דלג לתוכן
מצאו פסיכולוג

הלקאה עצמית שלא עוברת

מיכל · 29 במאי 2020 · 1 תגובות

מיכל

אני בת 32, נשואה.

כל החיים אני מוצאת את עצמי מצטערת בטירוף על כל מיני דברים שעשיתי מתוך אימפולסיבי והתנהגתי כמו דפוקה..

אבל הדבר שהכי קשה לי איתו, ברמה של בכי, חוסר שינה ואי אפשר להתגבר עליו.. זה מה שקרה בירח דבש..

ממש חיכיתי לזה..רציתי איטליה, הוא עשה כל מה שרציתי וחיכיתי לזה! טסנו ל 3 וחצי שבועות..

בסוף השבוע הראשון הגענו למלון דפוק.. ואז באותו יום יצאנו לטייל והוא התנהג אליי קצת בחוסר סבלנות, ואני כמו תמיד לקחתי את זה קיצוני ועשיתי סצנה.

התקשרתי למשפחה שלי, אמרתי להם שאני לא נהנית ושזה חרא ירח דבש ושאני רק מחכה כבר לחזור הביתה..

ולבעלי..

לבעלי אמרתי שאני לא נהנית, שזה לא מרגיש לי ירח דבש אלא טיול תרמילאים.

שזה טיול פשוט מיותר ושאני רוצה לזחור לארץ... 3 ימים הסתובבתי שם ככה ואמרתי לו שאני לא נהנית... ואז הבנתי שפשוט הרסתי לנו את הטיול...

הרסתי לעצמי את ירח הדבש... הכל השתנה מאותו הרגע...

אני פשוט מטומטמת..

זה היה לפני שנה וחצי.. כל פעם שאני חושבת על זה זה מחזיר אותי מחדש.. אני לא מצליחה לשחרר את זה ואת ההרגשה שאני פשוט הרסתי הכל... כל פעם זה מחזיר אותי וגורם לי לבכי שלא נגמר, כאבי לב וחרטות... אני לא יודעת מה לעשות כדי שזה יפסיק ושאני אעביר את זה הלאה..

אוף!

סיון פלג
חרטה
מיכל היי, קודם כל את כותבת בפתיחות וכנות מרשימות. נראה שאת מאוד מחוברת לעצמך ולחלקים הפחות נעימים באישיותך. אני תוהה לו שיתפת אנשים בסיפורך. האירוע שאת מתארת נשמע כמו הזדמנות שהייתה לך לגעת בפצע נורא משמעותי שתמיד היה שם, אך הפעם הוא גם השאיר זיכרון של כאב. אולי אותו ניסיון להרוס כדי להגיע לפצע הוא שחזור של מערכת יחסים קדומה, בראשיתית, אותה לא ניתן לתקן, ואולי גם לא לזכור. אולי צריך לשאת את הסבל שהאירוע השאיר? לשאת אותו לעתיד בו תל תוכלי להכיל מערכות יחסים גם מידה של חרדה מפני הרס, להכיר באשמה.זה רק נדבר אחד שאני יכול לחשוב עליו שמצדיק טיפול דינאמי עמוק. נדבך נוסף הוא היכולת להתגמש, להשאר אופטימית גם לנוכח תסכול, למצוא את הטוב למרות האוטומט. יש כנראה חומרי נפש נוספים שלא עלו בתיאורך. אני מאחל לך בריאות וחוסן נפשי.

מצאו פסיכולוג

השאירו פרטים ונחזור אליכם עם פסיכולוג או מטפל באזור שלכם.