החברים והקרובים הם חלק מהבעיה
היי, תודה על ההתייחסות המהירה.
האמת שדווקא השיתוף לגביי מערכת היחסים שלי עם חברות ומשפחה, גרמה ליותר בעיות. ככל שכעסתי עליו והרגשתי מתוסכלת, כך זה גם יצא רע יותר מולם. ואז הוא גם גילה על זה ומה שנקרא ״כל הכביסה המלוכלכת יצאה״. וזה נורא. לא הייתי צריכה לשתף כל כך הרבה, לפעמים זה יותר מזיק מאשר מועיל. היום אני יודעת שהייתי צריכה ״להתייעץ״ בדרך אחרת ובעיקר לדבר איתו על הדברים האלה, ועל המצב שהוא נמצא בו, אבל מרגיש לי שזה נורא מאוחר. אבל יש בי תקווה קטנה כזו שמונעת ממני להציב את האולטימטום של הפרידה. אני מאמינה בנו, לאור מה שעברנו ולאור האהבה שיש בינינו. אני לא רוצה לסיים את הקשר. מהצד השני – גם אין לי ממש איך לתרום לו כרגע במצב הנוכחי. אני תוהה אם ״פרידה זמנית״ לתקופה של כמה חודשים, היא פתרון. שהוא יוכל אולי לטעום מהרעיון של להיות לבד, להציל את עצמו מעצמו ואולי להתרפא לבד, או לחילופין להתייעץ ולהיפתח מול אנשים שהם לאו דווקא אני. קשה לי מאוד לוותר על מערכת היחסים הזו, למרות שאני רואה בבירור שזה לא בריא, על גבול התעללות רגשית.
מנהל הפורום
