אנחנו משתמשים בעוגיות (cookies) כדי שהאתר יעבוד וכדי למדוד את התנועה באתר.
מדידת התנועה (Google Analytics) פועלת כבר עכשיו. אפשר לאשר את כולן, או רק את ההכרחיות; אז נפסיק למדוד את הביקור. מדיניות הפרטיות
שמי מוטי. אני בחור בן 26 יוצא בשאלה (חרדי ליטאי לשעבר), בילדותי הקשר עם אבי לא היה טוב, הוא אמנם היה מתייחס אלי יפה, אבל לטעמי הוא היה לא אסתטי לא מנומס והייתי נגעל ממנו, בכל פעם שהיה רוצה ללמוד איתי הייתי מנסה להתחמק ולגעת בי בכלל לא הסכמתי לו,הרגשתי רחוק ממנו ושהוא לא מבין אותי, תמיד אמרתי בליבי חבל שהורים של השכנים לא הורי.
במקביל התחלתי לחפש חום ואהבה ממבוגרים אחרים שהם היו המורים שלי בבית ספר ולהימשך אליהם מינית בצורה ילדותית אמנם אבל נגיד שהייתי רואה את הישבן שלו(כמובן עם בגדים) היה לי זיקפה (לא מתורגמת לרצון לסקס) וכן שהייתי מחקה אותו בלבושו או במראה שלו גם היה מתעורר לי זיקפה, כך המשכתי עד גיל 16 ,אז גם התפתח אצלי יותר הרצון והפנטזיות לעשות עם דמויות אלה סקס ממש, עד היום נישאר לי את הרצונות הללו הן הרגשית לקבל חום מדמות אבהית והן רצון מיני בעיקר להתחבק עם דמות כזאת.
לאחר שאני ניפגש עם דמות כזאת אני מרגיש שזה לא מה שחיפשתי ושזה לא באמת מספק את החסך הקיים בי.
לסיכום שאלתי איך ממלאים את החור בלב שנוצר לי מחוסר בחום אבהי ולאיפה מתקדמים כי מצב זה ממש מקשה עלי.
בתודה מראש .
נ.ב לא עברתי אונס או הטרדה כלשהיא ממורים או ממבוגרים מעולם.
דזדבי ז'ולטי
חסך בחום אבהי ובלבול מיני
מוטי שלום וברכה,
נשמע לי ממה שאתה כותב, שתחושת החסך של חום מדמות אבהית, אותה אתה חש, מתורגמת אצלך לרצון לסיפוק מיני. זאת מאחר ואתה מסביר כל כך יפה את תחושת החסך שהייתה ועדיין קיימת אצלך של חום ואהבה ממבוגרים. אתה גם מבהיר, כי אתה כמה לחיבוק אבהי.
באמת קשה לחוש חסך כזה ואני יכולה להבין, מדוע אתה מנסה למלא אותו דרך מגע עם גברים. אך אני גם יכולה להבין, מדוע מגע זה לא באמת מספק את הצורך למלא את החסך שאתה חש: הרי אתה צמא לחוש את מה שלא קבלת מאביך והגברים איתם אתה בא במגע אינם יכולים להוות תחליף לאביך.
אך בהחלט ניתן לעזור לך להשתחרר ממצוקתך. זאת על ידי פנייה לאיש מקצועי טיפולי (פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלי/ת מטפל/ת), שיעזור לך לעבור תהליך פנימי, בזכותו תוכל להתמודד כיאות עם כל מה שאתה חש.
בהצלחה!
דבי.
ררינת
שאלה
אשמח מאד לתמיכתך זאת פעם ראשונה שאני בפורום דוד שלי נפטר היום וקיבלתי את זה די קשה במיוחד לראות את אבא שלי שבור מזה זה מאד קשה אני לא מחפשת כרגע טיפול אבל לגבי טיפ מעשי פעולה מעשית אשמח עם תוכלי לתת לי טיפ או שתיים איך לעבור את הימים הקשים האלה אני אשמח כרגע יותר לטיפ אחד או שניים בלי טיפול פסיכולוגי כרגע זה מאוד ישמח אותי ויקל עלי עם תכתבי לי שתי טיפים מעשיים לעשות לפחות בימים של השבעה למרות שאני לא בשבעה אבא שלי באבל לא אני אבל אשמח לתמיכתך בדרך כלל אני בחורה חזקה ויודעת להתמודד עם משברים אבל בגלל שזה פעם ראשונה שאיבדתי מישהו קרוב במשפחה קשה לי אני מאוד אודה לך מקרב לב ומאחלת לך שנה טובה ומתוקה
ררינת
טיפים מעשיים יותר יעזרו לי מטיפול פסיכולוגי
פשוט אמרו לי לפנות לפורום פסיכולוגיה לכן פניתי אליך שוב אני בחורה די חזקה יודעת להתמודד עם משברים אבל במקרה הזה אשמח לטיפ מעשי או שתיים ללא טיפול בינתיים מקווה שתסכימי לענות לי על זה זה ישמח אותי ויקל עלי תודה מכל הלב
ררינת
אשמח למענה
תודה רבה
דזדבי ז'ולטי
אשמח למענה
רינת יקרה,
אלפי סליחות – השאלה שלך נבלעה בתוך שאלה של מישהו אחר ולכן לא שמתי לב אליה ועכשיו אנחנו כבר זמן רב לאחר הזמן של השבעה!
אבל בכל זאת אני מעוניינת להשיב לך, כי אולי שאלתך עדיין רלבנטית:
לאבד מישהו קרוב הוא אחד הדברים הקשים ביותר לחוות ואני כל כך מבינה את מה שאביך עובר. אני גם כל כך מבינה כמה קשה לך לראות את אביך שבור, שכן הכאב שלו כואב לך ביותר ואני מתארת לעצמי שאת גם מרגישה חסרת אונים מול הרצון לעזור לו.
מה שיכול, לדעתי, לעזור לאביך, רינת, בימים אלה, זה פשוט שאת ו/או בני משפחתך ישבו לידו, יחזיקו לו את היד, כשאתם נותנים לו את ההרגשה, שמותר לו להרגיש שבור ושאתם אתו בכאבו. אי אפשר לקחת ממנו את הכאב על האובדן - זה עניין של זמן עד שאדם יכול לעכל אובדן שכזה - אבל לתת לאביך את ההרגשה שאתם אתו בכאבו יכול מאד להקל עליו, שכן אין כמו להרגיש שאינך לבד עם מצוקתך - שאוהביך מבינים מה עובר עליך ונותנים לך את כל הלגיטימציה שבעולם לחוש את המצוקה שלך.
ושוב סליחה,
דבי.
דזדבי ז'ולטי
אשמח למענה
רינת יקרה, אלפי סליחות – השאלה שלך נבלעה בתוך שאלה של מישהו אחר ולכן לא שמתי לב אליה ועכשיו אנחנו כבר זמן רב לאחר הזמן של השבעה! אבל בכל זאת אני מעוניינת להשיב לך, כי אולי שאלתך עדיין רלבנטית: לאבד מישהו קרוב בגיל צעיר הוא אחד הדברים הקשים ביותר לחוות ואני כל כך מבינה את מה שאביך עובר. אני גם כל כך מבינה כמה קשה לך לראות את אביך שבור, שכן הכאב שלו כואב לך ביותר ואני מתארת לעצמי שאת גם מרגישה חסרת אונים מול הרצון לעזור לו. מה שיכול, לדעתי, לעזור לאביך, רינת, בימים אלה, זה פשוט שאת ו/או בני משפחתך ישבו לידו, יחזיקו לו את היד, כשאתם נותנים לו את ההרגשה, שמותר לו להרגיש שבור ושאתם אתו בכאבו. אי אפשר לקחת ממנו את הכאב על האובדן - זה עניין של זמן עד שאדם יכול לעכל אובדן שכזה - אבל לתת לאביך את ההרגשה שאתם אתו בכאבו יכול מאד להקל עליו, שכן אין כמו להרגיש שאינך לבד עם מצוקתך – שאוהביך מבינים מה עובר עליך ונותנים לך את כל הלגיטימציה שבעולם לחוש את המצוקה שלך. ושוב סליחה, דבי.
דזדבי ז'ולטי
אשמח למענה
רינת יקרה,
אלפי סליחות – השאלה שלך נבלעה בתוך שאלה של מישהו אחר ולכן לא שמתי לב אליה ועכשיו אנחנו כבר זמן רב לאחר הזמן של השבעה!
אבל בכל זאת אני מעוניינת להשיב לך, כי אולי שאלתך עדיין רלבנטית:
לאבד מישהו קרוב הוא אחד הדברים הקשים ביותר לחוות ואני כל כך מבינה את מה שאביך עובר. אני גם כל כך מבינה כמה קשה לך לראות את אביך שבור, שכן הכאב שלו כואב לך ביותר ואני מתארת לעצמי שאת גם מרגישה חסרת אונים מול הרצון לעזור לו.
מה שיכול, לדעתי, לעזור לאביך, רינת, בימים אלה, זה פשוט שאת ו/או בני משפחתך ישבו לידו, יחזיקו לו את היד, כשאתם נותנים לו את ההרגשה, שמותר לו להרגיש שבור ושאתם אתו בכאבו. אי אפשר לקחת ממנו את הכאב על האובדן - זה עניין של זמן עד שאדם יכול לעכל אובדן שכזה - אבל לתת לאביך את ההרגשה שאתם אתו בכאבו יכול מאד להקל עליו, שכן אין כמו להרגיש שאינך לבד עם מצוקתך – שאוהביך מבינים מה עובר עליך ונותנים לך את כל הלגיטימציה שבעולם לחוש את המצוקה שלך.
ושוב סליחה,
דבי.
דזדבי ז'ולטי
טיפים מעשיים יותר יעזרו לי מטיפול פסיכולוגי
רינת יקרה, אלפי סליחות – השאלה שלך נבלעה בתוך שאלה של מישהו אחר ולכן לא שמתי לב אליה ועכשיו אנחנו כבר זמן רב לאחר הזמן של השבעה! אבל בכל זאת אני מעוניינת להשיב לך, כי אולי שאלתך עדיין רלבנטית: לאבד מישהו קרוב בגיל צעיר הוא אחד הדברים הקשים ביותר לחוות ואני כל כך מבינה את מה שאביך עובר. אני גם כל כך מבינה כמה קשה לך לראות את אביך שבור, שכן הכאב שלו כואב לך ביותר ואני מתארת לעצמי שאת גם מרגישה חסרת אונים מול הרצון לעזור לו. מה שיכול, לדעתי, לעזור לאביך, רינת, בימים אלה, זה פשוט שאת ו/או בני משפחתך ישבו לידו, יחזיקו לו את היד, כשאתם נותנים לו את ההרגשה, שמותר לו להרגיש שבור ושאתם אתו בכאבו. אי אפשר לקחת ממנו את הכאב על האובדן - זה עניין של זמן עד שאדם יכול לעכל אובדן שכזה - אבל לתת לאביך את ההרגשה שאתם אתו בכאבו יכול מאד להקל עליו, שכן אין כמו להרגיש שאינך לבד עם מצוקתך – שאוהביך מבינים מה עובר עליך ונותנים לך את כל הלגיטימציה שבעולם לחוש את המצוקה שלך. ושוב סליחה, דבי.
אאלי
חסך בחום אבהי בולבול מיני
היי מוטי,
אמנם כבר עבר זמן רב מאז פרסום השאלה שלך, קראתי אותו רק עכשיו, ואשמח שנדבר, אני מתמודד עם אותה בעיה....