בטיפול..

[ע]

בטיפול..

שלום, בת 38, אני כרגע בנסיון טיפול פסיכולוגי הרביעי בחיי.
בפעם הראשונה בסביבות גיל 24 הלכתי דרך קופת החולים.
את 90% מזמן הפגישות בילינו הפסיכולוגית ואני בשתיקה…
הפסקתי ללכת כאשר הסתיימה העזרה הכספית מקופ"ח.
אחרי כ5 שנים הלכתי לעוד מטפלת, אולי מעט דיברתי יותר, אבל שוב לא נפתחתי באמת.
הפסקתי ללכת כאשר הכסף שהוקצב לטיפול נגמר, שגם ככה לא הרגשתי שום תועלת.
בפעם השלישית הלכתי בחינם לסטודנטית דרך מחלקה לבריאות אישה בבית חולים.
גם שם לא נפתחתי, אבל כאן הטיפול הסתיים לא מרצוני (לא יודעת כעבור כמה נמשך, כ4 חודשים אולי) כי הזמן של הסטודנטית לעשות את ההתמחות נגמר..

בטיפול כרגע כבר 3 חודשים, יש פגישות של שתיקה שבהן אני בעיקר מאוכזבת מהכישלון שלי לטפל בעצמי…

מה לעשות???
לא היו לי מעולם חברים קרובים אמיתיים, חברי נפש, מעולם לא נפתחתי בפני אחיותיי או הורי, התמיכה הריגשית שקיבלתי כילדה ונערה היו אפסיים…
אודה לרעיון איך לעזור לעצמי בכל זאת..

[סיון פלג מנהל הפורום]

טיפול לא ורבלי

אני לא יודע מה הרקע שבעקבותיו את מרגישה צורך בטיפול. אם יש נושא או תחום ספציפי מדוע לדעתך לא עולה? אם זקוקה לקרבה אנושית יש אפשרויות שאינם פסיכולוגים.
גם לשתיקה יש משמעות. יש כנראה קושי בינאישי. וחשוב שידובר בטיופל. אולי תעקפי את הנושא של דיבור ישיר בעזרת כתיבה או דרך אחרת לתקשר במהלך הטיפול.
ובתחום הזה אגב יש מטפלים שאינם משתמשים רק במילים. כמו טיפול באמנות. או כתיבה יוצרת. ואולי דווקא פסיכודרמה?

[מאת]

תגובות