עמוד הבית › פורומים › פורום פסיכולוגים › דימוי עצמי › דימוי עצמי
דבי ז'ולטידליה שלום וברכה,
תחילה ברצוני להביע את התנצלותי על האיחור בתשובה – לא היה באפשרותי להשיב מוקדם יותר.
אני כל כך יכולה להבין את מצוקתך לנוכח מצוקתה של בתך, במיוחד לנוכח העובדה, שהיא מדברת מדי פעם על התאבדות.
אין לי ספק, כי טיפול פסיכולוגי יוכל לעזור לה ואני ממליצה על טיפול פסיכולוגי אינדיבידואלי ולא סדנא. זאת מאחר ונשמע, שבתך מצויה במצוקה גדולה ועל כן זקוקה להתייחסות אישית.
ובאשר לדיבוריה על התאבדות: במידה והפסיכולוג/ית יתרשם כי דבריה אלה מורים על כך, שהיא מצויה בדכאון, הוא בוודאי ימצא לנכון להפנותה לייעוץ אצל פסיכיאטר באשר למתן תרופה נגד דיכאון.
אך אני מציעה, שאת נושא האפשרות למתן תרופה תשאירי לפסיכולוג/ית וכי לא תשוחחי על כך עם בתך. חשוב שהיא תיצור תחילה אמון בפסיכולוג/ית, מה שיאפשר לה, במידה ויהיה צורך, לקבל את דעתו על הפנייה להתייעצות עם פסיכיאטר.
חשוב שתתקשרי את תחילה לפסיכולוג/ית אליו תרצי להפנות את בתך ותיידעי אותו/ה באשר לדיבורים אלה של בתך על התאבדות. זאת כדי להבטיח שהוא ידע על כך, במקרה שבתך לא תספר לו על כך.
אך לפני הכל שאלתי אליך היא:
האם בתך מוכנה להגיע לטיפול פסיכולוגי?
במידה ולא, חשוב שתשוחחי אתה על כך, שקיים מוצא למצוקתה, שקיימים אנשי מקצוע שיש להם ההכשרה והניסיון לעזור במקרים כמו שלה ושתיתן לכך הזדמנות.
באשר לשאלתך אם העובדה שהיא 'תקועה בקשר זוגי' בשל היות הדימוי העצמי שלה נמוך – בהחלט יתכן שכן. מאד יתכן, שלמרות שהקשר הזוגי שלה אינו נכון לה, היא נאחזת בו כי הוא מעניק לה סוג של בטחון.
מקווה שעזרתי,
בהצלחה!
דבי.