אנחנו משתמשים בעוגיות (cookies) כדי שהאתר יעבוד וכדי למדוד את התנועה באתר.
מדידת התנועה (Google Analytics) פועלת כבר עכשיו. אפשר לאשר את כולן, או רק את ההכרחיות; אז נפסיק למדוד את הביקור. מדיניות הפרטיות
משאלתך נשמע לי, שהמחשבה ללכת לפסיכולוג/ית כבר התעוררה אצלך.
האומנם?
אם כן, יש לך בודאי סיבה לכך.
מניסיוני, ההחלטה לפנות לטיפול אצל כל אדם נובעת מסיבה ייחודית משלו, כך שלשאלתך, גלי, אין באמת תשובה אחת. מה שחשוב בעיני, הוא שהאדם חש מתוך עצמו כי הוא רוצה להעזר, ולא משנה על מה ולמה.
שוב מניסיוני אני יכולה לומר, כי באופן כללי אנשים פונים לטיפול כשהם חשים במצוקה ממנה אינם מצליחים להשתחרר אם בעצמם ואם על ידי חבר. המצוקה יכולה להתבטא בתחושות שונות כמו מתח, דכדוך, תסכול ועוד. גם הנושאים אליהם מתייחסת תחושת המצוקה יכולים להיות שונים מאדם לאדם (יעד שלא מצליחים לממש כמו בלימודים, קריירה, זוגיות; יחסים עם אחרים, בין אם זה במשפחה ובין אם זה מחוצה לה וכו'). לא פעם קיימת תחושת מצוקה מבלי שניתן להסבירה, שכן לא תמיד אנו מודעים לסיבות שבעטיין לא טוב לנו.
וגם אם מישהו כבר החליט כי ברצונו לפנות טיפול, בהחלט יתכן שייקח לו זמן עד שאכן יממש זאת. גם פה הסיבות יכולות להיות שונות מאדם לאדם: יש והוא דואג האם באמת יוכל להיעזר; יש ועצם הפנייה לאדם זר יכולה להרתיע, גם אם הוא מקצועי וגם אם מתקבלת לגביו המלצה. זאת מאחר ומצוקות הן עניינים פרטיים ואינטימיים וכל עוד לא מכירים אישית את המטפל יכולים לחוש ספק באם תהיה איתו הרגשה נוחה, באם אכן ניתן יהיה להעזר על ידו (מסיבה זו, אני תמיד ממליצה למטופלים שמגיעים אלי ומעוניינים להמשיך בטיפול לאחר פגישת ההיכרות, להיפגש ארבע או חמש פעמים, כדי שיוכלו לבדוק לעצמם אם הם מרגישים עימי בנוח ואם נראה להם כי יוכלו להעזר על ידי); יש כאלה שהינם מאד ביקורתיים כלפי עצמם ודואגים שגם המטפל יתייחס אליהם בביקורתיות ועוד ועוד.
במקרים הנ"ל, דרוש אומץ לב כדי להחליט על מתן הזדמנות להתנסות בטיפול.
לפעמים מה שמאיץ את ההגעה לטיפול הינה תחושת מצוקה שכה מפריעה עד שחשים שחייבים לנסות ולפתור אותה.
יתכן גם, שאם עלתה כבר המחשבה על פנייה לטיפול, עדיין, מסיבות שונות, תתעורר התלבטות אם הפנייה לטיפול היא אכן החלטה נכונה. ההמלצה שלי במקרה כזה היא לפנות לפסיכולוג/ית ולשוחח איתו על ההתלבטות. זאת כדי להבין יותר לעומק ממה היא נובעת, מה שיוכל לעזור להגיע להחלטה האם להמשיך בטיפול או לא. יש ודרושות מספר פגישות כדי להגיע להחלטה כזו ולכן חשוב בעיני לתת את הזמן הדרוש לשם כך.
אשמח לשמוע את תגובתך.
דבי.
גגלי
כן אני חשבתי על זה
אבל זה מה שאני תמיד עושה, חושבת ואז לא עושה כלום.
אני באמת ביקורתית, קשה לי לדמיין מישהו אחד שיראה אותי בעיניים לא ביקורתיות, בגלל זה אני שומרת את רוב הדברים שלי לעצמי.
אני מפחדת שאלך לפסיכולוגית אחת והחוויה לא תהיה טובה ואז לא אנסה שוב.
שמעתי שזה מה שקרה לאנשים אחרים שאני מכירה.
אני לא יודעת איך לאגור אומץ. זה קשה.
דזדבי ז'ולטי
כן אני חשבתי על זה
גלי שלום,
תחילה אני שמחה שהגבת על דברי. בכך את מאפשרת לי לנסות ולעזור לך.
באשר לדברייך על כי את ביקורתית וגם מתקשה לדמיין מישהו שיראה אותך בעיניים לא ביקורתיות. בשפה הפסיכולוגית קוראים לזה "השלכה", כלומר: נדמה לאדם שמה שהוא חושב על עצמו, גם האחרים חושבים עליו. ואז הוא לא יכול להעלות על דעתו שהאחרים כלל אינם חושבים עליו כפי שהוא חושב על עצמו.
ובאשר אלייך: את בודאי לא מעלה על דעתך שהאחרים כלל לא מבקרים אותך ואולי אף מעריכים אותך.
אני מתארת לעצמי שלחיות גם עם תחושת ביקורת עצמית וגם עם תחושה שהאחרים מבקרים אותך גורם לך סבל לא קטן. וכל כך חבל, שכן אפשר לעזור לך להשתחרר מתחושות אלה.
כל כך חשוב שתחווי חוויה של קבלת האחר אותך, שתעזור לך גם לקבל את עצמך בסלחנות ובאהבה.
תוכלי לחוות חוויה כזו עם מטפל.
כשכתבתי על החשש שיכול להיות מכך שמטפל יהיה ביקורתי, התכוונתי אך ורק לחשש, כמו שלך יש, שנובע אך ורק מתחושת הביקורתיות שיש לך על עצמך ושכאמור, את משליכה אותו על האחר.
מטפל, מעצם היותו מטפל, המעוניין לעזור למי שמגיע אליו, מקבל אותו כפי שהוא. כל רצונו הוא להבין את המטופל, לעזור לו להבין את עצמו ובעבודה משותפת לעזור לו להשתחרר ממצוקתיו. ואם המטופל חושש מביקורת שאולי יש למטפל עליו, הרי המטפל יבין שעליו לעזור למטופל להשתחרר מתחושה זו ויציב זאת לעצמו כמטרה בטיפול.
כך שגלי, באמת שאין לך מה לחשוש מכך שמטפל יהיה ביקורתי. אם תחושי כך, תעלי זאת בפניו, כדי שהוא ידע מה את מרגישה וינסה לעזור לך לראות שזהו אך ורק חשש ופרשנות שלך את יחסו אלייך. וכך אט אט, תשתחררי מדאגה זו לגבי יחסו אלייך ויבנה מצידך אמון כלפיו, שיאפשר לך לשתף אותו בכל מה שמציק לך.
ולגבי הפחד שלך שהחוויה אצל פסיכולוג לא תהיה טובה ואז לא תנסי שוב: אני מציעה, שלפני שאת מגיעה לפסיכולוג, תנסי לברר עליו, תשמעי חוות דעת עליו מאנשים שהיו אצלו. וגם אז זכרי, שמה שחשוב הוא איך את מרגישה איתו. תני לעצמך פגישה אחת, שתיים כדי לראות איך את מרגישה. רק במידה ותרגישי איתו בנוח תני לעצמך את ההזדמנות להמשיך. במידה ולא, סמכי על תחושותייך ואל תהססי לא להמשיך. מפגישה אחת או שתיים בהם אינך מרגישה בנוח עם מטפל לא נראה לי שתהיה לך חוויה לא טובה שתגרום לך לא לרצות להמשיך עם מטפל אחר. יש מספיק פסיכולוגים שאני בטוחה שתוכלי להרגיש איתם בנוח.
נראה לי כל כך חשוב, שתוכלי להשתחרר מתחושת הביקורת העצמית, התחושה שמבקרים אותך והחשש מלשתף: כשתוכלי, בעזרת המטפל, לחוש במפגש איתו שהוא מקבל אותך, תוכלי לחוות את החוויה הטובה והמיטיבה של תחושת האמון בו. תוכלי אז, בעזרתו, גם להגיע לתחושת קבלה שלך את עצמך. וכשתבטחי בקבלתו של המטפל אותך תוכלי לשתפו בדברים שמציקים לך, בכך תאפשרי לו לעזור לך בהם וגם תחווי חוויה מאד טובה של היות הזולת עימך ובשבילך.
חווית השיתוף את הזולת מתוך תחושת אמון שנבנית כלפיו הינה חוויה מאד מיטיבה ומקלה על נפשנו. היא נותנת לנו להרגיש שאיננו לבד עם מצוקותינו ושיש לנו מי שנמצא איתנו, שאכפת לו מהעובר עלינו ושרוצה לתמוך ולעזור. וכל כך חשוב שתוכלי לאפשר לעצמך תחושות אלה, תחילה עם המטפל ובזכות זאת גם עם אנשים אחרים בעולמך. חייך יהיו הרבה יותר מאושרים.
בנוסף, כשתרגישי נוח לשתף אחרים בחוויותיך ללא חשש מביקורת מצידם, את גם תאפשרי להם בכך להכיר אותך ולתת לך פידבקים חיוביים - מה שרק יזין ויעצים את תחושת הקבלה וההערכה שלך כלפי עצמך.