|
שלום, במהלך עבודתי בחברה גדולה זכיתי ליחס עוין וגרוע במיוחד מהמנהל שלי. התלוננתי עליו וההנהלה טייחה את התלונה וניסתה להציג אותי כלא אמינה. עברתי עשרות שיחות שבהן ניסו לגרום לי להתפטר והתנכלו לי. נפגעתי מאוד ולאחר שעזבתי שם, עבדתי תקופות קצרות במשרות אחרות, עד שהבנתי שהפגיעה קשה מדי. מאז אני בבית, מרגישה שאני לא יכולה לחזור ולעבוד עם אחרים. צריך לציין שיש רקע במקור של חרדה ו - OCD. אני משחזרת באופן יומיומי דיאלוגים ושיחות שהיו, הטחות האשמות בי, ומנסה כביכול "לענות" (את מה שלא עניתי אז, כשישבתי וספגתי) ו"לשנות" את העלילה. זה גורם לי לחוסר ריכוז משמעותי ולהמון תסכול, בלי יכולת כמובן לשנות את מה שכבר היה, אך גם בלי יכולת להמשיך הלאה. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לחזור לעבודה בסביבה רגילה. האם זה מצב של פוסט טראומה? האם אני צריכה טיפול פסיכולוגי? תודה רבה, רינת |
התנכלות בעבודה
רינת · 20 בפברואר 2017 · 1 תגובות
רינת
דבי ז'ולטי
רינת שלום וברכה,
אני מבינה ממה שכתבת בסוגריים: "לא עניתי אז, כשישבתי וספגתי" כי את מצרה על כך, שאפשרת לעצמך לספוג את ההערות המאשימות שהופנו כלפייך במקום להגיד את דברך, מה שמשאיר אותך בתחושה של קרבן, בתחושה שהתעללו בך, מבלי שהגנת על עצמך - תחושה מאד קשה, שיכולה לא לתת מנוח, כפי שאת מתארת.
אך אני גם יכולה להבין, כמה היה לך קשה לענות, בין אם היה זה מול המנהל, בין אם היה זה מול ההנהלה ובין אם היה זה מול שניהם. בעמידה מול המנהל הרי לא יכול להיות לך הביטחון, כי אין הוא נתמך על ידי ההנהלה (דבר שהוכח כנכון במקרה שלך) וגם מול ההנהלה לא יכול להיות לך הביטחון, שאין הם תומכים במנהל (שוב דבר שהוכח כנכון במקרה שלך), כך שמלכתחילה היית בעמדה נחותה מול המנהל וההנהלה.
לצערנו, מקרה כמו שלך הוא מאד שכיח, שכן לא חסרים מנהלים שמשתמשים ב"כוח" שיש להם כדי להתנהג באופן שיכול מאד לפגוע בעובדים שלהם, כשהעובד, בתוקף היותו עובד, אינו יכול לשנות זאת.
אני מבינה, רינת, כי הפגיעה שעברת פגעה בביטחון שלך לסמוך על האפשרות, שבמקום עבודה אחר, מקרה כמו שעברת לא יישנה - דבר שגורם לך, כפי שאת מתארת, לחשוש מלחזור ולעבוד במקום אחר.
אפשר בהחלט לעזור לך להשתחרר מחשש זה ולצורך זה אני בהחלט ממליצה בחום שתיפני לאיש מקצוע מטפל (פסיכולוג או עובד סוציאלי) שיוכל לעזור לך בכך. כל כך חבל, שלא מספיק שעברת את הסבל בעבודה, אלא שאת ממשיכה כל כך לסבול גם היום.
באשר לשאלתך אם מדובר ב"פוסט טראומה" - איני מאמינה בניסיון לתת הגדרות כלליות למצוקות של אדם. זאת מאחר וכל אדם הוא עולם בפני עצמו והגדרה כללית אינה יכולה לתאר את מהות ומניעי מצוקתו.
מאחלת לך בהצלחה!
דבי.
אני מבינה ממה שכתבת בסוגריים: "לא עניתי אז, כשישבתי וספגתי" כי את מצרה על כך, שאפשרת לעצמך לספוג את ההערות המאשימות שהופנו כלפייך במקום להגיד את דברך, מה שמשאיר אותך בתחושה של קרבן, בתחושה שהתעללו בך, מבלי שהגנת על עצמך - תחושה מאד קשה, שיכולה לא לתת מנוח, כפי שאת מתארת.
אך אני גם יכולה להבין, כמה היה לך קשה לענות, בין אם היה זה מול המנהל, בין אם היה זה מול ההנהלה ובין אם היה זה מול שניהם. בעמידה מול המנהל הרי לא יכול להיות לך הביטחון, כי אין הוא נתמך על ידי ההנהלה (דבר שהוכח כנכון במקרה שלך) וגם מול ההנהלה לא יכול להיות לך הביטחון, שאין הם תומכים במנהל (שוב דבר שהוכח כנכון במקרה שלך), כך שמלכתחילה היית בעמדה נחותה מול המנהל וההנהלה.
לצערנו, מקרה כמו שלך הוא מאד שכיח, שכן לא חסרים מנהלים שמשתמשים ב"כוח" שיש להם כדי להתנהג באופן שיכול מאד לפגוע בעובדים שלהם, כשהעובד, בתוקף היותו עובד, אינו יכול לשנות זאת.
אני מבינה, רינת, כי הפגיעה שעברת פגעה בביטחון שלך לסמוך על האפשרות, שבמקום עבודה אחר, מקרה כמו שעברת לא יישנה - דבר שגורם לך, כפי שאת מתארת, לחשוש מלחזור ולעבוד במקום אחר.
אפשר בהחלט לעזור לך להשתחרר מחשש זה ולצורך זה אני בהחלט ממליצה בחום שתיפני לאיש מקצוע מטפל (פסיכולוג או עובד סוציאלי) שיוכל לעזור לך בכך. כל כך חבל, שלא מספיק שעברת את הסבל בעבודה, אלא שאת ממשיכה כל כך לסבול גם היום.
באשר לשאלתך אם מדובר ב"פוסט טראומה" - איני מאמינה בניסיון לתת הגדרות כלליות למצוקות של אדם. זאת מאחר וכל אדם הוא עולם בפני עצמו והגדרה כללית אינה יכולה לתאר את מהות ומניעי מצוקתו.
מאחלת לך בהצלחה!
דבי.