אנחנו משתמשים בעוגיות (cookies) כדי שהאתר יעבוד וכדי למדוד את התנועה באתר.
מדידת התנועה (Google Analytics) פועלת כבר עכשיו. אפשר לאשר את כולן, או רק את ההכרחיות; אז נפסיק למדוד את הביקור. מדיניות הפרטיות
הייתי בתקופה מאוד קשה ולכן נפגשתי איתה פעמיים בשבוע,
זה עדיין המצב (ואז גם אובחנתי בהפרעת אישיות גבולית, חרדה ודכאון).
אבל התחלתי לשים לב עם הזמן שהתלות שלי בה מתגברת יותר ויותר.
לפעמים אני גם כותבת לה הודעות עד שהפגישה שלנו מגיעה
כי אני מרגישה שממש קשה לי להתמודד עם דברים בלעדיה.
(מיותר לציין שאני בנאדם עם המון פחדים ובעיות ובגלל זה עדיין המצב נותר שהפגישות שלנו פעמיים בשבוע).
אני מפחדת שמתישהו זה יתגבר ועוד מעט אני בכלל לא אוכל לעמוד על הרגליים בלעדיה.
והרי היא לא תישאר איתי לנצח... מה אני עושה? :(
אני לא רוצה להוריד את המינון, אבל אני גם לא רוצה ליפול לרצפה כשהכל יסתיים.
דזדבי ז'ולטי
הפסיכולוגית שלי
רוני שלום,
האם שוחחת על כך עם הפסיכולוגית שלך? כדאי וחשוב – שכן בהיותה הפסיכולוגית שלך, שברור ממה שאת כותבת, שמאד עוזרת לך, היא תוכל להרגיע אותך יותר מכל אחד אחר.
אך מאחר ופנית אלינו, אשמח גם אני לנסות ולהרגיעך:
תחושת התלות כלפי הפסיכולוגית שלך, שאת חשה כי היא הולכת ומתגברת, היא חלק טבעי מתהליך טיפולי. זהו שלב בטיפול שבו המטופל חש כי הוא זקוק מאד למטפלו, בהיותו מוצף קשיים שלבד הוא מתקשה להכיל ולפתור. משך תקופה זו הוא אינדיווידואלי לכל אחד וחשוב שתתני לעצמך להיות במקום זה, כל זמן שאת זקוקה לכך.
תחילה, נהדר שאת מרגישה שיש לך כתובת שיכולה לעזור לך ושנית, טוב שאת רוצה להגיע למצב שבו את עומדת על רגלייך שלך בעצמך – זוהי בעצם מטרת כל טיפול. ואל דאגה, מצב זה יגיע, אך באופן טבעי. זאת כשבמהלך הטיפול, בעזרת הפסיכולוגית שלך, וייקח כמה זמן שייקח, יירגעו פחדייך וייבנו בתוכך האמצעים להתמודד בעצמך עם כל מיני סוגיות שתפגשי בחייך.
לכן, חכי לזמן שתרגישי בעצמך שאת יכולה לעמוד על שתי רגלייך ורוצה לצאת לדרך לבד - בסופו של דבר הזמן הזה יגיע!
חשוב לי לציין, שאין זה אומר שלא יהיה מקום בעתיד להתייעץ אחר כך שוב, במידה ותרגישי צורך. הרי כולנו זקוקים לא פעם, לשתף, לשמוע עוד נקודת מבט. אך בסופו של דבר אנחנו אלה שעושים את ההחלטה שלנו לגבי צורת ההתמודדות שמתאימה לנו.
מקווה שעזרתי - אשמח לשמוע את תגובתך, במידה ותרצי.
דבי.
ררוני
תודה לך דבי! חיכיתי לתשובה.
ושאלה נוספת אם יורשה לי,
אז זהו, שממה שאמרו לי - טיפול פסיכולוגי אמור לתת כלים לעמידה יציבה לבד.
ולפני הפסיכולוגית הייתי עם פסיכולוגית שקצת פחות התאימה לי.
אני לא יודעת אם אפשר לחשב את זה ביחד - אמנם זה מטפלים שונים
אבל במצטבר אני בטיפול כבר לא מעט שנים. ואני בת 31.
וכשדיברתי איתה על זה, היא אמרה שהיא לא רואה סוף, מבחינתה היא שם כמה שצריך.
יכול להיות שגם עוד שנתיים אני לא אוכל לעמוד לבד ואצטרך להמשיך בטיפול?
יש לזה זמן משוער? לכמה זמן צריך להיפגש עם מטפל לפני שאפשר לצאת לעולם?
השאלות האלו מטרידות אותי מכיוון שאני לא רואה את עצמי בזמן הקרוב מפסיקה להיפגש איתה...
ואני רוצה לדעת אם זה מקובל שאנשים נשארים גם יותר מכמה שנים בטיפול..
דזדבי ז'ולטי
"הפסיכולוגית שלי"
רוני שלום,
תחילה אני רוצה להתנצל:
א. ראשית על כך שלא עניתי לך מוקדם יותר על שאלתך הראשונה. מאחר ורק התחלתי לפעול כמנהלת בפורום, חשבתי לתומי שאני אמורה לקבל את השאלות במייל.
ב. שנית על כך שלא עניתי לך מוקדם יותר גם על שאלתך השנייה – אני לומדת מהניסיון ומבינה שעלי להיכנס יום יום לפורום כדי לבדוק אם ישנן שאלות חדשות.
ולשאלתך:
ראשית, בוודאי ש"יורשה" לך לשאול – שאלי כמה שתרצי – בשביל זה אנחנו כאן.
אינני יודעת למה התכוונה הפסיכולוגית שלך כשאמרה ש'אינה רואה סוף'. יתכן שהתכוונה לכך, שהיא אינה יכולה לדעת מראש למשך כמה זמן תהיי זקוקה לטיפול, אך רצתה לטעת בך בטחון, שהיא תמיד תהיה שם בשבילך, כמה זמן שהטיפול ייקח. ואכן, משך זמן הטיפול הוא עניין אינדיבידואלי - כל אחד והדרך המיוחדת אותה הוא זקוק לעבור עד שהוא כבר מרגיש מוכן ועם רצון לצאת לדרך לבדו.
הטיפול מאפשר למטופל לעבור תהליך עם עצמו, תהליך שבו ניתן לגעת במקומות רגישים, פגיעים ואף כואבים. אך הנגיעה המשותפת בהם, של המטפל והמטופל, עוזרת להכילם ובסופו של דבר לשחררם. לכן, גם אם עדיין לא השתחררת מכל מה שמציק לך, תני לעצמך את הזמן שאת זקוקה לו כדי להיעזר על ידי הפסיכולוגית שלך.
ומאחר והטיפול הוא תהליך של התחזקות וצמיחה, את ההתקדמות ניתן לחוש גם בדרך: אם בתחושה יותר טובה שלך עם עצמך, אם ביכולת התמודדות טובה יותר עם סיטואציות שבעבר היה לך קשה יותר להתמודד עימן.
ושוב, רוני, אני לרשותך בכל שאלה.
דזדבי ז'ולטי
"הפסיכולוגית שלי"
רוני שלום,
רציתי להוסיף, שיש בהחלט טיפולים שנמשכים למשך מספר שנים, אך תחושת ההתקדמות בצמתים שונים לאורך הדרך היא זו החשובה והיא הנוטעת את המוטיבציה להמשיך בתהליך הצמיחה הכה חשוב.
ררוני
תודה רבה לך דבי
על התשובה המפורטת.
חשבתי שאני היחידה שמתכוונת "לפרנס" את המטפלת שלי עוד ימים ארוכים.