הרגשת בדידות

[בטי]

הרגשת בדידות

היי דבי,

אני בן אדם מאד חברותי, ויש לי קשת רחבה של חברות מכל הסוגים והגוונים, כמובן  וכמובן כאלה שיש לי קשר יותר חזק ויציב איתם, קשר ממש קרוב.

הבעיה שלי שעל אף שיש לי חברות, מלא בני משפחה קרובים אני מרגישה לעיתים, ולפעמים קרובות גם כאילו בודדה, כי על אף שאני בחברה ומדברת ושומעים אותי וכו', בשורה תחתונה, אולי ישמע מוזר אני בן אדם מופנם ולא משתפת כמעט אנשים ברגשות ולפעמים גם בדעות האמיתיים שלי.
גם עם האנשים שאני קרובה אליהם יותר קורה ופתאום אני מרגישה צורך כאילו להתרחק בכדי לשמור על עצמי, ואולי לשמור על הלב שלי. אני מרגישה שכאילו יש לי מחסום בפנים שלא נותן לי מידי להתקרב, מידי להרגיש, כי אולי יום אחד הבן אדם לא יהיה שם או כל סיבה אחרת ואז כאילו, מה נתתי את ליבי לחינם??? יש לציין שלא עברתי ב"ה בחיי שום דחייה משמעותית ואין לי כל חרדת נטישה.

ואולי עוד משהו בכדי להשלים את הפרופיל- על אף שאני כזאת החבר'ה מסביבי באים, מדברים, שופכים איך שאומרים, ואני יודעת להקשיב ולשמוע. יש לי הרגשה שלפעמים אני כאילו מרגישה את עצמי דרך ובגלל אחרים.

אשמח מאד לעזרה ולייעוץ.

[דבי ז'ולטי]

הרגשת בדידות

בטי שלום,

תחילה אני רוצה להביע את התפעלותי מהמודעות הגבוהה שיש לך לגבי עצמך – חשתי זאת במיוחד כשציינת שאת מרגישה ש'כאילו יש לך מחסום בפנים שלא נותן לך מדי להתקרב, מדי להרגיש' ואף ציינת את תובנתך לגבי סיבת המחסום: 'כי אולי יום אחד הבן אדם לא יהיה שם או כל סיבה אחרת וכו'.

את מבהירה כל כך יפה מדוע את חשה בודדה כשאת מציינת, שאינך משתפת אנשים ברגשות וכו'. הרי אין כמו לשתף את הזולת במחשבותינו ורגשותנו ולהרגיש ממנו עד כמה חשוב לו לשמוע אותנו, ובמידה ואנו מוטרדים או במצוקה – לעזור לנו. אנו אז מרגישים הקלה ותחושה שאיננו לבד – שיש מי שאכפת מאיתנו, אליו תמיד נוכל לפנות שוב. זו בעצם משמעותה של חברות קרובה, שהידיעה על קיומה מעניקה לנו בטחון ומקלה גם על חיינו היומיומיים. זאת בזכות הידיעה, שאיננו לבד ושתמיד יש מי שירצה לשמוע אותנו ולעזור לנו. לכן, כל כך מובן, ואת מסבירה זאת כל כך יפה, מדוע את מרגישה בודדה.

ברור מסוף דברייך, על כי את משמשת אוזן קשובה לאחרים, כי את אוהבת אנשים ורוצה לעזור. ושוב אני מתפעלת מתובנתך, על כי את מרגישה ש'לפעמים את כאילו מרגישה את עצמי דרך ובגלל אחרים'. חשבתי, שאולי את מתכוונת לכך שאת מרגישה משמעותית דרך האמפתיה שאת מגלה כלפי הזולת ואולי אף מרגישה שאמפתיה זו היא מה שמגדיר אותך.

אך אין ספק שאת הרבה יותר מבן אדם קשוב לזולת. הרי את גם מודעת לכך שיש לך רגשות, מחשבות ודעות משלך. וברור מדברייך, שאת רוצה להשתחרר מהמחסום הזה שאת מרגישה, כדברייך, שמונע ממך 'מדי להתקרב' ואף 'מדי להרגיש' ליד הזולת.

אני מבינה שאינך יודעת בוודאות מה עומד מאחורי מחסום זה. ואכן, אם יש לנו מחסום, כפי ששוב, כל כך יפה את מבינה, כשאת מציינת שאת מרגישה צורך 'לשמוע על עצמך, לשמור על הלב שלך', הרי את מביעה בכך את הבנתך על תפקידו של מחסום: הגנה בפני דברים שאנו חוששים מהם. אך את גם מציינת שאולי יש סיבה אחרת. ולכן ברור מדוע אינך יודעת בוודאות על מה המחסום הזה שלך מגן.

אך ברור לי, עד כמה את רוצה להשתחרר ממחסום זה. אך אם הוא משמש להגנה, כטיבו של כל מחסום, ברור לי גם מדוע קשה לך לעשות זאת לבד.

אין לי ספק שאדם מקצועי, כמו מטפל (פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני), שיש לו ההכשרה והניסיון להבין קשיים מהסוג שיש לך, יוכל לעזור לך לברר את מהות המחסום ולהשתחרר ממנו. במחיצת מטפל ובעזרתו, תוכלי להגיע להרגשה של בטחון כלפיו, בו תרגישי נוח להיפתח, להבין יחד איתו מה חוסם אותך מלהתקרב לאנשים ולהשתחרר ממחסום זה. ותובנותייך המרשימות, יהיו לך לעזר רב בכך.

במידה ותרצי להגיב, אשמח לענות ולנסות לעזור.

רציתי רק להוסיף, שאני מאד שמחה שפנית, שכן חבל שתישארי בתחושת הבדידות, שהיא תחושה קשה, כשאפשר לעזור לך להשתחרר ממנה וליצור חברויות קרובות, שיסבו לך אושר.

דבי.

[בטי]

הרגשת בדידות

אוקי, החלטתי להגיב…

אז תחילה, תודה על התשובה המהירה והקולעת, זה נתן לי שיום לכמה עניינים, כי כשרואים דברים בבירור מול העיניים יותר קל לחשוב עליהם…
וסתם, אין לי מושג למה חשוב לי לכתוב זאת, אבל דיוק על מה שכתבת שאולי אני מרגישה משמעותית לאנשים דרך האמפתיה, אז זהו, שלא. אני לא חושבת וממילא גם לא מרגישה שמה שמגדיר אותי בעולם זו המשבצת של האמפתיה.
נכון, נחנתי בה אבל לא רק, כמו כל בנ"א אני מורכבת ממכלול. ומשתדלת להשתמש במכלול או החלקו בכל זמו נתון בצורה הנכונה והטובה ביותר….

ובקשר להצעה של ללכת לטיפול, אני חשבת יעל כך עוד לפני שכתבתי לך, בוא נאמר שזה לא רעיון שקשה לחשוב עליו, רק מטרת הכתיבה שלי הייתה שאולי יהיה באמתחתך רעיון אחר, ז"א עצות וטיפים לעזור לעצמי, כי אולי יש לנו בעיות בחיים, אבל קבלנו גם כוחות להתמודד איתם. קבלנו את הכוחות מאותו איד ששלך לנו את הקשיים- מאלוקים!!!
ולא שאני שוללת את הטיפולים למיניהם, אני חושבת שבהרבה מן המקרים הם נחוצים, הכרחיים ואף עוזרים. אבל באשר לעצמי אני קודם רוצה לנסות לעזור לעצמי בעצמי. כי, אני עדיין מאמינה בעצמי ובכוחות שיש לי. רק שלפעמים כ"כ חשוך שקשה למצוא אותם, אז אני רוצה דרך לגלות אותם!

תודה רבה רבה
ו… מחכה לתגובה
בטי

[דבי ז'ולטי]

הרגשת בדידות

בטי שלום,

תחילה התנצלותי על העיכוב בתשובה.

חשוב לי לומר, כי מהניסיון הטיפולי שלי מעצמי וממטופלי, טיפול יכול לעזור אך ורק כשמי שמגיע אליו רוצה לעזור לעצמו. ואם הוא גם מאמין בעצמו ובכוחותיו, כפי שאת מעידה על עצמך, הרי שהוא מצוי אף בנקודה גבוהה יותר של יכולת לעזור לעצמו: הוא אינו זקוק לעזרה בבנייה של אמון בעצמו וביכולותיו אלא רק להארות שהאחר, במיוחד אם הוא מקצועי, יכול פעמים רבות לראות ולהאיר.

הרי כל אחד מאתנו, כשיש לנו קושי מסוים, פעמים רבות לא קל לנו להסתכל עליו מהצד ולהבין צדדים נוספים שלו שיכולים לעזור לנו, שכן אנו מצויים בתוך הקושי עצמו. 

וכשאנו יכולים, בעזרת מטפל, לראות צדדים נוספים של הקושי וגם להבין מהיכן הוא נובע, התובנות הללו כבר מאירות לנו את הדרך להשתחרר מהקושי ובזה גם מעניקות לנו כוח ואמונה בעצמנו.

אם כן בטי, בשורה התחתונה, מה שניסיתי לומר לך הוא, שאמונתך בעצמך ובכוחותייך היא לא אנטי תזה לקבלת עזרה באמצעות טיפול אלא נכס, שיכול לתרום להפקתך תועלת משמעותית ממנו.

מקווה שעזרתי.

דבי.
 

[מאת]

תגובות