מתכנסים בינם לבין עצמם, דבר הנראה כביישנות אך למעשה זוהי תגובה של פחד וחרדה הנראית כך כלפי חוץ.
2. מטופלים אחרים, מבוהלים מהימצאותם במקומות הומי אדם ולכן הם מפתחים אגורפוביה. הם חוששים כל העת שתיוצר סיטואציה שבה לא יוכלו לברוח מההמון הרב הקיים במקום.
3. מקצתם חווים הפרעת פאניקה, המתרחשת באופן ספונטני גם כשהכול סביב רגוע ולא נוצרה  כל פעולה שהייתה אמורה להצית את תחושות החרדה והפחד.
4. קיימת גם חרדה מוכללת אשר בה המטופל מצוי בחרדה מאדם מסוים שיש לו אתו קשרים אישיים והתופעה אינה קשורה לשיפוט חברתי.
5. חרדת נטישה, מטופלים שיעדיפו להיצמד לקרובי משפחתם ולא להשתלב בפעילות חברתית כיוון שעלולים להיות בהם רגעים שיפחידו אותם.
6. דיכאון מז'ורי, שיטת הגנה של המטופל היא הימנעות ממפגשים חברתיים כיוון שהמטופל אינו מעוניין להיחשף לשיפוט חברתי או להימצא בציבור.
7. הפרעת גוף דיס מורפית, מוקד הפחד מתרכז בפגם גופני שקיים לדעתם של המטופלים בגופם ולכן הם אינם פופולריים, כשלמעשה אין להם כל פגם.
8. הפרעה דלוזיונלית, המטופלים בטוחים שהחברה דוחה אותם. למעשה זו מחשבת שווא שנוצרה מתוך חשיבה שגויה. אנשים בעלי מחשבות שווא נגררים אחר חשיבה זו מפתחים את מחשבות השווא קדימה ללא אחיזה במציאות, דבר שהוא חריג אצל בעלי חרדה חברתית.

העוסקים בתחום החרדה החברתית ממליצים על טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
באמצעות טיפול זה המטופל לומד לזהות את התודעה שלו למצב ולהחליפה בהכרה המאפשרת לו התמודדות.
כדי להגיע למצבים הללו הוא לומד טכניקות להרגעה עצמית כמו מדיטציה שיאפשרו לו לעמוד מול הסיטואציות החברתיות בצורה קלה יותר.
הביצוע בפועל הוא בחשיפה איטית, שלב אחר שלב כדי לשלוט ברמת החרדה התגובתית בכל מפגש.

הגישה היא ללמד את המטופל לתכנן אסטרטגיות להתמודדות עם מצבי לחץ, תוך זיהוי האלמנטים המלחיצים אותם כדי לטפל בהם מבעוד מועד. המטפלים מעניקים למטופלים כלי עבודה הניתנים ליישום כמעט בכל סיטואציה ובאמצעותם הם יוכלו להשתחרר מהמצב שאליו נקלעו ולגלות מיומנויות חברתית כך שיהיו חלק מהחברה.

במקרים קשים שבהם הילד או המבוגר סובלים מרמה גבוהה של חרדה, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי לא יעיל דיו ולכן יש צורך להתחיל גם בטיפול תרופתי.
הצורך הוא למינונים משתי משפחות של תרופות:

• תרופות ממשפחת SSRI כמו ציפרלקס לוסטרל פרוזק ופבוקסיל המורידות את סף החרדה לאלו הסובלים מפוביות. ההשפעה על כל מטופל מתחילה לתת את אותותיה לאחר 8-3 שבועות שבה ניכר שרמת החרדה בירידה, יחול שיפור בביטחון העצמי, בדימוי העצמי וייראה גם שיפור במצב הרוח.
• SOS קבוצה תרופות המטפלת בסיטואציות הגורמות לחרדה, כמו לדוגמה ווליום. התרופה יוצרת רוגע לפני מפגש חברתי ולכן השימוש בה נעשה רק לקראת המפגש ולא באופן רציף וקבוע.

כדי לעזור למטופלים נערכים מחקרים מקיפים התוהים על קנקנה של התופעה.
הפרעת הפוביה החברתית עדיין אינה מובנת דיה וחלק מהעבודה המחקרית על הפרעה זו עוסקת בניסיונות לבסס גורמים חזויים שיסבירו טוב הרבה יותר את התפתחותה של פוביה וחרדה חברתית.

מחקרים נוספים עוסקים בשיטות התערבות המיועדות להעניק עזרה של מציאות וירטואלית המבוססת על רשת האינטרנט וזאת כדי שהמטופלים יוכלו להתנסות בחשיפה הדרגתית תחת בקרה מתמדת לגירויים המרתיעים אותם.