זאת השאלה. סליחה. העתקתי אותה שוב

#71990
זאת השאלה. סליחה. העתקתי אותה שוב

kפני שנתיים חטפתי משבר רגשי.

עד אז הייתי מנותקת רגשית באופן לא מודע, חייתי בבועה שנים רבות, נישאתי נולדו לי ילדים, ועדיין הבועה שמרה עלי לא לראות ולא לשמוע, לא להיקשר רגשית לאנשים, גם לא הקרובים אלי ביותר, עד כדי כך שאפילו כשהייתי הולכת עם פנים למול העולם, לא ראיתי אנשים ולא שמעתי שמדברים אלי.

כשנשברתי, ההחזקה העצמית שלי נשברה לחלוטין, חשתי תלות בחברה ממש כמו ילד שזקוק לאימו , הייתי צריכה אותה שתחזיק את נפשי המטולטלת והכואבת יום ולילה, רק היא יכלה להרגיע אותי, המילים שלה ניחמו אותי ורק הן, לא רציתי להפריע לה יותר מידי, אז התכתבנו במייל.

אחרי מס' חודשים קשים של תלות בה, פניתי לטיפול פסיכולוגי ושם הבנתי שאני מנותקת רגשית במצב דיסוציאטיבי, כנראה סובלת שנים רבות מדה-פרסונליזציה/ריאליזציה, בעקבות התעללות ארוכת טווח בילדות.

אחרי כמעט שנתיים של תלות בחברה הצלחתי סוף סוף להשתחרר ממנה, היום אני שומרת ממנה מרחק ופוחדת ליצור איתה קשר, חוששת שהתלות תחזור.

אמנם עכשיו אין לי קשר איתה, אבל נשאר לי סימפטום מעצבן- על אף שאני בטיפול פסיכולוגי אני לא מצליחה להשתחרר מהצורך לכתוב למישהו, יהיה מי שיהיה את רגשותי, שאלותי, תהיותי, על המצב הרגשי שלי.

אני שולחת באופן קבוע יומיומי כמעט, שאלות בפורומים לפסיכולוגיה, לרוב שאלה אחת ביום, במקרים בודדים שניים-שלוש שאלות ביום.

אני יודעת שאם לא היו הפורומים הללו, התלות בחברה היתה ממשיכה, הייתי מרגישה עדיין צורך לכתוב לה.

מפריע לי שאני לא מצליחה להשתחרר מההרגל והצורך הזה.

ממה נובע?

ואיך ניתן לטפל?