אנחנו משתמשים בעוגיות (cookies) כדי שהאתר יעבוד וכדי למדוד את התנועה באתר.
מדידת התנועה (Google Analytics) פועלת כבר עכשיו. אפשר לאשר את כולן, או רק את ההכרחיות; אז נפסיק למדוד את הביקור. מדיניות הפרטיות
יש לי בעיה,
אני הולכת לפסיכולוגית כבר כמה שנים, בינתיים עברתי כמה מקומות עבודה בזמן זה, אני מפחדת שיגלו שיש לי פסיכולוגית אז אני מסתירה את זה.
זה בעיה ידועה שהפירוש הוא שלילי בעיני אחרים כשמישהו הולך לטיפול.
אני לא רוצה שזה יפגע בי.
זה לא כמו ללכת לרופא אחר,
איך אני מסבירה את זה במידה וזה מתגלה?
עצם זה שיש לי בעיות שדורשות טיפול כבר גורם להרמת גבה מצד מנהלים או הממונים עליי.
כך אני חושבת לפחות.
אוף מה אני עושה?
דזדבי ז'ולטי
מפחדת ממה שיחשבו
למורן שלום וברכה,
תחילה רציתי לשאול - מאחר ואת בקשר עם פסיכולוגית וכבר כמה שנים, מדוע שלא תפני אליה עם מצוקה זו שלך? הרי היא מכירה אותך היטב ונראה לי, שהיא הכתובת הטובה ביותר לעזור לך בכל מצוקה שתחושי.
אך מאחר ופנית אלינו, אשמח לנסות לעזור. מעניין מה את והפסיכולוגית שלך תחשבו על דברי.
תחילה רציתי לשאול - את כותבת ש"עצם זה שיש לי בעיות שדורשות טיפול כבר גורם להרמת גבה מצד מנהלים או ממונים עלי", אך את גם מוסיפה, כי "כך אני חושבת לפחות". ולפני כן כתבת שאת פוחדת 'שיגלו שיש לך פסיכולוגית וכו': האם מדברייך אלה אני מבינה נכון, שאינך באמת בטוחה שהממונים עליך ו/או אחרים בעבודה יודעים כי 'יש לך בעיות שדורשות טיפול', ואם כן, אולי זה יותר חשש שלך?
שכן אם זהו המצב, אולי זה מצביע על כך, שהסתכלותך שלך עצמך על פנייתך לטיפול הינה שלילית?
ואם אכן כך, אני מתארת לעצמי, שבנוסף לדברים שמפריעים לך שבעטיים פנית לטיפול, בו את ממשיכה, את גם מרגישה מצוקה לנוכח עצם פנייתך והיותך בטיפול.
בעיני, מי שמחליט להעזר, כמוך, הוא קודם כל אדם שמחובר לעצמו וגם מוכן להודות כי משהו מפריע לו - דבר שלכשעצמו מעיד על כוחותייך. והחלטתך לפנות לעזרה ולהמשיך בעבודה הטיפולית, שלא פעם דורשת התמודדות משל עצמה, מלמדת אותי גם על כך, שאת מעוניינת לקחת אחריות על חייך ולהתמודד עם עצמך. בעיני כל הנ"ל ראוי להערכה גדולה וגם מהווה סימן מובהק לבריאות נפשית.
ואם אינך חשה את הנ"ל, חבל בעיני, שכן במקום להרגיש לא טוב על פנייתך לטיפול והיותך בו, את אמורה לחוש הערכה גבוהה ביחס לעצמך, דבר שיגרום לך קודם כל להרגיש יותר טוב עם עצמך ושנית - לא לחיות בפחד 'שמא הדבר יתגלה' ושאת צריכה, כדברייך, לעשות מאמצים כדי להסתיר זאת. הרי כשאנו בטוחים בדבר מה ביחס לעצמנו, קודם כל איננו דואגים ממה שהזולת יחשוב על כך. שנית, טיבו של האדם שהוא משליך את מה שהוא חושב על האחרים - נדמה לו שהם חושבים כמוהו. לכן, אם אכן כיום ההסתכלות שלך עצמך על פנייתך לטיפול אינה ממקום של הערכה עצמית, יתכן מאד שאת משליכה את התייחסותך זו שלך על האחרים ולא מעלה על דעתך, שהתייחסותם יכולה להיות אחרת לחלוטין - התייחסות של הערכה אלייך.
ואם יש כאלה, שהסתכלותם על פניה לטיפול הינה אחרת, במידה ותרגישי הערכה ביחס לעצמך על פנייתך לטיפול והיותך בו, הרי שלא תפגעי מהסתכלותם השלילית של אותם אנשים. את גם תביני, שהסתכלותם זו מעידה אך ורק על עצמם - על תפיסה שדוגלת בהמנעות של אדם מלהתמודד עם עצמו ועם חייו - יהא זה דרך טיפול פסיכולוגי או כל דרך אחרת.
כמובן שזכותך לא להתחלק באינפורמציה זו שאת בטיפול, אינפורמציה שהיא אישית, כמו כל אינפורמציה אישית אחרת שלך, אלא עם מי שתרצי.
אגב, היום ההסתכלות על פניה של אדם לטיפול מאד השתנתה. במקום להסיק מכך ש'לאדם יש בעיות', ההסתכלות היא יותר ממקום המעריך את נכונותו של אדם לקחת אחריות על חייו ולטפל במה שהוא חש שמציק לו. על כן, יש הרבה יותר אנשים היום שפונים לטיפול הודות להסתכלות חיובית זו.
ולבסוף רציתי לומר לך את הדבר הבא:
אם צדקתי בכך שאולי הסתכלותך על פנייתך והיותך בטיפול עדיין לא מעוררים אך ורק הערכה ביחס לעצמך, הרי שכשכן תחושי בכך, תחושי גם בטחון בעצמך ובנוסף לתחושה הטובה שכל זה יעניק לך, בטחונך יקרין גם על סביבתך. וספציפית לעניין היותך בטיפול, יתכן אף שבמידה ותתקלי באנשים שהסתכלותם על טיפול הינה שלילית, הרי שבזכות בטחונך בערך שבפנייה לטיפול, דרך הסתכלותם של אותם אנשים אף עשויה להשתנות.
אשמח לשמוע את תגובתך.
דבי,
מנהלת בפורום
ממורן
האמת שאף פעם לא חשבתי על זה ככה.
שההסתכלות שלי על פנייה לטיפול היא שלילית בעצם.
כי אם נגיד אני חושבת על אחרים שהולכים לטיפול, לא הייתי חושבת משהו שלילי על הפנייה שלהם.
(הייתי חושבת שזה שהם הולכים לטיפול לא הופך אותם ליותר בעייתים ממני, כי אני באמת במצוקה אמיתית, אבל זו כבר בעיה אחרת שלי.. חייבת להיות הכי טובה ב..)
וכן, טיפול זה קשה, אבל לקרוא לזה סימן מובהק של בריאות נפשית זו כבר הגזמה לדעתי. בריאה - אני לא.
אני חושבת שזה קשה לי בעיקר כי לפעמים אני מרגישה שזה הדבר היחידי שמחזיק אותי, ומתחבר לי מאוד עם חולשה, ולכן להרגיש בטוחה עם זה - זה דבר הפוך לגמרי. זה מתנגש לי בראש.
אני לא יודעת מאיזה מקום להתחיל לחשוב בכלל שזה דבר חיובי שאני הולכת למקום כזה ומרגישה את הקושי וההתמודדות עם כל מה שעולה.. אבל זה עוזר לי.
זה מצחיק, אני חושבת שהשאלה שלי התחילה במקום אחד, ואיכשהו סיימנו במקום אחר לחלוטין.
לגבי השאלה שלך - לפעמים אני חושבת שאני כבר יודעת מה הפסיכולוגית שלי תענה לי על דברים מסויימים ובגלל זה אני מעדיפה לפנות למישהו שאני לא אדע לנחש מה התשובה שלו.
תודה לך על התשובה, הארת את עיניי, יכול להיות שזה יעזור לי בעתיד..אני מקווה.
תודה.
דזדבי ז'ולטי
האמת שאף פעם לא חשבתי על זה ככה
מורן שלום וברכה,
תודה על תגובתך.
אני כותבת לך כי דברייך נגעו ללבי, בעיקר כשכתבת: "...בריאה - אני לא". בהמשך דברייך כתבת: "אני חושבת שזה קשה לי בעיקר כי לפעמים אני מרגישה שזה הדבר היחידי שמחזיק אותי, ומתחבר לי מאד עם חולשה, ולכן להרגיש בטוחה עם זה – זה דבר הפוך לגמרי. זה מתנגש לי בראש". גם כתבת אח"כ כי "אני לא יודעת מאיזה מקום להתחיל לחשוב בכלל שזה דבר חיובי שאני הולכת למקום כזה ומרגישה את הקושי וההתמודדות עם כל מה שעולה.."
אך בעיני, מה שחשוב, זה שאת מציינת לאחר כל דברייך הנ"ל: "אבל זה עוזר לי".
נגע ללבי, שהרגשתי ממך, שאת מאד משחירה את עצמך ולא נותנת לעצמך שום קרדיט על כך שפנית לטיפול ושאת מוכנה להמשיך בו, למרות דברייך ש"טיפול זה קשה".
האם אכן יש לך נטייה להשחיר את עצמך? (גם כתבת משהו על כך ש"את חייבת להיות הכי טובה ב" ולא המשכת).
האם אני מבינה נכון שבדברייך על כך שטיפול הוא קשה את מתכוונת לכך שמדובר בלהתוודע למקומות כואבים שבתוכך? אולי בנוסף את מתכוונת, שכשאת נוגעת במקומות אלה, את מרגישה את עצמך חלשה וזה לכשעצמו גורם לך להתייחס אל עצמך באופן ביקורתי ולא לקבל את עצמך? כך, לפחות, משתמע לי ממה שאת כותבת.
בעיני, מורן, עצם מוכנותך לנגוע במקומות כואבים שבתוכך על מנת לקבל עזרה, גם אם את מרגישה שאין לך ברירה אחרת, ראויה להערכה. הרי את כותבת שזה עוזר לך, וכמו שכתבתי לך במכתבי הקודם, בעיני בן אדם שרוצה לעזור לעצמו, בכל דרך שהיא, ראוי להערכה. בעיני זו התמודדות, גם אם היא כרוכה בקבלת עזרה.
וכשכתבתי במכתבי הקודם, כי העובדה ש"את מעוניינת לקחת אחריות על חייך ולהתמודד... מהווה סימן מובהק לבריאות נפשית", התכוונתי במושג בריאות נפשית למוכנות של אדם לקחת את גורלו בידו ולעשות אתו את מה שהוא מקווה יעזור לו.
אני מבינה, שכנראה המושג שלך על 'בריאות נפשית' והאופן שבו אני מבינה מושג זה הם שונים. אך חשבתי על כך, שאולי הפער בהבנת מושג זה נובעים מכך שאת נוטה כל כך להשחיר את עצמך, עד שאת לא נותנת לעצמך שום מקום לראות בעצמך דברים חיוביים, שבעיני קיימים ואף ראויים להערכה.
אני בהחלט יכולה להבין שעצם העובדה, שעדיין אינך מרגישה שאת יכולה בכוחות עצמך להתמודד עם מצוקתך ושאת זקוקה לעזרה לשם כך יכולה לגרום לך לתחושת תסכול, ייאוש ואף לתחושה שזו "חולשה" כדברייך.
אך מורן, אני שוב רוצה לציין, את רוצה לעזור לעצמך וכרגע מה שעוזר לך, כדברייך, הוא להיות בטיפול. ושוב, עצם רצונך לקחת את חייך בידייך ולהיעזר ראוי בעיני להערכה.
ולאחת השואלות, ששמה רוני, שהתלוננה על תחושת התלות שלה בפסיכולוגית שלה, אצלה היא גם נמצאת מספר שנים, כתבתי את הדבר הבא:
"תחושת התלות כלפי הפסיכולוגית שלך, שאת חשה כי היא הולכת ומתגברת, היא חלק טבעי מתהליך טיפולי. זהו שלב בטיפול שבו המטופל חש כי הוא זקוק מאד למטפלו, בהיותו מוצף קשיים שלבד הוא מתקשה להכיל ולפתור. משך תקופה זו הוא אינדיווידואלי לכל אחד וחשוב שתתני לעצמך להיות במקום זה, כל זמן שאת זקוקה לכך. "
הוספתי בהמשך, ש"מטרת כל טיפול היא להביא את האדם לכך שיעמוד על שתי רגליו שלו, אך שזה יכול לקחת זמן."
ולכן, מורן, גם אם עכשיו את חשה, כמו רוני, שאת מאד תלויה בעזרה שאת מקבלת מהפסיכולוגית שלך כדי לחוש הקלה ממצוקותייך, אין זה אומר כלל וכלל שלא יקרו לך הדברים הבאים: - שבזכות העבודה שאת עושה בטיפול המצוקה עצמה תרד; - שבמשך הזמן תפנימי את העזרה מהפסיכולוגית שלך, עד שתחושי שהיא כבר חלק ממך ותוכלי להתמודד בעצמך עם מצבים שונים בהם תפגשי.
אך, כפי שעוד כתבתי לרוני, כל כך חשוב שתתני לעצמך את הזמן שאת זקוקה לו, כמה שהוא ייקח, כדי שתוכלי להגיע באופן טבעי למקום זה, שבו את עצמך תחושי שאת יכולה לעמוד על שתי רגלייך ורוצה לצאת לדרך לבד. בסופו של דבר הזמן הזה אמור להגיע!