דלג לתוכן
מצאו פסיכולוג

מערכת יחסים קלוקלת עם הורה

סיגל · 22 ביוני 2015 · 1 תגובות

סיגל
שלום רב, מערכת יחסי עם אימי ידעה עליות ומורדות ב20 שנה האחרונות.

ילדותי זכורה כמאושרת אך תקופת הבגרות שלי(נקרא לה כך) רצופה בתחושות שאינן נעימות בהקשר של אמא שלי. התנצחויות התכתשויות לגבי הלך הרוח שלי דעותי מעשיי החלטותיי וכו'... בקיצור אימי נטעה בי את התחושה כי חסרונותיי הן הדבר הראשון שאני חושבת עליו בעת קונפליקט כל שהוא.

היום אני אמא לבת 2.5 עברתי גירושים קשים "על סף לידה".

עליי לציין כי למרות כל המריבות אמי הייתה מאוד קרובה אליי ותמיד תמכה בי. עברתי לגור בקירבתה ועזרה לי רבות עם ביתי. מרגע לידת ביתי המריבות שבו לחיי וכל החלטה שלי נתקלה בתגובת נגד. אימי אינה מוכנה לקבל את העובדה שאני נפרדת ממנה ועליי לקבל החלטות לגביי הבת שלי. כל הערה שלי נתפסת כהשתלטות מצידי עליה(על אמא שלי). כל דרך שאני מנסה להנחיל מבחינת חינוך פשוט אינה מכבדת על ידה בטענה שסבתא מפנקת. מריבות על יד הבת שלי ובגלל התסכול הגובר שלי אני משיבה באותה המידה כי אני מרגישה זעקה עצומה שיוצאת מתוכי. לאחרונה מקוננת בי התחושה כי אימי אינה מתייחסת לבת שלי באופן נאות  גיליתי כי היא מקללת אותה ומטיחה בה האשמות. ביתי מאוד אוהבת את סבתא שלה ואף פעם לא ראיתי סימן מצד אימי להתנהגות הזאת מלבד כך שהיא מרימה את קולה עליה ולעיתים צועקת(למרות שביקשתי שלא תעשה זאת). אני נחרדת מעצם הגילוי וההתמודדות קשה מנשוא. זה משבר אמון שני שאני חווה תוך שלוש שנים אני מרגישה כי תפקודי בעבודה לוקה בחסר ומשרתי בסכנה  את הלימודים זנחתי ואיני מסוגלת לחשוב על שום דבר חוץ מעל מקרה נוראי זה של ביתי הפעוטה החסרת ישע ואימי מקללת ומגדפת אותה ומעליבה אותה. הודעתי לאימי כי לא תהיה איתה לבד לעולם. כרגע ניתקתי כל מגע כדי להתאושש אך אני מרגישה הלומה. את משפחתי לא אשתף מפאת כבודה של אימי.

אני מרגישה כי כל מה שעבדתי עליו בשנים האחרונות קורס...
דבי ז'ולטי
מערכת יחסים קלוקלת עם הורה
סיגל שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להביע את הערכתי על גילוי הלב שלך באשר למצוקה שלך. את נותנת הרבה פרטים וזה מאד עוזר להבין מה עובר עליך.

ממה שאת כותבת אין לי ספק, כי הקשר שלך עם אימך היה ועדיין מאד משמעותי לך. ולכן אני יכולה להבין, איך מעבר לזעזוע שלך מעצם המקרה של אימך עם בתך הקטנה, מקרה אכן מזעזע, את מזועזעת מכך שזו אימך, שכך התייחסה אליה. וכל כך מובנות הן הפגיעה באמון שלך בה והן המצוקה הגדולה שלך סביב פגיעה זו עד כדי כך, שהתמונה של המקרה רודפת אותך ללא הרף ולא מאפשרת לך לתפקד, לא בעבודה ולא בלימודים.

טוב עשית בעיני, שכרגע ניתקת עם אימך מגע, על אף שנשארת, כדברייך: "הלומה". את מרגישה שאת חייבת לטפל בעצמך וזה כל כך נכון והכרחי בעיני לנפשך. אתייחס לכך יותר בהמשך.

ממה שאת מספרת על הקשר עם אימך לאורך שנות בגרותך נשמע לי, שכשהתחלת להתבגר ולרצות להיות אדם נפרד, בזכות עצמך, שזה אומר להיפרד מהתלות בהורה ולהחליט את החלטותייך שלך, כשאת רוצה לסמוך על עצמך – לאימך לא הייתה היכולת לקבל זאת. ובמקום לתת לך את הביטחון שאכן היא סומכת על החלטותייך, כלומר – עלייך – היא אף ניסתה לשמר את התלות שלך בה, כשהיא מתבצרת בעמדה שרק היא יודעת איך את אמורה לחשוב, להרגיש, להתנהג. וכשאת, בצדק, לא היית מוכנה לקבל זאת, אני יכולה לתאר לעצמי שהיא נתמלאה זעם, שאינך מקבלת את דעתה, זעם שבא לידי ביטוי בביקורות נוקבות ופוגעות כלפייך, שהמשיכו גם באשר להחלטותייך כיום, כמו ביחס לחינוך בתך. ונראה, שכשאת בכל זאת עומדת על שלך, הזעם שלה רק מתגבר. ואולי הוא יצא על בתך – ואם כן, זה עצוב ביותר. אך סיגל: כל התנהגותה לאורך השנים ועד היום מורה על כך, שהיא בבעיה של עצמה.

על אף התנהגותה כלפייך כל השנים ועל אף המקרה המצער, אין זה אומר שאינה אוהבת אותך ואת בתך - הרי לא סתם בתך אוהבת אותה. רגשותיו של ילד הן אמיתיים ביותר ואם הוא אוהב מישהו, הרי זה כיון שהוא חש אהבה מצידו. את גם מספרת שהיא עזרה לך רבות עם הבת בעת גירושייך הכואבים. ההתנהגות של אימך כלפייך לא קשורה לא אלייך ולא לאהבה שלה כלפייך וכלפי בתך. היא קשורה אליה עצמה, לצורך שלה שתקבלי אך ורק את דעתה באשר לניהול חייך, צורך שאין לו קשר אלייך בשום צורה - הוא וסיבותיו הם של אימך בלבד.

מגיעה לך הערכה גדולה מאד, שלמרות התייחסותה זו של אימך פיתחת לך את האני שלך, שיודע מה נכון לך, כמו ביחס לחינוך שלך את בתך. אך עם זאת את מתארת, שהופנם בך, כתוצאה מהתייחסותה של אימך כלפייך, חוסר בטחון כשאת מנסה לעמוד על שלך, כמו בעת קונפליקט.

כל כך חשוב בעיני, שתוכלי לחזק עוד יותר את האני שלך, קודם כל עבור עצמך ושנית, כדי לא לאפשר לאימך, בשום דרך, להתערב בחייך. עשית צעד בכיוון זה כשהחלטת, בעקבות המקרה המצער של אימך עם בתך, לנתק מגע ממנה.

אך את עצמך נשארת במצוקה מאד גדולה כתוצאה ממה שקרה. אני גם מאמינה שאינך מעוניינת להישאר במצב של ניתוק מאימך, גם בשל הקשר של בתך אליה, אם כי אני מתארת לעצמי שאינך יכולה לראות כרגע איך תוכלי לחדש את הקשר איתה.

תהיתי, סיגל, אם עד היום היה לך חשוב לקבל את אישורה של אימך על החלטותייך, כמו על חינוך בתך. אולי גם חשת חוב כלפיה בעקבות העזרה הרבה שקבלת ממנה בטיפול בבתך בעת הגירושים הקשים שעברת. כי אם אכן חשת כך, אמך, שברור שנטייתה הטבעית היא להתערב בחייך, הרשתה לעצמה לעשות זאת. אך כפי שציינתי לעיל, אין זה מסביר את הביקורות הפוגעות שלה בך כשהתחלת להתבגר וכיום על הדרך בה את מחנכת את בתך. ובוודאי שאין זה מסביר את המקרה המצער שקרה עם בתך – אלה הן התנהגויות שנובעות ממנה בלבד.

מכל מקום, חשבתי על האפשרות, שהמקרה המצער שקרה עם בתך יוכל להוות עבורך תמרור לברור שלך את תפיסתך את אימך.

כן חשבתי, שלאור דבריך על תחושת החסרונות שבך שעולה בזמן קונפליקט, ואם גם צדקתי באשר לצורך שהיה לך לקבל אישור מאימך על דרכך בחיים (אך גם אם לא), הרי כל כך חשוב, כפי שציינתי לעיל, שתחזקי עוד יותר את האני שלך, מה שכאמור, יעזור לך גם בהעמדת גבולות ברורים ביותר לאימך. אמנם חשוב שתיקחי בחשבון שהיא תנסה להלחם בך. אך כל עוד את בטוחה וסומכת על עצמך, את לא תלחמי בה אלא תבהירי לה, שאם ברצונה להיות בקשר איתך ועם בתך, ישנן גבולות שהיא צריכה לעמוד בהן, כשהגבול הבסיסי הוא לא להתערב בחייך. איני יודעת אם היא תצליח לעמוד בכך, אך אולי המחשבה שהיא עלולה להפסיד אותך ואת נכדתה תוכל להניע אותה לקבל את דרישותייך.

סיגל – יתכן וכל מה שהצעתי אינו קל לעשות לבד. אם כן, מה דעתך להיעזר באיש מקצוע, שיוכל, קודם כל, לעזור לך במצוקתך העכשווית, כדי שהיא תפסיק להשתלט עלייך ולפגוע בתפקודך בעבודה ובלימודים? וכשתהיה לך הקלה ממצוקתך, תוכלי להיעזר בו גם כדי לחזק את עצמך ולנסות ולמצוא דרך לבנות מערכת יחסים עם אימך עם גבולות ברורים.

אשמח לשמוע את תגובתך.

דבי.

מצאו פסיכולוג

השאירו פרטים ונחזור אליכם עם פסיכולוג או מטפל באזור שלכם.