גרושי בת

[גלי]

גרושי בת

שלום,

ביתי הטילה על כולנו פצצה כאשר יום בהיר ללא התראה או סיבה גלוייה החליטה כי ברצונה להתגרש.

מסתבר כי הזוגיות ביניהם נרמסה בשל קשיים אובייקטיביים,הוא לא התחשב ברצונותיה והיא נרמסה תחת אסרטיביות שלו. אציין כי מעולם לא אמרה לו את אשר מציק לה, במשך הזמן נטענה בתיסכולים. לזוג פעוט בן שנתיים.

אציין כי שניהם הורים מדהימים, וכי אני אוהבת את בעלה.

ניסינו לשוחח עימה, לשנסות לשכנע, נשלחה לטיפול פסיכולוגי ולפגישת יעוץ עם בעלה-הוא מאד נכון לשנות הרגלים לא טובים לסייע בכל דבר על מנת לשמור על שלמות המשפחה.

היא אינה מעוניינת בו יותר. מרגישה מיאוס ממנו ומחיי הנישואין. לאחר שלוש פגישות הפסיקה ללכת לפסיכולוג. לדאבוני היא מרבה לשלוח מסרונים חסויים כנראה עם חברה גרושה, שהרושם שלי הוא שהיא מסיטה אותה.

הבעייה היא שקשה לי מאד לקבל את הדבר. אני חשה צער גדול, רחמים על נכדי הקטן, מודעת לקשיים הרבים הצפויים לה במהלך ואחרי הגרושין. אני חשה כי "דיבוק" נכנס בה. מה זה הלהיטות הזו להתגרש פתאם….

מה עלי לעשות?

כיצד אני אמורה להתנהג? 

האם ניסיונות שיכנוע הם דבר נכון?

[דבי ז'ולטי]

גרושי בתי

גלי שלום וברכה,

תחילה אני רוצה להביע בפנייך את התנצלותי, על כי עד עתה לא השבתי לך – אך משום מה הודעתך לא הועברה אלי במייל. אפנה בעניין זה למנהלי הפורום.

ובאשר לשאלתך:

אכן אני מבינה למצוקתך.

רציתי לשאול: את כותבת כי בתך "נשלחה לטיפול פסיכולוגי ולפגישת יעוץ עם בעלה". האם מהמילה "נשלחה" משתמע, שלא היה זה רצונה להגיע לפגישות אלה וכי היא עשתה זאת בעל כורחה?

אני שואלת זאת, כי תנאי ראשון לשיתוף פעולה של מטופל בטיפול הוא רצונו להגיע לטיפול, תהיה הסיבה אשר תהייה.

אולי בתך מלכתחילה לא הייתה מעוניינת להגיע לטיפול?

אם כן, חשבתי על האפשרות, שבעלה של בתך יפנה לייעוץ, בו ישטח בפני המטפל את מצוקתו בשל התעקשותה של בתך להתגרש וסירובה לפתוח עצמה לאפשרות לטפל בעניין דרך ייעוץ לבד ו/או יחד איתו. אולי תימצא אז הדרך, בה הוא יוכל לגרום לה להיפתח לאפשרות שיש לה תקווה בנישואין אתו.

באשר לשאלתך אם "ניסיונות שכנוע הם דבר נכון": נשמע, שבתך סגרה עצמה מפני האפשרות, שתחושתה כלפי בעלה תשתנה, מה שמביא אותה להיות סגורה לחלוטין על החלטתה להתגרש. לכן נראה לי, כי "ניסיונות שכנוע" מצידך רק יגרמו לה לרצות לגונן על עמדתה ולהתבצר בה ביתר שאת.

ומבחינתך, גלי, מה שנראה לי, כי כן כדאי לך לנסות, זה להביע בפני בתך צער על כך, שהיא אינה פותחת את עצמה לאפשרות, שאולי ישנם דרכים, שבאמצעותם היא אולי תחוש אחרת, כשאת גם אומרת לה, שבשבילה לא היית רוצה, שהיא תעשה צעד, שעליו היא עלולה מאד להתחרט בעתיד.

בדרך זו:

א. את לא יוצאת נגד עמדתה של בתך אלא רק מביאה בפניה את תחושתך. או אז אינך מביאה אותה לעמדת התגוננות מפנייך ולהתבצרותה בעמדתה ואולי היא אז תהיה פתוחה להיות קשובה לתחושת הצער שלך ותחשוב שוב על עמדתה.

ב. כשאת מעלה בפני בתך את חששך ואת דאגתך אליה, שהיא עלולה להתחרט בעתיד על צעד הגירושין, את פונה לנקודה אצלה, שאולי היא לא חשבה עליה, בשל התבצרותה בעמדתה העכשווית – נקודה שאולי תעורר בה חשש ומצוקה.

בהצלחה!

דבי.

[מאת]

תגובות