שלום, אני עובדת במשרד עו"ד. בת 28.5. יש לי קולגה לעבודה שאני לא מסתדרת איתו. פעם היינו מסתדרים אבל זה בגלל שהייתי "מוותרת" לו. הערתי לו על כמה דברים שמפריעים לי (כמו לקנות את הצלחת לאחר שמסיים לאכול) למרות שבקשתי הוא ממשיך להשאיר אותה בכיור.. אני לוקחת את ההתנהגות שלו כזלזול, חוסר כבוד, חוסר התחשבות וחוסר איכפתיות. לכן, כאשר שואל מה שלומי אני מרגישה שלא באמת איכפת לו מה שלומי ולכן אני מתעלמת ולא עונה. אז הוא נוהג לעמוד ולבהות בי (אולי בתקווה לקבל ממני תשומת לב) אבל אני ממשיכה להתעלם ממנו.
לא כיף לי עם האווירה הזאת אבל אני חושבת שהדרך היחידה להסתדר איתו זה לקבל אותו כמו שהוא ולא לצפות ממנו לשום דבר וזה מאוד מעצבן אותי ומטריף אותי. אנחנו גם מאוד הפכים.. אני אופטימית, הוא פסימי, אני לוקחת בחשבון את בקשותיהם של אחרים כי אני רואה את זה כמשהו חשוב כי כנראה זה חשוב למי שביקש והוא לא רואה את זה ככה, אני חייה לבד ועמצאית, והוא בן 29 ועדיין חי ביחידה מאחורי סבא וסבתא שלו. עוד דבר, שהוא עושה המון דברים רק למראית עין אך לבד הוא מתנהג אחרת. אני רואה את כל זה ואני לא מסוגלת/קשה לי לקבל אותו.
המחשבות והאווירה מאוד לא נוחה לי במיוחד כשאני בעבודה שדורשת ממני 10 שעות ביום. איך עלי להתנהג? איך עלי להסתדר איתו?