|
כל חיי היו לי גלים של תקופות רעות בהן הייתי לא מרוצה מעצמי, מהתפקוד שלי בחיים, וכתוצאה מכך הייתה לי תחושת מועקה גדולה. כשהטריגר נרגע אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי ומרגישה יותר מרוצה. עם זאת תקופה ארוכה לא הרגשתי אושר במלוא מובן המילה, לא יודעת אם זה בגלל ציפיות גבוהות מידי או כי תמיד היה משהו אחר ברקע שמנע ממני להיות שמחה באמת. אני נמצאת באמצע שנות ה-20 לחיי, יש לי מקצוע, עזבתי את בית ההורים, יש לי בן זוג, ועדין בכל התחומים האלה יש לי איזשהו חוסר בטחון לגבי העתיד. האם המקצוע שלי מתאים לי, האם אני מתאימה למקצוע, ואם מה שאני עושה כרגע לא מתאים לי, מה כן? עם הבן זוג יש לנו חוסר הסכמה בנוגע למתי ואיך למסד את הקשר ולהביא ילדים לעולם, ולמרות שהגענו לאיזשהי החלטה ביחד אני עדין חוששת שדברים לא יסתדרו. ובאופן כללי המצב בארץ (לא רק הבטחוני) ואיך זה מתבטא בכל התשתיות גם כן מתסכל אותי ומשפיע עלי כמעט בכל תחום בחיים. בזמנו פניתי לרופא פסיכיאטר שהרגיע אותי שאני לא סובלת מבעיה נפשית אבל יכולה להעזר ב טיפול קוגניטיבי התנהגותי. מפאת חוסר זמן ומוטיבציה לא פניתי לטיפול. רציתי לשאול האם הטיפול יכול לעזור ואיך הוא ישנה את המצב? זאת אומרת, מה מטרת הטיפול ומה אני ארגיש אחרת אחרי שאני עוברת אותו? |
|
|
חוסר מוטיבציה
שני · 11 במרץ 2017 · 1 תגובות
שני
דבי ז'ולטי
אישה יקרה,
תחילה התנצלות על תשובתי המאוחרת – לא התפניתי קודם לכן לענות לך.
אין ספק, שמצד אחד את במצוקה קשה ומאידך, את רוצה בכל מאודך להשתחרר ממנה, כשגם ניסית לעשות זאת דרך "השלת הק"ג המיותרים" - כפי שתיארת, אך אינך מצליחה, מה שעוד יותר מתסכל אותך.
אני מאד מתרשמת מהיכולת שלך הן לתאר במדויק מה עובר עלייך והן למודעות שלך לכך, שכל מה שעברת עם הקטן שלך - הן בהריון שלו והן כשהוא היה תינוק קטן - "צף עכשיו" כדברייך.
קורה לא פעם, שכשהחיים מציבים בפנינו התמודדויות לא פשוטות, אנו מגייסים את כל כוחותינו וגם מעבר לכך כדי לעמוד בהן. אנו לא מרשים אז לעצמנו לתת לקושי להוריד אותנו, כי אנחנו יודעים שעלינו להתמודד. וכשמדובר בילדך היקר, שהאחריות כולה עליך לדאוג לו הן בהריון והן אח"כ, אני כל כך יכולה להבין, אם שמת את עצמך בצד, כדי לא לתת לרגשות הכה טבעיים שבוודאי עלו בך כמו אולי חרדה, תסכול ועוד, לקחת מכוחותייך להתמודד. אך כל זה לוקח כל כך הרבה אנרגיה מאיתנו.
ועל כן כל כך מובן, שדווקא לאחר שהמצבים הקשים, שדרשו מאיתנו התמודדויות לא פשוטות ולקחו מאיתנו כל כך הרבה מכוחותינו, עוברים, הנפש, שכה התעייפה מהמאמץ שהיא עברה, רוצה ומרשה לעצמה לפרוק מעליה את כל הרגשות הקשים שהיא צברה והחזיקה בתוכה במשך אותם מצבים קשים.
נראה לי, מהתיאור הכה מדויק שלך את מה שאת עוברת, שזה מה שקורה לך כיום.
ובוודאי שניתן לעזור לך להשתחרר ממצוקתך!
ברור לי, כי כל מה שאת זקוקה לו זו אוזן מקצועית, שיחד אתך תעזור לך להגיע להבנה של מצוקתך הקשה, תהיה אתך בה וגם תדע לעזור לך להשתחרר ממנה.
אין לי ספק, שהמודעות המרשימה שלך לעצמך והרצון הכביר שלך להשתחרר ממצוקתך יעזרו לך להפיק את מלוא התועלת מפנייה למטפל/ת מקצועי/ת כמו פסיכולוג/ית או עובד סוציאלי/ת.
בהצלחה!
דבי.
תחילה התנצלות על תשובתי המאוחרת – לא התפניתי קודם לכן לענות לך.
אין ספק, שמצד אחד את במצוקה קשה ומאידך, את רוצה בכל מאודך להשתחרר ממנה, כשגם ניסית לעשות זאת דרך "השלת הק"ג המיותרים" - כפי שתיארת, אך אינך מצליחה, מה שעוד יותר מתסכל אותך.
אני מאד מתרשמת מהיכולת שלך הן לתאר במדויק מה עובר עלייך והן למודעות שלך לכך, שכל מה שעברת עם הקטן שלך - הן בהריון שלו והן כשהוא היה תינוק קטן - "צף עכשיו" כדברייך.
קורה לא פעם, שכשהחיים מציבים בפנינו התמודדויות לא פשוטות, אנו מגייסים את כל כוחותינו וגם מעבר לכך כדי לעמוד בהן. אנו לא מרשים אז לעצמנו לתת לקושי להוריד אותנו, כי אנחנו יודעים שעלינו להתמודד. וכשמדובר בילדך היקר, שהאחריות כולה עליך לדאוג לו הן בהריון והן אח"כ, אני כל כך יכולה להבין, אם שמת את עצמך בצד, כדי לא לתת לרגשות הכה טבעיים שבוודאי עלו בך כמו אולי חרדה, תסכול ועוד, לקחת מכוחותייך להתמודד. אך כל זה לוקח כל כך הרבה אנרגיה מאיתנו.
ועל כן כל כך מובן, שדווקא לאחר שהמצבים הקשים, שדרשו מאיתנו התמודדויות לא פשוטות ולקחו מאיתנו כל כך הרבה מכוחותינו, עוברים, הנפש, שכה התעייפה מהמאמץ שהיא עברה, רוצה ומרשה לעצמה לפרוק מעליה את כל הרגשות הקשים שהיא צברה והחזיקה בתוכה במשך אותם מצבים קשים.
נראה לי, מהתיאור הכה מדויק שלך את מה שאת עוברת, שזה מה שקורה לך כיום.
ובוודאי שניתן לעזור לך להשתחרר ממצוקתך!
ברור לי, כי כל מה שאת זקוקה לו זו אוזן מקצועית, שיחד אתך תעזור לך להגיע להבנה של מצוקתך הקשה, תהיה אתך בה וגם תדע לעזור לך להשתחרר ממנה.
אין לי ספק, שהמודעות המרשימה שלך לעצמך והרצון הכביר שלך להשתחרר ממצוקתך יעזרו לך להפיק את מלוא התועלת מפנייה למטפל/ת מקצועי/ת כמו פסיכולוג/ית או עובד סוציאלי/ת.
בהצלחה!
דבי.