שלום, אני עובדת הייטק ועושה מאמצים להוריד שעות בעבודה כדי להיות כמה שיותר בבית עם הילדים (בגילאים 6 ח'- 7). המחיר בא לידי ביטוי בעיקר ברמת החיים ובהתפתחות המקצועית אם כי גם כעת אנחנו מבוססים כלכלית. האינסטינקט האמהי שלי אומר לי שהבית, בחיק ההורים והמשפחה, הוא מקום הטבעי והבריא של הילדים ולא צהרונים למיניהם. מידי פעם צפים לי לבטים אחרי שיחות עם חברות או סתם כך עולה בי תחושה של שחייה נגד הזרם (בתרבות שלנו זה לא הכי מקובל) ומנקר בי ספק האם זו לא סתם תפיסה מיושנת? האם התוספת של כמה שעות ביום שילדים נמצאים בבית בקרבת ההורים אכן מעניקה להם ריגשית? אשמח לתשובתכם, תודה רינה
הדרכת הורים
רינה · 28 בפברואר 2019 · 1 תגובות
רינה
סיון פלג
הי רינה,
אני לא יודע איך הילדים מתמודדים עם זה שאין אותך ליותר שעות.
בגילאים צעירים זה די מוסכם ע"י אנשי המקצוע בתחום שאמא זה בסיס בטוח, עוגן רגשי ומקור של ביטחון - ממנו יוצאים לחקור את העולם ואליו חוזרים כשצריך (נחמה, עידוד, חיזוק, הגנה ועוד).
ולכן צריך בהחלט הרבה מאוד זמן אמא.
בגילאים שציינת הילדים מרגישים גדולים ומסוגלים יותר להתמודד עם העולם.
השאלה היא למה הם התרגלו?
הייתי מרחיב לגבי פשר ה"אינטואציה" שציינת..
האם עמוק בפנים את יודעת את התשובה? האם את מרגישה משהו מכיוון הילדים?
מחשבה נוספת: דווקא כשהם נראים לנו בוגרים יחסית לגילם, זה לפעמים מעיד על כך שנאלצו לפתח יכולות להתמודדות רגשית עם העולם תוך הסתמכות על עצמם.
אך אז, לעתים נותרים במרחק מהצרכים הרגשיים העמוקים שאינם מקבלים מענה.
בכל מקרה הייתי מעלה את השאלה החשובה מולם להתייעצות משפחתית. לתת להם מקום להחליט ולהשפיע על המציאות.
בהצלחה:)