שלום,
אני גבר בן 36 שמקבל קיצבת נכות על רקע נפשי (בעיות אישיות). בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי.ללא אישפוזים.
כרגע אני מעוניין למצוא בת זוג לחיים.
עברתי מספר פעמים אבחון פסיכולוגי.
ידוע לי שיש לאנשים (או לנשים) דעות קדומות וסטיגמות לגבי אנשים עם מחלות נפש או מוגבלות נפשית.
אני חושש מאפשרות שלבת הזוג הפוטנציאלית יהיו דעות קדומות לגביי דבר שיצמצם את הסיכוי להכרות.
השאלות שלי הם:
1.האם לדעתך אני צריך לנהוג בחוכמה ולא לספר את כל הבעיות שלי בהכרות הראשונית (לספר למשל שאני מקבל קיצבת נכות ולא להרחיב) וזאת על מנת למנוע דעה קדומה לגביי.
אני חושב שעליי לספר על בעיותיי ולקבל תמיכה והבנה רק כשהקשר יהפוך ליותר רציני זא רק אז זה יהיה רלוונטי?
2.אני רוצה לציין שאינני סובל ממחלת נפש מסוימת.
האם לפי דעתך הסיכוי שלי להכיר הוא טוב? (תהיה סבירות פחותה יותר לדעה קדומה מצד הנשים)?
.
.
