דניאל
אני בתקופה קשה, לאחר שיחה עם בת זוגתי מזה שנים. באופק קיימת האפשרות של פרידה, למרות שכרגע החלטנו לעשות הכל בשביל להצליח.
מאז אני חווה טלטלה רגשית. פחד שיסתיים, בדידות, חוסר מוטיבציה ועוד.
השאלה שלי נוגעת לאופן ההתמודדות הבריא והמועיל:
שמתי לב שכשאני שוקע בפחדים (שכולם עסוקים בעתיד, "מה יהיה אם") אני נכנס למן אפקט כדור שלג שגורם לי לשקוע בעצב גדול. אני לא יכול לחשוב על שום דבר חוץ מזה, ואז פשוט רע לי וקשה לי מאוד.
מנגד, שמתי לב שפעילויות מסויימות (מפגש מסויים עם חבר, או פעילות שמאיזו שהיא סיבה הצלחתי להיות לגמרי "בתוכה") עושות לי טוב.
לכן, מתעוררת השאלה לגבי מה דרך ההתמודדות הבריאה והמועילה יותר.
כחלק מהבחירה שלי ושל בת זוגתי לנסות ולהתמודד עם המשבר, החלטנו להמשיך ולדבר על הדברים. כך שלפחות בינינו אין הדחקה של הדברים.
אבל ביני לבין עצמי: האם נכון לי לנקוט בפעילויות מסיחות דעת, ואלי אפילו חשיבה חיובית, או שעליי להתמודד face to face עם הפחדים?
מצד אחד, כשאני מצליח להיות שקוע בפעילויות אחרות אז טוב לי. מצד שני, אני מפחד שאולי זה לא פתרון בריא (שזה משאיר דברים לא פתורים, ושזה יחזור אליי בהפוכה, כמו שאומרים). ולזה אני מוסיף דילמה מהצד ההפוך: מה הטעם "לחפור" בדברים ביני לבין עצמי, כאשר העתיד עוד לא קרה? אז אולי בכל זאת הדבר הנכון הוא לשקוע ככל האפשר בהווה, ופשוט לקוות לטוב בעתיד?
מאז אני חווה טלטלה רגשית. פחד שיסתיים, בדידות, חוסר מוטיבציה ועוד.
השאלה שלי נוגעת לאופן ההתמודדות הבריא והמועיל:
שמתי לב שכשאני שוקע בפחדים (שכולם עסוקים בעתיד, "מה יהיה אם") אני נכנס למן אפקט כדור שלג שגורם לי לשקוע בעצב גדול. אני לא יכול לחשוב על שום דבר חוץ מזה, ואז פשוט רע לי וקשה לי מאוד.
מנגד, שמתי לב שפעילויות מסויימות (מפגש מסויים עם חבר, או פעילות שמאיזו שהיא סיבה הצלחתי להיות לגמרי "בתוכה") עושות לי טוב.
לכן, מתעוררת השאלה לגבי מה דרך ההתמודדות הבריאה והמועילה יותר.
כחלק מהבחירה שלי ושל בת זוגתי לנסות ולהתמודד עם המשבר, החלטנו להמשיך ולדבר על הדברים. כך שלפחות בינינו אין הדחקה של הדברים.
אבל ביני לבין עצמי: האם נכון לי לנקוט בפעילויות מסיחות דעת, ואלי אפילו חשיבה חיובית, או שעליי להתמודד face to face עם הפחדים?
מצד אחד, כשאני מצליח להיות שקוע בפעילויות אחרות אז טוב לי. מצד שני, אני מפחד שאולי זה לא פתרון בריא (שזה משאיר דברים לא פתורים, ושזה יחזור אליי בהפוכה, כמו שאומרים). ולזה אני מוסיף דילמה מהצד ההפוך: מה הטעם "לחפור" בדברים ביני לבין עצמי, כאשר העתיד עוד לא קרה? אז אולי בכל זאת הדבר הנכון הוא לשקוע ככל האפשר בהווה, ופשוט לקוות לטוב בעתיד?