דיסמורפיה, הידועה גם בשם הפרעת גוף דיסמורפית (BDD), היא מצב בריאותי נפשי המאופיין בעיסוק מוגזם בפגמים הנתפסים במראה של האדם. דבר זה חורג מחוסר ביטחון רגיל או מחוסר שביעות רצון מהמראה של האדם,  ויכול להשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום של אדם.

דיסמורפיה היא הפרעה פסיכולוגית הכרוכה בתפיסה מעוותת של דימוי הגוף של האדם. לאנשים עם דיסמורפיה יש לעתים קרובות התמקדות אינטנסיבית בהיבט מסוים של המראה שלהם, תוך שהם מאמינים שהוא לא תקין או פגום. עיסוק זה עלול לגרום למצוקה קשה ולהשפיע על איכות החיים הכללית.

דיסמורפיה יכולה להשפיע על אנשים מכל הגילאים, המינים והרקע. בעוד ששיעורי שכיחות מדויקים הם מאתגרים לקביעה, הרי שמחקרים מראים ש 1%-2% מהאוכלוסייה עלולים לחוות הפרעה זו בשלב מסוים בחייהם. חשוב לציין שדיסמורפיה אינה עניין של יוהרה, אלא מצב בריאותי נפשי אמיתי הדורש הבנה ותמיכה.

החיים עם דיסמורפיה יכולים להיות מאתגרים עד מאוד. לעתים קרובות אנשים מבלים שעות בכל יום באובססיביות לגבי הפגמים הנתפסים שלהם, מה שמוביל לרגשות של בושה, מבוכה ותודעה עצמית. עיסוק זה יכול להפריע לעבודה, למערכות יחסים ולפעילויות חברתיות ולגרום למצוקה ובידוד משמעותיים. אנשים רבים עם דיסמורפיה נאבקים גם בחרדה ודיכאון, מה שמחריף עוד יותר את ההשפעה על חיי היומיום שלהם.

 

הסיבות לדיסמורפיה

 

הגורמים לדיסמורפיה מורכבים ויכולים להשתנות מאדם לאדם. אמנם אין סיבה אחת שניתן לייחס אליה את הופעת ההפרעה, אך מחקרים מראים ששילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים עשוי לתרום להתפתחות הפרעה זו. 

כך, אחת הסיבות הפוטנציאליות לדיסמורפיה היא הגנטיקה. מחקרים הראו שאנשים עם היסטוריה משפחתית של דיסמורפיה או מצבים נפשיים אחרים עשויים להיות רגישים יותר לפתח את ההפרעה בעצמם. זה מצביע על כך שעשויה להיות נטייה גנטית לדיסמורפיה, אם כי יש צורך במחקר נוסף כדי להבין את הקשר הזה במלואו.

גם גורמים פסיכולוגיים ממלאים תפקיד בהתפתחות דיסמורפיה. הערכה עצמית נמוכה, פרפקציוניזם ונטייה לביקורתיות עצמית נוכחים לעתים קרובות אצל אנשים עם דיסמורפיה. גורמים אלו יכולים לתרום להתמקדות מוגזמת במראה החיצוני ולחוסר יכולת לראות את עצמו במדויק.

השפעות חברתיות-תרבותיות יכולות גם הן לתרום להתפתחות דיסמורפיה. חיים בחברה ששמה דגש חזק על מראה גופני, כמו הערכת רזון או שרירים, יכולים לתרום לתחושות של חוסר התאמה ולתדלק את האובססיה לפגמים הנתפסים. מדיה, לרבות מדיה חברתית, יכולה גם למלא תפקיד משמעותי בעיצוב סטנדרטים של יופי חברתיים ולהחריף את חוסר שביעות הרצון של הגוף.

חוויות טראומטיות, כמו בריונות, התעללות או הקנטה לגבי המראה החיצוני של האדם, יכולות גם הן לתרום להתפתחות דיסמורפיה. חוויות אלו עלולות להוביל לדימוי גוף מעוות ולרגישות מוגברת לפגמים הנתפסים.

 

תסמיני דיסמורפיה

 

דיסמורפיה מאופיינת בעיסוק בפגמים הנתפסים במראה הפיזי של האדם. למרות שלאנשים יש רמה מסוימת של חוסר שביעות רצון מהמראה שלהם, אנשים עם דיסמורפיה חווים מצוקה עזה וחוסר יכולת לראות את עצמם במדויק. הסימפטומים של דיסמורפיה חורגים רק מהערכה עצמית נמוכה ויכולים להשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום של האדם.

אחד התסמינים העיקריים של דיסמורפיה הוא בדיקת מראה מוגזמת או התנהגויות טיפוח. אנשים עם דיסמורפיה עשויים לבלות שעות מול המראה, לבחון את המראה שלהם ולנסות לתקן פגמים שנתפסו. התמקדות מתמדת זו בפגמים עלולה להוביל למצוקה משמעותית ולהפריע לפעילות היומיומית.

סימפטום נפוץ נוסף של דיסמורפיה הוא נסיגה חברתית. אנשים עם דיסמורפיה עשויים להימנע ממצבים חברתיים או לבודד את עצמם עקב דאגות לגבי האופן שבו אחרים תופסים את המראה שלהם. זה יכול להוביל לתחושות של בדידות ולהחמיר עוד יותר את ההשפעה השלילית של דיסמורפיה על הרווחה הנפשית.

אנשים עם דיסמורפיה עשויים גם לעסוק בהתנהגויות חוזרות ונשנות, כגון פעילות גופנית מוגזמת, דיאטה או פרוצדורות קוסמטיות, בניסיון לתקן פגמים שנתפסו. התנהגויות אלו עלולות להפוך לאובססיביות וכפייתית, ולתרום עוד יותר למצוקה ולפגיעה הקשורים לדיסמורפיה.

בנוסף, אנשים עם דיסמורפיה חווים לעתים קרובות מחשבות ואמונות שליליות לגבי המראה שלהם. הם עשויים כל הזמן להשוות את עצמם לאחרים או להאמין שהפגמים שלהם הופכים אותם לבלתי ראויים או לא מושכים. דפוסי חשיבה שליליים אלו יכולים להשפיע באופן משמעותי על ההערכה העצמית ועל איכות החיים הכללית.

 

סוגי דיסמורפיה

 

ישנם סוגים שונים של דיסמורפיה, כל סוג עם מיקוד ומאפיינים ספציפיים משלו. 

סוג נפוץ אחד הוא דיסמורפיה בשרירים, המכונה גם "ביגורקסיה" או "אנורקסיה הפוכה". סוג זה של דיסמורפיה מאופיין בעיסוק מוגזם בשרירי הגוף או בכושר גופני. אנשים עם דיסמורפיה בשרירים עלולים לבלות זמן מופרז בחדר הכושר, לעסוק בדיאטה קיצונית ולהשתמש בסטרואידים אנבוליים או בחומרים משפרי ביצועים אחרים כדי להשיג את המבנה הרצוי להם.

לצד הופעת דיסמורפיה בגוף יש גם דיסמורפיה בפנים, הכוללת קיבעון על פגמים נתפסים בתווי הפנים. אנשים עם דיסמורפיה בפנים עשויים להיות אובססיביים לגבי היבטים ספציפיים של הפנים שלהם, כמו האף, העיניים או העור שלהם, מתוך אמונה שפגמים אלה הופכים אותם ללא מושכים או לא נורמליים. זה יכול להוביל לחרדה חברתית והימנעות ממצבים חברתיים.

דיסמורפיה בעור היא סוג נוסף, המאופיין בעיסוק בפגמי עור. אנשים עם דיסמורפיה בעור עשויים לבחון באופן אובססיבי את עורם לאיתור פגמים, אקנה או פגמים אחרים ולבזבז זמן וכסף מוגזם על מוצרי טיפוח או טיפולים. זה יכול להוביל להשפעה משמעותית על ההערכה העצמית ואיכות החיים.

 

דיסמורפיה

 

עזרה במצב של דיסמורפיה

 

ההכרה בצורך בעזרה היא צעד חשוב בטיפול בדיסמורפיה ותחילת המסע לקראת החלמה. להלן שלושה היבטים מרכזיים בכל הקשור לסיוע וטיפול בהפרעה זו: 

 

מדוע לפנות לעזרה?

 

פנייה לעזרה במצבים של דיסמורפיה היא חיונית מכיוון שזהו מצב בריאותי נפשי מורכב הדורש טיפול מיוחד. אנשי מקצוע, כגון מטפלים, פסיכיאטרים וקבוצות תמיכה, יכולים לספק הדרכה ותמיכה המותאמים לצרכים הספציפיים של האדם. הם יכולים לעזור להבין את הגורמים הבסיסיים לדיסמורפיה, לפתח אסטרטגיות התמודדות, לאתגר מחשבות שליליות ולפעול לשיפור דימוי הגוף וההערכה העצמית. בנוסף, פנייה לעזרה יכולה לספק מרחב בטוח להביע את הרגשות והדאגות ללא שיפוט, ולחבר עם קהילה של אנשים שיכולים להתייחס לחוויות במצב זה.

 

מתי לפנות לעזרה?

 

חיוני לפנות לעזרה ברגע שמבחינים במחשבות שליליות מתמשכות והתנהגויות הקשורות לדימוי הגוף המשפיעות על חיי היומיום. אם אתם מוצאים את עצמכם מבזבזים זמן מופרז באובססיביות על פגמים נתפסים, נמנעים ממצבים חברתיים או עוסקים בהתנהגויות מזיקות כמו דיאטה קיצונית או שימוש בסמים, זה הזמן לפנות לתמיכה מקצועית. התערבות מוקדמת יכולה למנוע את החמרת המצב ולשפר את הסיכויים להצלחת הטיפול.

 

מי יכול לעזור?

 

כאשר מחפשים עזרה לדיסמורפיה, חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש המנוסים בטיפול בהפרעה דיסמורפית בגוף (BDD) או במצבים קשורים. מטפלים המתמחים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הראו יעילות בטיפול בדיסמורפיה. בנוסף, פסיכיאטרים יכולים לספק טיפול תרופתי במידת הצורך. קבוצות תמיכה, הן באינטרנט והן באופן אישי, יכולות להיות גם כן משאבים יקרי ערך לחיבור עם אחרים שעוברים אתגרים דומים.

 

תהליך ההחלמה במצבי דיסמורפיה 

 

ישנן מספר אפשרויות טיפול זמינות עבור אנשים הנאבקים עם דיסמורפיה, ומטרת הטיפול היא לעזור לנהל את הסימפטומים ולשפר את הרווחה הכללית. אחת מצורות הטיפול היעילות ביותר לדיסמורפיה היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי הנקרא CBT. הטיפול מתמקד בזיהוי של מחשבות ואמונות שליליות הקשורות לדימוי גוף, עוזר לפתח מנגנוני התמודדות בריאים יותר ולשפר את ההערכה העצמית. באמצעות CBT, אנשים יכולים ללמוד לזהות תפיסות מעוותות של המראה שלהם ולפתח אסטרטגיות לנטרל אותן.

בנוסף לטיפול, ניתן להשתמש בתרופות גם כחלק מתוכנית הטיפול בדיסמורפיה. מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRI), המשמשים בדרך כלל לטיפול בחרדה ודיכאון, הראו יעילות מסוימת בהפחתת הסימפטומים של דיסמורפיה. עם זאת, יש להשתמש בתרופות תמיד בשילוב עם טיפול ובהנחיית פסיכיאטר.

חשוב לציין שההחלמה מדיסמורפיה היא מסע ועשויה להיראות שונה עבור כל אדם. זהו לא תהליך פשטני, וייתכנו עליות ומורדות בדרך. ההתאוששות כרוכה בלימוד לקבל את עצמנו ואת הגוף, פיתוח מערכת יחסים בריאה יותר עם אוכל ופעילות גופנית, ולאתגר סילוק של מחשבות ואמונות שליליות. זה עשוי להיות כרוך גם בפיתוח רשת תמיכה, עיסוק בפעילויות טיפול עצמי ותרגול טכניקות לניהול מתח.

 

החיים עם דיסמורפיה

 

ניהול שגרת חיים עם דיסמורפיה יכול להיות תהליך מאתגר ומתמשך. חשוב לזכור שהריפוי אינו מסע ליניארי. עשויים להיות מקרים שבהם אנשים מרגישים שהם התקדמו, רק כדי לחוות כישלונות ורגעים של ספק עצמי. זה חיוני להיות סבלני ואדיב כלפי עצמו בזמנים אלו.

אחד ההיבטים המרכזיים של חיים עם דיסמורפיה הוא פיתוח חמלה עצמית. זה כרוך בטיפול עצמי, בהבנה ואמפתיה, במקום בשיפוט עצמי קשה. חיוני להזכיר שדיסמורפיה היא מאבק אמיתי ותקף ושזה לא שיקוף של כישלון אישי.

בניית רשת תמיכה הינה חיונית עבור אנשים החיים עם דיסמורפיה. זה יכול לכלול חברים, משפחה או קבוצות תמיכה שבהן אנשים יכולים לחלוק את חוויותיהם ולמצוא הבנה ועידוד. הימצאות ליד אנשים שיכולים לספק אוזן קשבת ולהציע תמיכה יכול לעשות הבדל משמעותי בניהול דיסמורפיה.

בנוסף, תרגול טכניקות הרפיה, עיסוק בתחביבים או בפעילויות המשפרות את מצב הרוח ומכניסות שמחה לחיים שמחה הוא היבט נוסף חשוב במכלול הטיפול. מדובר בדאגה לבריאות הפיזית והנפשית של האדם. תעדוף טיפול עצמי עוזר לאנשים להתמודד עם האתגרים שדיסמורפיה עשויה להציב בפניהם.

חיוני להזכיר לעצמנו שפנייה לעזרה מקצועית אינה סימן לחולשה, אלא צעד אמיץ לקראת ריפוי. מטפלים, יועצים וקבוצות תמיכה יכולים לספק הדרכה ותמיכה יקרי ערך לאורך מסע החיים עם דיסמורפיה.

סיון פלג
סיון פלג
פסיכולוג קליני מומחה

מנהל פורום פסיכולוגים

פסיכולוג (מ.ר. 27-117763) בעל ניסיון בטיפול ואבחון פסיכולוגי, וכן בשיקום פסיכוסוציאלי. עבדתי במגוון מסגרות כגון: מחלקה אשפוזית, במרפאה לבריאות הנפש, בניהול בית מאזן, ובעמותות לקידום בריאות הנפש בישראל. כיום אני מטפל בקליניקה נעימה ברמת-גן בגישה אינטגרטיבית, המשלבת אוריינטציה פסיכודינאמית לצד אלמנטים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. ולצד פרקטיקה זו עומל על שלל פרויקטים מרתקים.

מידע נוסף על מנהל הפורום