טריפופוביה הוא מונח חדש יחסית המשמש לתיאור פחד או סלידה עזים ובלתי הגיוניים מתבניות של חורים. אנשים עם טריפופוביה חווים תגובה רגשית חזקה כאשר הם נחשפים לתמונות או חפצים המכילים חורים קטנים, כגון כוורות, תרמילי לוטוס, או אפילו ניילון בועות.

טריגרים אלו עלולים לגרום לתחושות של אי נוחות, גועל, חרדה ואפילו התקפי פאניקה במקרים חמורים. המונח "טריפופוביה" נגזר מהמילים היווניות "טריפו", כלומר חורים, ו"פוביה", כלומר פחד.

המצב זכה להכרה בשנים האחרונות עקב המספר ההולך וגדל של אנשים המדווחים על מצוקתם וחרדה כאשר הם מתמודדים עם תמונות הקשורות לחורים. למרות שטריפופוביה אינה מוכרת רשמית כפוביה ספציפית במדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5), היא עדיין חוויה תקפה ומשפיעה עבור הסובלים ממנה.

חשוב לציין כי טריפופוביה יכולה להשתנות בחומרתה מאדם לאדם. אנשים מסוימים עשויים לחוות אי נוחות קלה בלבד, בעוד שלאחרים עשויה להיות תגובה קיצונית יותר. תגובת הפחד יכולה להתבטא בדרכים שונות, כולל תסמינים גופניים המאפיינים התקף חרדה כמו: כגון הזעה, דפיקות לב מואצות, רעד ובחילות. בנוסף, אנשים עם טריפופוביה עלולים לחוות גם מחשבות חודרניות, התנהגויות הימנעות וקושי להתרכז כאשר הם נחשפים לגירויים הקשורים לחורים.

'פחד מחורים' – מקורות הטריפופוביה

מקורות הטריפופוביה הם עדיין נושא למחקר ולוויכוח מתמשך בין מומחים בתחום הפסיכולוגיה. אמנם אין תשובה מוחלטת, אבל כמה תיאוריות הוצעו כדי להסביר את התפתחות הפחד הזה.

תיאוריה אחת מציעה שטריפופוביה עשויה להיות תגובה אבולוציונית המושרשת באינסטינקטים ההישרדותיים האנושיים. לפי תיאוריה זו, הפחד מחורים עשוי להיות תוצאה של הצורך של אבותינו להימנע מאורגניזמים שעלולים להיות מסוכנים או רעילים. לבעלי חיים ארסיים רבים, כמו נחשים או עכבישים, יש דפוסים או מרקמים הדומים לצבירי חורים קטנים המעוררים טריפופוביה. לכן, ייתכן שהפחד התפתח כדרך להגן על בני אדם מוקדמים מפני פגיעה אפשרית.

תיאוריה אחרת מציעה כי טריפופוביה עשויה להיות קשורה לסלידה כללית מדפוסים לא סדירים או אסימטריים. מחקרים הראו שלבני אדם יש העדפה טבעית לסימטריה וסדר, מה שעשוי להסביר מדוע המראה של חורים מקובצים יכול להיות כל כך מטריד עבור אנשים מסוימים. המוח עשוי לפרש דפוסים אלה כסימן לסכנה או מחלה פוטנציאלית, מה שמוביל לתגובת פחד.

ראוי גם לציין שטריפופוביה עשויה להיות מושפעת מגורמים תרבותיים. נראה כי השכיחות של טריפופוביה משתנה בין תרבויות שונות והיא מדווחת יותר בחברות מערביות. זה יכול לנבוע מחשיפה מוגברת לתמונות הקשורות לחורים באינטרנט ובמדיה החברתית, כמו גם אמונות תרבותיות ואמונות טפלות סביב דפוסים ומרקמים.

זיהוי התסמינים

טריפופוביה יכולה להתבטא בדרכים שונות, וזיהוי התסמינים הוא צעד חשוב בהבנה אם אתה מושפע מפחד זה. הסימפטומים של טריפופוביה יכולים לנוע מאי נוחות קלה ועד חרדה חמורה ופאניקה.

סימפטום נפוץ אחד הוא תחושה עזה של גועל או דחייה כאשר הם נחשפים לתמונות או חפצים המכילים מקבצים של חורים קטנים. אשכולות אלה יכולים לכלול חלות דבש, תרמילי זרעי לוטוס, או אפילו חפצים יומיומיים כמו ספוגים או שוקולד מאוורר.

בנוסף, אנשים עם טריפופוביה עלולים לחוות תגובות גופניות כגון דופק מהיר, הזעה, רעד או קוצר נשימה כאשר הם מתמודדים עם גירויים מעוררים. אנשים מסוימים עשויים גם לחוש תחושת אימה או פחד שמשהו מזיק עלול לצאת מהחורים.

חשוב לציין שלא לכל מי שחווה אי נוחות או סלידה מדפוסי חורים יש טריפופוביה. חומרת התסמינים וההתמשכות של התסמינים הללו הם גורמי מפתח בקביעה אם לאדם באמת יש טריפופוביה. אם תסמינים אלו משפיעים באופן משמעותי על חיי היומיום, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית מגורם בריאות הנפש כמו פסיכולוגים או פסיכיאטרים, אשר יכולים לאבחן כראוי ולהדריך בתהליך הטיפול.

האם זו פוביה אמיתית?

טריפופוביה הוא נושא שעורר ויכוח בין חוקרים ואנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה. ישנן דעות שונות לגבי האם טריפופוביה צריכה להיות מסווגת כפוביה אמיתית או סתם סוג של גועל.

  • הגדרת פוביה:
    כדי להבין את הסיווג של טריפופוביה, חשוב להגדיר מהי פוביה. פוביה היא פחד אינטנסיבי ולא הגיוני מאובייקט, מצב או גירוי ספציפיים. זה חורג מפחדים רגילים ויכול לגרום למצוקה ופגיעה משמעותית בחיי היומיום.
  • טיעונים לטריפופוביה כפוביה:
    יש הטוענים שטריפופוביה עומדת בקריטריונים לפוביה. אנשים עם טריפופוביה חווים תגובת פחד מכרעת כאשר הם נחשפים לדפוסי חורים, שעלולים להפריע ליכולתם לתפקד כרגיל. הפחד הזה הוא לרוב לא הגיוני ואינו פרופורציונלי לאיום הממשי הנשקף מהחורים. בנוסף, טריפופוביה יכולה להוביל להתנהגויות הימנעות, כגון הימנעות מתמונות או אובייקטים מסוימים, שהיא מאפיין נפוץ של פוביות.
  • טיעונים לטריפופוביה כגועל נפש:
    מצד שני, כמה אנשי מקצוע מאמינים שטריפופוביה קשורה יותר לגועל מאשר פוביה אמיתית. גועל הוא רגש טבעי שהתפתח כדי להגן עלינו מפני מקורות פוטנציאליים של נזק, כמו מזון רקוב או חומרים מדבקים. הסלידה מדפוסי חורים עשויה להיות תוצאה של הדמיון שלהם למצבים מסוימים הקשורים למחלה או טפילים, מה שמעורר תגובת גועל ולא פחד ספציפי.

 

 מה מעורר טריפופוביה?

טריפופוביה מופעלת על ידי גירויים חזותיים ספציפיים, כלומר דפוסים של חורים או בליטות מקובצות. דפוסים אלה יכולים לנוע מחפצים טבעיים כמו תרמילי זרעי לוטוס או כוורות ועד חפצים מעשה ידי אדם כמו שוקולד מאוורר או ספוגים. המראה של דפוסי חורים אלה יכול לעורר תחושות עזות של פחד, גועל או אי נוחות אצל אנשים עם טריפופוביה.

הטריגרים לטריפופוביה משתנים מאדם לאדם, כאשר אנשים מסוימים רגישים יותר לדפוסים מסוימים מאחרים. הסיבה המדויקת לפוביה זו עדיין אינה מובנת במלואה, אך חוקרים הציעו מספר תיאוריות. תיאוריה אחת מציעה שטריפופוביה עשויה להיות תגובה אבולוציונית לסכנות אפשריות הקשורות לדפוסי חורים הדומים למחלות או לטפילים.

תיאוריה אחרת מציעה כי טריפופוביה עשויה להיות קשורה לתגובת המוח לגירויים חזותיים ולאופן שבו הוא מעבד מידע. מערכת העיבוד החזותי של המוח עשויה לפרש דפוסי חורים כאיום פוטנציאלי, המוביל לתגובת הפחד. ייתכן גם שטריפופוביה מושפעת מגורמים ביולוגיים וסביבתיים כאחד.

ראוי לציין שלא כל האנשים מושפעים מטריפופוביה. אנשים מסוימים עשויים למצוא דפוסי חורים לא נוחים או מטרידים במקצת, בעוד שאחרים עשויים לחוות פחד או גועל קיצוניים. חומרת התגובות יכולה להשתנות, והטריגרים עשויים להיות שונים מאדם לאדם.

הפסיכולוגיה מאחורי טריפופוביה – למה זה קורה?

הפסיכולוגיה שמאחורי טריפופוביה היא עדיין נושא למחקר ודיונים מתמשכים. למרות שהסיבה המדויקת עדיין לא ברורה, הוצעו כמה תיאוריות כדי להסביר מדוע טריפופוביה מתרחשת. תיאוריה אחת מציעה שטריפופוביה היא תגובה מותנית, שבה אנשים מפתחים פחד או סלידה מדפוסי חורים לאחר חוויה שלילית או טראומטית. לדוגמה, אם למישהו היה מפגש רע עם נחיל דבורים או חווה דלקת עורית המאופיינת בצבירי בליטות, הוא עלול לפתח טריפופוביה כתוצאה מקישור דפוסי חורים עם סכנה או אי נוחות.

תיאוריה אחרת מציעה כי טריפופוביה עשויה להיות קשורה לתופעה הנקראת "השערת אי הנוחות התפיסתית". לפי השערה זו, אי הנוחות שחווים אנשים עם טריפופוביה נובעת מהאופן שבו מוחותיהם מעבדים מידע חזותי. מוצע כי דפוסי חורים מסוימים עשויים לעורר תגובה מוגברת בקליפת הראייה, להוביל לתחושות של פחד או גועל. תיאוריה זו נתמכת על ידי מחקרי הדמיית מוח שהראו פעילות מוגברת באזורים במוח הקשורים לפחד וגועל כאשר אנשים עם טריפופוביה נחשפים לדפוסי חורים.

יתר על כן, חלק מהחוקרים מציעים כי טריפופוביה עשויה להיות קשורה לתופעת הגועל, שהיא רגש שנועד להגן עלינו מפני נזק אפשרי. דפוסי חורים מסוימים עשויים לעורר תגובת גועל מכיוון שהם דומים לחפצים הקשורים למחלה או ריקבון, ומעוררים תגובת פחד כדרך להימנע מסכנה אפשרית.

'לראות חורים בכל מקום' – חייו של טריפופובי

החיים עם טריפופוביה יכולים להיות מאתגרים, מכיוון שהם יכולים להוביל למצב קבוע של חרדה ואי נוחות. טריפופובים עשויים למצוא את עצמם כל הזמן בקצה, סורקים ללא הרף את סביבתם לאיתור טריגרים פוטנציאליים. הפחד ממפגש עם דפוסי חורים יכול להיות כה עז עד שהוא משפיע על פעילויות יומיומיות ואינטראקציות חברתיות.

טריפופובים עשויים להימנע ממצבים מסוימים או ממקומות שבהם הם מאמינים שהם עלולים להיתקל בדפוסי חורים. הם עשויים גם לחוות מחשבות חודרניות או תמונות של דפוסי חורים, שעלולים להיות מעיקים וקשה לשלוט בהם.

ההשפעה של טריפופוביה על חייו של אדם יכולה להיות מרחיקת לכת. זה יכול להשפיע על יכולת הריכוז שלהם, מה שמוביל לירידה בתפוקה ולקושי בביצוע משימות. הפחד והגועל הקשורים לדפוסי חורים יכולים גם לגרום לאובדן הנאה מפעילויות שעשויות להיות כרוכות בחשיפה לדפוסים כאלה, כגון התבוננות ביצירות אמנות מסוימות או אפילו שימוש בחפצי בית מסוימים. בנוסף, לטריפופוביה יכולה להיות השפעה שלילית על חייו החברתיים של הפרט.

הם עשויים להרגיש נבוכים או מתביישים לדון בפחד שלהם עם אחרים, מחשש שיפוט או אי הבנה. כתוצאה מכך, הם עלולים לבודד את עצמם או לסגת ממצבים חברתיים, מה שמוביל לתחושות של בדידות ובידוד.

הפחד והחרדה המתמידים הקשורים לטריפופוביה יכולים לגבות מחיר מהרווחה הנפשית והרגשית של האדם. הפרעות שינה, כמו סיוטים או קשיי הירדמות, שכיחות בקרב טריפופובים. הפחד מלהיתקל בדפוסי חורים יכול להוביל גם לרמות מתח גבוהות ובמקרים מסוימים אפילו להתקפי פאניקה. חשוב לאנשים עם טריפופוביה לבקש תמיכה מאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שיכולים לספק הדרכה ואסטרטגיות התמודדות כדי לנהל את הסימפטומים שלהם.

האם ניתן לטפל בטריפופוביה?

כאשר מדובר בטיפול בטריפופוביה, ישנן גישות שונות שניתן לשקול. אמנם אין פתרון אחד שמתאים לכולם, אך מטרת הטיפול היא לעזור לאנשים לנהל את הפחד שלהם ולהפחית את ההשפעה שיש לו על חיי היומיום שלהם. להלן שלוש גישות טיפוליות נפוצות שיכולות להיות יעילות בטיפול בטריפופוביה:

  • טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT):
    CBT היא גישה טיפולית בשימוש נרחב המתמקדת בזיהוי ואתגר של דפוסי חשיבה והתנהגויות שליליות. במקרה של טריפופוביה, מטפל CBT יעבוד עם הפרט כדי להבין את האמונות והפחדים הבסיסיים הקשורים לדפוסי חורים. באמצעות טכניקות כמו טיפול בחשיפה, הפרט מתמודד בהדרגה עם הפחד שלו בצורה מבוקרת, ומאפשר לו לפתח אסטרטגיות התמודדות ולהפחית את תגובת החרדה שלו.
  • חוסר רגישות ועיבוד מחדש של תנועת עיניים (EMDR):
    EMDR היא טכניקת טיפול המשמשת בעיקר לטיפול בטראומה, אך היא הראתה גם הבטחה בטיפול בפוביות. טיפול זה כולל את הפרט נזכר בחוויות מעוררות הפחד שלו ובו זמנית מעורב בגירוי דו צדדי, בדרך כלל באמצעות תנועות עיניים. תהליך זה נועד לעבד מחדש את הזיכרונות הטראומטיים הקשורים לטריפופוביה ולהפחית את המצוקה הרגשית הנגרמת מהם.
  • טכניקות המבוססות על מיינדפולנס:
    טכניקות המבוססות על מיינדפולנס, כגון מדיטציה ותרגילי נשימה, יכולות לעזור לאנשים עם טריפופוביה לפתח תחושה גדולה יותר של מודעות וקבלה של הרגע. על ידי תרגול מיינדפולנס, אנשים יכולים ללמוד להתבונן בפחד שלהם ללא שיפוט ולטפח תגובה מאוזנת יותר לדפוסי חורים. זה יכול לעזור להפחית את החרדה ולהגביר את יכולתם להתמודד עם טריגרים.

 

גישות טיפוליות – עד כמה הן יעילות?

בכל הנוגע להערכת היעילות של גישות טיפוליות לטריפופוביה, חשוב לקחת בחשבון גורמים שונים. בעוד שיש מחקר מוגבל ספציפית על טיפול בטריפופוביה, מחקרים על פוביות והפרעות חרדה באופן כללי מספקים תובנות חשובות. להלן שלושה גורמים מרכזיים שיש לקחת בחשבון בעת הערכת היעילות של גישות טיפוליות לטריפופוביה:

  • עדות מחקרית:
    ניתן להעריך את היעילות של גישות טיפוליות לטריפופוביה על סמך מחקר אמפירי. מחקרים הבודקים את התוצאות של טיפולים ספציפיים, כגון CBT או EMDR, יכולים לספק עדות ליעילותם בהפחתת פחד ושיפור איכות החיים של אנשים עם פוביות. חשוב לחפש מחקרים מתוכננים היטב עם גודל מדגם מספיק כדי להסיק מסקנות מהימנות.
  • שונות אינדיבידואלית:
    היעילות של גישות טיפוליות עשויה להשתנות בהתאם להבדלים האישיים. החוויה של כל אדם עם טריפופוביה היא ייחודית, ומה שעובד עבור אדם אחד עשוי שלא לעבוד עבור אחר. גורמים כמו חומרת הפוביה, נכונותו של הפרט לעסוק בטיפול ובריאותו הנפשית הכללית יכולים להשפיע על תוצאות הטיפול. חיוני לשקול את השונות האישית בעת הערכת היעילות של גישות טיפוליות.
  • תחזוקה ארוכת טווח:
    היבט חשוב נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שמירה ארוכת טווח של השפעות הטיפול. בעוד שגישות טיפוליות עשויות להראות יעילות מיידית בהפחתת תסמיני טריפופוביה, חיוני להעריך אם השפעות אלו נמשכות לאורך זמן. כמה מחקרים מצביעים על כך שטיפולי תחזוקה ותרגול קבוע של אסטרטגיות התמודדות נחוצים כדי למנוע הישנות ולהבטיח יתרונות לטווח ארוך.

 

בדיקה עצמית – האם יש לכם טריפופוביה?

אם אתם חושדים שאולי יש לכם טריפופוביה, ניתן לעשות בדיקה עצמית כדי לעזור להעריך את הסימפטומים. חשוב לציין כי בדיקה עצמית זו אינה כלי אבחוני אך יכולה לספק אינדיקציה כלשהי אם ייתכן שאתם חווים תסמינים הקשורים לטריפופוביה.

כדי לגשת למבחן העצמי, מצאו חלל שקט ונוח שבו תוכלו להתמקד ללא הסחות דעת. תסתכל על סדרה של תמונות שידוע כמעוררות טריפופוביה, כגון צבירי חורים קטנים או דפוסים שחוזרים על עצמם. התבוננו בתגובות הרגשיות והפיזיות שלך בזמן שאתה צופה בתמונות אלו.

שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

1. האם אתם מרגישים תחושה חזקה של פחד, גועל או חרדה כאשר אתם מסתכלים על תמונות של מקבצים של חורים קטנים או דפוסים?
2. האם תמונות אלו גורמות לכם לתחושת אי נוחות פיזית, כגון תחושת דופק מואץ, הזעה או תחושת אימה?
3. האם אתם נמנעים באופן פעיל ממצבים או חפצים שעשויים להכיל מקבצים של חורים קטנים או דפוסים?
4. האם אתם מתקשים להתרכז או לתפקד כרגיל כאשר אתם חשופים לתמונות או למצבים אלו?

אם עניתם "כן" לרוב השאלות הללו, ייתכן שיש לכם טריפופוביה או תסמינים הקשורים לטריפופוביה. חשוב להתייעץ עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש לצורך הערכה ואבחון יסודיים.

 

סיון פלג
סיון פלג
פסיכולוג קליני מומחה

מנהל פורום פסיכולוגים

פסיכולוג (מ.ר. 27-117763) בעל ניסיון בטיפול ואבחון פסיכולוגי, וכן בשיקום פסיכוסוציאלי. עבדתי במגוון מסגרות כגון: מחלקה אשפוזית, במרפאה לבריאות הנפש, בניהול בית מאזן, ובעמותות לקידום בריאות הנפש בישראל. כיום אני מטפל בקליניקה נעימה ברמת-גן בגישה אינטגרטיבית, המשלבת אוריינטציה פסיכודינאמית לצד אלמנטים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. ולצד פרקטיקה זו עומל על שלל פרויקטים מרתקים.

מידע נוסף על מנהל הפורום