סיגל
שלום רב, מערכת יחסי עם אימי ידעה עליות ומורדות ב20 שנה האחרונות.
ילדותי זכורה כמאושרת אך תקופת הבגרות שלי(נקרא לה כך) רצופה בתחושות שאינן נעימות בהקשר של אמא שלי. התנצחויות התכתשויות לגבי הלך הרוח שלי דעותי מעשיי החלטותיי וכו'... בקיצור אימי נטעה בי את התחושה כי חסרונותיי הן הדבר הראשון שאני חושבת עליו בעת קונפליקט כל שהוא.
היום אני אמא לבת 2.5 עברתי גירושים קשים "על סף לידה".
עליי לציין כי למרות כל המריבות אמי הייתה מאוד קרובה אליי ותמיד תמכה בי. עברתי לגור בקירבתה ועזרה לי רבות עם ביתי. מרגע לידת ביתי המריבות שבו לחיי וכל החלטה שלי נתקלה בתגובת נגד. אימי אינה מוכנה לקבל את העובדה שאני נפרדת ממנה ועליי לקבל החלטות לגביי הבת שלי. כל הערה שלי נתפסת כהשתלטות מצידי עליה(על אמא שלי). כל דרך שאני מנסה להנחיל מבחינת חינוך פשוט אינה מכבדת על ידה בטענה שסבתא מפנקת. מריבות על יד הבת שלי ובגלל התסכול הגובר שלי אני משיבה באותה המידה כי אני מרגישה זעקה עצומה שיוצאת מתוכי. לאחרונה מקוננת בי התחושה כי אימי אינה מתייחסת לבת שלי באופן נאות גיליתי כי היא מקללת אותה ומטיחה בה האשמות. ביתי מאוד אוהבת את סבתא שלה ואף פעם לא ראיתי סימן מצד אימי להתנהגות הזאת מלבד כך שהיא מרימה את קולה עליה ולעיתים צועקת(למרות שביקשתי שלא תעשה זאת). אני נחרדת מעצם הגילוי וההתמודדות קשה מנשוא. זה משבר אמון שני שאני חווה תוך שלוש שנים אני מרגישה כי תפקודי בעבודה לוקה בחסר ומשרתי בסכנה את הלימודים זנחתי ואיני מסוגלת לחשוב על שום דבר חוץ מעל מקרה נוראי זה של ביתי הפעוטה החסרת ישע ואימי מקללת ומגדפת אותה ומעליבה אותה. הודעתי לאימי כי לא תהיה איתה לבד לעולם. כרגע ניתקתי כל מגע כדי להתאושש אך אני מרגישה הלומה. את משפחתי לא אשתף מפאת כבודה של אימי.
אני מרגישה כי כל מה שעבדתי עליו בשנים האחרונות קורס...
ילדותי זכורה כמאושרת אך תקופת הבגרות שלי(נקרא לה כך) רצופה בתחושות שאינן נעימות בהקשר של אמא שלי. התנצחויות התכתשויות לגבי הלך הרוח שלי דעותי מעשיי החלטותיי וכו'... בקיצור אימי נטעה בי את התחושה כי חסרונותיי הן הדבר הראשון שאני חושבת עליו בעת קונפליקט כל שהוא.
היום אני אמא לבת 2.5 עברתי גירושים קשים "על סף לידה".
עליי לציין כי למרות כל המריבות אמי הייתה מאוד קרובה אליי ותמיד תמכה בי. עברתי לגור בקירבתה ועזרה לי רבות עם ביתי. מרגע לידת ביתי המריבות שבו לחיי וכל החלטה שלי נתקלה בתגובת נגד. אימי אינה מוכנה לקבל את העובדה שאני נפרדת ממנה ועליי לקבל החלטות לגביי הבת שלי. כל הערה שלי נתפסת כהשתלטות מצידי עליה(על אמא שלי). כל דרך שאני מנסה להנחיל מבחינת חינוך פשוט אינה מכבדת על ידה בטענה שסבתא מפנקת. מריבות על יד הבת שלי ובגלל התסכול הגובר שלי אני משיבה באותה המידה כי אני מרגישה זעקה עצומה שיוצאת מתוכי. לאחרונה מקוננת בי התחושה כי אימי אינה מתייחסת לבת שלי באופן נאות גיליתי כי היא מקללת אותה ומטיחה בה האשמות. ביתי מאוד אוהבת את סבתא שלה ואף פעם לא ראיתי סימן מצד אימי להתנהגות הזאת מלבד כך שהיא מרימה את קולה עליה ולעיתים צועקת(למרות שביקשתי שלא תעשה זאת). אני נחרדת מעצם הגילוי וההתמודדות קשה מנשוא. זה משבר אמון שני שאני חווה תוך שלוש שנים אני מרגישה כי תפקודי בעבודה לוקה בחסר ומשרתי בסכנה את הלימודים זנחתי ואיני מסוגלת לחשוב על שום דבר חוץ מעל מקרה נוראי זה של ביתי הפעוטה החסרת ישע ואימי מקללת ומגדפת אותה ומעליבה אותה. הודעתי לאימי כי לא תהיה איתה לבד לעולם. כרגע ניתקתי כל מגע כדי להתאושש אך אני מרגישה הלומה. את משפחתי לא אשתף מפאת כבודה של אימי.
אני מרגישה כי כל מה שעבדתי עליו בשנים האחרונות קורס...